רשתות אנטי-חברתיות

תאריך עדכון אחרון: נובמבר 19, 2021  /  קטגוריה: דעות

הפרטיות מתה והרשתות החברתיות מחזיקות באקדח מעלה עשן  /  פיט קשמור

הגשם הקל שירד בשני לנובמבר (לפני שבועיים וחצי) בדאלאס, טקסס, לא מנע ממאות מטורללים להתגודד על המדרכות באתר שבו נרצח ג'והן קנדי לפני כמעט ששים שנה. עם שלטים ודגלים הם לא מחו כנגד משהו או מישהו אלא חיכו לבואו של קנדי הצעיר – בנו של הנרצח – שיופיע באתר. כלל לא הפריעה להם העובדה המצערת שג'וניור נהרג (יחד עם אשתו וגיסתו) בהתרסקות מטוסם הקטן באוקיינוס ליד מסצ'וסטס (מרחק שלושת אלפים קילומטר צפונה מדאלאס) לפני יותר מעשרים שנה!

הסיבה להתקהלות ביזארית אף יותר: חובבי ההזיות מאמינים שקנדי הצעיר לא נהרג (או כן נהרג וקם לתחייה, תלוי את מי שואלים) והוא עומד להיות סגנו של טראמפ אשר תיכף ומיד יוכתר מחדש לנשיא.

ככל שהתקרבה השעה שבה פגעו הקליעים בראשו של קנדי האב (בערך 12:30) גדל מספר האנשים וגבר המתח בקהל, אלא שלאכזבתם המשיח לא בא וגם לא טילפן להתנצל על כך. התיעוד ברשתות החברתיות לא הותיר מקום לספק, הנוכחים ורבים אחרים שנבצר מהם להגיע אכן האמינו בכל ליבם בהבלים האלו. גרוע מכך, הם בטוחים "שאף על פי שיתמהמה, בוא יבוא".

דרך אגב, קנדי נרצח ב- 22 ולא ב- 2 לנובמבר כפי שסברו בטעות מארגני העצרת, אבל זה אולי הפרט הכי פחות מטריד בהתכנסות המוזרה הזו.

ההתחלה

לפעמים נדמה שרשתות חברתיות ירדו מהר סיני יחד עם לוחות הברית ויש נטייה לשכוח שהם רק גידולי פרא צעירים שטרם בגרו וגורמים נזק יותר משהם מביאים תועלת. תיאורטית, הן כלי אידיאלי לחיבור בין אנשים וקהילות השונים זה מזה, והעברת אינפורמציה מועילה בלי תיווך של איש. מעשית, הן הפכו למכונה של פרסומות שקריות, חדשות מזויפות (פייסבוק), העברת מסרים רעילים (טוויטר), יצירת קנאה וזעם (אינסטגרם), זיוף קורות חיים (לינקדין), בזבוז זמן קולוסלי (טיק-טוק), ובעיקר טיפוח רגשות תיעוב ופילוג בין בעלי דעות שונות (כולן).

ההווה

התרחבות הרשתות לטלפונים ניידים הזניקה את מספר המשתמשים בהן ואת כוחן לממדים שהאנושות לא הכירה בעבר. גם האלגוריתמים שמחליטים מי יראה מה, מהונדסים על ידי מיטב אנשי המקצוע ומטרתם אחת ויחידה: להגדיל את התמכרות המשתמשים.

מבחינה חוקית התחום פרוץ יותר מהמערב הפרוע בזמנו. הרשתות יכולות לעשות כל שיעלה על רוחן בלי שאפשר להילחם בהן. יתר על כן, 'סעיף 230 בחוק התקשורת ההוגנת', שהתקבל בארה"ב בשנת 1996, לפני שבכלל היו רשתות חברתיות, משחרר את מפעילי הפלטפורמה מאחריות לתוכן שפורסם בה על ידי מישהו אחר. מצב זה מנוצל לרעה באופן שלא ניתן היה להעלות על הדעת בעבר.

העתיד

מוסדות פיננסיים ורשתות חברתיות אולי אינם אויבינו, אך בוודאי שאינם חברינו. אלא שבעוד הראשונים כבולים בים של חוקים ותקנות שנועדו להגן על הציבור, הרי הרשתות מתייחסות למשתמשים כאל חומר גלם שנמכר למפרסמים. עם זאת, בניגוד להרס השיטתי של כדור הארץ, בעניין הרשתות החברתיות אני דווקא אופטימי. כמו כל מגפה, גם עם זו ילמד המין האנושי להסתדר והשינוי יבוא מלמטה, מהמשתמשים. איך? באופן הבא:

שמירה טובה יותר על פרטיות.  תאוות הבצע של הרשתות אינה יודעת גבול והם ימכרו בדרך חוקית או פחות חוקית את המידע על משתמשיהן לכל דכפין. כדאי לזכור זאת כאשר חושפים פרטים אישיים לתוכנה.

הפחתת השימוש.  צריך להודות שהרשתות הן חלק בלתי נפרד מחייהם החברתיים של מאות מיליוני אנשים. אלא שכמו עם כל התמכרות, אפשר לצרוך פחות ריגוש דיגיטלי כדי להקטין את הנזק.

אי אמון.  פייסבוק ודומותיה הן תעשיה משגשגת של שקרים, כזבים, מרמה, קיטוב, והסתה. הדבר נכון גם לגבי הודעות, הודאות, התנצלויות, דו"חות, הסברים, ובקשות סליחה שהרשתות או מנהליהן מפרסמים כדרך שגרה כדי לפייס את מבקריהן. ברגע שמספיק משתמשים יהיו מודעים לכך, האפקט ההרסני יפחת.

בחירה בפוליטיקאים נכונים.  כיום הממסד נמצא בכיס הקטן של הרשתות חברתיות, אבל לפוליטיקאים יש חוש ריח חד. כאשר ירגישו שהבוחרים רוצים להגביל את כוחן העצום, הם יעשו זאת. בעקבותיהם יגיעו הרגולטורים וארגוני הצרכנים. אני מאמין גם שיגיע שלב שבו ירוכך סעיף 230 הדרקוני וארגונים ופרטים יוכלו לתבוע את הרשתות, כמו כל כלי תקשורת אחר, בגין הפצת שנאה והרעלת השיח הציבורי.