דיבידנדים

תאריך עדכון אחרון: מרץ 19, 2021  /  קטגוריה: השקעות 101

השאלה היא לא מי יאפשר לי, אלא מי יעצור בעדי  /  אליסה רוזנבאום (ידועה גם בכינוי איין ראנד)

כארבעים אחוז מהחברות הציבוריות בצפון אמריקה מחלקות רווחים לבעלי המניות, בדרך כלל במזומן המופקד בחשבון ההשקעות של כל בעל מניות, כאשר התשלום יחסי למספר וסוג המניות.

התדירות שבה מחולקים הרווחים תלויה במדיניות החברה, אך הרוב עושות זאת פעם ברבעון. מיעוט בקרב החברות מחלקות רווחים פעם בחודש או פעם בשנה.

צריך להדגיש שחלוקת רווחים אינה יצירת יש מאין. הכסף יוצא מקופת החברה וכבר לפני כן יורד ערכה בשוק בדיוק בסכום שיחולק. זו הסיבה שאין טעם לקנות מניות לפני חלוקת דיבידנד ולמכור מיד אחר כך. מה עוד שבחשבון לא רשום צריך גם לשלם מס על הדיבידנד.

בניגוד לאיגרות חוב, חלוקת רווחים לבעלי המניות אינה התחייבות והיא נתונה כל פעם מחדש לאישור דירקטוריון החברה. יתר על כן, החברה יכולה בכל עת לדחות, לקצץ, או לבטל את חלוקת הרווחים. עובדה זו גורמת למשקיעים שהכנסתם תלויה בכך, נדודי שינה ולא בצדק. נדירים המקרים, לפחות בקנדה, שחברה גדולה ומבוססת משנה לרעה את מדיניותה בנושא זה. אפילו בזמן המגפה, מעט מאד חברות קיצצו או ביטלו את הדיבידנד שלהן.

מינוח

השפה האנגלית בכלל והתחום הפיננסי בפרט אימצו לא מעט מילים שמקורן בשפות זרות. אחת מהן היא המושג המקובל כיום לחלוקת רווחים – דיבידנד. מקור המילה מלטינית (dividendum) ופירושה "מה שיש לחלק".

למה חברות מחלקות רווחים?

רבים תוהים מה גורם לכך שדירקטוריונים של חברות מחליטים לחלק רווחים לבעלי המניות במקום להשאיר את הכסף בקופת החברה. לפי ספרי לימוד הדבר נובע מכך, שחברה גדולה השולטת על נתח שוק משמעותי יכולה אמנם עדיין לגדול, אבל באופן מתון בלבד. לכן היא בוחרת בחוכמה לתת חלק מרווחיה, שאינם מנוצלים לפיתוחה, לבעלי המניות שלה ובכך לעודדם להמשיך להחזיק במניותיהם ואולי אף להוסיף עליהן.

זה אמנם נכון, אבל יש סיבות נוספות. ראשית, חברה המחלקת דיבידנדים וגם מגדילה אותם מידי פעם משדרת חוזק, יציבות, והמשכיות. שנית, וחשוב לא פחות, דיבידנד הוא אולי הדבר היחיד בעולם הפיננסי שאינו נתון למניפולציות חשבונאיות – מה שאתה רואה (בחשבון הבנק), זה מה שקיבלת (כדיבידנד).

שלישית, כבעלי מניות כבדים, מקבלי ההחלטות גם אוהבים לצפות בזרם של הכנסה פאסיבית לחשבונם, ממש כמו משקיעים קטנים. ידועה אמרתו של ג'והן רוקפלר שאין דבר שמסב לו הנאה גדולה יותר מצפיה בדיבידנדים נכנסים לחשבונו.

ואולם הסיבה החשובה ביותר שמשקיעים רוצים דיבידנדים נעוצה בעובדה שכסף רב מידי בקופת חברה גורם נזק גדול יותר מגירעון. טובים וישרים ככל שיהיו (ולא תמיד זה המצב), חברי ההנהלה והדירקטוריון הם רק בשר ודם ולא יעמדו בפיתוי לנפח לעצמם משכורות, לקנות חברות כושלות ממקורבים, להגדיל את חשבון ההוצאות שלהם, ולשכור עובדים ויועצים מיותרים.

בצדק טוענים רבים (ובן פליקס בתוכם) שעל סמך מחקרים אקדמיים, דיבידנדים אינם מעלים או מורידים בהחזר של השקעה; ואכן הגיון בריא (ובדיקה חשבונית) מוכיחים זאת. עם זאת גורם חשוב אינו נלקח בחשבון: חלוקת רווחים לבעלי מניות משפרת את ביצועי הנהלת החברה. איך? עם פחות מזומן בקופה, הם הרבה יותר זהירים, יצירתיים, ואחראים בשימוש בכספם של אחרים.

תשואה (Dividend Yield)

בעוד שגובה הדיבידנד נקוב בדולרים שאותם יקבל בעל מניות פעם בתקופה, היחס (מבוטא באחוזים) בין סכום הדיבידנד השנתי למחיר המניה חשוב אף הוא. כך קל לראות אם דיבידנד נמוך (או גבוה) מידי ולהשוות בין דיבידנדים שמשלמות חברות שונות.

כלל אצבע קובע שתשואת דיבידנד 'בריאה' צריכה לנוע בין 2% ל- 6% לשנה. פחות משני אחוז הדיבידנד בקושי יורגש, ויותר מששה אחוז, הדיבידנד ידלדל את חוסנה הפיננסי של החברה.

תשואת דיבידנד תלויה רבות בסקטור שבו פועלת החברה. בסקטור שבו מתח רווחים נמוך, סביר שגם תשואת הדיבידנד תהיה נמוכה ולהיפך. לדוגמה בסקטורים של מוצרי צריכה ינוע הדיבידנד הממוצע בין אחוז לשניים; בנדל"ן ופיננסים לעומת זאת, סביב חמישה אחוז.

תפסת מרובה, לא תפסת

לאורך זמן תשואת דיבידנד גבוהה מדי מחבלת בתשואה הכוללת של תיק ההשקעות. אם נתבונן בשתי קרנות סל המתהדרות באוסף החברות הקנדיות שבהן תשואת הדיבידנד גבוהה במיוחד

iShares S&P/TSX Canadian Dividend Aristocrats Index ETF (CDZ)

או

Vanguard FTSE Canadian High Dividend Yield Index ETF (VDY)

נראה שבשנים האחרונות הן פיגרו מאד לעומת מדד המניות הכללי בקנדה וביתר שאת מאז שפרצה המגפה.

היחס בין דיבידנד לרווח (Payout Ratio)

אחת השאלות היסודיות שכל משקיע צריך לשאול היא: איזה אחוז מרווחי החברה מופנה לתשלום דיבידנדים. כדי לענות על שאלה זו עלינו לחלק את סכום הדיבידנד השנתי (למניה) ברווח (למניה) ולהכפיל במאה כדי לקבל את התשובה באחוזים.

יחס של עד חמישים אחוז נחשב שמרני והחברה אף עשויה לשקול את הגדלת הדיבידנד. יחס של מאה אחוז או יותר, נחשב כסימן אזהרה שהדיבידנד גבוה מידי והחברה חורגת מיכולותיה הכספיות.

עם זאת בשני סקטורים – גז-חשמל-מים ונדל"ן – רצוי לבדוק גם את היחס בין דיבידנד לתזרים מזומנים חופשי של החברה. כלומר, לחלק את סכום הדיבידנד השנתי (למניה) בתזרים המזומנים החופשי (למניה) ולהכפיל במאה כדי לקבל את התשובה באחוזים.

הסיבה לכך: הרווח למניה כולל אלמנטים חשבונאיים (כמו פחת מואץ) המקטינים אותו ואילו תזרים מזומנים חופשי מציג תמונה ורודה יותר לגבי יכולת החברה לשלם את הדיבידנד לבעלי מניותיה.

דוגמה

חברת החשמל Capital Power (CPX) משלמת לבעלי מניותיה דיבידנד נדיב ביותר של קרוב ל- 6% לשנה (מחולק פעם ברבעון). אלא שהרווח השנתי שלה למניה נמוך מאד וכתוצאה מכך היחס בין דיבידנד לרווח עומד על 260%! לכאורה החברה משלמת לבעלי מניותיה כל שנה פי 2.6 ממה שהיא מרוויחה. מצב רע לכל הדעות שיחליש את החברה ויוריד את ערך מניותיה.

אלא שאם נבדוק את תזרים המזומנים החופשי של החברה, נראה שמצבה אינו נורא כל כך. להיפך, החישוב מראה שהיחס בין הדיבידנד השנתי המשולם לתזרים המזומנים החופשי של החברה עומד על 40% בלבד, דבר המאפשר ל- Capital Power להגדיל את הדיבידנד שלה בשנה הבאה ואכן היא הבטיחה לעשות זאת.

ארבעה תאריכים שכל משקיע במניות דיבידנד צריך להכיר

המסלול שעושה דיבידנד מקופת החברה לחשבון הבנק של המשקיע, אינו ברור מאליו וכרוך במילוי דרישות חוקיות לרוב. למרות שינויים המוכנסים במשך הזמן, ארבע אבני דרך נשארות ללא שינוי:

הכרזה – היום שבו מפרסם הדירקטוריון את החלטתו לחלק דיבידנד לבעלי המניות. ההחלטה כוללת את כל הפרטים הקשורים לכך כמו סכום למניה, תאריך קובע לבעלות על המניות, יום התשלום וכדומה. מרגע ההכרזה יש לחברה מחויבות חוקית לשלם את הדיבידנד. אם הכל מתנהל כשורה, הכסף מועבר כחודש לאחר ההכרזה.

אקס-דיבידנד – מיום זה ואילך, כל המניות שנקנו אינן זכאיות לקבלת הדיבידנד שהוכרז. מחזיקי מניות קיימים יקבלו את הדיבידנד אפילו אם ימכרו באותו יום את המניות שברשותם.

רישום – זהו התאריך שבו באופן רשמי נקבעים בעלי המניות הזכאים לדיבידנד. לא ברור למה, אבל נדרשים שני ימי מסחר (בעבר נדרשו שלושה) מרגע הקניה כדי שכסף ומניות יחליפו ידיים. לכן רק מי שקנה את המניות עד יום מסחר לפני יום ה- אקס יהיה זכאי לקבל את הדיבידנד.

תשלום – התאריך שבו מעבירה החברה את הכסף לברוקר. בעל מניות יראה את הכסף בחשבונו רק למחרת.

דוגמה

הכרזה              אקס-דיבידנד                רישום                           תשלום

תאריך        אוגוסט 15         ספטמבר 5                  ספטמבר 6                   ספטמבר 20

תוכניות השקעה מחדש של דיבידנדים (DRIPs)

השקעה מחדש של דיבידנדים היא צעד חשוב להגדלת השווי של תיק השקעות. כל משקיע עשה-זאת-בעצמך יעמוד בכבוד במשימה פעוטה זו, אבל כמובן יש מי שמנסה בדרכים שונות לדחוף רגל גם לתיקי ניהול עצמי. לצורך זה נבנו שתי תוכניות להשקעה אוטומטית של כספי דיבידנדים. האחת רגילה והשנייה 'סינטטית'.

בתוכנית הרגילה נרשם המשקיע ישירות בחברה המשלמת את הדיבידנד. לתוכנית זו ארבעה חסרונות:

1.  מחייב רישום המניות על שם המשקיע (בדרך כלל הן רשומות על שם הברוקר) מה שגורר תשלום הנע בין $50 ל- $100.

2.  מחייב להירשם לתוכנית בכל חברה (המשלמת דיבידנדים). אם למשקיע יש מניות של עשרים חברות כאלו, אזי הוא צריך להירשם לכל תוכנית בנפרד.

3.  מחייב שהמניות יהיו בחשבון רגיל. לא ניתן לקבל דיבידנדים לחשבונות רשומים.

4.  לא כל החברות מפעילות את התוכנית.

קשה להאמין אבל לתוכנית יש גם יתרון: מניות נוספות ייקנו בכל סכום הדיבידנד שמקבל המשקיע, גם אם הדבר כרוך בקנייה של חלק ממניה.

לעומת זאת, תוכנית סינטטית מופעלת על ידי הברוקר ואינה כרוכה בתשלום. חסרונה: רק מספר שלם של מניות ייקנו על ידי הברוקר ושארית סכום הדיבידנד תישאר בחשבון המשקיע.

יש כמובן עוד סיבוכים ופיתולים בעלילה. ומי שרוצה להיכנס למדמנה הזו מוזמן לעיין באתר שמיועד לכך.

רבים ואני בתוכם, רואים בתוכניות DRIP כאב ראש מיותר ומעדיפים לצבור את הדיבידנדים ולהשתמש בהם כראות עיניהם.

דיבידנדים של חברות אמריקאיות

למרות הוצאת סרק על המרת מטבע, לקנדים ישנן סיבות מצוינות (שלא אעמוד עליהן כרגע) המצדיקות כניסה לשוק המניות האמריקאי. קבלת דיבידנדים היא לאו דווקא אחת מהן. למה? מפני ש

1.  חברות אמריקאיות אינן נהנות בקנדה מדיבידנד מוכר לצרכי מס.

2.  מס ההכנסה האמריקאי מנכה במקור 15% מכל דיבידנד שהתקבל בחשבון שאינו מיועד לגמלאות.

3.  אפילו בחשבון המיועד לגמלאות (RRSP, RRIF, LIRA), יש להתנהל בזהירות כדי שהדוד סאם לא ינגוס בדיבידנדים המתקבלים. לדוגמה, קנדי החושק בקרן סל של Vanguard המחקה את מדד ה- 500 S & P, מוטב שיבחר בגרסת הקרן האמריקאית (VOO) ולא בגרסתה הקנדית (VFV).

מס הכנסה על דיבידנדים

דיבידנדים בקנדה מחולקים לשתי קבוצות: 'מוכר לצרכי מס' ו'אינו מוכר לצרכי מס'. כפי שאפשר להבין, מהקבוצה הראשונה ינוכה מס הכנסה מופחת, ומהשנייה, ינוכה מס מלא. לדוגמה, באונטריו, המס על דיבידנדים 'מוכרים' יהיה כדלהלן:

–  עבור הכנסה שנתית כוללת של $100,000 יושת מס של 25% על הדיבידנדים, כאשר מס על הכנסה אחרת הוא 43%

–  עבור הכנסה שנתית כוללת של $70,000 יושת מס של 8.5% על הדיבידנדים, כאשר מס על הכנסה אחרת הוא 31%

–  עבור הכנסה שנתית כוללת של עד $44,740 יושת מס הכנסה שלילי !!

למרבה המזל, לרוב החברות הקנדיות הנסחרות בבורסה יש אישור להטבת המס הזו בתנאי שהדיבידנד ישולם לתושב קנדי. עם זאת סקטור הנדל"ן יוצא דופן וכל החברות בו עם מבנה פיננסי של REIT מחלקות דיבידנדים שאינם מוכרים במס. לכן חשוב שכל אלו ישוכנו לאחר כבוד בחשבונות פטורים ממס (TFSA) או בחשבונות מס דחוי כמו RRSP, RRIF, LIRA, RESP וכדומה.

מעשה בדיבידנד של חברת Berkshire Hathaway

עשור שנות הששים נחרט בהיסטוריה בגלל שינויים כלכליים, צבאיים, וחברתיים עמוקים שקרו בו. שנת 1967 זכורה גם בגלל האירועים הבאים:

–  בדרום אפריקה בוצעה בהצלחה השתלת הלב הראשונה (אבל החולה מת אחרי 18 יום מסיבות אחרות)

–  סין ביצעה לראשונה ניסוי בפצצת מימן

–  ביוון הייתה הפיכה צבאית

–  באנגליה הוציאו החיפושיות לאור את האלבום המפורסם ביותר שלהם, 'מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר'

–  קנדה חגגה מאה שנים להיווסדה ונפתחה לראשונה תערוכת Expo 67 במונטריאול, שהייתה התערוכה העולמית המצליחה ביותר במאה העשרים

–  במזרח התיכון התחוללה מלחמת ששת הימים, שבה הביסה ישראל את צבאות ערב וכבשה את חצי האי סיני, יהודה ושומרון, ורמת הגולן

–  בארה"ב גאו הפגנות נגד המלחמה בווייטנאם, הושבע שופט שחור ראשון לבית המשפט העליון, אלביס ופרסילה התחתנו, ו… חברת טקסטיל קטנה בשם Berkshire Hathaway שילמה דיבידנד ראשון (ואחרון) בתולדותיה.

וורן באפט ידוע כמי שבדרך כלל אינו מתפשר בקלות על עקרונותיו. אחד המוזרים שבהם שולל תשלום דיבידנדים מכל סוג שהוא לבעלי המניות – יהיה אשר יהיה. למעשה, בשנת 1967 שילמה החברה דיבידנד אחד ומאז 'לא חזרה על טעותה'.

כאשר נשאל למה בכלל שילמה החברה את אותו דיבידנד יחיד, ענה באפט בנימה מבודחת, "כנראה הייתי בשירותים באותו זמן".

הדבר צורם במיוחד לאור יתרות המזומנים העצומות המנמנמות דרך קבע בקופות החברה ולאור העובדה ש- Berkshire דווקא אוהבת מאד לקבל דיבידנדים מחברות אחרות.

לבסוף

יש חברות מצוינות שאינן ששות לחלק רווחים למשקיעים בהן ומנצלות את הכסף לפיתוחן. לכן גם משקיע המעדיף באופן כללי רק חברות המשלמות דיבידנד צריך לשמור על גמישות מחשבתית ולשקול השקעה גם בחברות אלו.

בנוסף, יש ה'מתבלים' את תיק ההשקעות שלהם במטבעות קריפטו שכמובן אינם מניבים דבר ואפילו אינם ראויים להיקרא 'השקעה', אבל מחירן התנודתי להחריד מאמיר באופן עקבי ומצדיק קנייה מתונה (מאד) שלהן.