בר מזל אבל לא רק (וורן באפט בן תשעים)

תאריך עדכון אחרון: אוגוסט 30, 2020 / קטגוריה: דעות

המזל קיים; אחרת איך נוכל להסביר את הצלחתו של הזולת? / מרסל אשאר

מעט מאד מיליארדרים חפצים בחשיפה תקשורתית שזוכה לה וורן באפט, למרות שהיא חיובית מאד בעיקרה. ישנן מספר סיבות לכך ואף לא אחת מהן מחמיאה לאדוני היקום המודרניים. בעוד שקורות חייו של באפט והדרך שבה הגדיל את הונו לאורך השנים ידועים ומוכרים לציבור, הרי מיליארדרים אחרים משקיעים מאמץ רב כדי להסתיר ולטשטש את מקורות עושרם ולעיתים את חובותיהם שעולים על ערך הנכסים שברשותם.

וורן באפט לא רק מספר בגילוי לב על ההיסטוריה המשפחתית והמקצועית שלו, אלא אף מודה בפה מלא שגם מזל ולא רק כישורים ומיומנויות הביאוהו 'עד הלום'. עם זאת, לרבים מאד היה בחייהם אף מזל גדול משלו והם לא הצליחו לתרגם אותו להצלחה ראויה לציון.

וורן באפט ב- 2011 (וויקיפדיה)

כבר בלידתו, מספר באפט, האיר לו המזל פנים. הוא נולד במקום הנכון, בזמן הנכון, עם מין הילוד הנכון, ובמשפחה הנכונה

בשנת הולדתו (1930) היה עדיין מצבן של הנשים בארה"ב רחוק משוויון עם גברים. לדוגמה, למרות היותו ילד סנדוויץ' בין שתי אחיותיו, היחס של הוריו אל שאיפותיו היה שונה לטובה. כמו כן, משפחתו הייתה כנראה אמידה. אנו למדים זאת מכך שאביו היה איש עסקים, משקיע, ברוקר, וחבר קונגרס במשך ארבע קדנציות. לא פלא שבאפט הקטן התעניין מילדות בעסקים וקנה את מניותיו הראשונות כאשר היה בן 11!

באפט האב לא ניסה לכפות על בנו את השקפת עולמו הליברטינית, הפוליטית והדתית, אבל למורת רוחו של וורן, הוא כן כפה עליו ללמוד באוניברסיטה אחרי התיכון. כמו כן, הוא דחף אותו לגלות יוזמה ולפעול לפיה. וורן הצעיר נענה לאתגר וכבר כילד עבד במכולת של סבו, ומכר מסטיקים, בקבוקי קולה ושבועונים מדלת לדלת. בתיכון הוא הרוויח כסף בעבודות מזדמנות כמו חלוקת עיתונים, שטיפת מכוניות, ועוד. עד גיל 16 הספיק באפט לחסוך בכוחות עצמו כ- $55,000 בערכים של היום.

באותו זמן נולדו הבייבי בומרס הראשונים שבהמשך יצרו את תור הזהב של אמריקה עם גידול חסר תקדים במספר העובדים, בתפוקה, ובהגדלת התוצר הלאומי הגולמי. מי שהצליח לרכב על גל השפע הזה, הפך למולטי מיליונר בין אם התכוון לכך או לא. הדור שנולד בשנות האלפיים יכול רק לחלום על תנאי צמיחה כאלה.

לסיכום, באפט כלל לא הגזים בתיאור המזל שנפל בחלקו כבר בנקודת ההתחלה. הוא נולד 'בצד הנכון של המסילה' למשפחה מתפקדת ומעודדת שנתנה לו חופש לפתח את כישרונותיו, לימדה אותו להסתפק במועט ולהפנות את מרצו לאפיקים מועילים. אפשר לומר בבטחה שגם ביחס למי שנולד בארה"ב באותה תקופה, וורן באפט היה בר מזל.

כשוורן פגש את סוזן

באפט היה בן 20 כאשר פגש את בחירת ליבו. הם התחתנו לאחר שנתיים של היכרות ונישואיהם נמשכו 52 שנים, עד מותה ב- 2004. בראיונות רבים הוא מעלה על נס את תרומתה המכרעת להצלחתו. במילותיו הוא, "בגיל עשרים הייתה לי בגרות רגשית של ילד בן תשע. לא הייתי ממוקד ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות… ואז פגשתי את סוזן… היא הפכה אותי למי שאני היום".

אמנם לפעמים גברים מתבטאים באופן זה לגבי בנות זוגן בלי שיש לכך הצדקה רבה, אבל הדוגמה הבאה תמחיש שאולי יש דברים בגו.

לאחר עשרים וחמש שנות נישואים (ושלושה ילדים), סוזן עזבה את באפט ועקרה לסן-פרנסיסקו כדי לפתח קריירה של זמרת. הם נשארו נשואים ובקשר רציף ואף בילו יחד בחגים. לאחר מספר חודשים היא הכירה לו את חברתה הצעירה ממנה, אסטריד, כדי שתמלא את מקומה (!!) בהיעדרה. ובאמת לאחר כשנה, עברה אסטריד לגור עם באפט. במשך השנים חזרה סוזן הביתה מידי פעם והשלישיה חיה באושר (ולא מיותר להוסיף גם בעושר) תחת אותה קורת גג. שנתיים לאחר מותה של סוזן, התחתנו באפט ואסטריד והם גרים באותו בית באומהה שבאפט קנה ב- 1957.

האם את/ה הקורא/ת מכיר/ה מישהי שהייתה נוהגת כך? גם אני לא.

כשוורן פגש את בן

אחרי סיום לימודיו באוניברסיטת נברסקה, ניסה באפט להתקבל לתואר שני באוניברסיטת הרווארד ונדחה. במקום זאת הוא המשיך את לימודיו בבית ספר לעסקים באוניברסיטת קולומביה שבה המנחה שלו היה אחד בשם בן גרהם. באותן שנים היה גרהם בשיא תהילתו וספרו 'המשקיע הנבון' זכה, ובצדק, להצלחה רבה. למעשה שבעים שנה אחרי שהתפרסם לראשונה, זהו עדיין אחד מספרי ההשקעות הנמכרים ביותר (ועל כך באחד הפוסטים בהמשך).

באפט שהושפע עמוקות מהספר וממחברו, הציע לאחר סיום לימודיו לעבוד בחינם בבית ההשקעות של גרהם. לאכזבתו גרהם סירב ובאפט חזר לאומהה. שם עבד במשך היום כאיש מכירות של ניירות ערך בסוכנות של אביו, ובערב העביר קורס בשם 'עקרונות השקעה' באוניברסיטת נברסקה. לא ברור למה, אך שנתיים לאחר מכן, התקשר בן גרהם לבאפט והציע לו משרת אנליסט בבית ההשקעות שלו. באפט נענה בשמחה, אלא שהפעם הוא הלך לעבוד תמורת שכר לא מבוטל – $115,000 לשנה בערכים של היום.

שנתיים מאוחר יותר, גרהם פרש לגמלאות. באפט, שבאותו זמן הסתכמו חסכונותיו / השקעותיו ב- 1.6 מיליון דולר בערכים של היום, חזר לאומהה ופתח בית השקעות משלו. השנה הייתה 1956, ומעמד הביניים בארה"ב התרחב בקצב מהיר. באפט שאמנם היה צעיר אך משכיל, בעל ניסיון ועם עקרונות השקעה מוצקים שלמד מגרהם, היה האיש הנכון, במקום הנכון, שסיפק את השירות הנכון.

באפט התבטא פעמים רבות שאחרי אביו, בן גרהם היה המורה שלו לחיים.

כשוורן פגש את צ'רלי

השניים נפגשו לראשונה במכולת של סבא באפט. למרות שצ'רלי מאנגר היה מבוגר בשש שנים מבאפט, שניהם עבדו שם בילדותם. לאחר התיכון פנה מאנגר למסלול שונה בתכלית מזה של באפט. הוא למד מתימטיקה באוניברסיטת מישיגן, שירת בצבא במלחמת העולם השנייה, ולמד משפטים בהרווארד. הוא העתיק את מקום מגוריו לפסדינה שבקליפורניה ועבד שם כעורך דין ואיש עסקים.

הסיכוי שהשניים, שכבר הספיקו לשכוח אחד מהשני יפגשו, היה קטן ביותר ובכל זאת זה קרה ב- 1959 כאשר אבא של מאנגר נפטר והוא חזר לאומהה לזמן קצר. באפט היה באותו זמן בתנופה של השקעות דרך שותפויות שיצר עם בעלי מקצועות חופשיים שרצו להשקיע סכומים קטנים יחסית בשוק החופשי (היום קוראים לזה השקעה ב- Private Equity). חבר משותף הפגיש בין השניים ומאנגר הצטרף לאחת השותפויות.

למרות המרחק הגיאוגרפי הרב בין מקומות מגוריהם, באפט ומאנגר נשארו בקשר חברי ועסקי הדוק. באפט פעל אז בגישת בן גרהם – לקנות 'מציאות', להשביח אותן ובכך להעלות את מחירן ואז למוכרן. למאנגר הייתה גישה שונה, ובאפט השתכנע שצריך במקום זאת להשקיע רק "בחברות נפלאות הנסחרות במחיר סביר". שינוי הגישה אינו עניין פעוט ורבים סבורים שהוא אחראי במידה רבה להצלחתם המטאורית של זוג החברים.

בשנת 1962 התחיל באפט לקנות מניות של חברת טקסטיל מקרטעת בשם Berkshire Hathaway והשתלט עליה ב- 1965. בתהליך איטי וארוך שנמשך עשרים שנה, נפטר באפט מעסקי הטקסטיל והפך את Berkshire Hathaway לחברת החזקות. מאנגר שהיה מעורב מאד בעסקי החברה, הצטרף אליה באופן רשמי כסגן היו"ר רק ב- 1978. כבר שנה לאחר מכן קפץ ערך המניה מ- $775 בתחילת השנה ל- $1,310 בסופה. היום, דרך אגב, שווה אותה מניה (Class A) כ- $330,000 (ומעסיקה כ- 400,000 עובדים בכמאה חברות).

זהו מקרה קלאסי של 'טובים השניים מן האחד' וההרמוניה ביניהם נמשכת כבר למעלה מששים שנה. אין מקרים רבים שבהם שני שותפים פעילים מחזיקים מעמד זמן רב כל כך ועוד נהנים מזה.

כשוורן בחר מקצוע

בתקופת חייו של באפט נעלמו מקצועות רבים ואחרים צצו תחתם. התפתחויות טכנולוגיות ושינויים חריפים בטעם הקהל אילצו עשרות מיליוני עובדים, שכירים ועצמאים, לפרוש או להסב את מקצועם לתחום נדרש יותר. יתר על כן, אם בעבר אפשר היה לעבוד באותו מקום ובאותו מקצוע במשך כל החיים המקצועיים, הרי שהיום צפוי אדם צעיר לדלג בין תריסר מקומות עבודה ושלושה שינויי קריירה משמעותיים.

מגמה מדאיגה נוספת שהחלה להתפתח באמצע שנות השבעים ועדיין ממשיכה היא עליה בהוצאות המחיה וירידה בשכר הריאלי. אם בעבר מפרנס יחיד הספיק כדי לקיים רמת חיים נאותה למשפחתו הרי שהיום נדרשים לכך שני מפרנסים או יותר.

על באפט כל המהומה הזו פסחה. בששים השנים האחרונות הוא עושה את מה שהוא למד, יודע, ואוהב. שינויים טכנולוגיים דרמטיים עברו ביעף מעל ראשו בלי להשאיר חותם. עד היום הוא משתמש בכסף מזומן, אינו יודע להפעיל מחשב או להשתמש בטלפון נייד וזה בכלל לא מפריע לו. שינויים בטעם הקהל רק הועילו לעסקיו. אם בעבר היו מעט הזדמנויות עסקיות ובעיקר עשירים השקיעו בשוק המניות ובחברות פרטיות, היום המצב שונה מקצה עד קצה.

על פי הביוגרף של באפט, בשנים הראשונות לקיומה משכה אספת בעלי המניות השנתית של Berkshire Hathaway שניים או שלושה אנשים. עשרים שנה אחר כך, בשנת 1985, כבר נכחו באספה כ- 250 איש. בשנת 2015, נכחו באספה, המכונה גם 'וודסטוק של הקפיטליזם', כ- 44,000 בעלי מניות. גם לפני מגפת הקורונה, מיליונים (כולל אני) צפו במשך שעות באספה בזמן ממשי דרך האתר של יאהו.

אינני מכיר אף חברה אחרת שאספת בעלי המניות שלה (פיהוק ארוך) מצמידה מיליוני צופים – גם כאלה שכמוני אינם בעלי מניות של Berkshire – למסכי המחשב למשך כמה שעות.

בנוסף, המקצוע שבאפט בחר אינו דורש, בשום שלב, מאמץ גופני – גם זקנים יכולים להגיע להישגים נאים ביותר. לעומת זאת, הניסיון והקשרים הנרכשים עם השנים לא יסולאו בפז. באפט בר המזל כבר לא יעשה הסבה מקצועית.

כשוורן האריך ימים בבריאות טובה (טכניקת מתושלח)

בענייני השקעות, אריכות ימים היא תכונה קריטית להצלחה. שלוש סיבות נמצאות בבסיס אבחנה זו: האחת, ניסיון חיים שלא ניתן לרכוש בשום דרך אחרת. השנייה, לריבית דריבית (במובן הרחב של השקעות המניבות השקעות נוספות) לוקח זמן רב להתפתח. השלישית, כאשר מצטבר הון מסוים, אפשר לתפוס טרמפ על חוקי (התחמקות) מס המיועדים לעשירים בלבד. קשה להאמין אבל אחוז המס הכולל שמשלם באפט על הכנסתו, נמוך משמעותית מאחוז המס שמשלמת מזכירתו.

באפט עצמו מהווה דוגמה מספרית מצוינת לחשיבות של אריכות ימים בהגדלת השורה התחתונה. לפי מדד המיליונרים של Forbes, בגיל 52 הסתכם הונו ב- 250 מיליון דולר. כיום הוא עומד על כשמונים מיליארד דולר (וזאת מבלי להביא בחשבון את עשרות המיליארדים שהוא תרם עד היום). לפי חשבוני, 99.7% מהונו הרוויח באפט אחרי גיל 52.

כאשר באפט נולד, תוחלת החיים של גבר לבן בארה"ב הייתה פחות מששים שנה, ובאפט בר מזל בריבוע להגיע בריא לגילו הנוכחי בהתחשב במשקלו ובכך שכמעט אינו מתעמל. חברו הטוב ביל גייטס, מספר שבאפט זולל מזון מהיר, במיוחד המבורגרים, נקניקיות, ועוגיות אוריאו, והמשקה החביב עליו הוא קולה, שממנו הוא צורך בין חמש לשש פחיות ליום ☹.

מלבד זאת, ליד שותפו צ'רלי ("אה, הלוואי ויכולתי להיות שוב בן 90"), באפט מרגיש צעיר למדי.

לבסוף

פעם נשאל באפט איך הוא היה רוצה להיזכר על ידי אחרים, וענה בבדיחה "האיש שהאריך ימים יותר מכל אחד אחר". פעם אחרת כשנשאל את אותה שאלה הוא היה רציני יותר ואמר "הייתי רוצה להיזכר כמורה". נראה שגם כאן הוא יהיה בר מזל. עשרות המכתבים המחכימים שכתב לבעלי המניות של Berkshire (שכל אחד יכול להוריד מאתר החברה), מאות השעות המוקלטות שבהן הוא פורס את משנתו, מסביר נושאים שונים בהומור, ומודה שאינו יודע הכל, מזכים אותו בהחלט בתואר 'המורה להשקעות של אמריקה'.

8 תגובות בנושא “בר מזל אבל לא רק (וורן באפט בן תשעים)

  1. Happy Birthday Warren!!!

    What an achievement to reach 90 years in perfect mental health, clear mind and seemingly good physical health

    His company and huge fortune are also an incredible accomplishment

    But through it all it's his sense of humor and informal interaction with others, regardless of their rank that is utterly charming

    Liked by 1 person

  2. לא כתבת שבעשר השנים האחרונות הוא מפגר אחרי המדד והיו לו כמה כשלונות גדולים. חוץ מזה יש לו כמה עוזרים שמשקיעים לו באופן עצמאי.

    אהבתי

  3. עוד מאמר נ-פ-ל-א.
    דרכך אני לומד על העולם וקורא בשקיקה.

    טכניקת מתושלח ממש הצחיקה אותי…
    מה יגידו הרופאים והאקטוארים של חברות הביטוח על:
    "חברו הטוב ביל גייטס, מספר שבאפט זולל מזון מהיר, במיוחד המבורגרים, נקניקיות, ועוגיות אוריאו, והמשקה החביב עליו הוא קולה, שממנו הוא צורך בין חמש לשש פחיות ליום ☹."
    5-6 פחיות קוקה-קולה ליום?
    לא ייאומן… ממש חי על ההשקעות שלו.
    מקווה שהוא מקבל מהם קצת דיבידנד על הפרסומת הסמויה 🙂

    אגב, לא היה לי מושג שמניה אחת של חברה כלשהיא יכולה לעלות 330K דולרים.
    למניה אחת בלבד!.
    לא שאני לא יכול לדעת את זה ולהבין מבחינה הגיונית, פשוט שהסכום כל כך מופרך שזה לא נקלט לי בתודעת איש הלטאה המצומצמת שלי.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: