הטיעונים נגד תיק השקעות המורכב ממניות של חברות המשלמות דיבידנד

תאריך עדכון אחרון: מרץ 26, 2021  /  קטגוריה: השקעות 101

בעולם ההשקעות, לכל טיעון משכנע יש טיעון סותר המשכנע לא פחות  /  אמת ידועה

משקיעים מצליחים יודעים לשלב בין שתי תכונות מנוגדות. האחת, הם דבקים בתוכניתם בזמנים טובים ובזמנים רעים. השנייה, כאשר העובדות משתנות הם משנים את דעתם, ובהתאם את הרכב תיק ההשקעות שלהם, כך שיתאים למציאות החדשה.

בלוג זה דוגל בבניית תיק מניות מגוון (במידה) המורכב מהחברות הגדולות במשק, המשלמות דיבידנדים ומגדילות אותם מדי פעם. כאשר הושלמה המשימה, התיק מנוהל בצורה פאסיבית על פי העיקרון של קנה-החזק-עקוב והשקע מחדש את הדיבידנדים. צריכה להיות סיבה טובה במיוחד למכירה של מי מהמניות. לדוגמה, שינוי לרעה במודל העסקי, תחרות בלתי צפויה, או טכנולוגיה חדשה המשנה את כללי המשחק בתחום. בכל מקרה אחר, המניות הן 'מסמר בלי ראש' והדיבידנדים המצטברים משמשים לאיזון התיק במידת הצורך. מדד הייחוס למניות קנדיות הוא 60 TSX, ו- 500 S & P למניות אמריקאיות.

Image courtesy of Stuart Miles at FreeDigitalPhotos.net

לא בקלות הגעתי למסקנה שזהו הרכב אידיאלי מבחינת האיזון הנאות בין תשואה לסיכון. למרות זאת, בכל פעם שאני קורא / שומע חסיד של קרנות סל (ETFs) מחקות מדד שטוען בלהט נגד הרעיון של איסוף מניות דיבידנד, אני בודק מחדש את תוקף הטענות. הנה כמה מהן:

בחירה פרטנית של מניות מועדת לכישלון

באופן כללי זוהי הצהרה נכונה לגבי משקיעים שקונים ומוכרים מניות לפי מצב הרוח בתקשורת, לפי רמזים מבן הדוד שעובד בבנק, או לפי תבניות ניתוח טכני. היא הרבה פחות נכונה לגבי השקעות פאסיביות בחברות הטובות ביותר בצפון אמריקה. מלבד זאת, לקרנות הסל אין פטנט אחר – גם הן משקיעות באותן חברות ממש. למעשה אותן חברות גדולות בתחומי הפיננסים, אנרגיה, תעשיה, חומרים, תקשורת, צרכנות, נדל"ן וכדומה, משגשגות כבר זמן רב יותר מאשר חברות קרנות הסל.

מוסכם, למשקיעים המתקשים לכבוש את יצרם (כמו גם לספקולנטים, סוחרי יום, ומהמרים) עדיף לקנות שתי קרנות סל מאוזנות ולהפנות את זמנם ומרצם לעיסוקים מועילים יותר; אך למשקיעים אמיתיים, שהבורסה אינה מעלה להם את רמת האדרנלין בדם, יש יתרון ממשי בבחירת מניות של חברות איכותיות שהוכיחו את חוסנן לאורך זמן.

אפשר להשוות בחירה פרטנית של מניות לחציית כביש סואן. מסוכן לקצרי רוח וקלי דעת, אך בטוח יחסית לממתינים לאור ירוק ברמזור הולכי הרגל.

אי אפשר להכות את השוק לאורך זמן

בטענה זו מסתתרות שתי הנחות סמויות: האחת, שקרנות סל משיגות תמיד את תשואת השוק; והשנייה, שאנשים משקיעים במניות דיבידנד של חברות גדולות וותיקות מתוך אמונה שכך הם "יכו את השוק". שתי ההנחות שגויות.

ראשית, לאחר ניכוי דמי ניהול ושגיאת מעקב, קרנות סל מפגרות באופן משמעותי אחר תשואת המדד.

שנית, תשואת מניות דיבידנד של חברות גדולות וותיקות אולי לא "תכה את השוק" לאורך זמן, אבל לבטח תכה את התשואה של קרנות סל תואמות.

בחירה פרטנית של מניות אינה מגוונת כמו קרן סל מחקת מדד

הצהרה זו נכונה באופן מוחלט, אלא שמשתמע ממנה שככל שתיק השקעות מגוון יותר, כך הוא טוב יותר וזה כמובן איננו נכון.

ראשית, לרמת הגיוון אין גבול. יש מי שיסתפק בקרן סל אחת מחקת מדד (לדוגמה, TSX Composite או 500 S & P) ואחר יתעקש על מספר קרנות המכסות אזורים גיאוגרפיים שונים, קרנות המתמחות בתנודתיות נמוכה / גבוהה, קרנות המתמחות בחברות קטנות / גדולות ועוד.

שנית, הוכח כבר פעמים רבות בעבר ש'גיוון מספק' ניתן להשגה על ידי עשרים עד שלושים חברות הפרוסות על פני סקטורים שונים. דווקא גיוון רחב מידי פוגע בתשואה הכוללת.

שלישית, נכון הדבר שקרנות סל ממתנות את הסיכון (ואת הסיכוי) לתיק ההשקעות, אך האם תוספת הסיכון שלוקח על עצמו המשקיע בחברות הטובות ביותר בצפון אמריקה משמעותית? על כך צריך כל אחד להשיב לעצמו. אני סבור שלא, מפני שקבלת דיבידנד תקופתי לאורך זמן מקטינה את הסיכון הכולל.

קרנות סל = פסיביות ואילו בחירת מניות = מסחר אקטיבי

הוכח ומוסכם שעבור משקיע קטן (ולדעתי גם עבור משקיע כבד), תיק השקעות פסיבי = נכון, ואקטיבי = שגוי. אבל הטענה שבכותרת היא טעות נפוצה שרבים חוזרים עליה ללא מחשבה שנייה. לקרנות סל יש מצג פסיבי, אך מאחוריו יהום הסער. כל שינוי במדד הבסיס גורר שינוי תואם בקרנות הסל המחקות אותו. ב – 500 S & P לדוגמה, יש בערך חמש מאות חברות ובכל רבעון יש יוצאות, נכנסות וכאלו שמשנות את משקלן במדד. לעומת זאת, משקיע פסיבי קונה מניה ומחזיק בה במשך עשרים שנה או יותר. אז מי כאן פסיבי ומי אקטיבי?

העובדה שחברה משלמת דיבידנד אינה ערובה לכך שהיא השקעה מוצלחת

בוודאי שלא. תיאורטית, גם חברה שמחוברת למכונת הנשמה יכולה ברגעיה האחרונים לפלוט דיבידנד. אלא שכאן בדיוק נעוץ ההבדל בין משקיע שקונה מניות של חברות איכותיות, שיכול להבחין אם מצבה של חברה מסוימת הורע ולחקור את הסיבות לכך; לבין משקיע בקרנות סל שאין לו שליטה על תוכנן. אם מניה גרועה עדיין חברה במדד, קרנות הסל המחקות אותו תיאלצנה לקנות אותה לפי משקלה במדד.

חלוקת דיבידנד מקטינה את שווי החברה בהתאם. לכן למחזיקי המניות אין כל רווח ממשי

נכון מאד. חלוקת דיבידנד אינה יוצרת יש מאין. אלא שלדיבידנד יש מטרות רחבות יותר. לדוגמה, בחברות גדולות מצטברים לפעמים סכומי כסף גדולים שאין בהם שימוש מיידי. בעולם אידיאלי, כל דולר היה משמש לפיתוח החברה במועד מאוחר יותר. בעולם האמיתי, הפיתוי של ההנהלה לחלק לעצמה בונוסים והטבות, ובאופן כללי להגדיל את הוצאותיה, רב מדי. הניסיון מוכיח שחשבונות בנק של חברות מצליחות אינם נשארים תפוחים לאורך זמן. כך או אחרת, הכסף נוזל מהם החוצה. כן, יש פה ושם צדיקים בסדום, אך למשקיע הקטן אין דרך מעשית לדעת עליהם. לכן עדיף שיהיה להנהלת החברות כמה שפחות 'כסף מיותר'. כך יש לקוות, הם ינצלו את מה שיש טוב יותר.

התמקדות בחברות המשלמות דיבידנד מנפה חברות טובות שאינן משלמות דיבידנד

אכן, למעלה ממחצית החברות בקנדה ובארה"ב אינן משלמות דיבידנד. זה אומר שקרוב למחצית החברות כן משלמות דיבידנד. האם מישהו סבור שאין די בכך? בנוסף, אם משקיע במניות דיבידנד חושק באיזו חברה נפלאה שאינה מחלקת דיבידנד, משטרת המניות לא תעצור בעדו מלקנות גם אותה.

אפשר להחזיר כסף למחזיקי המניות גם דרך קניה עצמית של מניות

נכון מאד. אלא שלצורך זה יש להמתין לשעת כושר. אין כל הגיון בקניה עצמית של מניות אם מחירן גבוה מהערך הפנימי של החברה. כמו כן, חלוקת דיבידנד היא דרך פשוטה, מדידה, וישירה יותר להשגת המטרה. אין להתעלם גם מההיבט הפסיכולוגי של משקיעים המצפים להכנסה פאסיבית.

שתי הדרכים להחזרת כסף למשקיעים אולי שקולות (בסופו של דבר) מבחינה חשבונית, אך שונות בתכלית באופן שבו הן משפיעות על המשקיעים. זו הסיבה שחברות בדרך כלל משלמות דיבידנדים בכסף מזומן ואם עדיין נשאר קצת בקופה, הן קונות בנוסף את מניותיהן.

תשלום דיבידנד אינו בטוח. מועצת המנהלים יכולה להקטינו או לבטלו לגמרי

תיאורטית, תשלום של כל דיבידנד כולל הסכום והמועד שבו יחולק, אכן תלוי בהחלטה של הדירקטוריון – ברצותו יאשר וברצותו ידחה, יקצץ, או יבטל. מעשית, תשלום דיבידנד של חברות גדולות הוא אחד הדברים היותר בטוחים בשוק המניות. חברות רבות בקנדה ובארה"ב אינן מדלגות על תשלום דיבידנד במשך עשרות שנים. למעשה, אפשר לנחש בביטחון גם את התאריך השנתי שבו חברות רבות יגדילו את הדיבידנד שלהן.

הנה כמה דוגמאות משוקי המניות של טורונטו וניו יורק:

Bank of Nova Scotia (BNS-T, BNS-N)

הבנק משלם דיבידנד ברציפות מיום היוסדו ב- 1832 והגדיל אותו ב- 43 מתוך 45 השנים האחרונות.

Fortis (FTS-T, FTS-N)

חברת חשמל וגז המשלמת דיבידנד ברציפות מ- 1972 והגדילה אותו ב- 44 השנים האחרונות.

BCE (BCE-T, BCE-N)

חברת תקשורת המשלמת דיבידנד ברציפות מ- 1891 והגדילה אותו ב- 15 השנים האחרונות.

Procter & Gamble (PG-N)

חברת מוצרי צריכה מגוונת המשלמת דיבידנד ברציפות מ- 1891 והגדילה אותו ב- 62 השנים האחרונות.

3M (MMM-N)

חברת יישומים רב-תחומית המשלמת דיבידנד ברציפות מ- 1916 והגדילה אותו ב- 60 השנים האחרונות.

American States Water (AWR-N)

חברת מים המשלמת דיבידנד ברציפות מ- 1931 והגדילה אותו ב- 64 השנים האחרונות.

יש עוד חברות רבות אחרות בעלות תכונות דומות. כך שלמרות ש"תשלום דיבידנד אינו בטוח", הוא בעצם די בטוח. הדעה המקובלת היא שאם חברה בסדר גודל כזה מקטינה, או אלוהים ישמור, מבטלת דיבידנד, אזי היא שרויה מזה זמן רב במשבר עמוק ושיעור הדיבידנד יהיה דאגתם האחרונה של בעלי המניות (כמו גם של ספקים, לקוחות, פנסיונרים ועובדי החברה).

הגדלת דיבידנד עלולה לסכן את יציבות החברה

דיבידנד משולם מריווחי החברה וזו אינה חייבת להגדילו אם רווחיה אינם מצדיקים זאת. הנהלת החברה קובעת מראש איזה אחוז מהרווחים ישולמו למחזיקי המניות ואילו השאר יופנה לפיתוח החברה ולהחזר חובות. יחס של חצי-חצי נחשב שמרני ומקובל בחברות רבות. יחס זה נקרא Payout Ratio ומשקיע אחראי בודק פעם בשנה שהחברה אכן עומדת ביעד שהציבה לעצמה.

חברות המשלמות דיבידנד אינן מגינות על המשקיעים בשוק יורד

לא ברור מה הקשר בין הדברים ולא ברור למה מישהו חושב אחרת. אינני סבור שיש אפילו משקיע בודד שמצפה לאיזושהי הגנה בשוק יורד רק בגלל שחברות משלמות דיבידנד. כמובן שגם קרנות סל אינן מהוות הגנה בשוק יורד.

מעיון באתר של רגולטור ההשקעות הארצי (IIROC), עולה שאחד השקרים החביבים על יועצי השקעות מתחיל בהבטחת הגנה על סכום הקרן, אם הלקוח יסכים לאסטרטגיה כזו או אחרת. כמובן שלא קיימת אסטרטגיה כזו בלי להגדיל את רמת הסיכון ואת העמלות הנלוות לגובה בלתי סביר. השקעה עם (הבטחה של) הגנה בשוק יורד נגמרת ברוב המקרים בבכי.

תשואה של חברות המשלמות דיבידנד אינה בהכרח גבוהה מתשואת המדד

נכון מאד, אך זו טענה מוזרה. האם קיים איזשהו מכשיר פיננסי המבטיח שתשואתו תהיה גבוהה מתשואת השוק? קרנות סל לדוגמה, 'מבטיחות' שתשואתן תהיה נמוכה מתשואת המדד.

יש צורך לשלם מס על רווחים הנובעים מדיבידנדים

נכון חלקית. דיבידנדים הנוצרים בחשבונות מיוחדים פטורים ממס (TFSA) או שהמס עליהם דחוי לזמן שבו הוא יהיה נמוך יותר (RRSP) או אפסי (RESP).

דיבידנדים המוכרים לצרכי מס (Eligible) הנוצרים בחשבונות רגילים (Non-Registered Accounts) זוכים למס מופחת (DTC). לרוב מכריע של חברות קנדיות גדולות יש זכות לדיבידנדים המוכרים לצרכי מס.

כדי לקבל תחושה עד כמה יכול מס מופחת על דיבידנדים לחסוך למשקיע, נתבונן במקרה שבו ליחיד אין כל הכנסה נוספת מעבודה או פנסיה. במקרה זה, למעלה מששים אלף הדולר הראשונים המתקבלים מדיבידנדים כל שנה, פטורים לגמרי ממס. בני זוג ללא הכנסה נוספת יכולים להגיע לסכום כפול מזה בלי לשלם מס הכנסה על דיבידנדים.

טענה זו כנגד מניות דיבידנד ובעד קרנות סל מגוחכת במיוחד מפני שגם קרנות סל רבות מחלקות רווחים (לא דיבידנדים), אלא שאלו אינם זוכים להטבת מס כלשהי.

תיק מניות המורכב משתיים או שלוש קרנות סל דורש פחות זמן ופחות תחזוקה מתיק המורכב ממניות בודדות

ראשית, תיק השקעות יכול להיות מורכב היום מקרן סל אחת – לדוגמה, VBAL או XBAL – הכוללת מניות (60%) ואיגרות חוב (40%) המחקות מדדים רחבים. הקרן מתאזנת לחלוקה זו באופן אוטומטי, ובכך מגשימה במלואו את חזון שגר-ושכח. זה כמובן לא בחינם. חלוקת הרווחים הרבעונית צנועה מאד, ובנוסף VBAL גובה 0.25% לשנה מערך התיק ואילו XBAL גובה 0.2%, אבל למי שנרתע מעיסוק תכוף בתיק ההשקעות, זהו מחיר סביר.

בלי ספק, תחזוקת מניות בודדות לוקחת יותר זמן, דורשת יותר מאמץ ולכן לא מתאימה לכל אחד.

השקעה בשוק המניות היא משחק סכום-אפס. האם אתה חכם יותר מהמוכר / קונה בצד השני?

הסיסמה "משחק סכום-אפס" בבורסת מניות היא דחליל שימושי להפחדת משקיעים מתחילים ממסחר יתר. האם כאשר המניה עולה הקונה הרוויח ואחר כך כשהיא יורדת הוא הפסיד וחוזר חלילה? אכן ברגע שבו התבצעה פעולת קניה / מכירה יש צד מרוויח וצד מפסיד, אבל חלקיק שנייה אחרי כן המציאות המסוימת הזו אינה קיימת עוד וממילא אין יותר צד מרוויח וצד מפסיד.

מלבד זאת, גם קרן סל קונה ומוכרת (הרבה) מניות, כך שהיא נמצאת בדיוק באותה סירה.

השקעה בחברות המחלקות דיבידנדים – משעממת

נכון מאד, אלא ששוק המניות הוא המקום האחרון שבו צריך לחפש ריגוש והרפתקאות. יש המון מקומות מתאימים יותר להעלאת רמת האדרנלין בדם, ומשקיעים מנוסים יודעים ששעמום היא תכונה אופיינית של השקעה טובה לאורך זמן.

מלבד זאת, מי שסבור שהשקעה בחברות המחלקות דיבידנדים משעממת שינסה קרנות סל ויגלה שעמום אמיתי מהו.

וורן באפט אמר

בעיני רבים זהו בלי ספק טיעון מוחץ שמסיים כל ויכוח. אם באפט (או מולטי מיליארדר אחר) אמר, אז זה בוודאי חייב להיות נכון. פעם היו אומרים "כתוב בתורה" או "קראתי בעיתון". בכל המקרים צריך לבדוק א. אם זה נכון; ב. את ההקשר שבו נאמרו הדברים; וגם אם הכל תואם ומדויק אפשר להגיע בלב שקט למסקנה הפוכה. לא כל מה שנכון עבור אחד באפט מאומהה, נכון בהכרח גם עבור מושיקו מטורונטו ורוחל'ה מברלינגטון.

דרך אגב, באפט עצמו אינו משקיע בקרנות סל, אלא ישירות בחברות שהוא מעריך כטובות במיוחד, ויותר מפעם אחת הוא וגם צ'רלי אמרו (קצת ביהירות) ש"גיוון נרחב נדרש כאשר המשקיע אינו יודע מה הוא עושה".

לבסוף

יתכן שבעתיד שוק המניות ישתנה והאסטרטגיה של תיק השקעות המורכב ממניות של חברות גדולות המשלמות דיבידנד ומגדילות אותו מדי פעם, תפסיק לעבוד ביעילות. הייתי מוסיף בזהירות שבניגוד לשוק הקנדי, הרי בשוק האמריקאי יתכן שהיא כבר פחות יעילה מקרנות סל המחקות את מדד ה- 500 S & P, לדוגמה (VOO); ואת מדד 100-NASDAQ, לדוגמה, (QQQ).

8 תגובות בנושא “הטיעונים נגד תיק השקעות המורכב ממניות של חברות המשלמות דיבידנד

  1. תיקון טעות: לפי הדיווח האחרון ל SEC בסעיף F13, ברקשייר כאילו כן משקיעה ב-(VOO) Vanguard 500 Index ETF. אמנם רק סכום מזערי של $15.5 מיליון שתופסים 0.0% מהפורטפוליו שלה אבל בכל זאת. כנראה נשאר לה קצת כסף קטן באיזה חשבון זנוח.

    אהבתי

  2. יש משקיעים שכן משיגים יותר מהמדד לאורך זמן אבל עם אסטרטגיות שלא קשורות לדיבידנדים. תוכל לפרט כמה מהם?

    אהבתי

    1. ישנן אינספור שיטות להגדלת הסיכוי להרוויח ממניות ולכולן חיסרון גדול – הגדלת הסיכון לאבד חלק נכבד מכספך; לעיתים בחדות וללא פרופורציה לרווח צפוי. בעולם שבו פעילים עשרות מיליוני משקיעים קטנים, מן הסתם מיעוט שבמיעוט מצליח לאורך זמן למרות הסיכון הרב.

      לשאלתך, אזכיר כמה מהשיטות האלו במשך הזמן, אך בדרך כלל ידגול הבלוג באיזון שמרני בין סיכוי לסיכון.

      אהבתי

  3. לא תמיד האסטרטגיה הזאת עובדת. ניסיתי את הכלבים של דאו Dog of the DOW
    ניסיתי תיק של חברות הכי גדולות בסקטור שלהן שהגדילו את הדיבדנדים שלהם במשך למעלה מ25 שנה
    היה סביר. לא יותר מזה. והכי גרוע היה,במפולת האחרונה של 2020
    חטפתי חזק. החלטתי למכור הכל בהפסד ולעבור לקרן סל
    כאשר הבורסה התחילה לעלות, קרן הסל שלי החזירה את כל ההפסד.
    אם הייתי נשארת עם אותן מניות לא הייתי מחזירה את ההפסדים עד היום

    אהבתי

    1. אין אסטרטגיה שעובדת כל הזמן. לכן חשוב שתבחרי אחת שנוח לך איתה ותיצמדי אליה; בין אם בחירת מניות, קרנות סל, או שילוב כלשהו ביניהן. הכי גרוע זה לקפוץ בין שיטות שונות כדי לתזמן את השוק.

      אהבתי

  4. בכל פרסום מוכרים את הלוקש של קרנות ETF = השקעה פסיבית. לא מבין למה אני קורא פה בפעם הראשונה שהקרנות האלה לא פסיביות בכלל?

    אהבתי

    1. זה נאמר בעוד מקומות אבל באמת הרוב טוענים שקרנות ETF פסיביות.
      אני חושב שבגלל אינטרסנטיות של "מומחים" וגם בגלל עצלנות מחשבתית של אחרים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: