פיצול מניות – פחות משעמם מהארי ומייגן

תאריך עדכון אחרון: ינואר 13, 2023  /  קטגוריה: השקעות 123

כשאתה רוצה להסתיר משהו חשוב, החבא אותו בתוך דבר משעמם  /  ג'ון אוליבר

סקרים וניסיון הראו בעקביות שמשקיעים קטנים מרגישים נוח לקנות מניות שמחירן נע בין $20 ל- $100. פחות מעשרים דולר המניה 'נראית' זולה מדי, ויותר ממאה דולר היא 'נראית' יקרה מדי. כמובן שמחיר נומינלי של מניה אינו מעיד הרבה על החברה וכדי לדעת (פחות או יותר) אם מניה זולה או יקרה, יש צורך לחשב לפחות את היחס שבין מחיר המניה ורווחי החברה (P/E) באותה שנה.

מה עושות חברות אם מחיר מנייתן עולה הרבה מעבר למאה דולר או יורד הרבה מתחת לעשרים דולר? מה שאפשר לצפות באופן אינטואיטיבי: עבור מחיר גבוה מדי הן מפצלות כל מניה (stock split) לפי יחס כלשהו שיביא את המחיר לתחום הרצוי, ועבור מחיר נמוך מדי הן מאחדות כמה מניות לאחת (reverse stock split).

לפי הטענה המקובלת, פיצול מניה מגדיל את סחירותה. על פניו זה נשמע הגיוני. מחיר מניה נמוך יותר יפתה משקיעים קטנים לקנותה, וכך יותר אנשים יהיו מעורבים במסחר בה. כמו כן, יש סיכוי תיאורטי שכתוצאה מכך המרווח בין המחיר המוצע למבוקש (bid-ask spread) יקטן.

האם ההנחה הזו עומדת במבחן המציאות? גם אם כן, אזי היא נכונה רק לזמן קצר. די מהר מתכנס מחיר המניה לערכה האמיתי של החברה, שנבחן על פי מספר קריטריונים (תזרים מזומנים חופשי, גודל החוב,…) ובראשם הרווחים ברבעון האחרון והרווחים הצפויים ברבעון הנוכחי והבא.

בדרך כלל חברות גדולות שמחיר מנייתן טיפס עקב הצלחתן, הן שמחליטות על פיצול מניות. אלא שבחברות כאלו מי שנותן את הטון זה כסף גדול. מחירן אינו עולה או יורד באופן משמעותי בגלל עוד אלף (נניח) סוחרים קטנים שקונים ומוכרים ביום כמה עשרות מניות כל אחד.

פיצול טבעי 5:1

פיצול מניות – הגדרה

הגדלת מספר המניות המונפקות (Outstanding Stocks) לפי יחס שנקבע על ידי החברה ואושר על ידי הרשות לניירות ערך והבורסה. זוהי פעולה טכנית, שתיאורטית לפחות אין בה שום יתרון (או חיסרון) לבעלי המניות.

• אם מספר המניות גדל פי חמש (נניח), אזי כל בעל מניות יגלה שבמקום כל מניה שהייתה ברשותו, יש חמש, אבל מחיר כל אחת מהן צנח פי חמש.
• הדיבידנד למניה ירד פי חמש, אבל מספר המניות גדל פי חמש, לכן אין שינוי בסכום הכולל שקיבל המשקיע.
• ערך החברה (market cap) לא השתנה.
• מחירי נגזרות של המניה (למשל, אופציות) ירדו באותו יחס.
• זכות ההצבעה באספת בעלי המניות לא משתנה.
• אינו כרוך בעמלה כלשהי.
• בדרך כלל אינו גורר אירוע מס מסוג כלשהו.
• בעל המניות אינו צריך לעשות דבר.

לדוגמה, לפני שנה הגיע מחיר המניה של הבנק למסחר (CIBC) לשיא של $160. עקב כך החליט הדירקטוריון – פעם ראשונה מזה 25 שנים – על פיצול המניה ביחס של 2:1, וכתוצאה ירד מחירה מיד ל- $80.

דוגמאות נוספות מהשנה שעברה:

• בפברואר פיצלה אלפבית (חברת האם של גוגל) את מנייתה שמחירה עמד על US $2,582 לפי יחס של 20:1, וכתוצאה ירד מחירה ל- US $129.
• במרץ היה תורה של אמזון, גם כן ביחס של 20:1, וכתוצאה ירד מחירה מ- $3,200 US ל- $160 US.
• באפריל, Shopify ביחס של 10:1.
• ביוני, Brookfield Infrastructure Partners ביחס 3:2.
• באוגוסט, טסלה ביחס של 3:1.

וכך הלאה.

היסטוריה

במאה הקודמת, כאשר המסחר התנהל על גבי ניירת פיזית, נאלצו משקיעים פעמים רבות לקנות מניות בחבילות של 100 (board lots). הן הבורסות והן הברוקרים לא ששו להוציא לפועל הוראות קניה ומכירה של מספר אקראי של מניות (odd lots). באותם ימים היה הגיון רב בפיצול מניות, כך שלא רק עשירים יוכלו לקנותן.

המילניום החדש שהביא בכנפיו את האפשרות למסחר מקוון, אפשר באותה קלות לקנות כל מספר של מניות. לכאורה התייתר הצורך בפיצול מניות, אלא שהתופעה עדיין קיימת בגלל שתי סיבות:

1. הרגלים מתים לאט, גם אם הם הפכו למיותרים.
2. בומרים אוהבים לראות שיש ברשותם מאה מניות בערך של $10 האחת, על פני עשר מניות בערך של $100 האחת.

לא כל החברות שמחיר מנייתן גבוה מתרגשות מכך. בשוק הקנדי לדוגמה, חברת Constellation Software (CSU-T) שמחיר מנייתה עולה מזה 15 שנים ברציפות ועמד באפריל האחרון על $2,249 CAD לא מראה סימנים שהיא מתכוונת לשנות מנוהגה. בשוק האמריקאי עמדה Berkshire Hathaway (BRK.A-N) בבדידות בצמרת עם מחיר מניה (קטגוריה A) לא יאומן של $539,180 US במרץ שנה שעברה.

אפשרות קניה של חלקי מניה

לפני כעשור החלו מספר פלטפורמות מסחר לאפשר קניה ומכירה של שברי מניה, בהנחה שיש מספיק משקיעים זעירים שאין ידם משגת לקנות אפילו מניה אחת, שחשקה נפשם מחמת מחירה הנומינלי הגבוה. היוזמה לא זכתה להצלחה מסחררת, אבל גררה סטטיסטיקה מעניינת: מתוך מדד ה- S&P 500, נרשמו בממוצע 58 פיצולי מניות כל שנה, בשנות ה- 1990, 8 פיצולי מניות כל שנה בממוצע בשנות ה- 2010, ורק חמישה פיצולים ב- 2021.

האם קיטון במספר הפיצולים קרה בגלל שנוספה האפשרות לסחור בחלקי מניה? כנראה שלא. סביר יותר להניח שפיצול מניות עולה לחברה יותר מהרווח שצפוי לה מהגדלת הסחירות.

מה קורה לאחר הפיצול?

אנליסטים של בנק אוף אמריקה בדקו ומצאו שברוב המקרים מחיר המניה עולה יותר מהמדד בשנה שלאחר הפיצול. לכאורה כדאי לחברה לפצל כמה שרק אפשר את מניותיה, אלא שהבדיקה נטולת ההקשר מטעה. החברות שמחיר מנייתן עלה היו בלאו הכי בתנופת צמיחה, והעליה לאחר הפיצול רק שיקפה זאת ולא הייתה הגורם העיקרי לכך.

צחוק הגורל, מחיר המניות של כל החברות שהוזכרו למעלה דווקא ירד אחרי הפיצול, והרבה. מוסכם עם זאת, שהירידה נובעת מהמיתון ואי הוודאות של הכסף הגדול. היום כבר ברור ש- 2022 הייתה אחת הגרועות ביותר למניות והגרועה אי פעם לאיגרות חוב.

איחוד מניות

בעוד שפיצול מניות מעיד על אופטימיות של הנהלת החברה, הרי שאיחוד מניות נובע מירידת ערך המניה עד לגבול שבו היא בסכנת מחיקה מהמסחר בבורסה. בתהליך זה מוקטן מספר המניות שבידי הציבור, ובכך ערכן עולה באותו יחס.

לדוגמה, בשנת 2020 עמדה המנייה של חברת Bombardier להימחק מהמסחר בבורסת טורונטו. עקב כך החליט הדירקטוריון על איחוד מניות ביחס של 1:25. כתוצאה, מספר המניות בשוק פחת פי 25 ומחיר של $2 למניה עלה ל- $50.

לבסוף

פעמים רבות משווים פיצול מניות לפיצה שלא משנה לכמה פרוסות יחתכו אותה, גודלה יישאר כמו שהיה. זה מזכיר לי את יוגי ברה (אחד משחקני הבייסבול הטובים בכל הזמנים, שהוגדר על ידי האקונומיסט "הטיפש החכם ביותר בחמישים השנים האחרונות"). מלצר שואל את ברה האם הוא רוצה שיחתכו לו את הפיצה לארבע או שמונה פרוסות; וברה עונה: לארבע. לא אוכל לגמור שמונה פרוסות.