להיות מיוחד כמו כולם

תאריך עדכון אחרון: מרץ 3, 2023  /  קטגוריה: דעות

מטרה לא תמיד ניתנת להשגה. לעיתים קרובות היא משמשת רק כמשהו לכוון אליו  /  ברוס לי

אנשים צעירים רוצים לפעמים להגשים חלום כאשר "יהיו גדולים". אחת רוצה להיות טייסת, אחר רוצה להיות רופא (או לעבוד בבית חרושת לממתקים), ורבים רוצים להיות שחקנים, רקדנים, או זמרים. לא מפתיע לגלות לאחר שנים, שחלקם אכן הצליח להגשים את החלום, אלא שהמציאות משום מה סירבה לשתף פעולה עם התמונה שציירו בדמיונם.

הטייסת לא חשבה שתצטרך לבלות את רוב זמנה באוויר ובשדות תעופה זרים, הרופא לא היה מוכן לשחיקה הנובעת ממשמרות ארוכות, והשחקנים / רקדנים / זמרים לא תיארו לעצמם שיאלצו להתחכך, תרתי משמע, עם הארווי ויינשטיין ודומיו.

לצ'ארלי מאנגר, שותפו של וורן באפט, יש שלוש עצות – בלתי מעשיות בעליל – לאנשים צעירים בתחילת דרכם:

• עבוד רק עבור מישהו שאתה מכבד ומעריך.
• עבוד רק עם אנשים שאתה נהנה מחברתם.
• אל תמכור משהו שלא היית קונה בעצמך.

מאנגר שכבר חמישים שנה עובד עם באפט, מנותק משוק העבודה המתסכל והלא מתגמל, שבו נתקלים מחפשי עבודה (מכל הגילים) יום יום. תמימים או מפונקים שינסו להשתמש בעצותיו ייווכחו במהרה שכך הם לא ימצאו עבודה. עצה אחרת שלו, "שמור על חוש הומור", דווקא כן שימושית, במיוחד למי שמאזין לדבריו.

עשה מה שאתה אוהב

עצה גרועה אף יותר שמקבל כל אדם צעיר בראשית דרכו, היא: מצא דרך להרוויח את פרנסתך במשהו שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד יום אחד בחייך. לרבים וטובים אין כל העדפה לעיסוק מסוים, אך הם טועים לחשוב שזו אכן עצה מעשית ויש אנשים אמיתיים ששיחק להם מזלם וכל חייהם המקצועיים – מבכורה ועד פרישה – רק יין ושושנים.

לרוע המזל זה לא עובד כך ומסיבות רבות. הנה כמה מהן:

• לפני הכל, עבודה היא מסגרת. כמעט תמיד המסגרת חשובה יותר מהעבודה עצמה.
• גם אחרי שנים של לימודים, לא כולם בטוחים עדיין מה הם רוצים לעשות. מקום העבודה הראשון שמקבל אותם, קוטע את התלבטותם.
• אנשים נענים להזדמנויות, כמו שכר גבוה יותר או קירבה לבית, גם אם לאלו אין שום זיקה לנושאים החביבים עליהם.
• הנאה מעבודה היא דבר המתפתח במרוצת השנים ואין אפשרות לחזות מראש היכן או מתי זה יקרה, אם בכלל.
• ריצ'רד ברנסון, שאני רוחש לו כבוד רב, טוען מזה שנים רבות, "עשה מה שאתה אוהב והכסף כבר יזרום." מוזר, הכרתי לא מעט אנשים שעשו מה שהם אוהבים, אבל כסף הם לא ראו מזה. הייתי אומר ש- "אם אתה ריצ'רד ברנסון, עשה מה שאתה אוהב והכסף כבר יזרום". לגבי אחרים, זה בכלל לא בטוח.

מתסכלים במיוחד הם המצבים הבאים:

–  יש לנו כישרון מוכח כלשהו, אך יש בנו תשוקה בוערת לעשות משהו שונה בתכלית.

–  אין לנו כישרון מיוחד וגם לא נטייה לתחום מסוים.

–  פעמים רבות החיים תקועים כמו עצם בגרון ואנו נאלצים לעבוד גם בתחומים שאינם לרוחנו.

–  גם אם ישתדל מאד צולע לא ינצח במרתון, בזבזן יתקשה להתעשר, וקשה למידה לא יוכל לפתח קריירה אקדמית.

–  אנשים משתנים. עבודה שריתקה אותנו בעבר, נראית לפתע משעממת ומתישה.

–  יזמים העושים "משהו שהם אוהבים", מספרים שהם עובדים קשה יותר משכירים, ובנוסף נאלצים להקדיש חלק נכבד מזמנם גם לצדדים של העסק שהם מתעבים.

לאנשים העושים עבודות שהם אוהבים יש שם:  מתנדבים.  בקנדה לפחות, גם להתנדב לא תמיד קל. לדוגמה, במוסדות ציבור (בתי ספר, בתי חולים, בתי אבות, מתנסים,…) יש צורך להוכיח כישורים, להמציא תעודת יושר, להביא המלצות וכו'.

לעבודות קלות, מרתקות, או אתגריות יש גם כן שם:  תחביבים.  איש לא ישלם לנו על הדרכה בפתירת תשבצים, או כתיבת בלוג. בלית ברירה, ניאלץ לעשות זאת בזמננו החופשי.

"תוכל להיות כל מי שתרצה"

בשיר המפורסם 'לילות משי לבן' (1967) מופיעה השורה "Just what you want to be, you will be in the end". לא לגמרי ברור מה הכוונה בשיר אבל כשלעצמה זו העצה הגרועה מכולן. מלאה כוונות טובות אמנם, אבל מנותקת מהמציאות.

ראשית, רוב רובם של האנשים לא יהיו מי או מה שהם רוצים להיות, וזאת בהנחה האופטימית שהם בכלל יודעים מה בדיוק הם רוצים לעשות או להיות בסופו של דבר. אל לנו להשלות את עצמנו, הרוב המכריע של מאמיני "תוכל להיות כל מה שתרצה" נכשלים. אחרת לא היה מי שיבצע את רוב העבודות הנדרשות ביום-יום. אחרי הכל, מי חלם להיות יועץ מס, שליח, קברן, או אפילו סתם פקיד?

סיפורי הצלחה המתפרסמים לעיתים קרובות נותנים הרגשה שקל למדי למצוא עיסוק מהנה ומשתלם. רק צריך לרצות חזק. האמת הפוכה כמובן. קשה מאד למצוא עבודה משמעותית שתענה אפילו על חלק משאיפותינו. בשוק העבודה של היום, קשה לא פחות לשמור עליה לאורך זמן. כן, תשוקה היא דבר נהדר אם יש לנו עסק מכניס או מקום עבודה יציב, אך היא צריכה לבוא בנוסף לכל השאר, לא במקום.

סיפור אמיתי: אחד ממכריי לא הצליח למצוא ממלא מקום זמני לעבודת מזכירות. אמנם הוא ראיין חצי תריסר מועמדות (ומועמד אחד) שרצו מאד את המשרה, "אבל כולם חיפשו אתגר, עניין, וסיפוק בעבודה", הוא סיפר ברוח נכאים, "ואת אלו הייתי בטוח שלא ימצאו אצלנו. בסוף שכרתי לעבודה גמלאית מציאותית יותר, שידעה כמה משעממת ומתסכלת תהיה המשרה שלה".

(לא) תוכל להיות כל מי שתרצה

לבסוף

ולאחר שכל זה נאמר, אני משוכנע שיש גם מעטים שכל חייהם קמים בבוקר עם שיר חדש בלב, נהנים מאד בעבודתם הקלילה כשכירים, עצמאים, או בעלי עסק(ים) וגם מרוויחים המון כסף. פשוט לא יצא לי לפגוש פנים אל פנים איש מהם. לעומת זאת אני מכיר לא מעט אנשים שמגשימים את חלומם לאחר שהגיעו לעצמאות כלכלית: שחקן בתיאטרון קהילתי, צלם חובב, זוג המעביר סדנאות סודוקו, כותב שירים שהקליט דיסק (מצוין) בהוצאה עצמית, בלוגר 😊, טיילים וכו'.