השמועות על מותן היו מוקדמות מדי

תאריך עדכון אחרון: ינואר 15, 2021  /  קטגוריה: דעות

אל תאפשרו לרעש הנובע מדעותיהם של אחרים להטביע את הקול הפנימי שלכם  /  סטיב ג'ובס

שוק ההון 'מתברך' בנביאי זעם מסוגים שונים. החל מתימהוניים שניחשו בהצלחה מפולת בעבר, דרך מומחים בעיני עצמם שרוצים לשתף אחרים בתובנותיהם, וכלה בחתני פרס נובל שמתקשים להיגמל מאור הזרקורים. כולם מגלים במוקדם או במוקדם אף יותר שהעתיד אינו עונה על ציפיותיהם.

למרות שמספר חוזיי הפורענויות רק הולך וגדל, נדמה לי שאת פסגת נבואות הזעם כבש לתמיד השבועון הוותיק Businessweek עם עמוד שער שהכריז באוגוסט 1979 על מותן של המניות. הכתבה לא התכוונה לרמוז כמובן שכל החברות הציבוריות הנסחרות בבורסה יפשטו רגל, או לחילופין שהן יקנו בחזרה את כל מניותיהן ויימחקו מהמסחר, אלא שהציבור הרחב יפסיק להשקיע בהן.

אם תחילה היה נדמה שהכתבה קלעה למטרה ו- "לטוב ולרע כלכלת ארה"ב צריכה לקחת בחשבון את מותן של המניות כמצב כמעט קבוע", הרי שזמן לא רב אחר כך החל שוק המניות לטפס במשך כמעט שני עשורים בקצב ממוצע של 18% לשנה! הטעות הבסיסית של כותבי המאמר הייתה קלאסית – הערכה שמה שהיה הוא שיהיה עם שינויים קלים.

הכתבה חוללה זעזוע גדול בקרב משקיעים קטנים ששוק המניות היה (ועדיין) האפיק המעשי היחיד עבורם לשמור על ערך חסכונותיהם מפני שד האינפלציה ובשנים טובות אף להגדיל במעט את הונם בעודם עסוקים בעבודתם הקבועה. באותם ימים הייתה עדיין יראת כבוד מסוימת בפני המלה המודפסת.

משקיעים שקראו את המאמר ויצאו מהבורסה לפני שהתחילה לעלות החמיצו הזדמנות לאושש את השקעותיהם הדוויות ואף הרבה יותר מכך. אלה שהבחינו אחרי זמן מה בטעותם וחזרו לבורסה נאלצו לשלם יותר עבור אותן מניות שכבר היו ברשותם. 'משקיעים לעומתיים' ואלו שמלכתחילה לא קראו או התעלמו מהמאמר הרוויחו משוק שלא היה טוב כמוהו מאז שנות השלושים.

אות למשקיע לעומתי

יש אנשים בעלי אופי מרדני שחייבים ללכת נגד הזרם ויש אחרים שבטוחים שהזמן הנכון להשקיע הוא כאשר " דם זורם ברחובות". אלה וגם אלה רק מחכים לחדשות רעות במיוחד כדי לקנות מניות או לחדשות טובות במיוחד כדי למכור אותן. משקיעים לעומתיים (או דווקאיים) תמיד מביאים בתור דוגמה מאמרים מסוג זה כדי להוכיח את נכונות גישתם ובמשתמע את אומץ ליבם. אלא שההיסטוריה מוכיחה שמשקיע לעומתי שוגה באותה מידה כמו כל היתר, רק בצורה שונה.

כדי להבין את הרקע לדברים שנכתבו יש לחזור בזמן לשנת 1966

להקת החיפושיות יצאה למסעה האחרון (אז הם עוד לא ידעו שהוא יהיה אחרון) בארה"ב (עם שתי הופעות בטורונטו), המלחמה הקרה הסלימה ומדד הדאו-ג'ונס התקרב לראשונה לרף סימלי של 1000 נקודות. מינואר 1966 ועד דצמבר 1982 דשדש המדד בין 600 ל- 1000 נקודות. לזה אפשר להוסיף אינפלציה שנתית גבוהה של 6.8% כדי להבין שהיו אלו 17 שנים מאכזבות ומתסכלות למשקיעים במניות ואף יותר למשקיעים באיגרות חוב.

לא הייתה זו מקריות. לצד הישגים היסטוריים כמו הנחיתה על הירח, שיאים תרבותיים, וקפיצה נחשונית בזכויות נשים (בשוויץ ניתנה זכות בחירה לנשים רק ב- 1971 !) ומיעוטים, היו סיבות פוליטיות וחברתיות לרוב, שתקעו מקלות בגלגלי הכלכלה והפחידו את המשקיעים. ביניהן ניתן למנות את מלחמת וייטנאם והחשש שלא פג ממלחמה גרעינית עם בריה"מ, משבר הנפט ב- 1973 ומשבר האנרגיה ב- 1979, נשיא נוכל שחיבל במוסדות הדמוקרטיים של ארה"ב (נשמע מוכר?), פריחת הטרור העולמי ובעיקר האיסלמי, משבר בני הערובה באירן, ועוד.

הריבית הגבוהה על איגרות חוב ותוכניות חיסכון בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים, 'עזרה' לרבים להגיע למסקנה שעדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ.

היה זה עולם בלי מחשבים ובלי מקורות מידע מגוונים. ברוקרים וקרנות נאמנות ניצלו את המצב ועשקו ללא רחם משקיעים תמימים ששילמו במיטב כספם עמלות מנופחות. לא פלא שבעשור שנות ה- 70 יצאו משוק המניות בארה"ב בלבד שבעה מיליון משקיעים, וחדשים השייכים למחזור הגדול ביותר של אנשים צעירים בהיסטוריה של ארה"ב (וקנדה) נמנעו מלהיכנס אליו.

במחי החלטה אחת

לא רק האיש הקטן איבד אז אמון בשוק המניות. במאי 1969 הודיע וורן באפט למשקיעיו בשותפות שהייתה לו איתם כי "אווירת ההשקעות הפכה שלילית ומתסכלת" וכי הוא מתכוון לפרק את השותפות. הוא הציג בפניהם שתי חלופות: לפדות את כספם או להמירו למניות של חברת טקסטיל קטנה בשם Berkshire Hathaway שהייתה בבעלותו. אלו שבחרו להמיר את חלקם בשותפות למניות, לא הצטערו בלשון המעטה. אלף מניות ששכיר ממוצע היה יכול אז להרשות לעצמו, שוות היום למעלה משלוש מאות מיליון דולר.

לבסוף

ארבעים שנה אחרי, שוק המניות עדיין חי ובועט אבל כאשר מכירים את הרקע שבו נכתב המאמר, הוא לפתע לא נראה אווילי כל כך. למרות זאת, עד היום נכתבות כתבות המשך בעיתונים ובבלוגים – רובן מלגלגות ומיעוטן נכשלות בניסיונן להפיק לקחים. מספיק לרפרף על הכותרות כדי להבין זאת:

• מותן של המניות II
• המניות עומדות למות… שוב
• מותן החדש של המניות
• וגם הכותרת לפוסט זה.

מה ניתן ללמוד ממקרה זה? בעיקרון שום דבר. מבחינה היסטורית, לא תחזור תקופה דומה וממילא שוק המניות שינה את פניו מקצה עד קצה. אם לא תפרוץ מלחמת אזרחים בארה"ב, איש לא יעלה על דעתו ששוק המניות ימות בעתיד הנראה לעין. תהיינה עליות וירידות, יהיו מיתונים ומשברים; מספר המשקיעים יגדל ויקטן לפי חתכים דמוגרפיים כאלה ואחרים, אך כל עוד מספר האנשים בעולם גדל, הטכנולוגיה מתפתחת, ועקרונות הכלכלה לא משתנים, השוק יעמוד על תילו, ולאורך זמן מדדי המניות ימשיכו לטפס.