יוצאי דופן (חלק ב')

תאריך עדכון אחרון: אוגוסט 12, 2022  /  קטגוריה: ביקורת ספרים

הצלחה היא סכום של מאמצים קטנים – ללא הרף, יום אחרי יום  /  רוברט קולייר

מלקולם גלאדוול מנסה לנער את המושג 'הצלחה בקנה מידה עולמי' מזווית שונה. הוא מסביר שעץ גדל להיות הגבוה ביותר ביער גם בגלל שעצים אחרים לא הסתירו לו את השמש במהלך גידולו, שורשיו התפתחו באדמה דשנה, חיות לא כרסמו את קליפתו בהיותו צעיר, והכי חשוב, איש לא כרת אותו בזמן שצמח. במילים אחרות, אנשים מצליחים לא רק בזכות אישיותם הכובשת, אינטליגנציה גבוהה, אורח חיים יוצא דופן, או כישרונות מיוחדים. הם מצליחים גם ובעיקר בגלל הסיבות הבאות:

  • הייתה להם הזדמנות.
  • התזמון שלהם היה מדויק.
  • הם גודלו, חונכו, וטופחו למצוינות.
  • הם התאמנו למעלה מעשרת אלפים שעות בתחום שבו ניסו להצליח.
  • הם עבדו בעבודה בעלת משמעות.
  • מורשת משפחתית דרבנה אותם.

נדמה לי שאין ויכוח לגבי שלושת התנאים הראשונים וגם הרביעי הגיוני, אם כי לא תמיד מתקיים. שני האחרונים, חשובים הרבה פחות.

כלל 10,000 השעות

לפי גלאדוול המסתמך על מספר מקורות, זה פרק הזמן המינימלי הנדרש כדי להגיע להישגים בקנה מידה עולמי. שעות אימון אלו אמורות להימשך כעשר שנים. הדוגמאות שהוא מביא: מוצרט, בובי פישר, ביל גייטס, והחיפושיות, מתאימות פחות או יותר לכלל האמור. אלא ש "לכל כלל," כמו שאומרים, "יש יוצא מן הכלל". ובעידן האינטרנט, מניות meme, וקריפטו, יש הרבה יוצאים מן הכלל. ג'סטין ביבר לדוגמה, החל להתפרסם בגיל 12 וזכה לתהילת עולם עם צאת אלבומו הראשון בגיל 16 – הרבה לפני שצבר את אותן 10,000 שעות אימון 'הכרחיות'.

עבודה בעלת משמעות

מסוג הדברים שעליהם אומרים, "נחמד שיהיה", אבל אנשים מוכווני הצלחה מוצאים משמעות כמעט בכל עבודה. אם הם לא מוצאים, אזי יש בהם את המרץ והעוז לחפש ולמצוא עבודה אחרת שבה כן ימצאו משמעות.

מורשת משפחתית

אני בכלל לא בטוח עד כמה מורשת משפחתית תורמת להצלחה של אחד מבניה או בנותיה. למשל, ידוע הפתגם שבעסק משפחתי משגשג, הדור הראשון – בונה, הדור השני – מפתח, והדור השלישי – הורס.

גאונים

בעבר נהוג היה לזהות IQ גבוה במיוחד עם גאונות. המגמה הזו עברה חלפה לה, והיום יודעים ש- IQ ממוצע (לא חייב להיות גבוה) הוא רק מרכיב אחד מיני רבים, כולל הישגים מוכחים, שדרושים כדי להיקרא גאון. אלא שגם גאונים לא יגיעו בהכרח להישגים יוצאי דופן אם לא תיקרא על דרכם הזדמנות מתאימה שהם יידעו לנצלה כיאות.

גלאדוול חקר ומצא שבעלי IQ גבוה אינם מגיעים בהכרח להישגים. עם זאת הדוגמה שהוא מביא אינה מוצלחת. תימהוני (היום בן 70) חובב קונספירציות, שנחשב, לא ברור על ידי מי, כבעל ה- IQ הגבוה ביותר בארה"ב. בצעירותו הוא נשר מקולג' ואוניברסיטה והעבודה המשמעותית ביותר שלו הייתה שומר סף במועדון לילה במשך עשרים שנה. ההישג הגדול של חייו היה פרס של $250,000 שהוא זכה בחידון טריוויה בטלוויזיה 'אחד נגד 100' ב- 2008.

אפשר היה למצוא אינספור דוגמאות מתאימות יותר, שכל הברגים אצלן בראש מחוזקים כיאות.

'הרוטב הסודי'

גלאדוול ממעיט, כמעט מבטל, את היכולת האישית ובעצם טוען שגם אם אתה ממוצע בכל, הרי נסיבות, שמחוץ לשליטתך, עשויות להגיש לך את ההצלחה על מגש כסף. הוא טועה כמובן. פול מקרטני שקרא את הספר הגיב על כך: באותה תקופה היו המון להקות בריטיות שדמו לחיפושיות, כולל ההופעות הממושכות בהמבורג. אף לא אחת מהן התקרבה ליצירתיות, לתפוקה, ולהצלחה של החיפושיות.

קו המחשבה הזה של גלאדוול נועד להחניף לקורא הממוצע (אני לדוגמה) בבחינת 'אתה לא אשם אם נכשלת פה או לא השגת את מטרותיך שם. אם רק הייתה לך הזדמנות מתאימה בתזמון הנכון והוריך היו מגדלים אותך כמו שצריך,…, גם אתה היית יכול להיות פול מקרטני או ביל גייטס'. זהו מסר מרגיע, אך שקרי. לתכונות אישיות כמו אינטליגנציה רגשית, יכולת הבחנה בין עיקר לטפל, בגרות, חריצות, מזג מתאים, ונכונות להקריב יש חלק חשוב בהצלחה או בכישלון.

מה חסר בספר

בכל דיון על הצלחות חייבים להופיע הנושאים הבאים שבלעדיהם הספר קל ערך:

מהי הצלחה?

לכאורה אין ברור מזה, הראו לי הצלחה וכישלון ואדע להבחין בין השניים. המציאות מסתבר מורכבת יותר, והצלחה של אחד עלולה להיות כישלון של אחר. לדוגמה, פיטר לינץ' נחשב בזמנו (ואף היום) להצלחה מסחררת, למרות שהתשואה של לקוחותיו פיגרה הרחק, הרחק אחרי המדד. אז האם הוא הצליח? גלאדוול לא מתעמק בנושא.

מחיר ההצלחה

אי אפשר לנתק הצלחה מהמחיר שצריך לשלם עבורה. האם הוא סביר? כדאי? התשובה בעיני המתבונן, אך ספר שמממוקד בניתוח גורמים להצלחה צריך גם להתעכב על מחירה.

כישלונות

כמעט ואי אפשר ללמוד דבר מהצלחות. לכל אלו שהצליחו היו גם כישלונות רבים בדרך, אך הם התגברו עליהם והגיעו למטרתם. כישלונות וסיבותיהם יכולים ללמד המון; לא רק מה ואיך לעשות, אלא גם ובעיקר מה ואיך לא לעשות.

קיצורי דרך

האם נוכלים שהצליחו נחשבים אף הם יוצאי דופן? אליזבת הולמס לדוגמה, עונה על כל התכונות הנדרשות, למעט כלל 10,000 השעות. נכון שהיא נתפסה ואולי אף תבלה תקופה קצרה בכלא, אבל אחר כך תצחק כל הדרך לבנק. מכיוון שאין צורך לרחם על קורבנותיה העשירים כקורח, היא עוד עלולה להיחשב כמודל לחיקוי. האם גם היא נחשבת כהצלחה?

לבסוף

אולי היו לי ציפיות גדולות מדי ולכן הספר אכזב אותי קצת. למסר של גלאדוול יש שלושה חסרונות בולטים:

האחד, מלבד אנקדוטות שמעוררות עניין מסוים, המסר צפוי ומשעמם. כמו להגיד שאם אתה צעיר, בריא, עשיר, ובר מזל, אזי יש לך נקודת מוצא טובה לחיים.

השני, התיאוריה הגיונית, מבוססת היטב וכמו כל דבר שתלוי בהתנהגות אנושית, ממש לא מדויקת.

השלישי, התיאוריה אינה מסוגלת לנבא דבר. לא מי יצליח ולא מי יכשל. גלאדוול עצמו מזכיר שוב ושוב עד כמה משחק המזל תפקיד בכל שלב בדרך להצלחה.

10 תגובות בנושא “יוצאי דופן (חלק ב')

  1. מלקולם גלאדוול הוא יובל נוח הררי המקורי. שניהם יודעים הכל על הכל.
    אבל שניהם הכי מומחים במכירת ספרים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: