אסטרטגיית קנה-החזק-ועקוב – סיפור חייה של אן שייבר

תאריך עדכון אחרון: דצמבר 10, 2021  /  קטגוריה: השקעות 123

איטי ועקבי מנצח במרוץ  /  איזופוס

אן שייבר נולדה בשלהי המאה ה-19 למשפחה מרובת ילדים בברוקלין, ניו יורק. לא הייתה זו תקופה טובה להיוולד כאשה, עניה ועוד יהודייה. עם זאת, גורלה היה כנראה מר יותר אם הייתה נולדת באותה תקופה באירופה, שבה סיכוייה לצלוח בשלום פוגרומים ושתי מלחמות עולם היו דלים למדי.

כדי לעזור בכלכלת הבית למדה אן מזכירות ומיד לאחר מכן התחילה לעבוד בהנהלת חשבונות – מה שאיפשר לה לאחר כמה שנים לסיים קולג' וללמוד משפטים.

מצוידת בהשכלה וניסיון קודם בעבודה הצטרפה אן לרשות המיסים האמריקאית (IRS) ועבדה שם במשך 23 שנים. למרות שנחשבה עובדת לדוגמה, היא מעולם לא קודמה מעבר לתפקיד שבו החלה את הקריירה שלה. בהתחשב ברוח התקופה, אפשר להסיק שהדבר נבע משתי סיבות שעמדו לה לרועץ במשך כל חייה: היותה אישה ויהודייה. באותן שנים היה מקובל, גם בקרב הנשים, להאמין בעליונות גברית. כמו כן לא הייתה זו בושה, אפילו בקרב העלית האמריקאית (והקנדית) להיות אנטישמי.

יתכן והייתה סיבה נוספת לאי קידומה. אן הייתה טיפוס שקט ולא מתבלט – זאת אנו למדים מכך שלא היו לה חברים והיא מעולם לא נישאה – וכאשר הגיע הזמן לקדם מישהו, היה קל לשכוח אותה ולבחור צעקן כלשהו, שלא ניתן היה להתעלם מנוכחותו.

משכורתה המרבית של אן הגיעה בזמנו ל- $4,000 לשנה (כ- $60,000 של ימינו), כך שלאחר מיסים והוצאות מחיה הכרחיות בניו יורק, לא היה באפשרותה לחסוך הרבה, למרות שהיא סיגלה לעצמה אורח חיים סגפני במיוחד והרגלי חיסכון חריפים. מכאן ועד ההכרה שמוטב לה להשקיע את חסכונותיה באפיק מניב, גם אם מסוכן יותר מתוכניות חיסכון אקראיות, הדרך הייתה קצרה.

ראשית דרכה בעולם ההשקעות הייתה זרועת מוקשים. בלשון המעטה אפשר לומר שחוסר היציבות הכלכלית בין שתי מלחמות עולם לא היה אידיאלי למטרה זו (בין 1929 ל- 1932 איבדו מדדי המניות 90% מערכם). שנית, לא היה לה כל רקע או השכלה בשוק ההון, ושלישית, פאר הטכנולוגיה באותם ימים היה הרדיו, ואף הוא היה בחיתוליו. מעבר למה שפורסם בעיתון, לא הייתה לאן כל אפשרות לחקור את מצבן הפיננסי של חברות ולא אפשרות לקנות ניירות ערך בעצמה ללא מעורבות של ברוקר בשר ודם. ואכן היא נכוותה כמה פעמים, עד שמצאה ברוקר הגון שדרכו סחרה במניות במשך עשורים רבים.

חיי החברה הדלים של אן, כללו מלבד הברוקר שאתו התייעצה מידי פעם בנוגע לקניית מניות, גם עורך דין שהיה הדבר הקרוב ביותר לידיד ומפיו נודעו לציבור הרחב רוב הפרטים על חייה. לא ידוע על כל דמות נוספת שהייתה קרובה אליה, כולל ממשפחתה.

בגיל 51 פרשה אן לגמלאות עם פנסיה ממשלתית צנועה. היא גרה לבדה בדירה קטנה, ובשכירות מסובסדת, לא היו לה ילדים, בן-זוג, או חברים קרובים. תיק ההשקעות שלה לעומת זאת, עשה חיל ועד לפרישתה הספיק לתפוח לסכום של $21,000 (כ- $300,000 של ימינו). מה שרמז לה אולי, שלמרות חוסר ניסיונה בהשקעות, היא בכל זאת פועלת נכון.

למרות שהפסיקה לעבוד, לא שינתה אן דבר באורח חייה הסגפני. בנוסף, היא המשיכה לחסוך, להשקיע במניות, ולהשגיח מקרוב על ביצועי תיק ההשקעות שלה. שגרה זו נמשכה חמישים (!) שנה נוספות וכאשר היא נפטרה לבסוף בגיל 101, היה ערכו של תיק ההשקעות שלה 22 מיליון דולר השווים ל- 36 מיליון דולר של ימינו.

בצוואה שערך עבורה ידידה עורך הדין, היא הורישה את כל רכושה ל- 'ישיבה יוניברסיטי' לצורך מלגות לימודים המיועדות לנשים יהודיות חסרות אמצעים.

עקרונות ההשקעה של אן שייבר

צורת ההשקעה של אן שייבר יכולה ללמד רבות על הדרך הנכונה שאדם פרטי יכול להצליח בשוק המניות. אין צורך במנת משכל של גאון או בכישורים מיוחדים, אבל בהחלט יש צורך בשכל ישר, נחישות, סבלנות, והתמדה. הנה עשרה עקרונות שיישמה אן, בין שהייתה מודעת לכך או לא:

עיקרון #1         היא התחילה לחסוך ולהשקיע בגיל צעיר יחסית וברמת סיכון שהתאימה לה

הרווח במקרה זה משולש: כסף שמתחיל להצטבר, אימוץ הרגלים נכונים, והחשוב מכל, התפתחות צורת חשיבה אחראית ובוגרת הלוקחת בחשבון את הסיכון הכרוך בסוגים שונים של השקעות.

עיקרון #2         היא הקפידה להשקיע בצורה הפשוטה ביותר ורק במה שהבינה

כבר אז שוק ההון היה עמוס ב 'מכשירים' מכל הסוגים, שמטרתם העיקרית לבלבל ולפתות משקיעים ובמיוחד משקיעים טירונים, קלי דעת, או רודפי בצע. אן ידעה מה היא קונה ולמה. היא מעולם לא ניסתה 'לחשוב מחוץ לקופסה' או לצאת מ'אזור הנוחות' שלה. במכתבו השנתי למשקיעים (1996) בחברת Berkshire Hathaway הסביר וורן באפט בפעם הראשונה את עיקרון "מעגל הכשירות" (circle of competence), שבאופן לא מפתיע חפף את צורת המחשבה של אן.

עיקרון #3         היא השקיעה לטווח ארוך מאד בחברות איכותיות בלבד

לא צריך להיות רואה חשבון או מומחה לשוק ההון כדי לאתר את החברות הטובות ביותר בתחומן. יש רק לבדוק אם הן פעלו וגדלו במשך שנים רבות, אם יש למוצריהן ביקוש רב, ואם שווי השוק שלהן נאמד בעשרות מיליארדים. אם התשובה לשלושת השאלות חיובית, אזי היה להן מקום בתיק ההשקעות של אן. מלבד היתרונות המובנים בהשקעה לטווח ארוך, זוהי גם הדרך הטובה ביותר להימנע מתשלום מיותר של מס ריווחי הון. גם מי שלא עבד במס הכנסה יודע זאת.

עיקרון #4         היא העדיפה חברות איכותיות המשלמות דיבידנד ומגדילות אותו דרך קבע

ישנן חברות נפלאות שמסיבות שונות אינן משלמות דיבידנד. אין כל מניעה להשקיע בהן, אך ככלל רצוי למשקיע קטן להקטין את הסיכון על ידי השקעה באותן חברות איכותיות שלא רק משלמות דיבידנד אלא אף מגדילות אותו בהתאם לרווח השנתי. לשורה התחתונה עוזרת גם העובדה שדיבידנדים זוכים למס מופחת.

עיקרון #5         היא השקיעה מחדש את הדיבידנדים + חסכונות חדשים באותן חברות משעממות

לא רק שאן לא משכה את הדיבידנדים לצריכה שוטפת, היא אף לא הניחה לסכומי הכסף שהצטברו 'לנוח' בחוסר מעש. היא השקיעה אותם מחדש וגם הוסיפה חסכונות חדשים כדי שיהיה לה נתח בעלות גדול יותר בחברות אלה וכדי לקבל דיבידנדים גבוהים יותר בהמשך. אני מכנה תהליך זה, 'ריבית דריבית על סטרואידים'.

עיקרון #6         היא עקבה אחר ביצועי תיק המניות שלה

'שגר ושכח' טוב (אולי) לעולם הטילים המונחים, ולקרנות ETF המחקות מדד רחב. במקרה של תיק מניות, יש צורך לעיתים (נדירות) להיפטר ממניות חברה שהייתה נפלאה, אך מסיבות כלשהן איבדה את מעמדה המוביל ועתידה לא נראה מבטיח.

עיקרון #7         היא שמרה על שליטה מוחלטת בתיק המניות שלה

למרות קשריה הטובים עם הברוקר שלה, אן קיבלה את כל ההחלטות הנוגעות לתיק המניות שלה בעצמה. היא הרבתה להתייעץ אתו וללמוד ממנו, אך בזה הסתיים תפקידו. נראה שהיא הבינה היטב ש- "לאף אחד לא אכפת מכספך יותר ממך".

עיקרון #8         היא נשארה ממוקדת

חוצן שהיה מנסה ללמוד על ההיסטוריה האנושית משינויים בתיק המניות של אן, היה מגיע למסקנה נחרצת שלא התרחש דבר משמעותי על פני כדור הארץ במאה העשרים. מלחמות, אסונות, משברים, ושינויים חברתיים עמוקים לא הסיטו אותה מתוכנית ההשקעות שקבעה לעצמה. על פי הברוקר שלה, היא פשוט התעלמה מתנודות השוק והטלטלות בעולם והתרכזה רק במה שבשליטתה.

עיקרון #9         היא קנתה מניות ולא קרנות

אמנם בתקופת חייה לא היו קיימות עדיין קרנות סל (ETF) מחקות מדד, אבל היו שפע של קרנות נאמנות, הפרדה, וגידור, שהיא בחכמה לא התפתתה לקנות. כך היא חסכה דמי ניהול, עמלות נוספות, תשלומי מס, ומעל הכל, ביצועים עלובים. התוצאה הסופית מראה שהיא השאירה את הקרנות הרחק באבק ואף הכתה את מדד ה- 500 S & P שוק על ירך.

עיקרון #10      היא חייתה בבריאות טובה עד גיל 101

יותר מהישגיה בתיק המניות, מדהימים אורך חייה ובריאותה הטובה. אין רבים שנולדו בתקופתה ושרדו כל כך הרבה שנים. מכיוון שאן השקיעה בחברות איכותיות, שהתפתחו וגדלו עם הכלכלה האמריקאית – הזמן הפך לידיד הטוב ביותר של תיק המניות שלה. מוסכם שלא כל אחד יכול להאריך ימים כמוה, אבל כל אחד יכול גם יכול לשפר את הרגלי האכילה, שתיה, שינה, התעמלות,… כך שיהיה בריא יותר בזמן המוקצב לו.

לא כל אחד יכול

לכאורה אין דבר יוצא דופן בתשעה וחצי העקרונות הראשונים וכל אחד יכול ליישם אותם בגרסה הנוחה לו. אין צורך באסטרטגיה מתוחכמת, במכשירים פיננסיים מסובכים, או בציוד יקר. יתר על כן, כמעט מובטח למשקיע ארוך טווח ששמירה על עקרונות אלו יניבו בסופו של דבר תשואה הגבוהה מזו של מדד המניות הכללי. למרות זאת, רק מעטים (אם כי מספרם עולה עם השנים) מבין המשקיעים מאמצים את גישת קנה-החזק-ועקוב לאורך זמן.

הצד השני של המטבע

הצלחתו הפנומנלית של תיק המניות לא מסתירה מספר טעויות מהותיות באופן שאן קיבלה את החלטותיה והוציאה אותן לפועל. לבעלי טורים שהריעו לתוצאה הסופית לאחר מותה, היה נוח להתעלם מפגמים בולטים לעין בדרך שבה הושגה הצלחה זו:

פגם #1            היא לא קבעה לעצמה מטרה

למרות שכל המומחים (אמיתיים או מטעם עצמם) טוענים שקביעת מטרה היא הדבר הראשון שחייב כל חוסך ומשקיע לעשות, אני סבור שבתחילת הדרך הדבר מיותר. לא מזיק כמובן, אך מיותר. הסיבה היא, שממילא לוקח זמן להגיע לאיזשהו סכום משמעותי ובמשך זמן זה, המציאות וסדר העדיפויות משתנים. ברם, מגיע רגע שבו כן חייבים להחליט מה לעשות עם הכסף מפני שאי החלטה היא גם החלטה, ובדרך כלל גרועה.

פגם #2            במותה הכיל תיק ההשקעות שלה למעלה ממאה מניות

רבים מדקלמים (בטעות) שגיוון (diversification) הוא "ארוחת החינם היחידה בעולם ההשקעות" ובמשתמע, שיש לנצל אותה ככל האפשר. הניסיון מראה שאכן רמה מדודה של גיוון חשובה ביותר לכל תיק השקעות, אבל גיוון יתר גרוע לפעמים מחוסר גיוון כלל. לא ידוע מה הייתה עמדתו של הברוקר במקרה זה והאם אן קנתה חברות רבות כל כך למרות עצתו, אבל מחקרים אמפיריים הוכיחו שעשרים עד שלושים מניות הם די והותר כדי לקבל אפקט מרבי של גיוון.

פגם #3            היא הלכה רחוק מדי בצורת החיים המינימליסטית שלה

אני חסיד של מינימליזם, שתודות להעלאת המודעות לאיכות הסביבה זוכה לעדנה בעשור האחרון. עם זאת, גם רעיון טוב הנמתח מעבר לגבולותיו הטבעיים הופך לרעיון הרבה פחות טוב; ואם מותחים אותו אף יותר, הוא פשוט הופך לרע. אן, שגרה בדיור מסובסד, לא קנתה בגדים או רהיטים חדשים לפחות חצי מאה, וכל זאת כדי לחסוך עוד קצת כסף, התמקמה בלי ספק בקצה השפיץ של הסקלה המינימליסטית.

פגם #4            היא הורישה את כל הונה למוסד פרטי

אין כמובן כל רע בכך, אבל עדיף היה (לדעתי) לתת חלק מהכסף ישירות לנצרכים – בני משפחה או אחרים שאן הכירה – ולהתחיל את התהליך בעודה בחיים. באופן זה יש לתרומה גוון אישי ואפקט רב יותר. כמו כן, בתרומה למוסד כלשהו חלק מהכסף מתבזבז בהכרח על הוצאות מנהליות, לכן סוג כזה של תרומה מתאים באופיו לעשירים מופלגים שהכסף זורם אליהם בקלות ובין רכישת מטוס פרטי לבילוי בקזינו, רוצים גם לקנות את הנצחת שמם. עניים שחסכו פרוטה לפרוטה כל חייהם ולעת שיבה גילו שהם דוגרים על אוצר קטן, מוטב שימצאו דרכים יצירתיות יותר להורישו.

לבסוף

אן שייבר הייתה ללא צל של ספק אחת המשקיעות המוכשרות ביותר במאה העשרים, אך בלהיטותה להגדיל את הונה, היא שכחה שכסף הוא רק אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. היא הייתה יכולה בקלות לשפר את תנאי חייה ותנאי חייהם של אחרים בסביבתה שסבלו ממצוקה חומרית ועדיין היה נשאר לה מה להוריש.

צחוק (או בכי) הגורל: כמה שנים לאחר שהתקבלה תרומתה של אן שייבר, הפסידה 'ישיבה יוניברסיטי' מאה מיליון דולר ($100,000,000) בהונאה של ברני מיידוף, שדרך אגב, גם… כיהן בחבר המנהלים שלה.

*  סיפור חייה של אן שייבר פורסם לראשונה בניו יורק טיימס כמה חודשים לאחר מותה ב- 1995.