דע את האויב – תעשיית הכסף

תאריך עדכון אחרון: אוקטובר 9, 2020  /  קטגוריה: השקעות 101

אם אתה מכיר את אויבך ואת עצמך, אינך צריך לחשוש מתוצאותיהם של מאה קרבות  /  סון צ'ו

יותר מכל, שוק ההון דומה לשדה קרב חרישי שבו המשקיע הקטן נמצא בעמדת נחיתות שקשה לתאר. רוב אויביו בלתי נראים ואלו שכן, מחופשים לידידים. אמנם אף אחד לא מת בקרבות המתחוללים מאחורי הקלעים כל שעות היממה, כל ימות השנה, אבל רבים מפסידים את כספם, לאט או מהר, בלי להבין אפילו למה ולמי.

אחד המשפטים הידועים בתחום ההשקעות ומצוטטים שוב ושוב קובע, שהמשקיע הוא האויב הגדול ביותר של עצמו. אין זה נכון. כן, משקיעים עושים טעויות, שטויות ונופלים קרבן לפחדיהם וחמדנותם, אבל, יש למשקיע הקטן אויבים גדולים וחזקים בהרבה שהוא צריך להיזהר מפניהם לפני שהוא פורץ בצווחות אימה מול הראי.

סקרים תקופתיים שמבצעת חברת Vanguard, מוכיחים כי רוב מכריע של המשקיעים הקטנים אינו מנסה לתזמן את השוק ואינו מאבד את עשתונותיו בעתות משבר.

זהו הראשון בסדרה של חמישה פוסטים שבה נכיר טוב יותר את אויבינו בעולם הפיננסי.

Image courtesy of Stuart Miles at FreeDigitalPhotos.net

אויב #1

למי שלא צפה בסרט 'הנוסע השמיני' (Alien, 1979), אספר בקצרה שספינת חלל מסחרית עוברת ליד כוכב מת ומזהה אות חיים ממנו. הקפטן מנחית את הספינה והצוות מצליח לאתר את מקור האות, שאינו אלא ביצים גדולות מזן לא ידוע. בדרך זוועתית שאדלג עליה מצליח יצור שבקע מביצה לחדור לספינה וחברי הצוות מנסים לאתרו בזמן שהספינה נמלטת מהכוכב. היצור המתחבא בספינה מתגלה כמפלצת תבונית, חזקה וגמישה מכל אדם והיא הורגת בשיטתיות את אנשי הצוות כדי להשתלט על הספינה.

נזכרתי בסרט זה בגלל הדמיון בין האויב #1 של המשקיע הקטן ותכונות המפלצת מהסרט. בנקים, חברות ביטוח, בורסות, מנהלי כספים, חברות אשראי ומימון, סוכנויות דירוג, קרנות ושאר מוסדות פיננסיים מעקמים את הכלכלה, כך שכל התנאים יפעלו לטובתם ולרעת לקוחותיהם. עוצמתם כה רבה עד שאיש אינו מסוגל לעמוד בפניהם למרות ניסיונות רפים הנעשים מדי פעם ללא הצלחה.

בפתגם "תן לאיש אקדח והוא יוכל לשדוד בנק; תן לאיש בנק והוא יוכל לשדוד את כולם" יש יותר מקורטוב של אמת. לא מעט בנקים בארה"ב עדיין "גדולים מכדי ליפול" ומנהליהם הפכו למיליארדרים בדולרים אמריקאים, למרות אשמתם הבלתי מעורערת למשבר של 2008, שתוצאותיו ההרסניות ילוו אותנו עוד שנים רבות.

מה אפשר לעשות?

באחד מנאומיו המעטים, אמר פעם ביל גייטס לקהל שומעיו שהיה מורכב מסטודנטים, "העולם לא הוגן. תתגברו". נדמה לי שהאמת הפשוטה הזו מסכמת את המציאות ש(כמעט) כולנו מתמודדים אתה. כן, אפשר לעלות על בריקדות, להצטרף לפוליטיקה, או לפתוח דף מחאה בפייסבוק; אלא שהשפעתם של צעדים אלו ודומיהם, מוגבלת, אם להתבטא בעדינות.

צעד מעשי יותר הידוע בשמו "אם אינך יכול להם, קנה את מניותיהם," יעזור לנו להתגונן מפני חמדנותה של מפלצת הכסף. לדוגמה, רויאל בנק (RY – TSX, NYSE) הוא הבנק הגדול ביותר בקנדה. ההחזר השנתי הכולל של כל דולר שהושקע במניית הבנק לפני עשרים שנה הוא כ- 14%. בתקופה זו היו שני משברים גדולים ושלישי בעיצומו, שבהם מדדי המניות איבדו בממוצע בין שליש לחצי מערכם ועוד כמה משברים קטנים יותר, ולמרות זאת בטווח הארוך התשואה חלומית ביחס לסיכון.

הערה:  החזר כולל הוא העלייה במחיר המניה + דיבידנדים שהתקבלו לאורך התקופה וקנו מניות נוספות של אותה חברה.

יועצים

יועצים ומתכננים פיננסיים הם עמוד תווך בתעשיית הכסף. עקרונית, הם אינם שונים מנותני שירות אחרים כמו עורכי דין או מאמני כושר. מעשית, הם זן אחר לגמרי. ראשית, כל אחד יכול להדביק לעצמו תואר ביעוץ פיננסי ללא כל הכשרה כל עוד הייעוץ הוא בנושאים כלליים ואינו עוסק בנסיבות אישיות של מקבל הייעוץ. גם כאלו שרוצים ללמוד את המקצוע מגלים שאין שום סטנדרט מחייב לנושאי הלימוד או רמתם. ישנם גופים רבים המעניקים סוגים שונים של תארים (CFA, CFP, CHFC, CIM, CLU, CMP, RFP, TEP) ואין סיכוי שהקהל הרחב ידע להבחין בין תואר שהתקבל אחרי הכשרה קצרצרה לבין תואר שמקבלים אחרי לימוד ארוך ומעמיק.

שנית, יועצים רבים הם לא יותר מאנשי מכירות המקבלים עמלה על מכירה של קרנות נאמנות ואיגרות חוב ממשלתיות. עובדה זו כשלעצמה אינה מפריעה, אם הלקוחות היו יודעים זאת. ברוב המקרים הם לא. הם גם לא יודעים כמה עלתה להם ה'עצה' שהם קיבלו ולפיה קנו יחידות השתתפות בקרן זו ולא אחרת.

שלישית, בניגוד לנותני שירותים אחרים (סוכני נדל"ן בצפון אמריקה לדוגמה) החייבים על פי חוק להציב את האינטרסים של לקוחותיהם בעדיפות עליונה, הרי שיועצים פיננסיים אינם חייבים בכך. אפשר רק לשער מה ימליץ יועץ, אם יצטרך לבחור בין עמלה גבוהה לעצמו ומוצר נחות ללקוחו — או — עמלה נמוכה לעצמו ומוצר מתאים ללקוחו.

מה אפשר לעשות?

יועצים פיננסיים עשויים להביא תועלת רבה כאשר אין ניגוד אינטרסים בין טובתם האישית (וטובת מעסיקם) לבין טובת הלקוח, כלומר אנחנו. על יועצי השקעות רצוי לוותר ולבחור בנתיב של עשה-זאת-בעצמך. יש היום שפע עצום של מידע בספריות ובאינטרנט (Khan Academy, YouTube, בלוגים) המתאים לכל גיל ורמה ומסביר בפירוט איך להשקיע בהצלחה.

ישנם יתרונות רבים לשיטת עשה-זאת-בעצמך בעולם ההשקעות, אחד מהם הוא חיסכון רב בעמלות ושכר טרחה לאורך עשרות שנים; והשני הוא, המגע הישיר עם הכסף, בלי צורך במתווך שאיננו יודעים אם יש או אין לו מניעים זרים.

יועצים-רובוטים

כמו שקרה במקצועות רבים לפניהם, המחשבים יחליפו גם חלק נכבד מיועצי ההשקעות. כיום פועלות בקנדה למעלה מתריסר חברות המפעילות יועצים-רובוטים והמספר גדל משנה לשנה. למרות הבטחות המפעילים לא ברור כלל ששכר העצה + דמי שימוש נמוכים יותר מהעמלות המנופחות שגובים יועצי השקעות בשר ודם. מה שכן ברור, שגם כאן לא יודע הלקוח בבירור כמה דולרים עולה לו השירות.

בשלב זה הולכים המפעילים על בטוח והרובוטים מספקים רק תוכניות השקעה בסיסיות, עונים על שאלות שגרתיות, וגולת הכותרת: בוחרים (מתוך מספר לא רב של אפשרויות) תיק השקעות המורכב מתעודות סל ETF (בעיקר של BMO, Vanguard ו- iShares) ומאזנים אותו אוטומטית כאשר הרכבו משתנה. התיק נבחר על סמך פרופיל הלקוח שכולל יעד(ים), אבני דרך, אופק זמן, גיל, סיבולת סיכון, הכנסה, העדפות אישיות וכדומה. אני בטוח שבעתיד, יגדל מספר האפשרויות ואף תהיה התאמה אישית טובה יותר לכל לקוח; כמו גם התרחבות השירות למניות, בונדס, קרנות נדל"ן ועוד.

מכיוון שהשירות חדש יחסית, תהיה בשנים הקרובות תמיכה היקפית חזקה של יועצים אנושיים, אך ברור מאליו שעם הזמן ישתכללו המערכות, יוכנסו רכיבים של אינטליגנציה מלאכותית ומקצוע נוסף יתאדה לטובת המכונות.

מבחינת המשקיע הקטן, אין הבדל גדול בין יועץ עם עניבה לבין אלגוריתם. תעשיית הכסף מקפידה לשמר הרבה רעות חולות גם אצל היועץ הווירטואלי ולא נראה שזה ישתנה אי פעם, אלא אם הציבור הרחב יפסיק להשתמש בשירותיהם של יועצי השקעות משני הסוגים.

אמינות נתונים

אחד הפרמטרים החשובים ביותר בבחירת מניות הם נתוני יסוד המתפרסמים באתרים פיננסים ובעיתונים עם מדור השקעות מפותח. הגישה לנתונים בדרך כלל חופשית או תמורת סכום חודשי נמוך. לכאורה, כולם קונים את הנתונים מאותם מקורות ומפרסמים אותם כמות שהם, אך רק לכאורה. אם נבדוק באותו זמן איזשהו נתון (רווח למניה לדוגמה) של אותה חברה בשניים או שלושה אתרים, נמצא למרבה המבוכה מספרים שונים, לפעמים בהפרש ניכר. איכשהו, מצליחה תעשיית הממון לחבל גם בשירות בסיסי כל כך.

כמו שאנו יודעים, צרתו של האחד, היא רווחתו של האחר; ואכן מספר חברות מוכרות נתונים אמינים וכלים לניתוחם לכל מי שמוכן לשלם (הרבה) עבורם. Thomson Reuters לדוגמה, גובה כ- $1,800 לחודש עבור השכרת טרמינל בודד מוטען בתוכנה מלאה. תוכנה חלקית עולה פחות. Bloomberg גובה כ- $2,000 לחודש עבור השכרת טרמינל בודד (יש הנחה לגופים השוכרים טרמינלים רבים לתקופות ארוכות) ויש לה כ- 350,000 מנויים!

אין אף משקיע קטן שיכול להצדיק הוצאת סכומים בסדר גודל כזה או אף קטן יותר רק כדי לקבל נתונים אמינים. מי שכן יכול להרשות זאת לעצמו, אלו הם מוסדות פיננסיים, שמנכים את הוצאותיהם מתשלומי המס שלהם. כך יוצא שמשלם מיסים מסכן, שיכול רק לחלום על גישה לנתונים אמינים, מסבסד למוסדות עשירים את מה שנמנע ממנו עצמו.

מה אפשר לעשות?

  1. לבדוק לפחות חצי תריסר נתונים חשובים (נעמוד על זה מאוחר יותר) בשני אתרים לפחות.
  2. לעקוב במשך כמה שבועות אחר התנהגות המנייה ופרסומים אודות החברה, לפני שקונים או מוכרים.

דוחות כספיים

חברות ציבוריות נוהגות לפרסם דוחות כספיים המופיעים באתרי החברות ו/או באתר המרכזי SEDAR. האתר האמריקאי המקביל נקרא EDGAR . כדי ליצור אחידות ואמינות בדיווח צריכות החברות לעמוד בתקן חשבונאי אמריקאי (GAAP) או בתקן הבינלאומי (IFRS).

לכאורה יכול כל משקיע לגשת לאתרים אלו ולדעת לאשורו את מצבה של כל חברה, אלא שזהו רושם מוטעה. יותר משהדוחות חושפים את מצב החברה, הם מגדילים באופן מלאכותי את רווחיה, מקטינים באופן מלאכותי את הוצאותיה וחובותיה, מטשטשים את בעיותיה, ומחפים על מחדליה. פעם קראו לזה רמאות, היום מכנים את התופעה שבה לוקות חברות רבות – כולל הגדולות והמצליחות ביותר – 'חשבונאות יצירתית'.

המרגיז מכל הוא, שהמקצוענים לא מתרשמים מהדיווחים ויודעים את המצב לאשורו. רק משקיעים קטנים שטורחים לחקור ולחפור כדי לקבל החלטות המבוססות על עובדות הולכים שולל אחרי הבלי הדו"חות. אינני טוען שכולם מנסים להטעות כל הזמן, אבל רק בגלל שאני זהיר.

מה אפשר לעשות?

לקרוא דו"חות באופן ביקורתי ולשים לב למהמורות הבאות:

  •  התייחסות להוצאה כחד-פעמית למרות שהיא קבועה
  • נתוני רכישת חברה או מיזוג שעוברים ניתוח פלסטי לפני פרסומם
  • כל מקום שבו מופיעה המלה adjustment או כל הטיה שלה מועד לפורענות
  • התעלמות מהפסדים שלא מחייבים הוצאת מזומנים מיידית (אופציות, אבדן ציוד וכו')
  • קפיצה משיטה חשבונאית אחת לשנייה
  • שינוי הגדרות של מונחים מקובלים
  • שימוש בשיטה חשבונאית לא סטנדרטית בלי להזהיר את הקוראים

דוגמה מצוינת אפשר לראות בדוח הרבעוני (לתקופה המסתיימת במאי 31, 2016) של בלקברי (BB-T). הפסד נקי של 670 מיליון דולר (או $1.28 למניה), נעלם כלא היה לאחר "החרגה" של עשר הוצאות שונות. אנטוני סיליפוטי מהגלוב-אנד-מייל דיווח בספטמבר 2016 כי בדק ומצא שלמעט אחת, כל החברות במדד S&P/TSX 60 (ששים החברות הגדולות והנזילות ביותר בקנדה) חוטאות בדו"חות מבושלים – מי יותר ומי פחות.

לסיום

אם פעם תהיתם מי ממציא מוצרים פיננסיים רעילים ופרוצדורות מסובכות ללא צורך; איך כל מוסד פיננסי שלא מייצר דבר מרוויח מיליארדים כל שנה למרות משכורות העתק והבונוסים השמנים של שכבת המנהלים הבכירים; למה הרגולציה מסורסת, המדיה מהדסת על קליפות ביצים, האקדמיה מתקרנפת, והפוליטיקאים אימפוטנטים; אל תלכו רחוק מדי עם תיאוריות קונספירציה. אימפריית הממון שולטת. לא סתם מכנים את הקבינט של נשיא ארה"ב, דמוקרטי או רפובליקני, ממשלת וול סטריט.

8 תגובות בנושא “דע את האויב – תעשיית הכסף

  1. כתבה מצויינת !!!
    בגלל זה אני קונה רק ETF
    לא צריכה לחפש את המחט בערמת השחת. רוכבים על השור ומחזיקים בזנבו….

    אהבתי

      1. רגע….כל זה היה רק אויב מספר אחד !?
        חשבתי יועצים זה אחד, אמינות נתונים זה 2, דוחות כספיים יצירתיים זה 3….

        אהבתי

    1. Small investor aka retail investor is an individual person (not an organization, institution or business) who invests relatively small amounts of money. All millions of small investors make up a minimal fraction of total stock ownership.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: