מיסים לעשירים ומיסים לכל השאר

תאריך עדכון אחרון: ספטמבר 24, 2021  /  קטגוריה: השקעות 123

פוליטיקאים צריכים ללבוש מקטורן של נותן החסות, כדי שנדע למי הם שייכים  /  רובין וויליאמס

באופן טבעי ממון נמשך לממון. עשירים אינם תלויים במקום עבודה, משכורת, בוס וכיוצא בזה. בניגוד לשכיר, עצמאי, או בעל עסק קטן, יש להם זמן וקשרים כדי להשביח את נכסיהם, ולאתר הזדמנויות השקעה מבטיחות שיגדילו את חשבונות הבנק שלהם. כל זה מסתבר, אינו מספיק למגה-עשירים והם מוצאים קיצורי דרך כדי להגדיל את הונם מהר יותר. אחת השיטות עוברת דרך הפוליטיקה.

פוליטיקאים מכל הגוונים יודעים שאם הם רוצים תרומות נדיבות למסעות הבחירות שלהם, וקריירה משגשגת לאחר הפוליטיקה, כדאי לעזור לעשירים עם רגולציה מיטיבה ובירוקרטיה מעיקה שתכביד במיוחד על מתחרים קטנים אך מסוכנים. עם זאת, גולת הכותרת הם חוקי המס שנכתבו בקפידה רבה, באופן שיקשה מאד להתחמק מתשלום; אלא אם אתה עשיר מאד ויכול להרשות לעצמך לשכור את שירותיהם היקרים של עורכי דין ורואי חשבון שהשתתפו בניסוח הפרצות והמעקפים שהושארו שם במתכוון.

דרך המלך להתחמקות מתשלום מס פשוטה עד כאב.  בשלב ראשון מיליארדרים משלמים לעצמם משכורת צנועה ביותר שממנה מנוכה כדת וכדין מס הכנסה במקור, כמו לגבי כל שכיר. מכיוון שהוצאותיהם גדולות בהרבה והם גם זקוקים למזומנים כדי לקנות נכסים נוספים, הם פותחים קו אשראי או כל סוג אחר של הלוואה (כאשר נכס קיים משמש כערבון) המספקים את כל צורכיהם.

לארי אליסון לדוגמה סיפר באחד הראיונות, שעומד לרשותו קו אשראי בסך תשעה מיליארד דולר ($9,000,000,000) ובו הוא משתמש לצרכיו המרובים ולקניית נכסים נוספים. הריבית הצנועה שאותה הוא משלם לבנק בטלה בששים לעומת מס ריווחי הון שהיה עליו לשלם אם למשל הוא היה מוכר כמה ממניותיו ומשתמש בכסף זה לצרכיו. יותר מכך, גם הריבית המצומקת מקוזזת מהמס שהוא צריך לשלם מפני שהיא נחשבת כ'הוצאה לצורך השקעה'.

שלב ב' באלגוריתם ההשתמטות ממס פשוט גם כן. אם מתישהו מחליט לארי לכסות את חובו (או חלק ממנו) לקו האשראי, הוא מוכר נכס הפסדי ומרוויח עליו שלוש פעמים: הוא נפטר מנכס רע, הפסד ההון הוכר לו לצרכי מס, והוא כיסה את חובו (או חלק ממנו) לקו האשראי. באופן זה יכול המיליארדר להעביר חיים שלמים בלי לשלם מס הכנסה, למרות שערך נכסיו רק עולה ועולה. באופן מרגיז, כל התעלולים הפיננסיים לצורך הגדלת הונם של מיליארדרים נעשים על חשבון משלמי המיסים האמיתיים שלא יכולים להרשות לעצמם לפעול כמותם.

פקודת מס הכנסה הייתה יכולה לחסום בקלות את הפרצה הקוראת למגה-עשירים, אבל לאף פוליטיקאי או שומר סף לא דחוף לעשות זאת.

שלב ג' הוא הדובדבן שעל הקצפת: ברוב המדינות אין מס ירושה או שקל מאד לעקוף אותו. כך עובר כל הרכוש וההון לדור הבא שכבר יודע: רק פראיירים משלמים מיסים.

תרומות מוכרות במס הן דרך נוספת להתחמקות מתשלום מס על הכנסה.  לדוגמה, בעל הון התורם עשרה מיליון דולר לארגון החביב עליו, משתף את כל שאר משלמי המיסים במעשהו הטוב כולל אלו המתעבים את מטרות הארגון הנתרם. לאחרונה הבטיח ג'ף בזוס – האיש העשיר בעולם – לתרום מיליארד דולר בשנה לשימור הטבע. הצהרתו זכתה לשבחים ממנהיגים בעולם כולל ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, והשגריר האמריקאי לענייני אקלים ג'ון קרי. אלא שלפני מחיאות הכפיים ושירת ההמנון כדאי לזכור שלוש עובדות המקלקלות קצת את האוירה החגיגית:

1.  הגון יותר להכריז על תרומה לאחר שניתנה. לא מעט עשירים ומפורסמים כבר פיזרו בעבר הבטחות ריקות מתוכן.

2.  אם בזוס היה משלם מס אמת על רווחיו, חצי מהם היו ממילא מגיעים לאוצר המדינה.

3.  בשנה שעברה קיבל בזוס, ולא התבייש לקחת, קצבת ילדים בסך $4,500. האם בעתיד גם יפקידו בחשבונו השלמת הכנסה?

לא רק בזוס תורם

תעשיית התרומות מגלגלת סכומי עתק גם בגלל שאחרים, פחות עשירים ממנו, משתמשים בה ולא תמיד במסגרת החוק ("תרום לי דולר ואתן לך קבלה על סך חמישה דולר") ועל כך בפוסט קרוב.

שימוש מגונה במקלט מס

מקלטי מס יועדו במקור לעידוד אנשים עובדים לחסוך חלק משכרם למטרות שונות ובעיקר לקרן חירום במקרה של פיטורים, מחלה, ואף יציאה לגמלאות. כדי שמקלט המס לא ינוצל למטרות אחרות, הוטלו עליו מגבלות רבות שהעיקריות הן הגבלה על הסכום השנתי שאפשר להפקיד ועל סוגי ההשקעה המותרים (מניות, אגרות חוב, תוכניות חיסכון וכו).

החוקים לשימוש במקלטי מס הוכחו כיעילים ביותר לאכיפה על אנשים ממעמד הביניים. אחרי הכל, חס וחלילה שמישהו מהם יצליח לצבור שם יותר מדי. מיליארדרים לעומת זאת עוקפים אותם באלגנטיות ובלי לעבור על החוק, על ידי שימוש בכלים הנמצאים מחוץ להישג יד לאדם הנאלץ לעבוד למחייתו. לפני שלושה חודשים פרסם העיתון פרופבליקה מאמר שבו חשף איך אחד המייסדים של פייפאל (PayPal) – פיטר ת'יל – הצליח לדלג בקלילות מעל החומות הגבוהות לכאורה המקיפות את מקלט המס.

נתחיל מהסוף: ממוצע הצבירה של חוסך ומשקיע דרך מקלט המס הזה עומד על פחות מארבעים אלף דולר לחשבון. ת'יל הצליח לצבור שם (צריך עכשיו להחזיק חזק במשהו), חמישה מיליארד דולר! העובדה שגם לפני כן ת'יל היה מיליארדר כבד, לא הפריעה לו כהוא זה להטיל את מימיו מהמקפצה על משלם המיסים האמריקאי.

איך הוא עשה זאת?

כאשר החליטו חמשת מייסדי פייפאל בשנת 1999 שהגיע הזמן לאקזיט ידע כל אחד מהם שיש להם שותף ששי, שקט וכוחני (IRS – מס ההכנסה האמריקאי) שידרוש את חלקו הלא מבוטל בעוגה. איננו יודעים מה עשו שאר השותפים, אך תודות לפרופבליקה אנו יודעים שפיטר ת'יל קיבל את חלקו באופן הבא: הוא 'קנה' 1.7 מיליון מניות פייפאל במחיר של אלפית דולר ($0.001) האחת ובסך הכל הן עלו לו $1,700. לאחר מכן הוא הכניס את המניות למקלט המס ויחד עם שותפיו חיפשו קונה לחברת הסטארט-אפ שלהם. בשנת 2002 קנתה אותם איביי (eBay) והשאר היסטוריה.

פיטר ת'יל לא לבד

השיטה של גלגול השקעה זעירה לכאורה לתא מוגן של מקלט מס והתנפחותה פי מאות או אלפי מונים לאחר מכן, לא הומצאה על ידי ת'יל. עשרות אלפי מגה-עשירים משתמשים בה מהיום שהוכרזה [1997 בארה"ב (מקלט המס נקרא Roth IRA), 2009 בקנדה (מקלט המס נקרא TFSA)] ורואים ברכה רבה בהשתמטותם מתשלום מס.

דוגמה נוספת שחשף העיתון פרופבליקה מתארת את מסלול הכסף בחשבון מקלט מס של אחד, טד וושלר שהתחיל לעבוד בשנת 1983, לאחר לימודיו באוניברסיטה עבור תאגיד שייצר כימיקלים. כשנה לאחר מכן הוא התחיל לחסוך לגמלאות בתוכנית הקרויה (k)401 שדומה למקבילתה הקנדית RRSP. שש שנים לאחר מכן, כאשר עזב את עבודתו בתאגיד היו בחשבונו $70,384 לפי הפירוט הבא: $34,353 תרומתו שלו, $12,328 השלמת מעביד, ושאר $23,703 הרווחים מהשקעותיו במשך השנים.

לא רק שהתשואה על השקעותיו (34%) במשך חמש שנים לא הייתה מרשימה בלשון המעטה, בשנה שלאחר מכן, הוא הפסיד למעלה ממחצית הסכום שחסך בשתי השקעות כושלות. וושלר אולי הפסיד כסף, אבל למד הרבה בשש השנים האלו. איך אני יודע? ובכן, בסוף 2018 היו בחשבון מקלט המס שלו 264 מיליון דולר! ויש לו גם חשבונות נוספים שעליהם סירב לדבר.

הסיבה שהעיתון פרסם בהבלטה דווקא את סיפורו ולא את סיפורם של אחרים שבחשבונם אף סכומים גדולים יותר, נעוצה במקום העבודה החדש (יחסית) של וושלר. עד 2012 הוא היה אנונימי לגמרי, מה שהתאים מאד לאופיו, אלא שאז עשה את 'טעות חייו' והתקבל לעבודה על ידי וורן באפט כמנהל השקעות ב- Berkshire. מאותו רגע הוא הפך לדמות חשובה ומטרה לכלי התקשורת.

בניגוד לפיטר ת'יל שסירב להתייחס להון העתק שתפח בחשבון מקלט המס שלו, וושלר דווקא שיתף פעולה והגיב באריכות לשאלות שהופנו אליו. עם זאת הוא לא סיפק שום הסבר מניח את הדעת איך חשבונו צבר סכום כסף גדול כל כך, וכן הוא הקפיד שלא לגלות אף פרט שלא היה כבר בלאו הכי ידוע לעיתון.

פרט פיקנטי: אם לדוגמה וושלר היה משקיע את $70,384 שהיו לו בסוף 1989 בקרן המחקה את ה- 500 S & P, היו לו היום כ- 1.6 מיליון דולר. רחוק מאד מהעושר שצבר.

לבסוף

בקנדה, בעלי הכנסות צנועות שאינם יכולים להפעיל טכניקות שימוש במקלטי מס ויצירת ישויות משפטיות סבוכות שהרשויות מתקשות להבין, סובלים גם מההתנכלות הפוליטית ל- CRA (מס ההכנסה הקנדי). הפוליטיקאים מחוקקים מצד אחד חוקי מס מורכבים ומסועפים שרק מומחים רבי ניסיון מכירים, ומצד שני מנוונים את סוכנויות מס ההכנסה על ידי צמצום תקציבן וגיוס כוח אדם לא מתאים. רואת החשבון שלי טוענת שבניגוד לעבר, אם תשאל היום שני עובדים של CRA את אותה שאלה, תקבל שתי תשובות שונות שהרבה מאד דולרים מפרידים ביניהן.

אז מי אמר שהסקטור הפרטי (מיליארדרים) והציבורי (ממשלה) מתקשים לשתף פעולה?

שבחים רבים צריך לחלק לעיתונות המסורתית החוקרת, שחושפת מה מסתתר מאחורי הדקלום המאוס "הכל חוקי". לעולם לא יתפרסמו מאמרים מסוג זה ברשת חברתית או באתרי חדשות מטעם.