אוריינות פיננסית – קווים לדמותה

תאריך עדכון אחרון: יולי 24, 2020

קטגוריה: אוריינות פיננסית

מכשול הוא רק שינוי שטרם סיגלנו את עצמנו אליו / איימי מולינס

בדומה לשפה זרה ומתימטיקה, גם אוריינות פיננסית היא תהליך הדורש הפנמה ועקשנות, והיא צריכה להילמד באופן שיטתי, שלב אחרי שלב. לרוע המזל, הדור שלי גדל בעיוורון פיננסי וכלל לא היה מודע להשפעה הדרמטית של תעשיית הכסף (בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות ועוד) על חייו: מעריסה ועד קבר, פשוטו כמשמעו. חלקנו התעשת בזמן, חלק באיחור (אני לדוגמה) והשאר עדיין תוהים באשר לדרך הנאותה לנהל נכון את כספם ורכושם.

הדרך לעצמאות כלכלית ארוכה, מפותלת, ומחייבת אותנו להרוויח מעל הממוצע, לחסוך בפראות, ולהשקיע בזהירות ואחריות. חיסכון נחוש ותקיף לאורך כל חיינו הוא תנאי הכרחי לכך; כי זאת יש לדעת, גם השקעות מוצלחות ביותר לא יהפכו סכומים זניחים למשמעותיים.

נקודת המוצא

הצעד הראשון שיש לעשות כדי לשלוט על חיינו, הוא קביעת קו בסיס. איננו יודעים בוודאות להיכן נגיע במסע המרתק לתוככי האוריינות הפיננסית ועולם ההשקעות, אבל אנו יכולים לשרטט בדיוק רב את קו ההתחלה: תיאור מפורט של תזרים המזומנים שלנו (הכנסות והוצאות), חובות, חשבונות בנק מכל הסוגים, חסכונות, השקעות, קרנות למיניהן, ונכסים אחרים במידה וישנם (כולל על שם מי רשום כל נכס), ולבסוף, הזמנת דו"ח אשראי מפורט (ניתן לקבל עותק חינם פעם בשנה מ- TransUnion  ו- Equifax).

שימוש בגיליון אלקטרוני (Google Sheets לדוגמה) היא הדרך הנוחה ביותר לתיעוד מצבנו החומרי, אך אפשר גם להשתמש באפליקציות מחשב / טאבלט / טלפון אחרות או אפילו בעט ונייר. במילים אחרות: Take a Financial Selfie. בלי להכיר את כל הפרטים הנוגעים לחיינו הפיננסיים על בוריים, לא נגיע רחוק. לאחר מכן יש לוודא שכל המידע האישי שריכזנו, יישאר אישי ואף אחד לא יוכל לעיין בו בלי רשותנו.

מתי להתחיל? בסיום הקריאה של הפוסט הנוכחי.

מאבק שלא נגמר

אין זה סוד שאת הבעיה העיקרית של מעמד הביניים בשלושים השנים האחרונות אפשר לסכם בשלוש מילים: הכנסה נמוכה מידי. הדרך (החוקית) הטובה ביותר להתמודד עם בעיה כואבת זו מתחילה במודעות לה וממשיכה בחיפוש בלתי פוסק אחר מקורות הכנסה נוספים או חיפוש מקום עבודה / תפקיד עם משכורת גבוהה יותר. זה קשה, לעיתים בלתי אפשרי, אבל הכרחי לנסות.

חוב צרכני = עבדות מודרנית

חוב צרכני הוא רעה חולה. הצרכן ממשכן את עתידו בהרבה יותר מסכום ההלוואה. במקרה הטוב, ישלם הצרכן ריבית אפקטיבית גבוהה יותר מזו המוצהרת (נומינלית). במקרה של כרטיס אשראי, אם הצרכן יחזיר רק את סכום המינימום, יקרו שני דברים רעים: ריבית רצחנית ופגיעה בדרוג האשראי. כל הלוואה שייקח אותו צרכן בעתיד תישא ריבית גבוהה יותר.

מסיבות ברורות, בנקים ושאר מוסדות פיננסיים מנסים לגרום ללקוחותיהם לקחת כמה שיותר הלוואות. אחת הדרכים היותר מתוחכמות שלהם היא פתיחת קו אשראי ללקוחות המעוניינים בכך. לכאורה קו אשראי נושא רק יתרונות. הוא יכול לשמש כקרן לשעת חירום או לכל מטרה אחרת, הריבית נוחה, ואין צורך לשלם כל עמלה. אך למעשה זוהי דרכם של בנקים לנפנף בגזר מול אפם של המכורים לצריכה ולחכות בסבלנות שיפלו בפח. כמו כן, בעוד פתיחת קו אשראי אינה עולה כסף בדרך כלל, הרי שעבור סגירתו דורש הבנק תשלום לא מבוטל.

גרוע מכל הוא ללוות כסף לצורך קניית נכסים שערכם יורד עם הזמן. לדוגמה, מכונית או ריהוט ששווים שליש פחות ממחירם ברגע שעזבו את החנות.

קשה לי לומר זאת, אבל לא כל חוב רע בהגדרה. הלוואה למימון שכר לימוד, הלוואה לצורך קנייה של כלי עבודה, וכן כל הלוואה המיועדת להגדלת ההכנסה העתידית אינה חוב צרכני. יש רק צורך לוודא שלהשקעה (זמן, מאמץ, וכסף) יש פוטנציאל ברור להחזיר את עצמה. גם משכנתא עומדת בקריטריון זה; למרות שיש הבדל ברור בין בית / דירה / חלל מסחרי שנקנים לצורך השקעה ואז דמי השכירות משמשים להחזר תשלומי המשכנתא כמו גם לתשלום ארנונה ותחזוקה לבין בית / דירה שנקנים לצורך מגורים.

אסור לשכוח לרגע שגם חובות "מוצדקים" צריך להחזיר ורצוי מוקדם ככל האפשר. אם כבר הגענו לגיל ארבעים וטרם נפטרנו מכל חובותינו (למעט משכנתא), עלינו לנקוט באמצעים קיצוניים כדי להשיג מטרה זו. לפחות המחצית השנייה של חיינו חייבת להיות מוקדשת לחיסכון והשקעות.

להתחיל לחסוך ולהשקיע כמה שיותר ובגיל צעיר ככל האפשר

אי אפשר להגזים בחשיבות החיסכון והשקעתו בגיל צעיר ככל האפשר. אפשר להמחיש זאת בדוגמה הבאה:

דולר שנחסוך ונשקיע בגיל 25 יצמח ל- $10 בהגיענו לגיל 60

דולר שנחסוך ונשקיע בגיל 35 יצמח רק ל- $5 בהגיענו לגיל 60

מספרים אלו נכונים בהסתייגות אחת: עלינו להשקיע את הדולר במו ידינו. אם נשלם למישהו אחר שישקיע אותו עבורנו, הדולר שנחסוך יניב פחות, הרבה פחות.

קווין אולירי נוהג לומר שהוא מתייחס לדולרים שלו כאל חיילים אותם הוא שולח לקרב כדי "שייקחו שבויים", וכמה שיותר מהם. הוא נותן להם חירות מלאה בביצוע תפקידם, שהוא יצירת הכנסה פאסיבית לאורך זמן.

להימנע מעלויות מיותרות

ישנן דרכים רבות להשיג את מה שאנחנו רוצים. ההבדל העיקרי ביניהן הוא בדרך כלל המחיר. יש מי שישקיע בשוק ההון בעלות אפסית ואילו אחר ישלם הון תועפות על אותן השקעות בדיוק. יש מי שיבחר חשבון בנק יקר ומיותר ואחר לא ישלם כלל על חשבון הבנק שלו. יש מי שכרטיס האשראי שלו עולה כסף ומעודד הוצאות ויש מי שבוחר בכרטיס אשראי ללא עמלות שאף מחזיר כסף. יש אינסוף דוגמאות שבהן אנשים משלמים יותר מהדרוש.

שם המשחק הוא מוצרים ושירותים מיותרים, עמלות מנופחות, ושכר טרחה לא מוצדק. בכל מקום ינסו לפתות אותנו בדרכים יצירתיות לשלם יותר מהדרוש ועלינו לדעת מספיק כדי להשיג את מבוקשנו במחיר הוגן אך מינימלי. לדוגמה, ביטוח. רוב האנשים אינם קוראים את פוליסות הביטוח שלהם ורק מסתפקים בתקווה, שלא להזדקק להן. משעמם ככל שזה יהיה, חשוב לקרוא מה הן כוללות, וחשוב יותר, מה לא נכלל בהן ואז להחליט אם אנו באמת זקוקים להן. לדוגמה, אפשר להניח שרווק צעיר ללא ילדים אינו צריך ביטוח חיים.

כמו כן כדאי להיות ערניים במיוחד בחנויות שאין בהן שעונים וחלונות (סופרמרקט או קניון לדוגמה). מטרת הסוחרים היא לגרום לנו לבלות בהן כמה שיותר זמן כדי שנבזבז עוד ועוד. המטרה שלנו צריכה להיות הפוכה.

תחום נוסף שבו אנו יכולים לא לשלם דבר הוא קנסות. החל מעבירות תנועה, דרך איחור בתשלום חשבונות, וכלה באי עמידה בהתחייבות זו או אחרת. למעט ביטוח שאין בו צורך, אין עלות מיותרת יותר מתשלום קנס.

הכלל החשוב ביותר: סך ההכנסות חייב להיות גבוה בהרבה מסך ההוצאות. תמיד

כשנה לאחר שמדד נאסד"ק שינה כיוון והתחיל במסעו הארוך דרומה (מרץ 2000), שאלתי קרוב משפחה שהייתה בבעלותו (עם כמה שותפים) חברת תוכנה קטנה, איך הם שורדים כאשר חברות דומות להם פושטות רגל ונסגרות. תשובתו הפתיעה אותי: "בניגוד לאחרים, אנו יודעים לחסר," הוא אמר. "סך ההכנסות וההוצאות החודשיות ידוע ואנו דואגים שההפרש תמיד יהיה חיובי." ועוד הוא הוסיף: "המתחרה העיקרי שלנו מתקשה בארבע פעולות החשבון וכתוצאה מכך מצוי בקשיים וחלק מלקוחותיו עוברים אלינו. אין מה לומר, זמנים טובים".

אמנם הבחור סיים תואר ראשון במתימטיקה אבל גם מי שלא, יכול להגיע למסקנה הנובעת מסיפורו, הנכון לגבי חברות פרטיות, ציבוריות, ואף נכון יותר לגבי אנשים פרטיים: הכנסות מינוס סך כל ההוצאות >> 0.

חיסכון ומעקב אחריו

ההפרש בין סך ההכנסות לסך ההוצאות צריך בשלב ראשון ללכת לכיסוי חובות (אם יש), בשלב שני לחיסכון, ובשלב שלישי להשקעה. לגבי השאלה הנצחית איזה אחוז מההכנסה רצוי וצריך לחסוך; עבורי התשובה היא חד משמעית: כמה שיותר. כל עוד נצמדים לקו מנחה זה, אין צורך לחשב דבר, אין צורך "לשלם לעצמינו קודם", ואין צורך בתקציב. חודש אחד החיסכון יהיה 10% מההכנסה וחודש אחר 50%. לא כדאי להחליט מראש על סכום / אחוז קבוע מההכנסה בהתעלם מאירועים בלתי צפויים ושינויים שאנו עוברים בחיינו.

חשוב גם לעקוב אחר חסכונותינו וכאשר נגמרת תכנית אחת, לחפש אחרת טובה לא פחות. כי זאת יש לדעת, ברירת המחדל של הבנק לעולם תהיה גרועה משלנו.

פשטות שווה הרבה כסף

בסרט המצוין Up in the Air משחק ג'ורג' קלוני סוכן-נוסע (טס למעשה) בעל פילוסופיית חיים מעניינת – התפורה על עצמו – אותה הוא מרצה בכנסים שונים. כדי להמחיש את הרעיון המרכזי בתיאוריה שלו, מבקש ג'ורג' מקהל המאזינים לדמיין שהם נושאים תרמיל גב ובו דחוסים כל חפציהם כולל המכונית והבית. מכיוון שהתרמיל כבד והם לא יכולים לזוז, מציע ג'ורג' שהם ישרפו אותו ויקלו על עצמם. לאחר מכן, הוא מבקש מהקהל שיכניסו לתרמיל חדש את כל מערכות היחסים שלהם וייווכחו שהוא אף כבד יותר מהקודם ("אל דאגה, לא אבקש מכם לשרוף גם אותו"). אבל במשתמע הוא רומז שכדאי להם להיפטר מהתרמיל מפני ש"ככל שננוע לאט יותר, נמות מהר יותר".

זהו מקרה נוסף שבו רעיון טוב (להיפטר מחפצים מיותרים ויחסים עכורים) הופך לרעיון רע בגלל שהוא נמתח לעבר מחוזות הטירלול. אפשר לחיות חיים מלאים ומאושרים עם פחות חפצים ופחות עימותים עם הסובבים אותנו, אך אין שום צורך לשפוך את התינוק עם המים. יש לכל אחד חפצים שאינו יכול בלעדיהם ואף אדם אינו אי. טיפוח קשר טוב עם אנשים אחרים, בין אם למטרות חברתיות ובין אם למטרות עסקיות, חיוני מאד לבריאותנו הנפשית והכספית.

בקצה השני של הסקלה, קיים הרצון להרשים אחרים או לפחות ליישר קו עם השכנים. לא תמיד אפשר להתגבר על תשוקה זו בקלות, אבל חובה להילחם בה עד חורמה. אכן, חיסכון תקיף והשקעות שמרניות משעממים עד מוות ולא ירשימו איש, אך הן שוות פי כמה מכל מוצר צריכה יוקרתי שנועד "לנקר עיניים" או השקעה נוצצת וחסרת אחריות.

הנקודה אותה אני רוצה להדגיש היא שאורח חיים פשוט יותר הוא גם בריא יותר, זול יותר, ומעל הכל, מפנה לנו זמן יקר להשגת מטרות חשובות באמת.

בריאות שווה הון תועפות

כמו כסף, בריאות משפיעה על כל היבט בחיינו ובעוצמה רבה יותר. ללא ספק, בריאותינו ובריאות הקרובים לנו נמצאים בעדיפות ראשונה. זהו תנאי מקדים לכל פעילות מצליחה. למרבה התסכול, בריאות רופפת היא עונש כפול: לא רק פגיעה ביכולת התפקוד, אלא גם בעלת מחיר כספי כבד. לכן חשוב לעשות כל שביכולתנו כדי שהמכונה המסובכת מכולן הניבטת אלינו מהראי לא תחרוק.

לא הכל תלוי בנו, כמובן, אבל יש בידינו לעשות הרבה להארכת תוחלת חיינו והעלאת איכותם. הנה כמה אבחנות ידועות שכל רופא יחתום עליהן בעיניים עצומות: אם אתה מעשן, צורך אלכוהול בהגזמה, או נתון להתמכרות כלשהי – א. אינך בריא ב. זורה את כספך לרוח. זהו אותו כסף שדרוש לתיק ההשקעות שלך כאוויר לנשימה. אם אינך ישן מספיק, אינך שותה מספיק מים, אינך מתעמל, ואתה נושא משקל עודף, אתה בקבוצת סיכון. במילים אחרות, אתה איטי יותר, ממוקד פחות ויום אחד, מוקדם מהצפוי, המשבר בוא יבוא.

התהליך שבו אנו מנסים להקטין הוצאות ובו זמנית להגדיל הכנסות הוא תובעני ודורש זמן, ריכוז, ואנרגיה. אנשים לא בריאים שעסוקים בפופיק של עצמם, לא ימצאו את המשאבים הגופניים והנפשיים הנחוצים לכך. לכן, רפואה מונעת, שווה את הזמן והמאמץ הכרוכים בה.

לגבי תושבי ארה"ב, קניית ביטוח רפואי היא ממש חובה – כן, גם לצעירים וחסונים – אחרת במקרה הצורך, אפילו השמיים אינם הגבול בכל הקשור לחשבונות של בדיקות, רופאים פרטיים, ובתי חולים. בקנדה אנו פטורים מכך תודות לביטוח בריאות ממלכתי. אין כמוך טומי דאגלס.

מעגל תומך

אחד המרכיבים הפחות גלויים שיעזור לנו להשיג את מטרותינו הוא מעגל חברים המעדיפים חיסכון והשקעה על פני בזבוז זמן וכסף. בין אם נודה בכך ובין אם לאו, אנו מושפעים מהסובבים אותנו וחשוב שיהיו אלה אנשים שיעזרו לנו ואנחנו להם לשמור על הכיוון הרצוי, לעודד, לעדכן, ולדון על נושאים חשובים. לאורך זמן, החלפת אינפורמציה ודעות שווה כסף רב. וורן באפט מנסח זאת כך: חפש את חברתם של אנשים טובים ממך ולמד מהם. אני לגמרי מסכים.

רצוי שהתומך #1 שלנו יהיה בן / בת הזוג. הפתגם העתיק של קהלת "טובים השניים מן-האחד" מתאים כאן מאד. בני זוג הרוצים אותם דברים, אוחזים באותן דעות, ופועלים בהרמוניה יגיעו רחוק יותר ומהר יותר מבני זוג החלוקים בדעותיהם או מקנאים זה בזה. במציאות בה מחצית הזוגות נפרדים בעשור הראשון להיכרותם, אין אני נאיבי לחשוב שהרמוניה זוגית לאורך זמן היא המקרה הנפוץ, אבל אין זה אומר שעלינו לוותר על כך.

מצד שני, אם איתרע מזלך להתחתן עם שוטה פיננסי/ת (money moron), הדרך להשגת המטרה תהיה ארוכה, כואבת, ואולי אף חסומה. במילותיה של להקת כוורת: טובעים השניים מן-האחד.

קרן חירום (או כמו שקנדים מעדיפים לומר: תוכנית ב')

החוק בקנדה מחייב כל בניין משותף (Condominium Building) להחזיק קרן חירום (Reserve Fund) נזילה למקרה של הוצאה חיונית, גדולה, צפויה ובלתי צפויה: גג דולף, החלפת חלונות, חידוש מערכת מיזוג אוויר מרכזית וכו'. למרות שאין ולא יהיה חוק דומה לגבי אנשים פרטיים, גם לנו צריכה להיות "קרן" כזו שמספיקה לששה חודשי קיום לפחות למקרה והשמיים נופלים עלינו. המקום המועדף בימים אלו להחזיק קרן חירום פרטית הוא חשבון חיסכון נושא ריבית ושממנו אפשר למשוך את הכסף בכל עת ללא קנס.

אכן, הריבית מכסה בדוחק את שיעור האינפלציה, אך העובדה שאפשר למשוך את הכסף ללא התראה כמו בחשבון עובר ושב (Chequing Account) מחפה על עובדה מצערת זו.

דמי כיס

דיוויד באך הוא יזם אמריקאי שהרוויח הון תועפות מחינוך פיננסי להמונים (ספרים, תוכניות טלוויזיה, הופעות בפני קהל ועוד). את עיקר פרסומו בקנדה הוא קנה על ידי הטפה לחיסכון על הוצאות יום יומיות קטנות (The Latte Factor) שאפשר לוותר עליהן. יחד עם זאת, באך זכה לביקורת נוקבת מאנשי מקצוע רבים על כך שהוא משלה אנשים תמימים להאמין שאם רק יוותרו על כוס קפה ועוגייה בבוקר או על כוסית יין בערב הם יצליחו, כתוצאה מכך, לחסוך מיליון דולר עד גיל הפרישה.

סוז אורמן, המקבילה הנשית של דיוויד באך, מזהירה אף היא שבזבוז כסף על כוס קפה יומי שקול "להשתנה של מיליון דולר לביוב" והעיתון USA Today עלה אף הוא על גל החסכנות והמליץ לקוראיו להפסיק לשלם עבור תספורת.

לרבים ואני בתוכם, רעיונותיהם לא העלו ולא הורידו. בלאו הכי אני מאמין בהוצאות הכרחיות בלבד, אבל צריך להודות, מי שקפה יומי בחוץ או תספורת חודשית מסכנים את ימי הפרישה שלו, סובל מבעיות קשות בהרבה שרצוי לטפל בהן קודם. למי שמתחשק לשתות בחוץ עם חברים כוס קפה, צריך לעשות זאת בלי לחשוב פעמיים. מדוע? מפני שהתמורה הנפשית והחומרית שוות הרבה יותר מהסכום הזעום שיוציא.

מנקודת מבט של עלות מול תועלת, שימוש נבון בכסף קטן יעלה את איכות חיינו יותר משימוש פזיז בכסף גדול.

השוואת מחירים, הנחות, ועמידה על המקח

צרכנות נבונה באופן כללי ובמיוחד השוואת מחירים של מוצרים דומים חייבת להפוך לטבע שני. כך גם ניצול הזדמנויות של מבצעים והנחות. בהתחלה נראה שזה סתם גוזל זמן, אבל אחרי שמתרגלים, מגלים שהחיסכון המצטבר שווה את המאמץ. אפשר למתוח את הרעיון קצת יותר אם נסתפק במקרים מסוימים במוצר משומש. במקרה זה נוכל להשיגו בחצי חינם דרך אחד האתרים המתאימים.

עמידה על המקח לעומת זאת אינה מתאימה לכל אחד. יש כאלו שעושים זאת בטבעיות, אחרים מעדיפים שלא להתעמת גם עבור הסיכוי לשלם פחות. עם זאת תמיד אפשר לשאול בנימוס כמה שאלות שמהן עולה שלדעתך המחיר גבוה מדי ותשמח/י לקנות את המוצר, אך במחיר נמוך יותר.

חשוב גם לשמור את הקבלה למשך חודש לפחות, במקרה שמתחרטים על הקניה או שיש צורך להחליף את המוצר.

תקציב מיועד לאחרים

תשעה מתוך עשרה מומחים לכלכלת משק בית, ישבעו כי שמירה בלתי מתפשרת על תקציב משפחתי, היא אבן פינה בניהול כסף אישי. בין אם הם צודקים ובין אם לא (אני סבור שלא) הם גם יודעים שאנשים בדרך כלל לא מצליחים לעמוד ביעדים שהציבו לעצמם. תקציב אישי לא עובד לאורך זמן ולפעמים "לאורך זמן" מסתכם בפחות משבוע.

הסיבה מספר אחת ששמירה על תקציב נכשלת היא שילוב של אורח חיים ו(חוסר) משמעת עצמית. אם נצליח לאמץ ולו חלק מהעקרונות שלמעלה כמו הכנסה גדולה מהוצאה, פשטות וחסכנות – תקציב יהפוך מיותר לגמרי.

סיבה שנייה היא הסטטיקה של התקציב לעומת הדינמיקה של החיים. בהגזמה ניתן לומר שהעדפותינו משתנות ברציפות, נסיבות חיינו משתנות כל העת, והעולם סביבנו משתנה ללא הרף. רק התקציב תקוע בעבר. גם אם "העבר" הוא רק שלשום בערב יתכן והוא כבר לא מתאים לצרכינו היום.

הימורים ומשחקי מזל מיועדים לחסרי מזל

הסיכוי לזכות בהימורים ומשחקי מזל, קטן יותר ממה שנדמה למשתתפים. ברוב המכריע של המקרים, הסיכוי להיהרג ממכונה לממכר סנדוויצ'ים גדול פי כמה מהסיכוי להרוויח סכום כסף משמעותי בהגרלה; או כמו שאומרים: דמי ההשתתפות בלוטו הם מס המוטל על חסרי הבנה בסטטיסטיקה. כמו כן, יש שחקנים שמצליחים לשכלל את חוסר מזלם לדרגת אמנות ואינם זוכים אפילו בפרסי ניחומים.

אבל, יש גורם נוסף שלא מרבים לדבר עליו – רמאות.

לדוגמה, ביולי 2015, הוצגה הגרלת לוטו בטלוויזיה הסרבית. להפתעת הצופים, הכיתוב על המסך הראה את המספרים הזוכים למרות שלא כל הכדורים יצאו עדיין מהמכונה. אם מישהו חושב שרמאות מסוג זה או אחר יכולה להתרחש רק בסרביה כדאי שיחשוב שנית. כאשר עשרות מיליוני דולרים מונחים על הכף, הפיתוי לגנוב אותם, בלי שאף אחד ירגיש, גדול מאד.

ואחרי שכל זה נאמר, ישנם מתי מעט שכן זוכים בפרסים משמעותיים. לרוע המזל, לחלק לא מבוטל מהם הזכייה לא הביאה ברכה.

זמן שווה יותר מכסף

כסף הוא משאב מתחדש וזמן הוא משאב מתכלה – מהר יותר משאנו משערים. ניצול מיטבי של הזמן העומד לרשותנו אינו משימה קלה ורבים, כולל עשירים מופלגים, שיכולים להרשות לעצמם "הכל", כושלים בה.

ניצול מיטבי של הזמן משמעו לעשות את הדברים החשובים לנו בלי שחיסרון כיס יהיה תלוי כריחיים על צווארנו. אם נשכיל לגרום לכסף לעבוד עבורנו, יהיה לנו זמן פנוי לעשות את מה שאנו באמת רוצים ואוהבים.

מוזר ככל שישמע, גם עודף רב של כסף אינו פועל בהכרח לטובת בעליו. המרדף אחרי עוד כמה מיליונים, שלעולם לא יבואו לידי שימוש, אינו שווה את הזמן שמוקדש לכך. ארנולד שוורצנגר אמר על כך פעם, "לפני שנה היו לי 46 מיליון דולר. היום יש לי 48 מיליון דולר ואני לא מאושר יותר כתוצאה מכך".

טעויות והונאות

אולי רק נדמה לי, אבל מעשי מרמה, התחזות, וגניבת זהות הם מעשים של יום ביומו, שאיש (מלבד הקורבנות) אינו מתרגש מהם יתר על המידה. בדומה לענייני בריאות, מניעה שווה הרבה יותר מכסף והיא גם קלה לביצוע, אם כי מאד משעממת.

ראשית, חייבים להיות ערניים ולעקב אחר דפי חשבון, בין אם על נייר או באינטרנט, לעיתים קרובות. ככל שנגלה פעילות חשודה בחשבונותינו מהר יותר, כך יהיה קל יותר לחסום את הפרצה ולתקן את הנזק. ההיפך כמובן גם נכון. ככל שנאחר להבחין שמשהו אינו כשורה, כך יהיה מסובך ויקר יותר להחזיר את המצב לקדמותו. הדבר נכון גם לגבי טעויות, שאיכשהו הן תמיד לרעתנו.

פעולה שניה שרצוי לעשות, היא בדיקת דו"ח האשראי פעם בשנה. באופן זה אנו מוודאים, פחות או יותר, מה ה"שוק" (בנקים, חברות ביטוח, חברות אשראי, וקמעונאים) חושב לגבי איתנותנו הכספית. בדרך כלל קיימת תמימות דעים בינינו לבין השוק, אך אם לא, רצוי לדעת את הסיבה לכך.

כפי שציינתי בתחילת הפוסט, כל אחד יכול לקבל פעם בשנה דו"ח אשראי ללא תשלום משתי החברות הגדולות או להורידו מהאינטרנט בכל רגע תמורת סכום קטן. בנוסף, חלק מהבנקים הגדולים מאפשרים ללקוחותיהם לראות בחינם את ציון האשראי שלהם.

חשוב לדעת שמלווים שונים מחשבים את ציון האשראי באופנים שונים ולכן יתכן שהם גם יגיעו לתוצאה שונה מזו שכתובה בדו"ח שקיבלנו.

כרטיס חיוב (Debit) וכרטיס אשראי

כרטיס חיוב מהווה מעין תעודת זהות בנקאית ללקוח שנדרש לשירותי כספר או כספומט. ישנם גם מספר קטן של עסקים שניתן לקנות בהם רק במזומן או עם כרטיס חיוב. בשאר המקרים עדיף ורצוי להשתמש בכרטיס אשראי שהוא עמיד יותר לרמאויות וגניבות. למרות הפיתויים שהבנקים וחברות האשראי מציבים בפני לקוחותיהם, כדאי תמיד לבחור בכרטיסים ללא עמלות או כאלו שאף מחזירים כסף למשתמש בהם.

במקרה של משיכת כסף מכספומט, רצוי (מאד) להשתמש רק בכרטיס חיוב. שימוש בכרטיס אשראי לצורך זה, עלול לעלות ביוקר.

חשבונות עם הטבות מס

אחת הדרכים הידועות של אנשים עשירים להתעשר אף יותר, היא לשלם פחות מיסים. למרות שלעולם לא נגיע לדרגת התחכום שלהם, גם אנו יכולים להפחית באורח דרמטי את חבות המס שלנו. אם עדיין לא פתחנו חשבונות עם הטבות מס, זה הזמן לעשות זאת.

הראשון, הוא חשבון לצורך חינוך על-תיכוני של הילד(ים) במידה ויש. ב- RESP (Registered Education Savings Plan) הממשלה מוסיפה באופן אוטומטי 20% על כל הפקדה ו- 40% + מענק למשפחות מעוטות הכנסה. הרווחים פטורים ממס כל עוד הכסף נמצא בחשבון, כך שאם אנו מתחילים להשקיע כאשר הילד נולד, אזי לפנינו לפחות 18 שנים של רווחים נטו.

כאשר הילדים שהתבגרו נרשמים למוסד אקדמי – לא חייבים בגיל 18, אפשר גם בגיל מבוגר יותר – ומתחילים למשוך את הכסף לצורך תשלום שכר הלימוד, הם צריכים לשלם את המס ולא ההורים. מכיוון שאין לסטודנטים צעירים הכנסה נוספת, סביר שמעשית הם יצטרכו לשלם מעט מאד אם בכלל.

המקבילה האמריקאית ל- RESP היא חשבון plan 529.

השני הוא חשבון (RRSP (Registered Retirement Savings Plan המיועד לשימוש בגיל גמלאות, למרות שאפשר למשוך את הכסף ממנו בכל עת ולשלם את המס. הפקדות לחשבון מיועדות רק לבעלי הכנסה מעבודה. כמו ב- RESP הרווחים פטורים ממס כל עוד הכסף נמצא בחשבון ותשלום המס נדחה ליום בו הכסף נמשך מהחשבון, אלא שאז אנו צריכים לשלם אותו לפי דרגת המס שבה אנו נמצאים. במקרה זה עומדות לרשותנו שנים רבות כדי להגדיל את הוננו ללא מס. דרך אגב, אם אחד מבני הזוג מרוויח יותר מהשני אזי ניתן גם להשתמש בחשבון RRSP לצורך הקטנת חבות המס המשותפת לבני זוג.

יתרון נוסף, אפשר לנכות את סכום ההפקדה השנתי מהמס על הכנסה שיש לשלם. לדוגמה, אם אנו נמצאים בדרגת המס הגבוהה ביותר (הלוואי) באונטריו, נקבל חזרה $535 על כל $1,000 שנפקיד ב- RRSP. יש אמנם גג כפול לסכום ההפקדה השנתי, אבל אם למישהו נדמה שככל שמרוויחים יותר (ולכן נמצאים בדרגת מס גבוהה יותר) כך הטבת המס גדולה יותר, אז הוא לגמרי צודק.

המקבילה האמריקאית ל- RRSP היא חשבון IRA.

השלישי והגמיש מכולם הוא חשבון (TFSA (Tax-Free Savings Account ש"נולד" ב- 2009 והוא הגמיש מבין החשבונות עם הטבות מס. ניתן להשקיע בו כל שנה עד סכום מסוים ולהוציא את הכסף או חלקו מתי שרוצים ללא מס או קנס. הסכום הראשוני שאפשר היה להשקיע ב- 2009 עמד על $5,000 ומאז הוא השתנה כלפי מעלה ומטה בהתאם למדד ולשיגעונות פוליטיים חולפים. כיום סכום ההפקדה המרבי הוא $6,000 לשנה.

המקבילה האמריקאית ל- TFSA היא חשבון Roth IRA.

הרביעי והרווחי מכולם הוא חשבון (RPP (Registered Pension Plan, שבו המעביד משלים עד לתקרה מסוימת את הפקדת העובד (המנוכה אוטומטית מהמשכורת) דולר לדולר. יש עובדים שמסיבה כלשהי לא מפקידים את הסכום המקסימלי ובכך מפסידים את השלמת המעביד.

ניהול החשבון נמסר בדרך כלל לזרוע פיננסית של חברת ביטוח או בית השקעות וזה גם חסרונו העיקרי. בניגוד לשלושת החשבונות האחרים שכל אחד יכול לנהל בעצמו, חשבון RPP נתון לשליטה של גורם חיצוני שגובה (כרגיל) דמי ניהול גבוהים עבור תת-ביצוע. למרות זאת, הכפלת הסכום באופן מיידי על ידי המעביד הופכת השקעה זו לרווחית ביותר.

המקבילה האמריקאית ל- RPP היא חשבון 401k.

ארבע הערות כלליות:

–  בכל החשבונות אנו יכולים להשקיע את הכסף (כמעט) בכל מכשיר בשוק ההון: תוכניות חיסכון, איגרות חוב, קרנות, מניות וכו'.

–  אין צורך להפקיד כסף בעת פתיחת החשבונות.

–  אין צורך לשלם אגרות, עמלות ושאר מרעין בישין, אבל אין זה אומר שהבנק לא ינסה לדחוף לנו שירותים נוספים בתשלום.

–  יש חשבונות ייעודיים נוספים עם הטבות מס, אך אלו ארבעת הפופולריים. הסבר מפורט על כל סוג חשבון יבוא בהמשך.

בעלות על מכונית

החיים יהיו יפים וזולים יותר בלי מכונית בבעלותנו וגם כדור הארץ יכיר לנו תודה על כך. לא תמיד הדבר אפשרי כמובן. מי שגר בפרוורים רחוק ממקום עבודתו, או מי שרכב הוא כלי עבודה בשבילו, או מי שטיולים בחגים וסופי שבוע הם לחם חוקו, לא יוכלו לוותר על מכונית פרטית. רבים אחרים הגרים בעיר עצמה, דווקא כן.

ישנם בטורונטו (ובערים גדולות נוספות) מספר תחליפים לבעלות על מכונית ובראשם אוטובוסים, רכבת תחתית, רכבת קלה, מוניות, הסעות Uber, Lyft, ושירותי שיתוף מכוניות (Enterprise CarShare, Zipcar); כולם זולים בהרבה מאחזקת מכונית פרטית. לא במקרה השמטתי את כלי הרכב המתבקש ביותר: אופניים. גם בערים שהחורף בהן קל יותר, הסכנה לרוכב בדרכים ראשיות מוחשית מאד ועדיין אין מספיק נתיבים ומסלולים ייעודיים כדי שאופניים אכן יחליפו רכב פרטי. שנית, אנשים מבוגרים יותר מתקשים לדווש ואין נפילה על כביש של איש צעיר דומה לנפילה של אביו המבוגר ממנו בשלושים שנה.

לנוחות ותחושת החופש שמעניקה מכונית פרטית מתלווה תג מחיר. על פי CAA, אם לוקחים בחשבון פחת, תחזוקה, ביטוח, דלק, רישיון רכב, וחידוש לוחית, יעלה רכב ממוצע הנוסע 20,000 ק"מ בשנה יותר מ- $10,000 באותה שנה. התחליפים לעומת זאת, יעלו פחות משליש הסכום הזה. זה אומר שאנו יכולים לחסוך $7,000 לשנה רק על סעיף המכונית. אם נעביר סכום זה לתיק ההשקעות שלנו והוא יגדל בשיעור מדד מניות רחב – 8% לשנה, אזי בעשר שנים, הרווח על אין-מכונית יסתכם ביותר ממאה אלף דולר ובעשרים שנה ב- $320,000.

אין זה הכל. אם אנו גרים בבניין קונדומיניום ובבעלותנו מקום חניה, אנו יכולים להשכירו במחיר ממוצע של מאה דולר לחודש ($1,200 לשנה) והחיסכון השנתי על המכונית יעלה ל- $8,200. השקעה זו עשויה להניב קרוב למאה ועשרים אלף דולר בעשר שנים, ויותר מ- $375,000 (!) בעשרים שנה.

קריאת ספר(ים) וצפייה בסרטונים על ניהול נכון של כסף

הדרך הטובה ביותר לרכוש אוריינות פיננסית עוברת דרך קריאת ספרים ובלוגים, וצפייה בסרטוני YouTube ו- Khan Academy. בניגוד לנושאים רבים אחרים שניתן ללמוד בשיטת זבנג-וגמרנו, ניהול נכון של כסף דורש תהליך ארוך יותר שמתחיל באיסוף אינפורמציה, המרתה למידע, שימוש בו להבנה של "המרחב הפיננסי", ולבסוף הפנמתה של הבנה זו כדי שנפעל בצורה נכונה.

לפחות בהתחלה, אין צורך לקנות ספרים. אפשר להחליף בספריה, או לקרוא בחינם ב- Google Books. עם הזמן ניתקל בספרים שהיינו רוצים לעיין בהם שוב ושוב ואז כדאי לקנותם. לחובבי קריאה, מומלץ לקנות קורא ספרים דיגיטלי. יש בו מקום לספריה שלמה, הספרים שנקנה יהיו זולים יותר, לא יתפסו מקום, ולא יעלו אבק.

אחד הספרים שהייתי ממליץ לקריאה הוא !Stop Over-Thinking Your Money של Preet Banerjee ובמקביל צפייה בחלק מהסרטונים הרבים שהוא העלה ל- YouTube.

השקעה במחשבה תחילה

כדי שחסכונותינו יניבו קצת יותר מהריבית הנמוכה של הבנקים, אין לנו ברירה אלא להשקיע אותם גם במקומות אחרים. לרוע המזל, הרבה יותר קל להפסיד בהשקעות מאשר להרוויח ואחת הסיבות לכך הן טעויות גסות שעושים משקיעים מתחילים ומנוסים כאחד. הנה עשר טעויות נפוצות הנעשות בהשקעות מסוגים שונים כמו מניות, נדל"ן, סחורות, ועוד:

1.  לתת למישהו אחר לעשות זאת עבורנו

2.  לא להבין היטב את מהות ההשקעה

3.  להשקיע ללא תוכנית (סכומים, תאריכים, תשואה, אסטרטגיית יציאה,…)

4.  להשקיע לטווח קצר

5.  לנסות לתזמן את השוק

6.  לקחת סיכון רב מדי

7.  לקחת סיכון נמוך מדי

8.  להשקיע בדבר אחד בלבד

9.  להשקיע בדברים רבים מדי

10.  להתעלם מעמלות ומיסים

בשום אופן אין זו רשימה מלאה של מחדלים אפשריים. ישנן עוד דרכים רבות להפסיד בהשקעות ורצוי להכירן לפני שמוציאים את הארנק. ברשימות הבאות אדבר בהרחבה על טעויות אלו ואחרות.

פתיחת עסק או עסק צדדי שווה יותר מהנראה לעין

ישנם יתרונות וחסרונות למכביר בפתיחת עסק או עסק צדדי; במיוחד עסק הפועל מהבית. אבל אני רוצה להצביע על עובדה אחת שאינה שייכת בהכרח לקבוצת היתרונות או החסרונות. כדי למכור, אנו חייבים לצאת מהקופסה המנטלית של שכיר ולעבור להלך מחשבה אחר לגמרי המתאים למי שרוצה להגדיל את הונו ולא את כמות החפצים שברשותו.

אלמנט חשוב בפתיחת עסק, כל עסק, הוא כתיבת תוכנית עסקית. זו תענה על שאלות כמו,

  • איזה מוצר או שירות נדרש אני יכול לספק?
  • מי קהל היעד, איך אגיע אליו וכמה זה יעלה לי?
  • איזה ספקים, מפיצים, עובדים, וציוד אני צריך?
  • מי הם המתחרים ואיך אתמודד מולם?
  • האם יש צורך ברישיון או אישור כלשהו?
  • כמה זמן וכסף אני צריך להשקיע כדי להקים את העסק?
  • כמה יעלה לי לספק מוצר / שירות וכמה אוכל לגבות עבורו?
  • איך אוכל להקטין את חבות המס הכוללת? (כל מדינה מעוניינת לעודד הקמת עסקים קטנים ולכן גם מעניקה להם הטבות מס משמעותיות. אלו כוללות בין השאר הכרה בהוצאות הקמה, תפעול, תחזוקה, ומימון.)

הוצאת התכנית לפועל, תעזור לנו להבין טוב יותר את החברות – ציבוריות ובמיוחד פרטיות – שבהן נבחר להשקיע בעתיד.

פעמים רבות יש צורך בתהליך כואב של ניסוי וטעיה עד שמתבייתים על העסק הנכון, שגם יהיה ריווחי וגם יתאים ליכולותינו. המוכשרים בין אנשי העסקים נכשלו לא אחת ולא פעמיים, אולם הם לא התייאשו עד שעלה בידם למצוא את הנוסחה הפרטית שלהם להצלחה.

במבט רחב יותר, חשוב לא להיות תלוי במקור הכנסה אחד – טוב ככל שיהיה. אחד ההבדלים הבולטים בין אנשים עשירים לכל השאר הוא החיפוש המתמיד אחר הזדמנויות לגיוון מקורות ההכנסה האישית.

אינני מקל ראש בקשיים העומדים בפני יזם ובמיוחד יזם שזה לו העסק הראשון (אילון מאסק לדוגמה, משווה פתיחת עסק ללעיסת זכוכית) ולמרות זאת, הסיכון שווה למי שמסוגל לעמוד בכך.

צוואה

כולנו נחיה לנצח, ללא ספק; אבל אם לא, חשוב להשאיר אחרינו צוואה שתבטא בקול צלול את רצוננו האחרון. אחרת, שופט כלשהו יחליט מה לעשות עם עיזבוננו. בנוסף, צוואה מונעת מלחמות ירושה שבהן כולם מפסידים מלבד עורכי הדין. חשוב לא פחות, לקרוא את הצוואה פעם בכמה שנים ולעדכן אותה במידת הצורך.

איך נדע שהשגנו את המטרה (עצמאות כלכלית)?

זו שאלה מוזרה שאנשים בדרך כלל מתקשים להשיב עליה. לאוריינות פיננסית לעומת זאת, יש תשובה ברורה וחד משמעית, המתאימה לכולם: למטרה הגיע מי שהכנסתו הפסיבית עולה על סך הוצאותיו + מקדם ביטחון רחב שוליים. האם מטרה זו מעשית לאדם מן הישוב? כנראה שלא, אבל חובה לנסות ולהתקרב אליה ככל האפשר. הפרס בהחלט שווה את המאמץ.

לסיום

מכיוון שכסף משפיע על כל היבט בחיינו, ניהולו מחייב הגיון, שיטתיות, קביעת סדר עדיפויות וכדומה, אבל לרוע המזל, ניהולו כרוך גם ברגשות רבים. הנה סיפור אמיתי על זוג לא צעיר שחתם על חוזה לקניית דירה. ביום המחרת שלחה האישה את בעלה לשלם את דמי הקדימה והוא בדרכו עבר ליד חנות תכשיטים. בגחמה של רגע הוציא הבעל את הכסף על שרשרת פנינים לאהובתו ועד יום מותו בשיבה טובה, הוא לא הבין למה היא כעסה עליו כל כך.

דוגמה נוספת לרגשות הגורמים לנו להשתטות עם כסף, היא הניסיון להרשים או לחקות אחרים. בצפון אמריקה זה נקרא To keep up with the Joneses, ולדעת כל המומחים בתחום, זהו מעגל הרסני המוחק את אישיותנו, משבש את סדר העדיפויות שלנו ומרוקן ללא צורך את כיסנו.

לפני שמתחילים לחסוך כמה פרוטות פה ושם, כדאי לבחון בקפידה מידי פעם את חמש ההוצאות החודשיות הגדולות: ילדים, דיור, תחבורה, מזון, ומיסים. חיסכון קטן בתחומים אלו יניב תשואה גבוהה בהרבה מוויתור על כוס קפה יומית.

למרות אי הנוחות הכרוכה בכך, איננו יכולים להרשות לעצמינו את המותרות של "לא לחשוב על כסף". עלינו לדעת בכל רגע את מצבינו הכספי לאשורו: הכנסות, הוצאות, חובות, נכסים, … ובעיקר מטרות ואת תוכנית הפעולה להשגתן. אין זה אומר שעלינו לדאוג מבוקר עד ערב. דאגות בלבד הן בזבוז זמן ואנרגיה שחשובים לצרכים אחרים. זה כן אומר שעלינו לגלות אחריות ולשלוט על גורלנו עד כמה שאפשר.

כמעט כל אחד יכול להרשות לעצמו לקנות כמה מניות. למרות זאת, העשירון העליון בארה"ב מחזיק ב- 85% (!) מכלל המניות הנסחרות בבורסות האמריקאיות. מה הם יודעים ששאר תשעת העשירונים מתקשים להבין?

חיים פשוטים ובריאים יותר ושמירה על עקרונות של אוריינות פיננסית, מגדילים את הסיכוי שנגיע לעצמאות כלכלית לפני גיל הפרישה וגם שנזכה ליהנות מפרי עמלינו אחריו. אין לנו את זכות היתר לדחות למחר את מה שצריך היה להתחיל אתמול: להגדיל הכנסות, להקטין הוצאות, לחסוך, להשקיע, וחוזר חלילה.

תגובה אחת על “אוריינות פיננסית – קווים לדמותה

  1. וואו, איזה פוסט ארוך.
    אמנם יש בו הרבה מידע חשוב, אבל אני מקווה שתגיע גם למספרים תכלס.
    כי כשמדברים באוויר זה נראה הגיוני ובר ביצוע. בתכלס, אחרי כל ההוצאות שציינת, כולל מאגר קטן לשעת חירום וכוס הקפה עם חברים, לא נשאר לך כסף לחסכון.
    אם נשארים בידך כל חודש 200 דולר, זה חסר משמעות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: