שבעה דברים לא מדויקים שאומרים על הגירה

תאריך עדכון אחרון: אפריל 21, 2023  /  קטגוריה: דעות

החלקים הקשים ביותר הם ההתחלה, הסוף, וכל מה שבאמצע  /  מהגר אנונימי

אם אפשר ללמוד מניסיונם של אחרים, הרי שדמוגרפיה בעייתית + ממסד דתי דורסני + שחיתות שלטונית גואה מהווים מאיץ להגירה של הסובלים ביותר מגורמים אלה. רבים וטובים כותבים יום-יום על כך, וממרחק של 9,400 ק"מ אין לי הרבה מה להוסיף. לעומת זאת, בפוסט זה אתקן על קצה המזלג כמה מושגים שמרבים להשתמש בהם בצורה שגויה.

"הגירה אינה מיועדת לכל אחד"

זהו אחד המשפטים שחוזרים כמעט בכל מאמר שדן בנושא. לא ברור מה אמור קורא ממוצע להבין מכך. הרי גם מגורים בקומה שלישית בלי מעלית אינם מיועדים לכל אחד. קצת אי-נוחות מפעם לפעם, אבל לא מכשול גבוה במיוחד. המציאות כמובן דוקרת יותר. גם בתנאים קשים, תשעה מתוך עשרה בוגרים בגילים שבין 20 ל- 50 אינם רוצים להגר, או אינם יכולים, או שניהם גם יחד. אין זה אומר שעשרת האחוזים שבאופן תיאורטי כן רוצים ויכולים רצים מיד לארוז מזוודה.

מצד שני, איני רוצה לתת את הרושם שהגירה היא משימה בלתי אפשרית. אחרי הכל מספר הישראלים שהיגרו מארצם וחיים היום מחוצה לה, מוערך היום ב- 15% מכלל האוכלוסייה, וזה לא כולל ילדים שנולדו בחו"ל. אני כן רוצה לומר שתהליך הגירה קשה יותר משנדמה – הן מבחינה טכנית והן מבחינה רגשית – ואינו מתאים לרוב האנשים.

כדי לתאר נאמנה את הפן הרגשי אצטט מתוך פורום הגירה ישן מהגר סיני, שהיטיב לבטא את סערת רוחו: "גם אם נחלצת בעור שיניך מלועו הפעור של הגהנום, עדיין זה קשה".

צריך שניים לטנגו

עובדה נוספת שלא מודגשת מספיק היא הצורך 'לשכנע' את המדינה המארחת שאנו ראויים לבוא בשעריה. הדבר מזכיר במידה מסוימת קורות חיים ששולחים למקומות עבודה בתקווה שיקראו לנו לראיון. תכונות חשובות שכל מדינה מביאה בחשבון הן: גיל, שפה, השכלה, מצב בריאותי, ניסיון תעסוקתי, היעדר רישום פלילי, הצעת עבודה, משפחה מקומית שתעזור להיקלט, רקע של בן או בת הזוג, ועוד.

כל זה אינו תקף לישראל בגלל חוק השבות. באופן תיאורטי, אם יש ביכולתך להוכיח שאתה יהודי – נכנסת. אם לא אתה נשאר בחוץ. כאמור, רק באופן תיאורטי.

Relocation

מילה רבת משמעות שהתרגום הטוב ביותר שלה לעברית הוא 'מעבר דירה'. למרות זאת, מי שמעתיק את מקום מגוריו מגבעתיים לחיפה (נניח), לא יעשה צחוק מעצמו וישתמש במונח Relocation.

במובנה הנוכחי המילה נכנסה לשימוש תדיר בישראל לפני כשלושים שנה, בד בבד עם התפתחות חברות הטכנולוגיה. מעבידים שלחו עובד בכיר או שניים עם משפחותיהם, לפרק זמן של שנתיים (עם אפשרות הארכה לעוד שנתיים), למדינה שבה נמצאים לקוחות חשובים של החברה.

המנגנון שאיפשר זאת נקרא אז וגם היום 'אישור עבודה' (לא הגירה), ולמעבידים היה ביטחון מלא שבתום התקופה יחזרו העובדים לארץ, רעננים, מנוסים, ובעלי מקצוע טובים יותר. מהר מאד הסתבר שלא כך הוא. חלק מהנשלחים ניצלו את ההזדמנות להגשת בקשה לתושבות קבע, ומשקיבלו אותה כבר לא חזרו לישראל.

טעות לחשוב שרק עובדים בחברות פרטיות עשו זאת. בטורונטו רבתי מתגוררים היום גם עובדי מדינה (לשעבר), עובדי תעשיות ביטחוניות (לשעבר), שליחי סוכנות וקק"ל (לשעבר), … שהחליטו במהלך הקריירה שהתואר 'יורדים' מתאים להם יותר.

הפן הכספי

בדומה להשקעה בשוק המניות, אין צורך להיות עשיר כדי להשיג את המטרה. מאמרים בעיתון ופודקסטים על הגירה נוטים מסיבות שונות להפריז בסכומים הנדרשים. בחרתי באקראי מסלול הגירה לקנדה בשם  Skilled immigrants (Express Entry)  והעתקתי את המספרים האמיתיים (נכון ל- 2022) מאתר ההגירה.

התהליך עצמו עולה בסביבות $1,000 קנדי למבוגר ו- $500 לילד. כמו כן צריך מגיש הבקשה להוכיח שיש ברשותו לפחות:

כסף זה מיועד לכסות הוצאות מחיה עד שמוצאים עבודה.

פרק הזמן הנדרש

בדומה להשקעה בשוק המניות, יש צורך להצטייד בהרבה סבלנות ונחישות כדי להשיג את המטרה. משום מה הרוצים להגר סבורים שזהו תהליך קצר. זה לא. במסלול ההגירה  Skilled immigrants (Express Entry)  מופיע באתר זמן ממוצע של 27 חודשים. לא מעט. אלא שהממוצע מסתיר את העובדה שחלק ממגישי הבקשה מסיימים את התהליך בשנה או פחות, וחלק בחמש או יותר.

מיהו מהגר

נדמה שמעולם לא עבר מונח כלשהו התעללות כמו המושג 'מהגר', אשר פירושו היחיד נגזר באופן חד משמעי ממה שהוא לא. לדוגמה, האם תייר יכול להיחשב כמהגר? התשובה ברורה. האם בעל רכוש במדינה כלשהי נחשב כמהגר אליה? לא ולא. האם מי שמגיע על אישור עבודה או לימודים נקרא מהגר? כמובן שלא. אפשר להמשיך כך את הרשימה לכל סוגי השהייה הזמנית ולהגיע לבסוף לתשובה האפשרית היחידה: מהגר הוא מי שקיבל מעמד של 'תושב קבע'.

בארה"ב לדוגמה, נקרא באופן עממי מעמד תושב הקבע – בעל Green Card.

למרות שמו, מעמד תושב הקבע מיועד לשרת את בעליו באופן זמני, עד אשר היא או הוא יהפכו לאזרחים מן השורה. התואר 'מהגר' תקף אפוא רק בחלון הזמן שבין קבלת מעמד תושב קבע וקבלת האזרחות.

הגירה לעולם אינה קבוצתית

לפעמים שומעים על קבוצה של חברים או עמיתים למקצוע שרוצים להגר בצוותא… לאן שהוא. אף מדינה בעולם המערבי לא תסכים לכך. הגירה הייתה ותישאר עניין אישי לגמרי עם יוצא מן הכלל אחד: בני זוג וילדיהם (עד גיל 18) יכולים להגיש את הבקשה ביחד כמשפחה גרעינית, וגם אז, קודם כל, כל אחד ייבדק בנפרד. ולא, אחים אהובים, בני דודים קרובים, ואפילו החבר הכי טוב בעולם חייבים להגיש בקשה נפרדת, שתיבדק בלי כל זיקה למישהו אחר.

למעט אולי מקרים חריגים מאד (למשל, סיבוב הופעות של להקת מחול), גם אי אפשר להגיש בקשה קבוצתית לאישור עבודה או לימודים במוסד אקדמי.

Shutterstock

לבסוף

הגירה אינה פעולה, אלא תהליך שכאילו נלקח מספר לימוד. יש לו התחלה, אמצע, וסוף, ובסיומו (מתי שזה לא יהיה) מתקבלת תוצאה חד משמעית: עבר או נכשל. זה מתחיל מהגשת הבקשה, דרך קבלת האישור לתושבות קבע, מעבר לארץ חדשה, הישרדות, וקבלת אזרחות כמה שנים אחר כך.

בהקשר זה אני רוצה לצטט את רנדי פאוש המנוח: "קירות האבן לא נועדו להשאיר אותנו בחוץ, אלא לתת לנו אפשרות להראות עד כמה אנו רוצים משהו. הקירות נועדו לעצור את האחרים, שלא רוצים מספיק חזק" (מתוך ההרצאה האחרונה, ספטמבר 2007).

למנסים להגר ולנשארים בעל כורחם, אני מאחל לראות ימים טובים יותר.

May the Force be with you, always