פשטות היא סופו של תהליך ארוך

תאריך עדכון אחרון: מרץ 10, 2023  /  קטגוריה: דעות

קלאסי – כינוי לספר שאנשים משבחים, אך לא קוראים  /  מארק טוויין

אייזיק אסימוב, דוקטור לכימיה בהשכלתו, היה רק בן 72 במותו, אבל הספיק לכתוב כ- 500 ספרים ואינספור מאמרים וסיפורים קצרים, בעיקר בנושאי מדע בדיוני. כדי להעריך את הישגו צריך לזכור שבאותן שנים ספרים נכתבו בכתב יד או במכונת כתיבה ותיקונים לטקסט נעשו בעזרת נוזל תיקון לבן ('טיפקס'). באחד הראיונות, הוא נשאל לפשר ההספק הבלתי נתפס הזה, וכך הוא הדגים את אובססיית הכתיבה שלו: אם הרופא יגיד שנשארו לי ששה חודשים לחיות, אנסה להדפיס מהר יותר. בראיון אחר הוא אמר בפשטות: אני כותב מאותה סיבה שאני נושם. אם לא אכתוב, אמות.

אפשר להעריך בזהירות שרוב הסופרים, בלוגרים, ושאר כותבים אינם מונעים על ידי דחף קיומי כזה. כמו כן, אם בעבר ניתן היה להתפרנס מכישרון כתיבה, הרי שהיום זה קשה יותר בגלל תחרות עזה ותחליפי פנאי כמו משחקי מחשב וצפיה ישירה (streaming), שמקטינים את מספר הקוראים הפוטנציאלי.

כל כך הרבה נושאים, כל כך מעט זמן

כאשר התחלתי לכתוב בלוג, הכנתי רשימת נושאים שארצה לכתוב עליהם. התכנון החזיק מעמד חודש (אולי פחות) לפני שנוכחתי לדעת שיש שפע של נושאים דחופים וחשובים מהם. יתר על כן, כל שבוע אני נאלץ לחרוק שיניים ולבחור נושא אחד מתוך שלושה או ארבעה עכשוויים שבוערים בעצמותי. מדי פעם אני מנחם את עצמי שעוד אחזור אליהם, אבל זה קורה לעיתים נדירות.

עם הזמן נוכחתי לדעת שמלבד סיפוק ותחליף למדיטציה, יש לכתיבה יתרונות נוספים (וגם חסרונות). הנה כמה מהם:

יתרונות של כתיבה

תחליף לחבר אידיאלי.   כולם רוצים חבר חכם וישר שזמין תמיד, תומך בשעת הצורך, ובעיקר בעל סט ערכים הדומה לשלנו. למרבה המזל קיים דבר כזה ולא רק בחלום. אמנם לא בשר ודם אבל באפשרותנו ליצור אותו. מניסיון אני יכול לומר, שאין כמו כתיבה בזמן או אחרי חוויה מטלטלת כדי לפרוק מטען כבד של רגשות.

צורה של ביטוי עצמי.   כמו ציור, נגינה, או ריקוד, כתיבה היא כלי לטיפוח יצירתיות ולחקר מחשבות ורעיונות, בין אם למגירה או עבור קהל.

הדרך הטובה ביותר ללמוד נושא חדש.   רק כאשר מתחילים לכתוב על נושא כלשהו נוכחים לדעת עד כמה ידיעותינו חלקיות, או שאנו מושפעים מדעה קדומה. קריאה (+ שמיעה וצפייה) על אותו נושא בכמה מקורות מהימנים לא רק משלימה את החסר, אלא גם מרחיבה אופקים בתחומים משיקים.

מפתחת ביקורתיות.   הצורך לשקול נקודות מבט שונות ולהעריך טיעונים נוגדים מחייבים ביקורתיות ולו רק כדי להשתכנע בעצמנו. לדוגמה, רק כאשר כתבתי על הספר יוצאי דופן הבחנתי במאמץ הרב של הסופר לחפות על חוסר ההיגיון בנתונים המצוטטים. מכיוון שאותו סופר מנוסה ומוכשר, קל בקריאה שטחית להיתפס להתלהבות המלאכותית שלו ולהחמיץ את העובדה שהוא עצמו לא משוכנע באמיתות הסיפור.

עוזרת למשקיע.   בשבת (פברואר 25) פרסם וורן באפט את מכתבו השנתי לבעלי המניות של Berkshire Hathaway. המסורת שהתחילה ב- 1965 ממשיכה זו השנה ה- 58, למרות שלכאורה כל מה שהיה לבאפט להגיד כבר נאמר בעבר. נראה שבאפט נהנה לפרסם את ה'פוסט' השנתי שלו, לא פחות ממיליוני הקוראים שלו. השנה מצאה חן בעיני השורה הבאה:

At Berkshire, there will be no finish line

סוג של הבטחה מחממת לב לחברי המועדון שמה שהיה הוא שיהיה, גם לאחר שבאפט (92) ומאנגר (99) יפנו את מקומם ליורשיהם.

מספר בלתי נתפס של בלוגים פיננסיים מוכיחים שלא חייבים להיות מיליארדר כדי להתבטא בענייני השקעות, ולא תמיד חייבים להסכים עם באפט (ועל כך באחד הפוסטים הבאים) או כל כותב אחר. יתר על כן, כל משקיע שמתעד את מסעו הפיננסי יכול בעתיד לעקוב אחר התפתחותו האישית. מכיוון שאף אחד אחר לא יקרא זאת, אפשר להתבטא באופן חופשי לגמרי לגבי התלבטויות, טעויות, קללות, או כל דבר אחר.

אני כותב כדי לדעת מה אני חושב.   הצבת מילים על הנייר עוזרת לארגן את המחשבות ולהבין טוב יותר את הנושא. זכורים לי מקרים שבהם התחלתי לכתוב עם דעה מסוימת וסיימתי עם דעה אחרת לגמרי. ישנם סופרים שאומרים שהעלילה כותבת אותם לא פחות משהם כותבים אותה.

חסרונות של כתיבה

כפי שאפשר לנחש, לכתיבה יש גם חסרונות והם לא מעטים.

דורשת שקט וזמן.   לפני הכל כתיבה היא תהליך מחשבתי שמתחיל הרבה לפני שמודפסת המלה הראשונה. זה מחייב שקט וגוזל זמן – שני מרכיבים נדירים בהוויה העכשווית.

לפעמים לוקח יום שלם כדי לא להספיק דבר.   קורה שכותבים חווים יובש יצירתי ואינם מסוגלים לנסח רעיונות חדשים או להדביק את קצב האירועים. זה הרגע המתאים לקחת פסק זמן ולעשות דברים אחרים. לא תמיד זה אפשרי במיוחד אם הכתיבה נעשית תמורת תשלום.

חושפת קיבעון מחשבתי.   אחד הציטוטים היותר מפורסמים בהשקעות נאמר על ידי הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס: כאשר העובדות משתנות, אני משנה את דעתי. ובכן, לא כל כותב מסוגל לכך. זה מאד אנושי להתחפר בעמדה מוכרת, ולהמשיך לצעוק מהבונקר סיסמאות שאבד עליהן הכלח.

בדרך כלל, כתיבה נעשית ביחידות.   לא סתם אומרים שסופרים ובלוגרים נמצאים איפשהו על רצף המופנמות. קשה עד בלתי אפשרי להיות טיפוס חברותי, שאוהב להיות מוקף אנשים, וגם למצוא זמן ושקט לכתיבה.

סבלנות הכרחית.   בדומה להשקעה פסיבית לאורך זמן, גם כתיבה דורשת סבלנות רבה. חובבי סיפוק מיידי לא יכולים לעמוד בכך.

מחייבת כתיבה בשפת אם.   פעם כתבתי טקסט לא ארוך באנגלית ונתתי אותו לבדיקה למישהי שאמנם נולדה וגדלה בקנדה, אך השפה הראשונה שלה הייתה עברית. היא מצאה כעשר טעויות, רובן מינוריות. כמה שנים מאוחר יותר בדקה את הטקסט המתוקן מישהי שכבר גרה בקנדה למעלה משלושים שנה והפלא ופלא גם היא מצאה כעשר טעויות. בשני המקרים לא היו אלה טעויות כתיב, אלא דקדוק וסגנון.

עברו עוד כמה שנים והזדמן לי לתת את הטקסט המתוקן פעמיים למישהי שהשפה היחידה שלה היא אנגלית. היא מצאה קרוב לעשרים (!) טעויות ניסוח, ששתי הבודקות הקודמות כלל לא הבחינו בהן.

תחרות לא הוגנת עם תוכנות בינה מלאכותית.   אני בטוח שבמיקרוסופט כבר שוקדים על תחומי התמחות כמו כתיבה, מחקר, והשקעות לתוכנות בינה מלאכותית. עוד אני בטוח שיהיה ציבור ענק שישלם בשמחה $20 או $50 לחודש תמורת זכות השימוש בהן. כבר עכשיו יותר מ-200 ספרים שתוכנת ChatGPT חתומה עליהם נמכרים באמזון!

החלק המצער בעניין קשור לאובדן היצירתיות, כאשר סופרים יהפכו לטכנאי אפליקציה שרק ינסו לנצל את הפוטנציאל המלא שלה. יתכן שבדורות הבאים לא יכירו את המילה 'מוזה'.

מקור שופע לחרטות בעתיד.   עם הזמן אנשים משתנים. נקודת המבט שלהם משתנה. מתגלות עובדות שלא היו ידועות להם קודם. הם התפתחו, ועקב כך דעותיהם השתנו, לפעמים ב- 180 מעלות. לכן אם יש משהו בטוח בכתיבה ממושכת, זוהי חרטה שתגיע על דברים שנכתבו בעבר.

לבסוף

כתיבה ונהיגה סובלים ביותר מאפקט הקרוי על שם שני חוקרים: דויד דאנינג וג'סטין קרוגר ועיקרו: אנשים נוטים להערכת-יתר של יכולותיהם. בתחום הנהיגה חבל להכביר מילים. מספר תאונות הדרכים מדבר בעד עצמו, למרות שמעטים מאד יודו שאינם נהגים טובים. הכתיבה פחות מסוכנת, ואולי בגלל זה נדמה שיש היום יותר כותבים מקוראים.

הסטטיסטיקה מהממת: יש בעולם כשש מאות מיליון בלוגים פעילים. רק על גבי וורדפרס (הפלטפורמה של בלוג זה) מתפרסמים כשבעים מיליון פוסטים כל חודש (לארבעה מהם אני אחראי).