בני 65 פלוס? יש דברים שכבר לא צריך לדאוג כל כך בגינם

תאריך עדכון אחרון: יוני 25, 2021  /  קטגוריה: דעות

מדוע לחפש משמעות אם יש לנו את החופש ליצור אותה בעצמנו  /  פרידריך ניטשה

כל החיים יש סיבות רבות לדאגה. חלקן מוצדקות, אחרות פחות, אבל מגיע גיל שאפשר להוריד בבטחה את מפלס הטרדות, במיוחד אם יצאת בריא לגמלאות ואתה עושה רק את מה שאתה אוהב. הנה כמה הסחות דעת שחבל להקדיש להן מחשבה שניה:

אתה נראה זקן

ג'יין פונדה בת 83 ונראית ארבעים שנה צעירה מגילה – תלוי בזווית הצילום. זאת אמנם עבודתה במשרה מלאה להיראות טוב, אבל יש משהו מעורר אי נוחות כאשר היא מספרת שהסוד שלה הוא מריחת קרמים כאלה ואחרים. אשרי המאמין.

הבה נודה על האמת, בגיל 65 אתה כבר לא צעיר. העור מתחיל להתדלדל ולהתקמט, השיער מאפיר ונושר וגם היציבה כבר לא מה שהייתה. עם מאמץ, זמן, וכסף אפשר לתקן קצת, אבל כל הדאגות בעולם לא ישנו את העובדה שעכשיו, ברגע זה ממש, אתה נראה טוב יותר מכפי שתיראה בשארית חייך.

זמן פנוי

זו האחרונה בדאגות. יש אנשים שמתכננים את גיל הזהב שלהם שנים מראש ויש כאלו שמגיעים אליו כאורחים לרגע ורק רוצים לחזור כבר לחייהם הקודמים. הראשונים מגלים שלא כל התוכניות ברות ביצוע והאחרונים מטפסים על הקירות. מכיוון שתרבות הפנאי מאד מפותחת כיום, הרי שלאחר תקופה קצרה אלה וגם אלה מסתגלים לשגרה חדשה.

שמחות

יש אנשים שגם על ערש דווי יגררו את עצמם לחתונת נכד של שכן לשעבר, אבל יש לי רושם שהרוב המכריע כבר 'שמח' מספיק בחייו. בגיל 65 אפשר להוריד את הרגל מדוושת האירועים ש'מוכרחים ללכת כי לא נעים'. בהתחלה אמנם קשה להגיד "לא", אבל כמו כל הרגל, סירוב מנומס הופך לקל יותר עם הזמן.

תחזיות ובמיוחד תחזיות כלכליות אפוקליפטיות

בסוף 2012 סייע צירוף מקרים לרפובליקאים בקונגרס ליצור מהומה תקציבית. כלכלנים כינו את המבוי הסתום שנוצר "מצוק פיננסי" ומהדורות החדשות מלאו פרשנים חמורי סבר שניבאו את סוף העולם, בעיקר לנוכח איומן של סוכנויות הדירוג לפגוע בציון המושלם של איגרות החוב הממשלתיות. האמת היא, שלאחר המשבר של 2008, אבד אמון הציבור ברשויות וזה היווה כר נוח לבשורות איוב מסוג זה. סוף דבר, הפוליטיקאים הגיעו לפשרה והמשבר הסתיים בקול דממה דקה. לאורך כל התקופה גילו שוקי המניות בעולם אדישות גמורה לאירועים ה'דרמטיים'.

שלוש וחצי שנים אחר כך, ביוני 2016 ערכה בריטניה משאל עם על עזיבת האיחוד האירופי. להפתעת כולם, הצביעו 52% בעד עזיבת האיחוד ושוב מלאו האולפנים במחשבי קץ העולם. שוקי המניות מצמצו כמה ימים בטרם שבו לאיתנם ויותר לא אותרה בם תנודה חריגה בגלל סיבה זו, אפילו לאחר העזיבה בפועל בסוף ינואר 2020. גם הלירה שטרלינג נותרה יציבה מול היורו והדולר האמריקאי.

יתכן ויום אחד ריי דליו ("משבר, משבר"), ג'רמי גרנת'ם + מייקל בארי ("בועה, בועה"), לארי סאמרס ("אינפלציה, אינפלציה") ודומיהם יצדקו, אבל כמו עם כל הקריאות התכופות "זאב, זאב", לעולם לא נדע מתי.

ראשי תיבות שצעירים משתמשים (ואתה לא מכיר)

לא ברור מה טוב יותר, להתעלם או להכיר את חמשת הביטויים הבאים:

FOMO – Fear of Missing Out

מושג רחב המתאים להרבה מצבים בחיים שבהם נדמה לך שכולם עושים משהו חשוב ורק אתה לא. היום משתמשים בו בעיקר לחשש להחמיץ את האופנה האחרונה בהשקעות.

TINA – There is No Alternative

מושג עבש מתקופתה של מרגרט ת'אצ'ר ה'מסביר' שקפיטליזם טוב יותר מכל השיטות הכלכליות האחרות. היום משתמשים בו כדי לתרץ את העובדה שריבית נמוכה לאורך זמן מחייבת השקעות מסוכנות.

YOLO – You Only Live Once

ביטוי עתיק כמו הגבעות המעודד חוסר אחריות קלה. בשנות הששים של המאה הקודמת היו אלה סמים, חיפוש רוחני, אהבה חופשית, ומוסיקת רוק רועשת. היום משתמשים בו כדי לתרץ השקעה פזיזה במניות MEME.

AMA – Ask Me Anything

מביע נכונות להקדיש זמן לזולת ולענות בכנות לשאלותיו. בסרט 'הנשיא האמריקאי' (1995) מפלרטט מייקל דאגלאס עם אנט בנינג ובין השאר מתעניין אם יש לה ניסיון ביציאה ל'דייט' ראשון. "הו כן" היא עונה לו "you can ask me anything". היום מרבים להשתמש בביטוי זה בענייני השקעות אקזוטיות.

HFSP – Have Fun Staying Poor

ביטוי חדש המלגלג על חוסכים ומשקיעים שאינם מתלהבים מהימור על מטבעות קריפטו. הביטוי נשען על המציאות שבה קשה למצוא עבודה טובה (ועבודה בכלל), המשכורות שאינן מדביקות את יוקר המחיה, והריבית הנמוכה שקטלה את החיסכון הביתי ואת ההשקעה הסולידית באיגרות חוב.

מטרות שלא השגת

מחוץ לאוהל קרקס אליו נקלעתי בילדותי עמד כרוז וניסה לשכנע את קהל הסקרנים לקנות כרטיס. בין השאר הוא קרא בקול דרמטי "אל תגידו מחר פן יהיה מאוחר". הוא כנראה התכוון לכך שהקרקס ימשיך בדרכו לפני שכולם יספיקו לראות את המופע, אבל מבלי דעת הוא אמר משהו עמוק יותר.

אפשר לומר שבגיל 65 הביטוי "אף פעם לא מאוחר מדי" מאד לא מדויק: טיול התרמילים הארוך שלא עשית בתחילת שנות העשרים שלך, המדינה שלא היגרת אליה כשהיית בן 30, החברה שלא הקמת בגיל 40, והקידום בעבודה שלא התעקשת עליו בגיל 50 אבדו לבלי שוב, לפחות כל עוד אין בנמצא מכונת זמן שיכולה להחזיר את הגלגל לאחור.

משמעות לחיים

לפי אלברט איינשטיין, "כל אחד מאיתנו הגיע לפה לשהות קצרה בלי שהתנדב, בלי שהוזמן, ובלי לדעת למה". משום מה לא כולם משוכנעים בכך. יש המתנחמים בילדים שהם משאירים אחריהם, אחרים מתקרבים לדת, אבל מלבד המשמעות שכל פרט ממציא לעצמו, אין כל ראיה לכך שיש לחיים משמעות כלשהי.

רשימת הדברים שאתה רוצה להספיק לפני מותך

בסרט The Bucket List מצליחים ג'ק ניקולסון ומורגן פרימן להשלים בדקה ה- 90 את הרשימה שהכינו. זה לא עובד ככה בחיים. יש כאלו שכלל אין להם נושאים שדחוף להם לחוות לפני מותם, ואצל אחרים הרשימה כל כך ארוכה שאין סיכוי להשלימה לפני הבעיטה בדלי. כך או כך, זו לא עילה לדאגה.

… אבל גם יש דברים שצריך לדאוג בגינם ביתר שאת

אם מקריאת הפוסט התקבל הרושם שגיל 65 משחרר כליל מדאגות, הרי הוא שגוי. במקום הראשון נמצאת בריאות הגוף והנפש שמצריכה זמן ומאמץ מרובים יותר מבעבר. במקום השני תמיכה במובן הרחב בבן/בת הזוג. ובמקום השלישי הידוק השליטה בענייני כספים כך שלא יהיה מקום לספק בקשר להכנסות, הוצאות, ונכסים, כולל תיק ההשקעות.

יש כמובן דאגות נוספות, אבל נדמה לי שאלו הן שלוש הגדולות.