בעקבות המחשבות

תאריך עדכון אחרון: יולי 16, 2021  /  קטגוריה: ביקורת ספרים

אנשים חושבים שלימוד זה משהו שהם יכולים לסיים  / אייזיק אסימוב

את אסופת המאמרים של צבי ינאי המאוגדת בספר 'בעקבות המחשבות' קראתי לראשונה לפני 25 שנים ובשבוע שעבר לא יכולתי להתאפק וקראתי אותו בשנית. ינאי כתב ארבעה ספרים נוספים וערך את כתב העת של IBM 'מחשבות'. שנתיים לאחר מותו ב- 2013 הועלו ספריו והגיליונות שערך לאתר מחשבות, שיזמה לזכרו בת זוגו דליה הוכברג. ספק אם היא עצמה יודעת איזו תרומה עצומה היא העלתה לקידום הרעיונות שינאי דגל בהם, והידע שהוא שאף להפיץ.

לא תמיד זה כך, אך קורא שיצלח את הספר מתחילתו ועד סופו, יזכה גם להכיר את תכונותיו הבולטות של מחברו: חובב מדע, סקרן, מעמיק ויסודי, רחב אופקים, חילוני, אתאיסט, וסופר מעולה. בעיני הוא דמות מרתקת שלא זכתה להכרה המלאה שהייתה ראויה לה; אולי בגלל שספריו נכתבו בעברית עבור חובבי מדע כמוהו, וכאלו אין הרבה.

מחשבותיו של ינאי בספר זה ובאחרים התרכזו בנושאים מדעיים ופסחו לחלוטין על אוריינות פיננסית והשקעות – נושאים שפחות מעניינים מי שמקבל פנסיה תקציבית (Defined-Benefit Plan) ושייך לדור שבו פתיחת חשבון חיסכון נחשבה כהשקעה נועזת. ובכל זאת יש למתואר בבלוג ולעקרונות המדע המסופרים על ידי ינאי מכנה משותף: שניהם לא מקיימים, בדרך כלל, עיקרון פילוסופי חשוב הנקרא 'תערו של אוקאם' שבקצרה אומר, "כאשר קיימים הסברים שונים לאותה תופעה יש לבחור בהסבר הפשוט ביותר".

למרות יופיו של העיקרון, הרי שגם במדע וגם בהשקעות ההסבר הפשוט ביותר פעמים רבות אינו מספק, ויש לבחור דווקא באחד ההסברים המסובכים כדי להבין את המציאות לאשורה. איינשטיין שכלל את 'תערו של אוקאם' וניסח אותו באופן הבא: על תיאוריות להיות פשוטות ככל האפשר, אבל לא פשוטות עוד יותר.

הספר מחולק לחמש קטגוריות ובכל קטגוריה מספר פרקים:

הראשונה מעלה את השאלה מהי תודעה והאם היא קיימת גם אצל בעלי חיים. בלי לדעת דבר על הנושא, היינו בוודאי אומרים שלחיות יש תודעה מסוימת, אבל זו רחוקה עד מאד מתודעה אנושית. ינאי מביא דוגמאות רבות של תצפיות וניסויים שנעשו לאורך שנים כדי לענות באופן מדעי יותר על השאלה. למרבה התסכול כל המאמצים היו לשווא, ובעת כתיבת הספר (וגם היום) אין תשובה חד משמעית לכאן או לכאן.

גם הבנתינו את התודעה האנושית, שבימי ניוטון לא היה ספק לגביה, עברה טלטלה רצינית עם ניסוחה של תורת היחסות הפרטית וגילוי החוקים של מכניקת הקוונטים בתחילת המאה העשרים. התברר ש (1) מכיוון שמהירות האור קבועה, הזמן אלסטי ומתקצר ככל שנעים מהר יותר; (2) פעולות הצפייה והמדידה (כאשר הן אפשריות) של חלקיקים תת-אטומיים קובעות את תוצאות הניסוי! ו- (3) עדיין בעולם החלקיקים, עקרון אי-הודאות של הייזנברג קובע שלא ניתן לקבוע בו-זמנית ערכים מדויקים לזוגות של משתנים מדידים, גם אם מכשירי המדידה בעלי דיוק אינסופי.

קטגוריה שנייה: מאבק ופיוס בטבע

ינאי מזכיר אמת לא נעימה, "הטבע אדיש לחלוטין לגורלו של הפרט. מנקודת ראותו, הפרט הוא רק מכונה להפצת גנים. המכונות מתות, מי במוקדם ומי במאוחר. מה שנותר הוא הגנים העוברים מההורים לצאצאים". לכן כדי להישרד הן בעלי חיים והן בני אדם פועלים לא רק על פי מנגנונים גנטיים, אלא מושפעים גם מהסביבה שבה הם חיים ומהנסיבות שהם נקלעו אליה. כך אפשר למצוא לצד מריבות, מאבקי כוח, והונאות, גם בריתות, דאגה לזולת, והקרבה למען הכלל.

קטגוריה שלישית: יופי, מפלצות וספקולציות

תיאור משעשע על התפתחות המין האנושי לאורך ההיסטוריה והמאבקים בין החוקרים. "כפי שניתן לשער," כותב ינאי, "המחלוקות אינן רק לשם שמיים. הן נטושות על תקציבים גדולים, מענקי מחקר שמנים ויוקרה, בעיקר יוקרה".

וגם, מה מקומו של היופי בהתפתחות החיים והאם חץ הזמן הפיך, או מרגע שנורה, כיוונו כבר לא ישתנה.

הערה

באחת הדוגמאות בפרק 'עולם ואנטי עולם', כותב ינאי, "סופה של כל אבן ליפול חזרה על פני האדמה". זה אינו נכון. כבר מחוקי המכניקה של ניוטון עולה שאם המהירות ההתחלתית של האבן מספיק גבוהה, אזי היא תתנתק מכוח המשיכה של כדור הארץ, תטוס לחלל, ולעולם לא תשוב. יתר על כן, אפשר להוכיח בנקל שמהירות זו קבועה ללא תלות במשקל האבן (!) וערכה בערך 11.2 קילומטר לשניה (או כ- 40,320 קילומטר לשעה).

קטגוריה רביעית: בינה מלאכותית

מושג רחב ובעל שם יומרני שנכנס לשימוש עוד לפני שהיו מחשבים. ינאי מזכיר כמה אבני דרך שעליהן אמרו: אם מחשב יצליח לעשות כך או אחרת, אזי יש לו בינה מלאכותית. אלא שעם הזמן הסתבר שביצוע משימות מעשיות המוגדרות היטב דורשות רק אלגוריתם טוב, נפח גדול של זיכרון, ומעבדים חזקים. לא יותר. היום מכנים זאת "מכונה מסדר ראשון".

האם מכונה בכלל יכולה להיות בעלת בינה ("מסדר שני")? ינאי אינו משיב על כך ישירות אלא רק מצביע על הקשיים הרבים הכרוכים בכך ומסכם, "אף על פי כן, באיזשהו מקום מקננת התקווה (או החשש) שהבינה המלאכותית בכל זאת אפשרית".

התקדמות רבה חלה בתחום בשלושים השנים שעברו מאז, ואפשר לקבוע בזהירות שחיקוי מספק לבינה אפשרי גם אפשרי בעתיד. האם יגיע הרגע שבו מכונה גם תבין את המציאות שהיא נמצאת בה ולא רק תחקה הבנה – כנראה שלא, אך למרות זאת נמצאים כבר נביאי חורבן (ריי קורצווייל, אילון מאסק) שחוזים את הכחדתו של המין האנושי בידי בינה מלאכותית. בינתיים נראה שמשבר האקלים, מגפות, ופיצוץ אוכלוסין יקדימו בהרבה את הבינה המלאכותית.

האם בעתיד תהיה תוכנה שתדע להעריך את היופי שבתמונה? בכלל לא בטוח.

Mill Pond – Richmond Hill / Summer of 2020

קטגוריה חמישית: ספרות, קולנוע

מחשבותיו של ינאי נדדו למרחקים מפני שקרוב לשליש מהספר מוקדש לביקורת ספרים וסרטים. האופן שבו הוא מנתח אותם מראה שלו היה בוחר בקריירה אחרת, אמנותית יותר, הוא בלי ספק היה זוכה להצלחה. בקטגוריה זו הוא כותב על

ספרים:  הערים הסמויות מעין, זמן שאול, בוהן הפנדה

סרטים:  הקונפורמיסט, זעקות ולחישות, חוזה השרטט

ולאחר זאת אני חייב להודות, שספרים וסרטים אלו לגמרי לא כוס התה שלי. הם עוסקים בנושאים כבדי משקל ויש לקרוא או לצפות בהם יותר מפעם אחת כדי לעמוד על מלוא המשמעויות הטמונות בהם ובאותו זמן גם לנסות ולפענח את שפע הרמזים ההיסטוריים והפילוסופיים המפוזרים לאורכם.

ישעיהו ליבוביץ'

אמנם ליבוביץ' מוזכר בספר רק בדרך אגב, אבל תקופת פעילותו כנביא זעם במקביל לינאי, הבליטה ניגוד חריף ביניהם. בעוד ינאי, שחסר השכלה פורמלית נאם, כתב, וערך מאמרים בנושאים מדעיים שהתבססו על תוצאות מחקרים ועל עובדות, ליבוביץ', על שלל תארי הדוקטורט שלו, קשקש עצמו לדעת בנושאי דת, מוסר, אקטואליה, ופוליטיקה – נושאים, שעם כל שנותיו באקדמיה, אין לו בהם שום יתרון על פני כל אחד אחר.

עם הזמן התפתח סביב ליבוביץ' פולחן אישיות, לא מרצונו יש להודות, ועדת מעריצים שראו בו גורו יודע כל – גם כאשר טעה, גם כאשר סתר את עצמו, וגם כאשר תחזיותיו הוכחו כשגויות. ינאי, לעומת זאת, בין שהיה מודע לכך או לא, פנה לפלח אוכלוסייה שונה בתכלית שהפרטים בה לא יסגדו לאיש, ויהיה זה חכם וכריזמטי ככל שיהיה.

קו הדמיון היחיד שמצאתי בין שני האישים משעשע למדי: ינאי היה אתאיסט גמור ואילו ליבוביץ' האמין (או לפחות כך טען) בקיומו של האל. באופן מוזר האלוהים של ליבוביץ' דמה עד מאד לאין-אלוהים של ינאי.

מה מצא חן בעיני בספר

ינאי אוהב מדע, אך אינו חסיד שוטה של אף תיאוריה או אישיות. הוא מנתח את העובדות בעזרת הגיון בריא, שואל שאלות קשות, ואינו מרפה מן הנושא גם אם המסקנה הסופית מאכזבת. כלומר שלמדע אין עדיין תשובה משכנעת או כיוון מחקר מניח את הדעת. אפשר לשער שאופן כתיבה זה, שאינו מסתיים תמיד ב'סוף טוב', לא הוסיף לו קוראים רבים.

מה לא מצא חן בעיני בספר

ינאי מקדיש פרקים מיותרים למפקפקים בתורת האבולוציה ולהפרכת אמונות בכוחות על. אין בכך כל טעם. הטוענים ליכולת ראיית הנסתר (Clairvoyance), כיפוף מזלגות, ריפוי באופן 'טבעי'; כמו גם שרלטנים סטנדרטיים (אסטרולוגים, נומרולוגים, קוראים בכף היד ובקפה,…); עושים זאת מסיבות נפשיות או לצרכי פרנסה. אין בעולם נימוק שכלי שישנה את דעתם או את דעת לקוחותיהם. עדיף כבר לרכב על סוס עץ עם כובע מצחיק ולהילחם בטחנות רוח דמיוניות.

איך התקדמנו?

בשלושים השנים שעברו מאז נכתבו המאמרים בספר, מתפקע עולם הטכנולוגיה מחידושים והמצאות: אינטרנט, פס רחב, טלפונים חכמים, מכוניות חשמליות, שיבוט, רחפנים, בדיקות MRI, מכשירי GPS ניידים, סיבים אופטיים, ועוד. הפיזיקה לעומת זאת עדיין מחכה לניוטון או האיינשטיין הבא. כן, התגלו עוד חלקיקים אלמנטריים ובראשם בוזון היגס (2012), אבל עדיין אין באופק תיאוריה מוצקה ומקיפה שתחליף את תורת היחסות הכללית ומכניקת הקוונטים או אפילו רק תסתום בהן את החורים.

מתישהו בשנות השבעים של המאה הקודמת נולדה תורת המיתרים שהוגיה קיוו שתתאים לממצאים האמפיריים שהתגלו עד היום ותכלול את כל התיאוריות הקיימות. בינתיים – קרוב לחמישים שנה מאוחר יותר – התקווה לא התגשמה ויתר על כן, למרות יופייה אין עדיין (ולא יהיה בעתיד הנראה לעין) בסיס ניסויי או תצפיתי לתורת המיתרים.

זה לא נגמר, זה רק הסוף (או להיפך)

בהיותו מתחשב ועם שתי רגליים על הקרקע, סבר ינאי שמותו יסמן את הרגע שבו יש לשכוח ממנו ולהמשיך בחיים כאילו הוא מעולם לא היה. אלא שכמו חלק מהילידים בקנדה גם אני מאמין שאדם לא לגמרי מת כל עוד יש מי שזוכר אותו. במקרה של ינאי גם אחרי שאוהביו ומוקירי זכרו ילכו לעולמם, עדיין יישארו ספריו ומאמריו על המדפים וברשת האינטרנט.

בניגוד לדעתו ואולי גם בניגוד לרצונו, עוד נכונו לזכרו חיים ארוכים.

סמוך למתחם הבורסה, נמצאת סמטה קטנה על שמו של צבי ינאי. צילם: אורן נהרי

הערה

ינאי הדגיש לא פעם את חשיבות הדיוק, הן המדעי והן הלשוני. הוא בוודאי היה מתרעם על התרגום הקלוקל לאנגלית של המונח 'משעול' (צ"ל Trail ולא ST) על השלט הנושא את שמו.

17 תגובות בנושא “בעקבות המחשבות

  1. פוסט נחמד. לא קשור לבלוג. אבל מעניין. ותודה על הלינק
    אהבתי בזמנו את "מחשבות" לגמרי שכחתי מזה.
    טוב לדעת שאפשר לקרוא את המגזין

    אהבתי

    1. רק בקיץ הבא. אולי. בינתיים הם העבירו את ההופעות למגרש החניה של תחנת GO (בפינה הקרובה לצומת של מייגור מקנזי וניוקירק). ההופעות כרגיל ביום חמישי אחה"צ ואתמול היה A Tribute to the Bee Gees.

      אהבתי

  2. המון אנשים אוהבים להיות מאמינים בכת עם "מנהיג" וכל זה. רואים את זה באמריקה עם הכת של טראמפ, ברוסיה עם פוטין, ארדואן בטורקיה וביבי בישראל.

    אהבתי

  3. ממש לא.
    יכול להיות חילוני שאינו משתתף בטכסים דתיים (תפילות, הנחת תפילין וכדומה) אבל מאמין באלוהים.
    ויכול להיות אתיאיסט (לא מאמין באלוהים) שבגלל סיבות משפחתיות ו/או חברתיות כן משתתף בטכסים דתיים. אמא שלי למשל.
    סוחרי הדת אוהבים לערבב דת ואמונה בשביל לבלבל קורבנות פוטנציאלים.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: