מניות

תאריך עדכון אחרון: ינואר 8, 2021  /  קטגוריה: השקעות 101

לך אולי יש כל מיני רגשות כלפי המניה, אבל המניה לא מרגישה דבר כלפיך  /  וורן באפט

למרות כמה הספדים בעבר, מניות היו ונשארו אבן הבניין החשובה ביותר בכל תיק השקעות. תעשיית הממון עושה מאמצים רבים להסוות זאת, מפני שאינספור סוגים של קרנות ויועצים מתפרנסים היטב מתיווך בין המשקיע הקטן ושוק המניות. ההיסטוריה מראה שלמרות התנודתיות הרבה, מניות הן הכלי היעיל ביותר לשמירת ערך הכסף. לאורך זמן, הרווח ממניות עולה משמעותית על הרווח מאיגרות חוב ושאר ערוצי השקעה שאינם ספקולטיביים.

לפני הכל, מניה היא פיסת בעלות על חברה אשר יכולה להיות פרטית או ציבורית. בדרך כלל נדרש כסף רב כדי לקנות חברה פרטית או חלק ממנה. אין הדבר כך בחברה ציבורית הנסחרת בבורסה. משקיע יכול לקנות בסכום קטן מניות בחברה ולמעשה להפוך למעין שותף בה.

הצד השני של המטבע הוא הסיכון הכרוך במניות הנחשב, ובצדק, לגבוה מזה של איגרות חוב. כן, ישנן מניות בטוחות למדי ואיגרות חוב רעילות, אך אם בוחנים מניה ואיגרת חוב של אותה חברה באותה נקודת זמן, ברור שמניה מסוכנת יותר. אין דרך לעקוף את התלות בין תשואה לסיכון. ככל שהתשואה גבוהה יותר, כך גם הסיכון. ההיפך אינו נכון ותעשיית הממון מומחית במכירת מוצרים פיננסיים בעלי תשואה נמוכה וסיכון גבוה.

ישנם סוגים רבים של מניות, אך ניתן לחלק אותם, באופן גס, לשתי קבוצות: רגילות (Common Stocks) ומועדפות (Preferred Stocks). בעברית מכנים לפעמים מניות מועדפות – מניות בכורה. שני המונחים מטעים, אך המונח 'מניות בכורה' מטעה יותר.

מניות רגילות

תקנון החברה קובע במדויק את זכויות השותפים, אך שתיים מהן מקובלות מאד: השתתפות באספה כללית וזכות הצבעה בה (בדרך כלל מניה אחת = קול אחד) וכן קבלת חלק מרווחי החברה (דיבידנדים) במידה ומועצת המנהלים מאשרת זאת. כמובן, אין אפשרות לבעל מניות להתערב בניהול היומיומי של החברה. במקרה של בעל מניות רבות, הוא יכול להכניס נציג (או יותר) למועצת המנהלים.

מניות רגילות נחשבות כשילוב מוצלח של תשואה לעומת סיכון בעיקר בגלל היכולת לאמוד, פחות או יותר, את היחס ביניהם מראש. בניגוד לרושם המתקבל אצל משקיף חיצוני, רק לעיתים נדירות יפסיד משקיע שמרן את כל השקעתו (אך אף פעם לא מעבר לכך) בחברה מסוימת, ורק לעיתים נדירות ירוויח הון תועפות ממניות שקנה.

מחלקות שונות של אותה מנייה (Classes of Stocks)

במסגרת החוק וכללי הרגולציה, חברה מנפיקה יכולה להחליט על תכונות שונות של מניות הנמכרות לציבור: בדרך כלל מניות הנושאות זכויות הצבעה פחותות או מועדפות. ישנן חברות קנדיות רבות שהנפיקו שתי מחלקות (A ו- B) של מניותיהן הרגילות, אבל הדוגמה המפורסמת ביותר שייכת ללא ספק לחברת הענק האמריקאית Berkshire Hathaway בה למנייה של מחלקה B יש קול אחד באספה כללית, בעוד שלמנייה של מחלקה A יש 10,000 קולות! כמו כן, מחזיקי מנייה של מחלקה A רשאים להמירה למניות של מחלקה B, אך מחזיקי מניות של מחלקה B אינם יכולים להמירן למניות של מחלקה A.

מניות מוגבלות (Restricted Stocks)

לא כל המניות שהונפקו נסחרות בשוק. חלקן ניתנו לחברי הנהלה ולאחרים תחת מגבלות מסוימות. שתי מגבלות נפוצות הן: המניות יכולות להימכר רק החל מתאריך עתידי כלשהו או כאשר החברה משיגה יעד(ים) שנקבע(ו) מראש (רווחיות, נתח שוק וכדומה).

מניות סחירות (The Float)

סך המניות המוחזקות בידי משקיעים שניתן לסחור בהן. בחברות גדולות רוב רובן של המניות יהיה סחיר ומניות מוגבלות יהוו רק חלק זניח מסך כל המניות. בחברות קטנות, חלק משמעותי יותר יוחזק בידי אנשי פנים (Insiders). לשני המקרים יתרונות וחסרונות, אך עבור המשקיע השמרן, הכף נוטה בבירור לעבר חברות גדולות.

מניות מונפקות (Outstanding Stocks)

מספר המניות המוגבלות + מספר המניות הסחירות. על פי מספר המניות המונפקות נקבעים פרמטרים חשובים של החברה. לדוגמה,

• גודל החברה (market capitalization) = סך מניות מונפקות x מחיר מניה נוכחי
• רווח למניה (earnings per share) = רווח נקי (רבעוני או שנתי) / סך מניות מונפקות

מניות מועדפות

מניות מועדפות הן יצור כלאיים בין מניות ואיגרות חוב ונחשבות כמכשיר של הכנסה קבועה. כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן שם המוצר נועד בראש ובראשונה להטעות את המשקיע הלא מנוסה. ראשית, זה לא ממש מניות, ושנית, הן לא באמת מועדפות. למחזיקי מניות מסוג זה אין חלק בבעלות על החברה והם אינם זכאים להצביע באספה כללית. מנגד, הם קודמים לבעלי מניות רגילות בתשלום דיבידנדים ובפיצוי במקרה של פשיטת רגל (אם נשאר משהו ובדרך כלל לא נשאר). בכל מקרה, נושים של החברה, כמו גם בעלי איגרות חוב קודמים גם לבעלי מניות מועדפות.

ניתן לזהות בקלות מניות מועדפות לפי סימן הזיהוי שלהן שכולל את האותיות PR (או PF). לדוגמה, ENB.PR.A היא סדרה A של מניות מועדפות של חברת Enbridge.

בדומה לאיגרות חוב גם מחירן של מניות מועדפות יורד כאשר שער הריבית עולה (ועולה כאשר שער הריבית יורד), אם כי המתאם בין ריבית למחיר אינו ישיר כל כך. בשונה מאיגרות חוב, שבהן תשלומי הריבית והקרן מובטחים למשקיע, דיבידנדים של מניות מועדפות עלולים להתבטל אם החברה נמצאת בקשיים. למעשה גם הקרן (המחיר ששילם משקיע עבור מניה) כנראה לא תוחזר במלואה. הסיבה: מניות מועדפות מונפקות בדרך כלל במחיר של $25 האחת. הסיכוי שמחירן יעלה עם הזמן נמוך ביותר. למעשה 98% מהזמן מחירן יהיה נמוך יותר מ- $25. לא פלא שאנליסטים אינם ממליצים לקנותן.

מניות מועדפות הן מכשיר פיננסי עם הרבה חלקים נעים שרצוי להשאירו למקצוענים, או לפחות להכיר היטב לפני ההשקעה בו. בניגוד למניות רגילות, למשקיע ממוצע קשה לאמוד מראש את היחס בין תשואה לסיכון וזו אחת הסיבות שחברות מוכנות לשלם דיבידנד גבוה מהרגיל למשקיעים בהן. למרות זאת, רמת ההתעניינות של הציבור במניות מועדפות דלה מאד ביחס למניות רגילות.

סוגים של מניות מועדפות

כמו בכל מוצר פיננסי מסובך, גם במניות מועדפות יש סוגים שונים ולכל סוג גרסאות משלו. הפרק "תנאים והתניות" של כל הנפקה עלול לגרום סחרחורת גם לעורך דין מנוסה בתחום, ומחייב את המשקיע הזהיר לוודא שאינו קונה חתול בשק. יש גם הבדלים משמעותיים בין השוק האמריקאי לקנדי והשמות של סוגי המניות לא תמיד משקפים במלואם את התוכן שמאחוריהם.

עם הסוגים העיקריים ניתן למנות:

• מניות מועדפות רגילות המתוארות בפוסט זה (cumulative and noncumulative shares).
• מניות מועדפות שהמנפיק רשאי לפדותן בכל עת שיחפוץ (perpetual, callable shares).
• מניות מועדפות שגובה הדיבידנד בהן משתנה על פי מדד כלשהו (floating rate shares).
• מניות מועדפות ששיעור הדיבידנד בהן משתווה (+ מרווח מסוים), במועדים קבועים, לשיעור הריבית של איגרות חוב ממשלתיות בעלות אותו משך חיים ממוצע (rate reset shares).
• מניות מועדפות שבעליהן יכול למוכרן למנפיק במחיר הקנייה, אך רק במועד מסוים (retractable shares).
• מניות מועדפות עם דיבידנד מובטח ואופציה לדיבידנד מוגדל (participatory shares).
• מניות מועדפות הניתנות להמרה בשער קבוע למניות רגילות (convertible shares).

ריבוי הסוגים של מניות מועדפות אינו פועל לטובת המשקיע הממוצע, אלא לטובת המנפיק והמתווכים השונים. ראוי לנקוט משנה זהירות לפני שקונים מניות מועדפות עם שמות מרשימים.

ביקוש והיצע קובעים בלעדית את מחירי המניות

תיאורטית, יכולה מנייתה של חברה המנוהלת להפליא ורווחיה מרקיעי שחקים לרדת בהתמדה אם ההיצע יעלה על הביקוש לה. גם ההיפך נכון. מנייתה של חברה גרועה העומדת לפני פשיטת רגל יכולה לעלות אם הביקוש לה עולה על ההיצע. מעשית, תופעות כאלו אינן קורות סתם. תמיד ישנן סיבות טובות למה מחירי מניות עולים או יורדים, ובדרך כלל איננו יודעים אותן.

כך מרוויחים ממניות

ישנן שתי דרכים אפשריות להרוויח מבעלות על מניות. האחת, כאשר מחיר המניה עולה, והשנייה, על ידי קבלת דיבידנדים תקופתיים. אמנם יש לתשלום דיבידנדים גם חסרון בולט, שעליו אעמוד בעתיד, אבל אני מעדיף להשקיע בחברות איכותיות המשלמות דיבידנדים ומחיר מנייתן עולה באופן מתון עם הזמן.

בנוסף, עדיפות אותן חברות שלא רק משלמות דיבידנדים, אלא גם מגדילות אותם מידי פעם ובאופן זה מוכיחות לבעלי המניות שהן מתקדמות בתוואי נכון. נדמה לי שעליית ערך מתונה + תשלום דיבידנד + הגדלת תקופתית שלו הוא המודל הנכון לחברה מצליחה המנוהלת היטב. מבחינת מיסוי, משקיע קנדי משלם מס הכנסה מופחת על דיבידנדים שהוא מקבל ממניות רגילות, ועל רווחי הון (במידה ויש) כאשר המניות נמכרות.

כמו כן, רצוי להשקיע מחדש את הכסף המצטבר מדיבידנדים במניות נוספות באופן שיאזן את התיק בהתאם למטרותינו.

לבסוף, רצוי להחזיק במניה זמן רב ככל האפשר. מסחר תכוף הוא מתכון בדוק להפסד כספי ומעיד על חוסר הבנה של מגבלות המשקיע העצמאי.

ניצול פערי שערים  (Arbitrage)

מכיוון שחברה יכולה להנפיק את מניותיה ביותר מבורסה אחת, עשוי תיאורטית להיווצר הפרש בין ערך מנייתה בבורסה אחת לעומת השנייה. אין הדבר קל לחישוב מפני שיש להתחשב בעמלות שונות, שערי מטבע, ריבית מקומית, כוח קנייה מקומי וגורמים רבים נוספים. בעבר היו מומחים לדבר שהיו מנצלים בזריזות פערים אלו כדי לגרוף רווחים ללא סיכון. היום השווקים יעילים בהרבה וגם אם נוצר הפרש כלשהו במחיר מנייה מסוימת, מחשבי מסחר מגלים אותו מיד ופועלים בהתאם כדי להרוויח ממנו. כתוצאה מכך כל הפרש קטן כגדול נמחק כהרף עין.

כך מפסידים ממניות

בנוסף למחשבי-על הקונים ומוכרים באופן אוטומטי על פי אלגוריתמים מתוחכמים, שוק המניות רווי בסוחרים על פי מידע פנימי, ספקולנטים, ומהמרים. בסביבה כזו אין למשקיע קטן סיכוי להרוויח, אלא אם ישקיע לאורך זמן וימעט לסחור. ההיסטוריה מלמדת שלאורך זמן, שוק המניות עולה ויש לכך מספר סיבות: מספר האנשים בעולם גדל, הטכנולוגיה מתפתחת, והסכמי סחר מתרחבים מגדילים את רווחי החברות הנסחרות בבורסה.

משקיע קטן שלא רוכב על הגל, לא מגוון במידה את תיק ההשקעות שלו ומתעקש לתזמן את השוק, מגלה כמה קל להפסיד בשוק המניות.

אבל גם אם משקיעים עושים הכל נכון, עדיין קיים גורם של אי-ודאות שעלול להוריד את ערך השוק בשליש או אף יותר למשך תקופה ארוכה. זהו סיכון שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו.

מניות וריבית

הקשר בין מחירי מניות ושערי הריבית במשק אינו חד וברור כמו במקרה של תשואת איגרות חוב. תיאורטית, העלאת שיעור הריבית על ידי הבנק המרכזי תגרום לתגובת שרשרת שבסופה שוק המניות ימשוך פחות משקיעים. מעשית, תגובת השרשרת גורמת גם לתופעות נוספות המעמעמות ואפילו מבטלות את הפגיעה בשוק המניות.

עם זאת, חברות מסוימות עשויות בוודאות ליהנות ואחרות עלולות להיפגע מעליה (או ירידה) של סביבת הריבית. לדוגמה, חברה ללא חוב ועודפי מזומנים תרוויח יותר מעלית ריבית בלי לנקוף אצבע, ואילו חברה בעלת חוב תיאלץ לשלם יותר כאשר תרצה למחזר את חובה.

טבלת נתונים של מנייה

הנתונים בעמודה השמאלית מתארים מהלך של מחיר מניה ונפח המסחר בה במהלך יום עסקים הנפתח ברוב הבורסות הגדולות בקנדה וארצות הברית ב- 9:30 בבוקר ונסגר ב- 4 אחר הצהריים לפי Eastern Standard Time. מספר קטן של מניות נסחר שעות ארוכות יותר. בסופי שבוע וחגים, הבורסות סגורות, אבל המסחר ממשיך מאחורי הקלעים, כאשר הוראות קניה ומכירה מצטברות, מחושבות, אך לא מתבצעות בפועל. זו הסיבה שרק לעיתים רחוקות יהיה שער הפתיחה של מניה שווה לשער הסגירה שלה בערב יום העסקים הקודם.

לאחר מכן, מופיעים השער הגבוה והנמוך במשך היום ובתחתית העמודה השמאלית, השער הגבוה והנמוך בשנה האחרונה.

השורה Bid / Ask מתארת את המחיר המקסימלי המוצע לעומת המחיר המינימלי המבוקש באותו רגע (או בסוף יום המסחר). באופן כללי, ככל שהמרווח בין שני המחירים קטן יותר, כך המניה נזילה יותר (קל יותר לקנות ולמכור אותה).

נפח העסקאות מציין (בדרך כלל) את מספר המניות שהחליפו ידיים באותו יום.

בעמודה הימנית נדון בעתיד.

עמלות

אחד היתרונות של תיק מניות הוא היעדר עמלות. אמנם בחלק מפלטפורמות המסחר יש צורך לשלם בין $1 ל- $10 לפעולה, אך למשקיע פסיבי הממעט מאד בפעולות, אין לעניין זה כל חשיבות. לשם השוואה, השקעה של $100,000 בקרנות סל זולות תחייב תשלום שנתי שבין $250 ל- $500 לשנה, בלי לעשות אף פעולה.

הקשר בין אקטואליה למניות

אין ספק ששוק ההון בכללותו ושוק המניות בפרט מושפעים באופן עמוק מאירועים פוליטיים. עם זאת, הקשר בין סיבה למסובב לא תמיד ברור וכאשר מתחולל יותר מאירוע פוליטי אחד, קשה מאד לחזות את התוצאות. לדוגמה, ביום רביעי (לפני יומיים) קרו בארה"ב שני מאורעות משמעותיים ביותר לשוק ההון העולמי:

בראשון, הפסידו שני סנטורים רפובליקנים את הבחירות בג'ורג'יה לשני המועמדים הדמוקרטים – דבר שישנה את מאזן הכוחות בסנאט ויאפשר לנשיא הנבחר, ג'ו ביידן ליישם ביתר קלות את מדיניותו.

בשני, הסתער אספסוף מוסת על גבעת הקפיטול בוושינגטון ו'כבש' את המבנה רב האגפים בעיצומו של תהליך (שנחשב טכני וסמלי בלבד) אישור קולות האלקטורים על ידי שני בתי הקונגרס, בניסיון נואש להפוך את תוצאות הבחירות לנשיאות. התמונות המזעזעות ב- CNN הזכירו מדינה נחשלת שטרם הבשילה דיה להעברת שלטון בדרכי שלום.

בעליל, האירוע השני האפיל על כל השאר ובעקבותיו אפשר להניח, שרבים מיהרו להיפטר מניירות הערך שברשותם. יום לאחר מכן (אתמול), עלו כל המדדים בחדות ואפילו חברת טסלה שכבר נדמה היה ששברה את כל השיאים עלתה ביותר מתשעה אחוז. לך תדע.

לסיום

מניה רגילה היא מוצר השקעה פשוט ואינטואיטיבי, אך כמו ערכו של שטר כסף הנובע מגיבוי המדינה המדפיסה והסביבה הכלכלית, כך ערך המניה נקבע על סמך מצבה הכספי של החברה המנפיקה ומציפיות המשקיעים.

מניסיון העבר ובהנחה הסבירה שהכלכלה תצמח והטכנולוגיה תמשיך להתפתח – שוק המניות יעלה לאורך זמן. עם זאת, הדרך מלאה מהמורות ומכשולים ואינה מיועדת לשונאי סיכון שלבם מחסיר פעימה עם כל משברון חולף.

ישנן שיטות רבות (מאד) להשקעה במניות ובהמשך נכיר כמה מהן.

בניגוד לאיגרת חוב,

– אין למניה ערך נקוב (face/par value) ואין כל ביטחון שנצליח למכור או לקנות מניה במחיר מסוים.

– מניה אינה מניבה ריבית. ישנן אמנם מניות המשלמות דיבידנד, אך ההנהלה חייבת לאשר מחדש כל תשלום.

– הקשר לריבית במשק אינו ברור מאליו וכל חברה מושפעת ממנו באורח שונה.

אמנם אין מתאם בין איגרות חוב למניות, אבל בהחלט יתכן ששני השווקים יעלו או ירדו בעת ובעונה אחת.