קרנות השקעה של חברות ביטוח – הרע שבכל העולמות

תאריך עדכון אחרון: ינואר 22, 2021  /  קטגוריה: קרנות

מה לא בסדר בתמונה הזאת?  /  שאלה רטורית

לא ברור מה השם העברי לסוג זה של קרנות (segregated funds). בבלוג זה אכנה אותן קרנות הפרדה. השם נובע מכך שחברות הביטוח מחויבות על פי חוק להציב 'חומה סינית' בין השקעותיהן הרגילות ובין קרנות אלה. כמובן שחברות הביטוח מנצלות עובדה זו לצרכי שיווק בנוסח "כספך מופרד מהפעילות השוטפת של החברה ורק לך יש גישה אליו". מדויק יותר היה לומר "כספך מופרד מהפעילות השוטפת של החברה ורק לך אין גישה אליו".

בלהיטותם להרחיב את עסקיהם, החליטו גאוני הביטוח לחדור לתחום החיסכון וההשקעות על ידי הוספת רכיב סרק ביטוחי שחוסך פרוטות במקרים מסוימים, אבל תמיד עולה הרבה לתמימים שהתפתו לו. מטבע הדברים, החברה דואגת קודם כל לבטח את עצמה – באותיות גדולות ובעיקר קטנות – מפני הפתעות לא נעימות עבורה.

קרנות הפרדה הן הגרסה הקלוקלת של חברות הביטוח לקרנות נאמנות הידועות לשמצה. מכיוון שחברות הביטוח אינן מתיימרות להיות בית השקעות, קרנות הפרדה קונות בדרך כלל יחידות השתתפות בקרנות נאמנות ובנוסף הן ערבות לסכום ההשקעה הראשוני או לחלק ממנו (75% עד 100%, תלוי בחוזה). לכאורה זו עסקה משתלמת, למעשה עדיף לשמור את הכסף תחת המזרון.

• ראשית, הכסף צריך להיות סגור לעשר שנים. אחרת הביטוח בטל ויש קנס על פדיון מוקדם.
• שנית, דמי הניהול גבוהים באופן משמעותי אפילו בהשוואה לקרנות נאמנות, ועל זה יש להוסיף את עלות הביטוח ועמלות שונות.
• שלישית, אי אפשר לקנות או למכור יחידות השתתפות בקרן, יש צורך לחתום על חוזה עם נציג של חברת הביטוח.

חסרונות נוספים

• כיאה לחברת ביטוח החוזה מסובך ועמוס התניות. טיפשי לחתום עליו ללא יעוץ של עורך דין המתמחה בתחום.
• חוסר השקיפות בקרנות הפרדה מאפיל אפילו על חוסר השקיפות בקרנות נאמנות.
• פרקי הזמן הארוכים שבהם הכסף סגור מבטיחים שהאינפלציה תחסל חלק משמעותי מערכו.
• לנידון בקרן הפרדה אין אפשרות לדעת כמה כסף הוא באמת משלם כל שנה בעמלות.
• אין אחידות בקרנות הפרדה. הן שונות מחברה לחברה ולפעמים מלקוח ללקוח באותה חברה עצמה.

"יתרונות"

רכיב ה"ביטוח".  סכום ההשקעה הראשוני או חלקו מבוטח, אלא שבששים השנים האחרונות (לפחות), לא היה עשור שבו מדד ה- S&P/TSX Composite היה שלילי. אהיה מאד מופתע אם אפילו פעם אחת בהיסטוריה של קנדה נאלצו חברות הביטוח להוציא כסף על סעיף זה.

"הגנה" מפני נושים.  אני מניח שיש אנשים שסעיף זה חשוב להם, אלא שבמרוצת השנים בית המשפט ערער הגנה זו בשלושה מקרים: כאשר מישהו בקשיים כלכליים מנסה להסתיר נכסים, כאשר הנושה הוא מס הכנסה והחייב אינו פושט רגל, וכאשר הסעיף נוגד את 'חוק המשפחה' (גירושים, ירושות, וכדומה). בכל מקרה גם כסף המופקד בחשבונות RRSP ו- RRIF מוגן לחלוטין מפני נושים במקרה של פשיטת רגל.

במקרה של מוות, הפוליסה עוברת למוטבים הרשומים בחוזה עם חברת הביטוח בלי צורך לשלם דמי אישור צוואה (probate fees). אומרים שזהו אחד הקלפים המנצחים בידי אנשי השיווק בבואם לשכנע משקיעים נאיביים לחתום על חוזה של קרן הפרדה, אלא שבחינת המספרים מקרוב מעלה שזוהי דוגמה קלאסית של חכמה בסנטימטר וטיפשות במטר.

אנקדוטה

במכתב שהגיע למדור ההשקעות של אחד העיתונים, שואל קורא את העורך: לי ולאשתי יש חשבון RRSP עם חברת ביטוח ובו הפקדנו $175,000 שהושקעו בקרן הפרדה. הקרן מחזיקה סל ובו עשר קרנות נאמנות הגובות דמי ניהול בתחום הנע מ- 2.5% עד 3.99% ובנוסף עמלות מכירה. כבר שנים רבות שהשקעה זו אינה מניבה דבר. מה לדעתך הסיבה לכך?

הקורא טועה לחשוב שההשקעה אינה מניבה דבר. אדרבה, היא מניבה רווחים נאים לחברת הביטוח ולסוכן שערך את החוזה.

לבסוף

קרנות הפרדה בקנדה מנהלות היום נכסים בסכום דמיוני של מאה וארבעים מיליארד דולר. אמנם אין זה הרבה לעומת טריליון וחצי דולר המנוהלים על ידי קרנות נאמנות ובכל זאת זהו נתון מזעזע המסביר איך תעשיית הממון חולבת את חסרי המידע. עם זאת, יש דבר חשוב שאפשר ללמוד מנתונים אלה: כדאי לקנות מניות של חברות ביטוח.

בכלל, הרעיון של ביטוח השקעה הגיוני (אולי) לקרנות פנסיה שאינן יכולות להרשות לעצמן הפסדים בשום נקודת זמן – יעלה כמה שיעלה. עבור משקיע קטן זהו רעיון עוועים. הביטוח הטוב והמשתלם ביותר הוא הקטנת החשיפה לשוק המניות והעברת הכסף לבונדס, GICs, תוכניות חיסכון או אפילו מזומן. עד כמה להקטין את החשיפה לשוק המניות? עד לנקודה שבה המשקיע מרגיש בוודאות שכבר אין לו כל צורך בביטוח.

קרן הפרדה מיועדת להשקטת חרדות תמורת מחיר גבוה. עבור משקיעים אולטרה-שמרנים יש לה אפקט פסיכולוגי חיובי, שאינני מזלזל בו; אבל האם צריך או כדאי לערב ביטוח עם השקעות? התשובה שלי היא לא באלף רבתי.