תהיות וספקות בקשר למודל של הארי בראון

תאריך עדכון אחרון: מאי 21, 2021  /  קטגוריה: השקעות 123

הבחירות שאנו עושים מראות מי אנחנו באמת. הרבה יותר מיכולותינו  /  ג.ק. רולינג

הארי בראון ניסה לבנות מודל הגנתי של תיק השקעות שיעמוד בפני פגעי הזמן, בין אם הכלכלה מתרחבת או מתכווצת, אם יש אינפלציה (עליית מחירים) או דפלציה (ירידת מחירים). ביהירות מסוימת הוא כינה את מודל ההשקעות שלו בשם The Permanent Portfolio. בעולם שבו הכל משתנה, כל הזמן, אין ולא יכול להיות תיק השקעות תמידי. לדוגמה, בתחילת שנות השמונים, הייתה הריבית על חסכונות ואיגרות חוב בקנדה דו ספרתית. האם לא היה הגיוני להגדיל את מרכיב החיסכון על חשבון מניות לכמה שנים?

המודל של בראון בנוי על העיקרון של 'תפסת מרובה': רבע מוקדש למניות, רבע לאיגרות חוב ממשלתיות לטווח ארוך, רבע כסף מזומן, ורבע… למטבעות זהב. למעשה, המודל עקרוני בלבד וניתן ליישום באופנים שונים ובמדינות שונות כל עוד עקרונות הבסיס נשמרים. סביר להניח שתיקי השקעות שונים הבנויים לפי המודל של בראון גם יניבו תשואות שונות.

למרות הסתייגותי מ'תיק ההשקעות הקבוע' של הארי בראון יש בו גם צדדים חיוביים. למשל,

–  הוא מעודד הקצאת נכסים הגיונית. שמרנית מאד אמנם, אך הגיונית,

–  פסיבי,

–  פשוט וקל להבנה ויישום,

–  מעודד השקעה לטווח ארוך.

עם זאת, חסרונות המודל עולים, בלי ספק, על יתרונותיו:

–  מניות.  הקצאה של 25% בלבד למניות אינה מספיקה.

–  איגרות חוב.  זו הגזמה פרועה להקצות 25% לאיגרות חוב ממשלתיות ארוכות טווח כדי להתגונן מפני דפלציה (או חייזרים). נער הייתי גם זקנתי ולא זכיתי לראות דפלציה בפעולה. נדמה לי שהשפל של 1929 היה הפעם האחרונה שזה קרה.

–  מזומן.  מישהו היה צריך ללחוש לבראון שמזומן איננו השקעה גם לא בקריטריונים שמרניים ביותר. מזומן אפילו לא נחשב כחיסכון, אלא סתם שיתוק של 25% משווי תיק ההשקעות.

–  זהב.  הקצאה של 25% לזהב פיזי (!) – מטבעות או מטילי זהב כגידור בפני אינפלציה. מלבד הבעייתיות שבהחזקת זהב פיזי (שעליה אעמוד באחד הפוסטים הבאים), העובדות אינן תומכות, לפחות בקנדה, בהנחת הגידור מפני אינפלציה.

החל משנות השמונים ועד תחילת שנות האלפיים, הייתה אינפלציה מתונה והזהב איבד כמחצית מערכו. בעשרים השנים שלאחר מכן, הזהב עלה יפה מהשפל שהיה בו, אך האינפלציה בשנים אלו הייתה נמוכה במיוחד.

בראון פיתח את תיאוריית תיק ההשקעות התמידי במהלך שנות השבעים שבהן השתוללה אינפלציה, תשואות איגרות החוב היו גבוהות, והזהב נהנה מהילה ממסדית מסוימת. ימים אלו עברו חלפו כבר בתחילת שנות השמונים; ועד שישובו, אני בספק אם יש רבים שישמרו על הגחלת של הארי בראון. הדבר נכון גם לגבי האידיאולוגיה הליברטריאנית שלו שבשמה רץ לנשיאות בארה"ב ב- 1996 ו- 2000.

השוואה בין תיק השקעות של הארי בראון ל- 500 S & P

בפוסט מה 29 ביולי 2020, משווה מייקל באטניק את ביצועי המודל של הארי בראון לביצועי מדד הייחוס –  S & P 500, החל מהשקת המודל של בראון ב- 1976 ועד אמצע 2020.

המודל מסתבר עבד היטב במשך כעשור, עד אמצע שנות השמונים, ומאז ביצועי המדד טובים ממנו (אתנחתא קלה להגברת הרושם)… בהרבה; כולל בעת פקיעת בועת הטכנולוגיה בתחילת שנות האלפיים, בעת המשבר הפיננסי ב- 2008, ובחצי השנה הראשונה של מגפת הקורונה.

לסיכום:  דולר שהושקע ב- 1976 במודל של בראון הניב $29.42 ב-2020. אותו דולר שהושקע במדד לאורך תקופה זו הניב $114.27.

'תיק השקעות לכל מזג אויר'

ריי דליו ייסד ב- 1975 את קרן הגידור Bridgewater Associates ומאז הוא והיא עשו חייל רב. בעשור האחרון דליו אינו מסתפק בחשבון הבנק התפוח שלו ומרבה להופיע בתקשורת כפרשן תימהוני ובעיקר כנביא זעם החוזה משברים נוראיים בגלל הריבית האפסית והדפסת כסף מוגברת של בנקים מרכזיים. משעשע להיווכח שאין כל קשר בין הפרשנויות התלושות שלו ומדיניות ההשקעות של Bridgewater. מה, הוא לא מבקר לפעמים במשרד ושוטח את משנתו התקיפה גם באוזני העובדים שלו?

במשך השנים פיתחו 'מהנדסי הכסף' של הקרן מודל הנקרא All Weather Portfolio הנראה כגרסה מתוחכמת יותר למודל של הארי בראון.

כפי שאפשר לראות, מודל זה מתבסס בעיקר על איגרות חוב (55%), שבוודאי עדיפות על 25% מזומן שבתיק ההשקעות הקבוע.

יישום

משקיעים עצמאיים מעדיפים היום ליישם את שני המודלים בעזרת קרנות סל (ETFs) במקום מניות ואיגרות חוב בודדות ובמקום זהב פיזי. אבל כדאי לדעת שרוב קרנות הסל אינן מחזיקות בעצמן זהב, אלא רק עוקבות אחר מחירו. משמעות הדבר, שאין כלל רצפה למחיר יחידות ההשתתפות, מפני ששום נכס פיזי או התחייבות (במקרה של איגרות חוב) או בעלות (במקרה של מניות) עומדים מאחורי קרנות אלו.