אבני נגף לא שגרתיות בדרך לחירות כלכלית

תאריך עדכון אחרון: אוקטובר 20, 2023  /  קטגוריה: דעות

ניסיון הוא השם שאנו נותנים לשגיאותינו  /  אוסקר ווילד

דור הבייבי-בום (ילידי 1964 – 1946) מתפוגג לאיטו לגיל השלישי. בשנה הבאה יחצה הבומר האחרון את גיל 60, וכבר היום חצי מהבומרס עברו את גיל 70. אפשר להניח כמעט בוודאות שכל הבומרס שחיו באמצע שנות השמונים בקנדה נחשפו למסע פרסום אינטנסיבי שכותרתו "חופש 55". המסר הגלוי רמז שאפשר להגיע לעצמאות כלכלית בגיל 55, ליהנות מאורח חיים אקזוטי או קריירה שנייה במשרה חלקית, ולחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה.

אחראית לכך היא הזרוע הפיננסית של חברת ביטוח בשם 'לונדון', שדרך אגב עדיין קיימת ועדיין משתמשת בסיסמה השחוקה הזו. עם הזמן הסתבר שהחברה קיימה את אשר הבטיחה. מנהליה אכן היו יכולים להרשות לעצמם לפרוש בגיל 55. הלקוחות, לא כל כך. למעשה אחת מאבני הנגף השגרתיות, אך היותר מסוכנות בדרך לחירות כלכלית היא הפקדת כסף (לא יהיה מדויק לקרוא לזה 'השקעה') בקרנות כאלו או אחרות, שמונפקות על ידי חברות ביטוח.

לפי אומדנים שונים, חיים היום בקנדה כשלושה מיליון אנשים הנהנים מעצמאות כלכלית. זה לא אומר שכולם הפסיקו לעבוד, אלא רק שהם לא חייבים לעבוד יותר למחייתם. מספרם יכול לגדול אם אלו שרוצים בכך מספיק חזק אך עדיין לא הגיעו למטרה יתגברו על שלושה סוגי מכשולים: רגילים, שנהוג לדבר עליהם, אחרים שמוזכרים לעיתים רחוקות, וכאלו שכמעט ולא מוזכרים.

פוסט זה ידון בשלושה מכשולים שכמעט ואינם מוזכרים.

  • בדידות

זוהי עובדה שבעשורים האחרונים אנשים מרגישים יותר ויותר בודדים, ומגפת הקורונה אף האיצה והחמירה את התהליך, בעיקר בקרב צעירים אך גם בקרב מבוגרים. סקר שנערך בארה"ב מצא שלאדם אחד מתוך שבעה אין אף חבר! וחצי מהאמריקאים הודו שהם מרגישים בודדים. אני בטוח שבקנדה ובמדינות אחרות המצב דומה. ראש שירותי הבריאות בארה"ב טוען שמבחינה בריאותית מגפת הבדידות מסוכנת יותר מעישון יומי ומעלה את הסיכוי למחלות לב, שבץ מוחי, דיכאון קיומי, ובמיוחד דמנציה.

מדהים שרשתות חברתיות במקום "לחבר בין אנשים", כפי שמתחסד מארק צוקרברג, רק מגדילות את הבדידות. הצעקה הטכנולוגית האחרונה – בינה מלאכותית כבר עושה זאת על סטרואידים. לדוגמה, רק לפני עשר שנים כאשר יצא למרקעים הסרט Her, שבו תיאודור טוומבלי (חואקין פיניקס) מתאהב בקול נשי של מערכת הפעלה (סקרלט ג'והנסון), התייחסו אליו המבקרים כאל מדע בדיוני ואל התופעה עצמה כאל מוזרות של אינדיבידואל.

היום לא רק הבינה המלאכותית התקדמה, אלא גם ובמיוחד הרובוטיקה. בובות סיליקון הנראות אנושיות למדי מסוגלות לנהל שיחת חולין ולבצע פעולות שונות באופן משביע רצון, כתחליף למגע אנושי. אשה או גבר בשר ודם לעולם לא יוכלו להתחרות בהומנואידים נטולי צרכים ובעלי פנים וגוף מושלמים, שלא יפסיקו ללמוד איך לספק את כל מאוויינו. יתכן שעשר שנים מהיום יימכרו דגמים מתקדמים במחיר שווה לכל נפש בוולמארט, אמזון, וקוסטקו.

יובל הררי תוהה: איזה סוג יחסים יהיו כאשר מחשבים וחפצים יבינו אותנו טוב יותר מהאנשים בחיינו?

בעבר עמדתי בתוקף על כך שמשקיע טוב חייב להיות בראש ובראשונה משקיע חי. אני רוצה להרחיב את היריעה ולטעון שמשקיע טוב חייב להיות גם משקיע בריא – נפשית וגופנית. בן או בת זוג, משפחה וחברים אינם מטרד ואינם מותרות, אלא צורך קיומי. המחזאי טנסי וויליאמס כתב בהקשר זה, "כאשר רבים כל כך בודדים, זה בלתי נסלח להיות בודד לבד".

  • למה להזיע אם אין מחר

איש אינו יודע מה צופן בחובו העתיד. יתכן שהעולם אכן יגיע לקיצו בדרך זו או אחרת, כפי שמנבאים רבים, אבל באותה מידה יתכן גם שלא. לא בעתיד הקרוב בכל אופן. הבה נודה על האמת, לא כולם חרוצים ולא כולם מוכנים להתאמץ כדי להשיג את מטרותיהם, בהנחה שבכלל יש להם כאלו. עד היום שימוש בתירוצי "אכול ושָׁתוֹ כי מחר נמות" ככיסוי לעצלות לא עלו יפה.

כחלק מהמהפכה ההיפית באמצע שנות הששים, שטף גל של שירי חיים רק פעם אחת את גלי האתר. לדוגמה,

            כאשר אני חושב על כל הדאגות שאנשים מוצאים / ואיך הם ממהרים לסבך את מחשבותיהם / על ידי רדיפה אחרי כסף וחלומות שלא יתגשמו / אני שמח שאנחנו שונים ויש לנו דברים טובים יותר לעשות

באותו זמן שחרר שארל אזנבור את השיר 'רק אתמול' (לחן: חורחה גרברנץ) שתורגם לאנגלית בשם אתמול, כשהייתי צעיר. מילות השיר מהדהדות וידוי של בטלן / בליין המבכה את הזמן, שהיה הנכס העיקרי שלו, ובוזבז לריק.

החיים מכריחים כל אחד להחליט איפה על הספקטרום שבין בטלנות ועוני ובין חתירה להגשמת מטרות הוא רוצה להיות.

דרך אגב, צריך להפריד בין סגנון השקעה פסיבי (ומומלץ) של 'רוב הזמן שב ואל תעשה', לבין הצורך לעבוד קשה כדי להרוויח יותר כסף ולהגדיל את תיק ההשקעות, לא רק באופן אורגני, אלא גם ובעיקר באופן יזום.

  • מנת משכל גבוהה

וורן באפט סבור ש"אם יש לך מנת משכל של 160, עדיף שתיתן 30 נקודות למישהו אחר מפני "שאין צורך בהרבה שכל בעסק הזה". באפט אמנם טעה קצת במספרים כי גם מנת משכל 130 היא הרבה מעל לממוצע (115 – 85), אבל כוונתו ברורה: בהשקעות, IQ ממוצע עדיף על פני IQ גבוה.

בעלי מנת משכל גבוהה ידועים לשמצה בשל ביטחון עצמי מופרז, חוסר סבלנות, וגרוע מכל זלזול בדעות וניסיון של אחרים. אולי יש תחומים שתכונות אלו מועילות (צבא? פוליטיקה?), אך בהשקעות הן יעמדו להם לרועץ בכל צומת החלטות.

וזה מזכיר לי בדיחה

לאחר מותו עלתה נשמתו של איינשטיין לשמיים, ושם פגשה נשמה אחרת. "מה רמת המשכל שלך?" התעניין איינשטיין, "160" ענתה הנשמה. "יופי," אמר איינשטיין, "בואי נדבר על סודות היקום ועל הדרכים לחשוף אותם".

למחרת הוא פגש נשמה אחרת וחזר על שאלתו, "מה רמת המשכל שלך?" "120" ענתה הנשמה השניה. "מעניין," המהם איינשטיין, "בואי נדבר על אמנות ואקטואליה".

יום אחר כך, הוא פגש נשמה שלישית ושוב, "מה רמת המשכל שלך?" "80" ענתה הנשמה השלישית. איינשטיין חכך בדעתו ונאנח לפני שפלט, "בואי נדבר על שוק ההון אפוא".

לבסוף

אין מתכון לעקיפת מכשולים לא שגרתיים בדרך לחירות כלכלית, אלא רק עקרונות כלליים. אם הייתי צריך לנחש מה אחוז המצליחים לעקוף את כל אבני הנגף, הייתי מהמר על היחס הקיים עכשיו בקנדה בין אלו שהשיגו עצמאות כלכלית ושאר האוכלוסייה:  3 מתוך 40  או  7.5%.

מסתבר שאחד מקוראי הבלוג נמנה על 7.5% האחוזים שהשכילו להימנע מאינספור הפיתויים והמכשולים שעומדים בפני משקיע קטן בתחילת דרכו. תיק ההשקעות שלו מורכב משלוש קרנות ETF – האחת מכסה את השוק האמריקאי, השניה את אירופה, והשלישית את האזור הפסיפי; וכל זה בדמי ניהול (MER) של 0.1%! בחלק של הכנסה קבועה הוא קנה איגרות חוב לזמן קצר של ממשלת ארה"ב בתשואה של 5.5%!

זהו תיק השקעות פשוט, אלגנטי, ושלא גוזל זמן. אם הוא גם יקפיד על פסיביות, אזי החץ ששלח יפגע בול במרכז המטרה.

בין אם הוא יודע או לא, תיק ההשקעות שלו עונה על עשרת הכללים שניסח ג'והן בוגל הזכור לטוב:

  1. הכן תוכנית [השקעות] שיהיה לך נוח איתה.
  2. השקע מוקדם ולעיתים קרובות.
  3. אל תישא סיכון גדול מדי או קטן מדי.
  4. גוון.
  5. אל תתזמן את השוק.
  6. השתמש בקרנות [ETF] מחקות מדד.
  7. הקפד על הוצאות נמוכות.
  8. הקטן את חבות המס ככל האפשר.
  9. הקפד על פשטות.
  10. התמד.

הערות

  • הבחור השכיל להימנע מקריפטו, מחברות קנביס, מחברות בינה מלאכותית, ממניות meme, מהנפקות ראשוניות (IPOs) ושאר מלכודות פתאים המעפעפות בריסיהן הארוכים למשקיע טירון.
  • את סעיף 8 הוא לקח לקצה בזה שעבר לגור במדינת מקלט מס.
  • סעיף 10 עדיין דורש הוכחה, אבל כבר שנתיים שהוא מתמיד ויש לי הרגשה שהבחור בדרך הנכונה.
  • נראה שגם לי יש דבר או שניים ללמוד מתיק ההשקעות שלו.

9 תגובות בנושא “אבני נגף לא שגרתיות בדרך לחירות כלכלית

  1. ממ…..פוסט לא ברור. מצטערת לא הצלחתי להבין מה רצית להגיד בעצם.

    האם הבנתי נכון לגבי הסיום: האם הקורא שלך הוא אחד מאלה שהגיעו לעצמאות כלכלית? (אחד מאותם 7.5% )

    אהבתי

    1. אני לא חושב שהוא הגיע לעצמאות כלכלית. הוא צעיר מדי. אבל הוא הצליח לדלג מעל מכשולים קלאסיים שטירונים נופלים בהם. לדוגמה,
      • להתייחס לשוק המניות כאל משחק מזל: אקטיביות, תיזמון שוק, טווח קצר, עירוב רגשות, …
      • לקבל עצות מליצנים פיננסיים.
      • להתעלם מסיכונים.
      • לבחור בהקצאה לא מתאימה של נכסים ובמכשירי השקעה רעילים.
      • לשנות אסטרטגיה לעיתים קרובות.
      • לא להשתמש במקלטי מס.
      • ויתור על חתירה לאוריינות פיננסית.
      • לתת למישהו אחר לנהל את תיק ההשקעות.

      כנראה שלא הייתי ברור מספיק.

      Liked by 1 person

  2. תודה. פוסט קליל ונעים לקריאה.
    קצת פחות מדי ברור וקולע לטעמי, ולא כל כך ממוקד. אבל העקרונות המנחים בפוסט הובנו.
    לדעתי החלק של הבדידות היה לא מובן במיוחד…
    בדידות מפריעה להגעה לעצמאות כלכלית?
    זו הסיפא?

    הייתי מוסיף עוד סעיף חשוב מאוד בעולם המודרנו-צרכנו-קפיטליסטי של היום… משהו שאפשר להכליל כאבן נגף "לא שגרתית" בדרך לחירות כלכלית:
    צרכניזם.
    למה לא שגרתית?
    כי עד כמה שמדברים עליה ועד כמה שחיים אותה יום יום, היא נטמעת בשלל הסחות הדעת בעולם המערבי, מבליחה לכמה רגעים כדי לדקור ולעקוץ ומיד מתחבאת שוב באתגרי החיים.
    והצד השני שלה – מינימליזם.
    אולי צרכניזם הוא השגרה, אבל מינימליזם הוא בהחלט לא שגרתי.

    בספרם "המליונר מהדלת ממול", המחברים מדברים על שחקני התקפה (=מרוויחים הרבה) ושחקני הגנה (=מוציאים מעט). וזו מטאפורה מעולה.
    אבן נגף לא שגרתית היא שחקני התקפה מעולים אבל שחקני הגנה גרועים (מדובר על משק בית, בעל ואישה, הכנסה שנתית של משק בית אמריקאי ממוצע).
    אני חושב שבכל האמור לצרכניזם, היא אבן הנגף הכי לא שגרתית שיש, היות ואנו גדלים ממש לתוך עולם צרכניסטי שהופך אותנו לברגים של צרכניזם, חיים את חיינו כצרכנים מעולים שרודפים אחרי חפצים וחידושים ללא הרף.

    האבא הרוחני שלי – George Carlin – סיכם את זה יפה מאוד.

    A Place For My Stuff (1986) – George Carlin
    https://www.youtube.com/watch?v=d8xyKInZZWA

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה