מדדי מניות

תאריך עדכון אחרון: אפריל 9, 2021  /  קטגוריה: השקעות 101

אם אתה עושה מה שתמיד עשית, תקבל מה שתמיד קיבלת  /  טוני רובינס

מדד מניות הוא ממוצע משוקלל כלשהוא של מחירי מניות המייצגות חברות שנבחרו על פי קריטריונים מסוימים. ערך המדד מבוטא במספר בודד המשתנה בכל רגע נתון בהתאם להשתנותם של מחירי המניות. בדרך כלל אין לערך זה בפני עצמו משמעות, אבל ההפרש בין ערכים שונים של המדד (למשל בין יום מסחר אחד לשני) מראה אם השוק עלה או ירד או נשאר ללא שינוי.

מדד מניות אינו מדגם מייצג של כלל החברות במשק, אלא רק אלו העונות לשורה של קריטריונים. ישנן חברות שיחליקו לתוך הרשימה בקלות ואחרות שיכנסו אליה רק אחרי שהגהנום יקפא והמשיח יגיע – המאוחר בין השניים.

מדד מניות גם אינו שיקוף של הכלכלה הריאלית, אם כי הוא קשור אליה באופן כלשהו שברור רק לחתני פרס נובל לכלכלה. בנוסף, שוק המניות מעוות כתוצאה מהתקפות רציפות של ספקולנטים ומהמרים המרוויחים מתנודתיות גבוהה – מה שמרחיק אותו אף יותר ממצבה הממשי של הכלכלה הריאלית.

ולאחר שכל זה נאמר, מדד המניות אינו יכול להיות לגמרי מנותק מהכלכלה המקומית והגלובלית. אפשר לדמות אותו לעפיפון הקשור בחוט לזאטוט נמרץ. לפעמים הוא עף מעליו לפעמים הוא מושך לצדדים ולפעמים הוא נחבט בקרקע (המציאות) ונגרר אחרי הזאטוט המתרוצץ עד שהוא מתרומם שוב.

כל חברה שואפת להיות כלולה במדד רחב ורצוי באף יותר מאחד. זו לא רק תעודת הצטיינות לחברה, אלא גם פרס כספי גבוה, מפני שמניותיה ימכרו טוב יותר. ההיפך גם נכון. חברה הנפלטת מהמדד צפויה לחוות ירידה בערך מניותיה, למרות שבעצם לא חל כל שינוי במצבה.

למדד רחב יש שלושה תפקידים עיקריים:

1.  לבנות ולתחזק רשימה של החברות הטובות במשק.

2.  לתת תמונה רגעית (snapshot) של שוק המניות.

3.  לשמש כאמת מידה (benchmark) לביצועים של תיקי השקעות.

בית היוצר של המדדים

החברה הגדולה ביותר בעולם לבניית מדדים מכל הסוגים ותחזוקתם נקראת S & P Dow Jones Indices, כאשר S & P הם ראשי תיבות של Standard & Poor’s – שתי חברות: Standard Statistics Co ו- Poor's Publishing Co שהתמזגו ב- 1941.

כל שימוש מסחרי (קרנות מדד לדוגמה) באחד המדדים מחייב קבלת רישיון, בתשלום כמובן, מהחברה. לפי המהירות והעוצמה שהחברה גדלה, אפשר לקבוע בוודאות שזהו עסק מצוין.

כל המדדים המוזכרים בפוסט זה שייכים ל- S & P.

מדדי מניות חשובים

מדד המניות החשוב בעולם הוא ה- 500 S & P וכלולות בו 500 חברות גדולות, שלדעת רבים מייצגות היטב את הכלכלה האמריקאית. מכיוון שרוב העולם וקנדה במיוחד קשורים בטבורם לכלכלה האמריקאית, הרי שמצבו השוטף של ה- 500 S & P מעניין את כולם.

למדד נכנסות ויוצאות חברות בהתאם לערכן בשוק (market capitalization) המחושב על ידי כפל של מחיר המניה במספר המניות שבידי הציבור (public float) ועל פי נפח המסחר בהן. עם זאת הקביעה מי בפנים ומי בחוץ אינה נעשית באופן מכאני על ידי קיום או אי קיום של מערכת כללים, אלא על ידי וועדה הכוללת בשיקוליה קריטריונים נוספים. באופן רשמי, שינויים במדד נעשים רק פעם ברבעון גם אם יש צורך בשינויים תכופים יותר.

ערך המדד מחושב בכל רגע נתון לפי משקלן היחסי של החברות הכלולות בו. לדוגמה, אם חברה X גדולה פי שניים מחברה Y, אזי משקלה של X יהיה כפול ממשקלה של Y במדד.

המדד נוסד ב- 1957 וכל החברות בו נסחרות בבורסה של ניו יורק ובבורסת NASDAQ.

מדד המניות המפורסם בעולם הוא דאו ג'ונס או בשמו המלא Dow Jones Industrial Average. וכלולות בו בדיוק 30 חברות גדולות (לאו דווקא תעשייתיות) הנבחרות מתוך ה- 500 S & P. מסיבות היסטוריות (זהו המדד הוותיק מכולם), מוזכר מדד הדאו בתקשורת בכל פעם שהשוק עולה או יורד יותר מהרגיל ולעיתים אף כברומטר לכלכלת ארה"ב.

הדאו מחושב באופן שונה מה- 500 S & P. במקום סכום המשקלים היחסיים של החברות, הוא מחושב על פי מחירי המניות של החברות הכלולות בו ובלי להתחשב במספר המניות שכל חברה הנפיקה. לדוגמה, לחברה שמחיר מנייתה $200 תהיה השפעה כפולה על ערך המדד מחברה שמחיר מנייתה רק $100 למרות שהחברה שמחיר מנייתה $200 אולי קטנה יותר.

גם כאן ערך המדד מחושב בכל רגע נתון, אלא שהפעם, לפי מחירן (ולא משקלן) היחסי של מניות החברות הכלולות בו.

צריך להודות שזו שיטת חישוב פרימיטיבית למדיי שאינה מתאימה לעידן הנוכחי ולכן הוסיפו טלאי ותיקנו אותה קצת במקרה של פיצול (stock split) או איחוד (reverse stock split) מניות ובמקרה של תשלום דיבידנד.

לא רק קביעת ערך המדד מוזרה, גם כללי הכניסה והיציאה ממנו מעוררים אי נוחות, מפני שאין בהם שום קריטריון כמותי, אלא רק קווים מנחים. לדוגמה,

• לחברה יש מוניטין ללא דופי, היא צומחת באופן יציב לאורך זמן, והיא חשובה למספר רב של משקיעים.
• החברה צריכה להיות רשומה בארה"ב, מטה החברה חייב להיות ממוקם בארה"ב, ורוב הכנסתה חייבת להתקבל בארה"ב.
• הסקטור שבו נמצאת החברה מהווה אף הוא גורם חשוב וצריך להתאים לתמהיל החברות שכבר כלולות במדד.

מעל הכל, ועדה קובעת אם חברה מסוימת תיכנס ואחרת תצא. מכיוון שאין כללים חד-משמעיים לכך, נוצרים לפעמים מצבים לא מובנים כמו שהיה עם חברת אפל. גם לאחר שהיה ברור שהחברה 'זכאית' לכאורה להיכנס למדד, עברה תקופה ארוכה מאד עד שהוועדה אישרה סוף-סוף ב- 2015 את כניסתה (ופלטה את AT & T שנכחה במדד מ- 1916). למרות הפצרות מצד הקהילה הפיננסית סירבה הוועדה לנמק את הסיבות שעיכבו את כניסת אפל למדד.

הדבר האחרון ששונה בדאו לעומת מדדים רבים אחרים הוא היעדרם של מועדי עדכון רשמיים. חברות מתקבלות ונפלטות מהמדד "לפי הצורך", או במילים אחרות: מתי שמתחשק לוועדה להתכנס ולדון בכך.

המדד המקביל ל- 500 S & P בקנדה הוא ה- S & P / TSX Composite שכלולות בו כ- 240 חברות. כללי הזכאות להיכלל במדד ומועדי העדכון שלו דומים בשינויים קלים לאלו של ה- 500 S & P. כמו כן, ערך המדד מחושב בכל רגע נתון לפי משקלן היחסי של החברות הכלולות בו והמילה האחרונה נתונה תמיד לוועדת המדד.

מפני שכלכלת קנדה קטנה יחסית, אין איזון נאות בין הסקטורים השונים במדד. הסקטור הגדול ביותר – פיננסים – 'שוקל' כשלושים אחוז במדד והסקטור הקטן ביותר – בריאות – 'שוקל' רק אחוז אחד. שניהם אגב מהווים 14% ו- 15% בהתאמה ב- 500 S & P.

המדד נוסד ב- 1977 וכל החברות בו נסחרות בבורסה של טורונטו.

המדד המקביל (בערך) ל- Dow Jones Industrial Average בקנדה הוא 60 TSX וכלולות בו בדיוק 60 חברות גדולות הנבחרות מתוך ה- TSX Composite. משקל הסקטורים בו תואם, פחות או יותר, את משקלם ב- TSX Composite.

גם כאן, ערך המדד מחושב בכל רגע נתון לפי משקלן היחסי של החברות הכלולות בו והמילה האחרונה נתונה תמיד לוועדת המדד.

המדד נוסד ב- 1998 וכל החברות בו נסחרות בבורסה של טורונטו.

כמה מדדים נמצאים היום בשימוש?

מספר המדדים עצום ורב וכל הזמן נוספים חדשים. יש מדדים לכל סקטור ולכל סקטור משנה. יש מדדים לחברות קטנות / בינוניות / גדולות / זרות / משלמות דיבידנד / מגדילות דיבידנד לפחות חמש שנים רצופות, והרשימה ארוכה.

בנוסף, לכל מדד יש ארבע גרסאות (לפחות):

1.  משקל שווה לכל חברה הכלולה בו.

2.  משקל פרופורציונלי לפי גודל החברה.

3.  משקל פרופורציונלי לפי גודל החברה אבל עם גבול עליון, כך שאם יש חברה גדולה במיוחד, משקלה לא יכול לעבור את אותו רף עליון.

4.  החזר כולל.

מדדי החזר כולל (Total Return)

כל מדדי המניות מציגים תמונה חלקית של ביצועי השוק מפני שאינם כוללים דיבידנדים. לצורך זה, יש לכל מדד גם גרסת 'החזר כולל' שבה מחושבים גם הדיבידנדים.

בנוסף לדיבידנד השנתי, חישוב זה לוקח בחשבון גם שינוי (אם קורה) בגובה הדיבידנד המחולק וכן השקעה מיידית חוזרת של כל דיבידנד במניות החברה שחילקה אותו.

מסיבות לא ברורות (לי), קשה למצוא את גרסת ההחזר הכולל באתרים הפיננסיים ברשת. מספר מדדי 'החזר כולל' אפשר למצוא באתר www.investing.com (יש למצוא את המדד המבוקש וללחוץ על הכותרת Historical Data).

האם אפשר להשקיע במדד

התשובה הקצרה היא: לא. עם זאת, אפשר לקנות יחידות השתתפות בקרנות סל מחקות מדד (ETFs), שאמנם לא יגיעו לביצועי המדד, אבל בשנים טובות יגיעו לא רחוק מהם.

זהירות: בנקים ובתי השקעות מוכרים מוצר קלוקל בשם 'קרנות מדד' (Index Funds), שאינן אלא קרנות נאמנות בתחפושת, ועליהן הרחבתי את הדיבור (נו טוב, הטלתי רפש) באחד הפוסטים הקודמים.

האם המדד פסיבי?

כמובן שלא. כל מדד מתוכנן באופן מסוים עם כללי כניסה ויציאה. ברוב המדדים (לא בכולם), וועדה מחליטה בסופו של דבר על כל שינוי. מכאן נובע שגם הקרנות המחקות את המדדים חייבות להיות אקטיביות לפחות כמוהם, והמשקיעים הקונים יחידות השתתפות בקרנות אלה, מוצאים את עצמם אקטיביים בעל כורחם.

למרות זאת, הז'רגון השקרי של תעשיית הכסף מכנה השקעה בקרנות מחקות מדד – פסיבית.

לבסוף

המדדים שהוזכרו ועוד אחרים חשובים לכל המשקיעים, אך למשקיעים עצמאים, שאין ביכולתם להגיע למידע אמין דיו ולנתח אותו כראוי הם חשובים במיוחד, בהיותם נקודת מוצא לבדיקה וחקירה של חברה זו או אחרת הכלולה בהם.

צריך להדגיש עם זאת, שמדד מניות אינו המצאת המאה. כל אחד יכול לתכנן מדדים פרטיים שבהם חברות ייבחרו לפי תכונות שרירותיות כלשהן, ואכן יש בתי השקעות שעושים זאת לצרכיהם, אבל עדכון המדדים דורש משאבים שמעבר לכוחו של משקיע עצמאי.