הספר האמיד

תאריך עדכון אחרון: ספטמבר 18, 2020  /  קטגוריה: ביקורת ספרים

סקרנות היא תכונה משותפת לאנשים מאושרים  /  דייב צ'ילטון

דייב צ'ילטון הוא נער פוסטר קנדי. נעים סבר, טוב מזג, צנוע, בעל חוש הומור, וכריזמטי ביותר. הוא מזכיר לי קרוב משפחה שהייתי רוצה לארח בחג או שכן ידידותי בבית הסמוך שתמיד מאיר פנים. בצעירותו הוא גילה התעניינות באוריינות פיננסית ולאחר שבגר הפך ליזם, ברוקר, ולבסוף הדריך מורים בתכנון פיננסי. משרה זו הייתה נקודת מפנה בחייו והסיבה שכתב את הספר The Wealthy Barber.

כאשר פסעתי את צעדי הראשונים באוריינות פיננסית והשקעות, הושיט לי חבר את הספר ויעץ / פקד "התחל מכאן". אמנם לא ידעתי אז מימיני ושמאלי, אבל שם הספר כמו גם סגנונו נראו לי קצת מוזרים. ככל שהתקדמתי בקריאה נוכחתי לדעת שאני מבין את עיקרי הדברים, אבל הפריע לי הסגנון הסיפורי ואף יותר הפריע לי התוכן המשעמם. קשה לי להאמין שרבים מקוני הספר גם קראו אותו מכריכה לכריכה.

שונה הדבר לגמרי בספר ההמשך. נראה שהמחבר הפנים ויישם הערות רבות שקיבל מקוראיו. הדמויות הפיקטיביות נעלמו והחשיפה האישית ירדה למינימום. 'שיעורי הלימוד' הוחלפו בשיחה חופשית והפרקים קוצרו והתרבו. צ'ילטון (סוף-סוף) יישם בהצלחה את הלקח החשוב ביותר שלמד מהדרכת המורים שלו והוא: אנקדוטות והומור מסבירים הרבה יותר טוב מטבלאות, חוקים נוקשים, או גרפים.

ספר ראשון

הספר יצא לאור בשנת 1989 ובשנה הראשונה לא זכה להצלחה רבה. אני מבין למה.

עלילת הסיפור, איך לומר זאת, מגושמת וילדותית במקצת. שלוש דמויות (צ'ילטון, אחותו, ודמות נוספת פיקטיבית) מבקרות אצל הספר המקומי (דמות פיקטיבית) שמלמד אותם וכמה מלקוחותיו (הפיקטיביים) את הבסיס להתנהלות נכונה עם כסף. כל פרק בספר מכסה באופן רופף נושא או שניים אך לא תמיד קל לבור את המוץ מן הבר.

צ'ילטון הצעיר (27) לא אמר נואש. אמנם את הטקסט כבר אי אפשר היה לשנות, אבל הוא הגביר את הופעותיו בטלוויזיה ובפני קהל ומכירות הספר החלו לעלות בהדרגה. הוא מעיד שאף סופר בהיסטוריה לא התראיין כל כך הרבה על ספר אחד. "מאות ראיונות בשנה במשך שנים רבות". הוא גם גילה את נפלאות הסינרגיה – נאומיו בפני קהל הגדילו את מכירות הספר, ואילו מכירות הספר הגדילו את הביקוש להופעותיו. בנוסף, הוא הוציא לאור גרסה שהותאמה לשוק האמריקאי.

מאמציו נשאו פרי ועד היום נמכרו כשניים וחצי מיליון עותקים (בכמה שפות). זהו הספר הנמכר ביותר בקנדה מאז ומעולם בנושא אוריינות פיננסית. באופן תמוה הוא עדיין נמכר היטב למרות שפע של ספרים מצוינים ועדכניים יותר המציפים את השוק.

צ'ילטון הוא הראשון להודות שהפופולריות הרבה של ספרו הראשון נבעה גם מצירוף מקרים מוצלח: התחרות על תשומת ליבם של הקוראים הייתה מצומצמת מאד באותן שנים. מספר העוסקים בנושא היה קטן, האינטרנט עוד לא היה קיים וכמובן לא היו עדיין מאות בלוגים מעולים באוריינות פיננסית ובעצם בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת. כמו כן הדמוגרפיה פעלה לטובתו. מחזור ענק של בייבי בומרס שהגיע לבשלות התחיל לחסוך כסף, להתעניין בהשקעות ובחוקי מס, לקנות בתים, לעשות ביטוח והמידע הרב שנדרש לצורך קבלת החלטות לא היה זמין לקהל הרחב.

לגבי תוכן הספר

בספר עשרה פרקים. השניים הראשונים עוסקים בהרמוניה משפחתית במקום באוריינות פיננסית. אכן, את אחד העקרונות החשובים ביותר באוריינות פיננסית ובחיים בכלל אפשר לסכם בארבע מילים: 'בחר את הוריך בחכמה', אך מכיוון שזה לגמרי מחוץ לשליטתנו, אפשר היה להתחיל את הספר מהפרק השלישי.

שאר הפרקים מנסחים באריכות מתישה את הכללים הבאים:

כללים שעדיין תקפים

–  לאיש לא איכפת מכספך יותר ממך

–  קרן לשעת חירום היא הכרח לכל אחד

–  שלם לעצמך תחילה (במילים אחרות, הפוך את החיסכון להרגל)

–  הזמן הוא בן בריתך הגדול ביותר לכן חשוב להתחיל לחסוך ולהשקיע לתקופת הגמלאות בגיל צעיר

–  היה אחראי ועבוד קשה (רוי הפיקטיבי לא החמיץ יום עבודה במשך 37 שנים כולל ביום חתונת בתו)

–  השפעת ריבית מורכבת ניכרת מאד על תיק ההשקעות (עם זאת, הדוגמאות שהתאימו לזמנו, דמיוניות בתקופה שלאחר 2008)

–  ההשקעה הטובה ביותר לטווח ארוך היא שוק המניות. עם זאת, בטווח קצר איש לא יכול לחזות מה יקרה בו

–  כל אחד צריך צוואה מעודכנת  ( 😊 Where there is a will there is a way)

–  חברות ביטוח עושקות את מבוטחיהן במגוון דרכים

–  לרוב מכריע של האנשים עדיף ביטוח חיים תקופתי (ללא רכיב חיסכון או השקעה) ולא ביטוח חיים מלא

–  למרות הפיתוי הרב לבעלות על בית: פעמים רבות שכירות עדיפה על קניה לפחות לתקופה מסוימת

כללים שנס ליחם

כללים רבים שהיו נכונים ב- 1989 אינם מחזיקים מים ב- 2020. הנה כמה מהם:

–  השקע לטווח ארוך 10% מהכנסתך בנכס בעל צמיחה מהירה בשיעור של 15% בשנה

עשרה אחוז מהכנסה חציונית רחוקים (מאד) מלהספיק לרוב המטרות ונכסים בעלי צמיחה מהירה, מסוכנים כיום פי כמה. כמו כן, מובטח למשקיע שיצמיח זנב לפני שימצא נכס המניב 15% בשנה בתקופה זו.

–  אל תתפתה לקנות מניות. קנה יחידות השתתפות בקרנות נאמנות

לפני הכל חשוב לחזור ולשנן ששומר כספו ירחק מקרנות נאמנות. אפשר להתייחס לכך בסלחנות מפני שכיום, רוי היה לבטח ממליץ על קרנות סל מחקות מדד רחב. מכיוון שהספר מיועד למתחילים, יתכן שקרנות סל הן שלב סביר לפחות עד שהמשקיע ילמד יותר על שוק ההון וגם יכיר את עצמו 'בתנאי קרב'.

–  עם מיצוע דולרי (Dollar-Cost Averaging) אי אפשר לטעות

לפעמים מיצוע דולרי הוא הכרח, לפעמים הוא צורך פסיכולוגי, אך כבר בשנות השבעים הוכח שעם מיצוע דולרי הנמתח על פני שנה, בשני שליש מהזמן אי אפשר שלא לטעות, ובמיצוע דולרי הנמתח על פני שלוש שנים, בתשעים אחוז מהזמן אי אפשר שלא לטעות.

שלוש הערות לגבי הספר הראשון

1.  בשנות השמונים הייתה ריבית הפריים בת שתי ספרות. תשואה רגילה על GIC חסר סיכון הכפילה את סכום ההפקדה בחמש שנים. גם השקעה מסוכנת במניות באותו זמן לא הייתה מניבה יותר מכך. כיום המצב שונה בתכלית.

2.  השקעה בנדל"ן. אין כלל התייחסות לזמן ולמאמץ הנדרשים לצורך איתור של נכס מתאים ושל שוכר מתאים. כמו כן, אין כמעט התייחסות להוצאות הרבות הנלוות לקניית ומכירת בית ולהחזקתו.

3.  עלילת הספר כמו גם שיעורי האוריינות הפיננסית, משייטים על ענן ורוד – מעין עולם אידיאלי שבו דבר לא משתבש. כל שצריך לעשות הוא תכנית פיננסית טובה והכל מסתדר. צחוק הגורל, צ'ילטון הקדיש את הספר לאשתו סוזן והוא אף מזכיר אותה במהלכו פעמים רבות. למרות זאת הם נפרדו כמה שנים לאחר צאת הספר (אך נשארו ידידים טובים). מסתבר כי בחיים האמיתיים, דברים כן עלולים להשתבש ועם כל אי הנוחות הכרוכה בכך, צריך לקחת אותם בחשבון (תרתי משמע).

ספר שני

למעלה מעשרים שנה אחרי צאת ספרו הראשון הוציא צ'ילטון לאור ספר שני שעוסק באותו נושא. למה? לפי דבריו, מתוך תסכול. השנים הרבות בתחום התיכנון הפיננסי הראו לו שאנשים כלל לא מפנימים עקרונות של אוריינות פיננסית שקלים להבנה ופשוטים לביצוע, כמו להימנע מחובות צרכניים, להקפיד על הכנסות גבוהות מהוצאות, וכדומה. הסלוגן שאימץ לעצמו 'שלם לעצמך קודם', מזוהה אתו כמעט כמו הסלוגן 'אני אחזור' של ארנולד שוורצנגר.

למרות שם הספר, צ'ילטון ויתר הפעם על רוי מילר הדמיוני – גיבור הספר הקודם – כמו גם על שאר הדמויות שלא הוסיפו הרבה, והעדיף לדבר ישירות אל הקורא. אמנם גם כאן נשמר הפורמט המחנך, מטיף לעיתים, אבל הוא נינוח וקל לקריאה לעומת הספר הראשון.

הספר מחולק לשניים במטרה להתרכז באוריינות פיננסית בחלק הראשון ובהשקעות בחלק השני. בפועל זה לא מצליח לו כל כך. איכשהו, החלק הראשון והשני (למעט מספר פרקים) דומים למדי – שיחת סלון נעימה, לא מחייבת אך מלמדת הרבה. למשל, ההדגמה לחשיבות של התחלת חיסכון והשקעה בגיל צעיר:

תאומים בני 25 נכנסים לשוק העבודה. התאום הראשון מתחיל מיד לחסוך $4,000 לשנה במשך עשר שנים ואז מפסיק. באותו זמן מתחיל התאום השני לחסוך אותו סכום במשך שלושים שנה. התאומים עכשיו בני 65 ותיקי ההשקעות של שניהם הניבו 8% בשנה. למרות שהתאום השני חסך פי שלוש מהראשון, הסכום בתיק ההשקעות שלו עומד רק על $489,383 בעוד הסכום בתיק ההשקעות של התאום הראשון (שכזכור התחיל לחסוך עשר שנים מוקדם יותר) עומד על $629,741.

יתר על כן, אם התאום הראשון היה ממשיך לחסוך ולהשקיע עד גיל 65, הסכום בתיק ההשקעות שלו היה מצטבר ל- $1,119,124.

נושאים נוספים שהוא מדגיש:

–  רמת ההוצאות חייבת להיות נמוכה מההכנסה ואת היתרה יש לחסוך

–  רצוי להימנע מפיתוי מאשר להתנגד לו

–  במרוץ צרכני אין מנצחים מפני שאין קו גמר

–  חוויות שוות יותר מחפצים

–  אנשים טועים לחשוב שזמן שווה כסף, בעוד שלמעשה כסף שווה זמן

–  הסכנות הטמונות בכרטיסי אשראי ובקווי אשראי ("זכור, הכסף לא שלך, אלא של הבנק")

–  ללמוד לומר לאחרים המנסים לפתותך, "איני יכול להרשות זאת לעצמי"

–  לתעד את כל ההוצאות

–  חשיבותה של קרן חירום

–  בענייני השקעות אל תקשיב למומחים ואל תשקיע במשהו שאינך מבין. פשטות, משמעת וסבלנות, זה כל מה שנדרש

–  אם לא משקיעים לטווח קצר אזי תנודתיות השוק היא סתם רעש חסר פשר שחשוב להתעלם ממנו

–  הכר תודה על מה שיש לך והצטער פחות על מה שאין לך ("חיות המחמד שלנו בנות מזל יותר ממחצית האנושות")

צ'ילטון כופר בחוכמה העממית הטוענת שכסף לא קונה אושר. לדעתו אם נקנה חוויות במקום חפצים נהיה יותר מאושרים. לחיזוק דבריו הוא מצטט בספרו את אליזבת' דאן מאוניברסיטת בריטיש קולומביה שאומרת: רק מפני שכסף לא קונה אושר, זה לא אומר שכסף לא יכול לקנות אושר. אנשים פשוט משתמשים בו לא נכון.

צ'ילטון לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. למרות הון שמוערך בעשרים מיליון דולר, הוא עדיין גר בבונגלו קטן (מאד) ולא חדש מחוץ לעיר ווטרלו ומעיד על עצמו כאדם מאושר גם בגלל שאין לו רכוש רב. אושר, כך הוא משוכנע, נוצר מבריאות טובה, יחסים טובים עם אחרים, העדפת חוויות על פני חפצים, ועזרה לזולת.

צ'ילטון מודה בהרחבה שהמלצה (בספר הראשון) לקנות קרנות נאמנות שהנהלתן הוכיחה את עצמה היא שטות גמורה, ומגלה פעם נוספת אמת שלא ניתנת להפרכה: תוצאות העבר אינן ערובה לביצועי העתיד.

תחת הסתייגויות מתבקשות כמו "איש לא יודע" ו- "אין לדעת מה תהיה התשואה בעתיד" טועה צ'ילטון לחזות ב- 2011 שבעשור הבא שוק המניות ייחלש. כמעט עשור אחרי אנו כבר יודעים שההיפך הגמור קרה בקנדה ואף הרבה יותר בארה"ב.

למרות הסכמה רחבה עם רוב הכתוב בספר, יש גם שלושה דברים שאני מסתייג מהם:

1.  תיכנון פיננסי לדברי צ'ילטון הוא לא יותר מהגיון בריא, שימוש במוצרים פיננסיים פשוטים, ושמירה על כמה עקרונות שעמדו במבחן הזמן. לפי דבריו גם כמעט ולא צריך לדעת חשבון. אני חולק על כך. אכן חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי אינו דרוש לצרכי השקעות ואפילו מספרים מרוכבים וטריגונומטריה מיותרים לגמרי, אבל צריך לשלוט בארבע פעולות החשבון (כן, גם של שברים) + אחוזים ולדעת להפעיל מחשבון.

2.  צ'ילטון מבכר שימוש בכסף מזומן על פני כרטיסי פלסטיק מכל סוג מפני שקל מידי לבזבז כסף וירטואלי. אני מתקשה להסכים, אבל לאור ניסיונו המקצועי רב השנים עם בזבזנים כרוניים, יתכן שבמקרים מסוימים הוא צודק.

3.  לדאבוני, הוא אינו מטיף לגישת עשה-זאת-בעצמך, אלא מקבל כמובן מאליו את תיווכו של יועץ או מנהל השקעות – מעין מבוגר אחראי שמדריך ילד שובב איך להתנהג בשוק ההון.

שיטה לבניית תיק השקעות מוצלח

צ'ילטון מספר על משקיע שהתרברב בפניו על כך שתיק ההשקעות שלו משיג באופן עקבי תשואה גבוהה מהמדד. בדרך כלל זו סתם טעות חישוב או שההשקעות מסוכנות מהרגיל, אבל בבדיקה התגלה שהרברבן צודק. הסוד שלו מסתבר לא סודי כל כך. הוא השקיע בחברות גדולות (המשלמות דיבידנד) שהוא משתמש במוצריהן ו… מתעב אותן. הסיבה: אם הוא נאלץ להשתמש במוצריהן, כנראה שאין להן תחרות. למעט קריטריון התיעוב, אני חותם בשתי ידיים על קניית מניות של חברות גדולות המשלמות דיבידנד ומעיד שלאורך זמן שיטה זו אכן משיגה תשואה גבוהה במקצת מהמדד המתאים (60 TSX).

המזל נקש בדלת ולאחר היסוס ארוך היא נפתחה

אישה שצ'ילטון לא הכיר ביקשה ממנו לממן הוצאה של ספר בישול שכתבו היא ואחותה. היא התקשרה מפני ששמונה עשר (18!) הוצאות ספרים כבר דחו אותן. גם צ'ילטון עשה מאמצים רבים לנער אותה מעליו, אך היא ואחותה היו עקשניות והוא כנראה רך לב יותר מכפי שהוא חושב. לאחר בדיקה של כמה דפים מהספר המיועד (ועם חוות דעת נלהבת מהוריו), הוא נעתר לבקשתן, ובדיעבד זו הייתה החלטה עסקית מצוינת.

הספר, Looneyspoons שמו, שיצא לאור ב- 1996 נמכר ב- 850,000 עותקים רק בקנדה וכלי התקשורת יצאו מעורם כדי לראיין את האחיות שהתגלו כקלות לשון ופוטוגניות. מאז נסקה הקריירה שלהן: הן הוציאו לאור עוד שני ספרי בישול, קו מוצרי בריאות קפואים, כרטיסי ברכה, סכו"ם בתכנונן, ותוכנית אירוח בטלוויזיה.

אני אוהב את חוש ההומור המסויג של צ'ילטון המבצבץ פעמים רבות בראיונות ולאורך הספר. לדוגמה,

• כדי להדגים שלא הביא ערך מוסף לאחיות פודלסקי, הוא מספר שעזב ב- 2007 את החברה שהקימו יחד, אבל "רק לאחרונה הן הבחינו בכך".
• באחד הראיונות נשאל צ'ילטון אם נכון הדבר שעד פטירתה של אימו (2016) הוא היה מביא לה את בגדיו המלוכלכים כדי שתכבס עבורו. " לא ולא" הוא ענה, אך לאחר הפוגה קלה הוסיף, "היא הייתה באה ולוקחת אותם בעצמה".
• לגבי מכירות ספרו השני המפגרות אחר מכירות ספרו הראשון הוא מעדכן שיש שיפור במספר העותקים הנמכר מאז שהוא עצמו נעלם מעין הציבור.
• כדי לתאר את חוסר המודעות של אנשים לבזבוז משווע של כסף, מביא צ'ילטון את הסיפור הבא: ג'ורג' בסט, שחקנה המנוח של מנצ'סטר יונייטד נהג להסביר איך למרות משכורת העתק שלו הוא תמיד חסר פרוטה. "אני מוציא המון כסף על משקאות, חתיכות, ומכוניות מהירות ואת היתר אני מבזבז".
• כדי להראות עד כמה אנשים רחוקים מלהכיר את שוק ההון, הוא מספר: פעם שאלתי את גרטה (שותפה עסקית ולפי השמועות הרבה יותר מזה) אם היא יודעת מה זה S & P 500. "בטח" היא ענתה "אבל אני לא בעניין של מרוצי מכוניות".
• את ההקדמה לספר מסיים צ'ילטון בתקווה שהקורא נהנה והפיק תועלת מהרעיונות שבספר ויש לו בקשה: "גם אם לא נהנית והפקת תועלת מהרעיונות שבספר, אנא ספר לאחרים שכן".

אז הנה, אני מספר וחוץ מזה, באמת נהניתי לקרוא את הספר וגם למדתי כמה דברים שלא ידעתי קודם לכן.

זהירות: יש שמועה שצ'ילטון זומם להוציא לאור בקרוב ספר שלישי.