במחי החלטה אחת

תאריך עדכון אחרון: יולי 30, 2021  /  קטגוריה: השקעות 123

משקיעים מרוויחים כסף עבור עצמם. ספקולנטים מרוויחים כסף עבור אחרים  /  בן גרהם

בן גרהם, המכונה "אבי השקעות הערך", הוא ללא ספק אחת הדמויות שאפשר לומר עליהן 'גדול מהחיים'. אמנם הטכניקות שהוא פיתח והתיאוריות שהוא ניסח התיישנו ברובן ואינן ישימות כבר זמן רב, אבל הוא הבין והיטיב להסביר בשפה פשוטה פילוסופיית השקעות שכללה רעיונות מהפכניים לתקופתו, כמו בורסה אינה קזינו (אלא אם המשקיע מתעקש להמר), ניתוח יסודות חברה לפי מדדים אובייקטיביים, גישת קנה והחזק, לא להיגרר אחר ההמון, ליישם גיוון מרוסן, לקנות עם מרווח ביטחון, וגם על חשיבות החוסן הנפשי והיכולת לעמוד בלחץ ובפני פיתויים.

היום מושגים אלה ברורים מאליהם, אבל אז באמצע המאה הקודמת, גרהם היה ניוטון של עולם ההשקעות.

בספרו המשקיע הנבון (עמוד 532) מספר בן גרהם על שני שותפים שבבעלותם בית השקעות מצליח. הם ניהלו את העסק בצורה שמרנית באופן הבא:

• הם קנו מניות שנסחרו מתחת לערכן הממשי (מרווח ביטחון) ומכרו אותן כאשר הגיעו למסקנה שהחברה מאחוריהן מיצתה את פוטנציאל הרווח עבורם.
• תיק ההשקעות שלהם כלל כמאה חברות ותמיד היה מגוון במידה.
• הם הקפידו שלא ייווצר מצב בו מניה אחת או מגזר אחד יהיו דומיננטיים מדי. היום, כלל האצבע שמשקיעים שמרנים לעולם לא יחרגו ממנו קובע: לא יותר מ- 5% למניה בודדת ולא יותר מ- 20% למגזר. אפשר להניח שאז, לפני שבעים וחמש שנים, זה לא היה שונה בהרבה.

הצמד ראה ברכה בעמלו ולאורך שנים רבות תיק ההשקעות שלהם הניב כ- 20% בשנה בממוצע; כלומר הם הכפילו את שוויו כל שלוש וחצי שנים בערך (היום אפשר רק לחלום על כך). ללקוחותיהם הייתה סיבה טובה להיות מרוצים.

בשנת 1948, הם נתקלו במסגרת בדיקותיהם בהזדמנות לרכישת מחצית מניותיה של חברה צומחת. הם כל כך התרשמו ממנה לטובה עד שהחליטו לשבור את כלל הברזל שהנחה אותם כל חייהם המקצועיים והשקיעו בה רבע (!) מהנכסים שנוהלו על ידם.

השנים עברו וערכה של החברה שהשניים רכשו חצי ממניותיה תוך סיכון רב עלה פי מאתיים (200)! בגרסתם הקודמת הם היו מוכרים את רוב המניות בלי לחשוב פעמיים, אך לא הפעם. הם שברו פעם נוספת כלל ברזל שלהם שחייב אותם למכור במצב כזה.

למזלם החברה המשיכה לצמוח והערך שהניבה עבורם עבר את סך כל הנכסים שבית ההשקעות שלהם צבר במשך עשרים שנה. לצד שמחתם הרבה על הצלחתם המסחררת עלתה גם שאלה מטרידה: האם היה שווה להקדיש זמן ומאמץ רב כל כך לחקירות, ניתוחים, פיתוח מומחיות ייחודית, וכמובן קבלת החלטות קשות, כאשר ניחוש אחד מוצלח האפיל על כל הקריירה שלהם? התשובה כמובן חיובית, ועל כך בפסקה האחרונה, מוסר השכל.

למי שעדיין לא ניחש, הסיפור אמיתי ואחד השותפים היה בן גרהם עצמו. שמו של שותפו היה ג'רום ניומן ובית ההשקעות נקרא על שמם. הכרטיס הזוכה שלהם היא חברת הביטוח GEICO שנרכשה במלואה כעשרים שנה אחרי מותו של גרהם על ידי Berkshire Hathaway – החברה של תלמידו המפורסם, וורן באפט. עולם קטן.

מבחינה מספרית: בשנת 1948, השקיעה השותפות גרהם-ניומן $712,000 ב- GEICO וסכום זה תפח לארבע מאות מיליון דולר עד 1972.

מוסר השכל

האם נוכל ללמוד משהו מאנקדוטה חביבה עם סוף טוב? בלי ספק, אלא שכל אחד ילמד משהו קצת שונה.

לקח אפשרי ראשון:  כדאי וצריך להסתכן מפני שאחרת אי אפשר להצליח בגדול. ב- 1948 זו הייתה חברת ביטוח, ב- 2021 זה אולי מטבע הקריפטו את'ר.

לקח אפשרי שני:  אסור לתת לאיש לנהל את כספנו. גרהם וניומן הימרו בכסף לא שלהם. הצלחתם המקרית לא יכולה להסוות את הבגידה באמון הלקוחות שציפו לניהול שמרני ואחראי של כספם.

לקח אפשרי שלישי:  אמנם גרהם וניומן סיכנו את כספי לקוחותיהם, אבל רק לאחר שבדקו היטב את GEICO והגיעו למסקנה שזו חברה מצוינת. גם אם GEICO לא הייתה מצליחה כל כך, היא עדיין הייתה השקעה טובה ולכן הצעד שנקטו בו היה לא יותר מסיכון מחושב היטב.

לקח אפשרי רביעי:  GEICO הצליחה כל כך בגלל שהיא פשטה את עורם של לקוחותיה. למעשה, היא וחברות הביטוח האחרות ממשיכות בכך עד היום. לא פלא שהיא אחת מ'פרות המזומנים' החשובות ביותר של Berkshire Hathaway.

לקח אפשרי חמישי:  תמיד שומעים על המנצחים, אבל במציאות יש הרבה יותר מפסידים ועליהם שומעים פחות. הרבה פחות. זו תופעה מוכרת של הטיית הישרדות (survivorship bias) ולכן אין בעצם לקח כלשהו שאפשר להפיק ממקרה זה.

לקח אפשרי ששי:  אי אפשר להתעלם מכך שבכל הקריירה שלהם גרהם וניומן היו משקיעים אקטיביים, והנה במקרה של GEICO הם גילו פסיביות גמורה וזה השתלם להם מאד.

לקח אפשרי שביעי:  להיות משקיע, בניגוד לסוחר, ספקולנט, או מהמר, פירושו להאמין בעתיד טוב יותר.

לבסוף

כלל האצבע "לא יותר מ- 5% למניה בודדת ולא יותר מ- 20% למגזר", כשמו כן הוא: כלל אצבע ולא יותר. צריך תמיד להיות מוכן גם ליוצאי דופן דוגמת אמזון, אפל, וטסלה שהתנפחות מחיר מניותיהן הגדילה בוודאות את חלקן מעבר לחמישה אחוז בהרבה תיקי השקעות. אבל למה להרחיק לכת כאשר משקל מגזר הפיננסים במדד המניות הקנדי גדול משלושים אחוז.