מסתורי הזמן

תאריך עדכון אחרון: אוקטובר 27, 2023  /  קטגוריה: דעות

אם אתה אוהב את החיים אל תבזבז זמן, מפני שהחיים עשויים מזמן  /  ברוס לי

אין לו טעם ואין לו ריח. אין לו צורה ואי אפשר לגעת בו. מרגע לידתנו, זמן נוכח בחיינו באופן רציף, ומה שלא נעשה, אי אפשר לאגור, לעצור, להאט, להאיץ, או לשנות את כיוונו. אם לפתע מסיבה כלשהי הזמן יעמוד מלכת, נמות מיד. אנחנו וכל דבר חי אחר. המלה 'זמן' על נגזרותיה (הקדמתי, איחרתי, רק רגע,…) מוזכרת בחיי היום יום יותר מכל מלה אחרת. ועדיין הפיזיקה המודרנית יודעת מעט מאד על מהותה של הישות המוזרה הזו ששולטת בחיינו באופן מוחלט.

מפליאה במיוחד היא היכולת למדוד בדיוק רב גודל פיזיקלי שקשה להבינו או אפילו להגדירו בצורה מספקת. למשל, שעון אטומי יכול להגיע לשגיאה של פחות משניה כל 10 מיליון שנים. דוגמה שניה, אפשר בעזרתו לראות שלוקח לכדור הארץ 365 ימים, 6 שעות, 9 דקות, ו- 9.76 שניות להשלים הקפה סביב השמש, ולחשב בעזרת מדידות נוספות, שכדור הארץ עשה זאת כבר 4.54 מיליארד פעמים.

מה בעצם אנו יודעים עד כה?

• הזמן מאפשר להבחין בין רגע אחד למשנהו. הפיזיקאי התיאורטי ג'והן ווילר אמר ספק ברצינות ספק בצחוק, שזו דרכו של הטבע להבטיח שלא הכל יקרה בבת אחת.
• חץ הזמן נע באופן בלתי הפיך רק קדימה, מהעבר דרך ההווה לעבר העתיד.
• כמו שלושת ממדי המרחב, גם הזמן הוא ממד, אך עם תכונות שונות. לדוגמה, במרחב אפשר לנוע לכל כיוון או לא לזוז, בממד הזמן מוכרחים לנוע ורק קדימה.
• יש לנו זיכרונות מהעבר, ואילו העתיד אינו ידוע.
• במכניקת הקוונטים יש תופעה הפוכה של חלקיקים ש'זוכרים' את העתיד, ולפי זה התנהגו בעבר.
• הזמן נוצר עם המפץ הגדול. לפני כן הוא לא היה קיים (לא סופי).
• הזמן אלסטי.

התכונה האחרונה מצריכה הסבר

עד לפני מאה שנים היה מוסכם שזמן הוא גודל מוחלט. דקה תימשך בדיוק דקה, בלי תלות במיקום, במהירות, או בכל גורם אחר. ואז הוכיח איינשטיין שניתן להאט ולעוות את הזמן. בערך. עבור גוף נע הזמן עובר לאט יותר (תורת היחסות הפרטית), ודקה של אדם מאיץ ארוכה יותר מדקה של אדם נייח. למרות שהמאיץ כלל אינו מרגיש בכך. צריך להדגיש שלגבי שאר העולם אין כל שינוי בקצב הזמן. כך גם עבור גוף הנמצא ליד שדה כבידה (תורת היחסות הכללית). בהתנסות היומיומית אין כל אפשרות להבחין בכך, מפני ששינוי הזמן במהירויות שאנו נעים בהן כל כך זעיר, שאפילו לא ניתן למדדו. אולם לגבי גופים שנעים קרוב למהירות האור או שנמצאים בקרבה לשדה כבידה מסיבי, האטת הזמן ברורה לעומת הזמן העובר על גוף נייח או גוף המרוחק משדה כבידה מסיבי.

בניגוד לבלבולי הביצים על אפשרות שאנו חיים בתוך הדמיית מחשב, הרי שאלסטיות הזמן הוכחה בניסויים רבים ואין היום מדען שחולק על כך. נכון, קשה להעלות על הדעת שאדם יוכל אי פעם להתקרב למהירות האור או למסה מסיבית כל כך עד שהזמן יואט בצורה משמעותית עבורו, אבל החסמים לכך הם ביולוגיים והנדסיים, לא עקרוניים. חוקי הטבע כפי שאנו מבינים אותם היום מאפשרים לחוות את האטת הזמן.

מסע לעבר

צריך להודות שמשוואות תורת היחסות אינן סותרות מסע בזמן לעבר. למרות זאת הדבר בלתי אפשרי בגלל סיבתיות. לדוגמה, אם אחזור לזמן שאבי פגש את אמי ואצליח למנוע את פגישתם, הרי שלעולם לא איוולד. מכיוון שכבר נולדתי בעתיד, הרי שהסתירה הלוגית אינה ניתנת ליישוב, אלא אם נפליג למדע בדיוני של ריבוי יקומים וכדומה.

בחזרה לעתיד (1985)

בנוסף אני מוצא שלוש סיבות לפחות לכך שאי אפשר להפליג לעבר:

1. יש הסכמה גורפת שתורת היחסות אינה שלימה. בעתיד כאשר תימצא תיאוריה מקיפה יותר, יהיה ברור שאי אפשר לחזור בזמן.
2. לא כל מה שאפשרי מתמטית, אפשרי פיזיקלית. יודעים זאת מבעיות פשוטות, ולכן גם בבעיה מסובכת העיקרון תקף.
3. העבר קיים רק בזיכרון (אנושי או מתועד). לא במציאות.

הסיבה האחרונה מצריכה דוגמה

אדם שצופה על כדור הארץ ממרחק של שבעים מיליון ק"מ, יראה שדינוזאורים מאכלסים אותו, למרות שאלו נכחדו כבר לפני 66 מיליון שנים. אם הוא ירצה גם 'לקפוץ' לכדור הארץ כדי לחזות בהם מקרוב, הוא עתיד להתאכזב. יתברר לו שהוא לא חזר לעבר, אלא שלתמונת הדינוזאורים פשוט לקח שבעים מיליון שנים להגיע לעיניו.

כבר כתבתי בפוסט קודם שפיזיקאים מהשורה הראשונה כל כך מתוסכלים מהמבוי הסתום שבו הם תקועים עד שהם מוכנים להופיע בפני קהל עם סיפורי אלף לילה ולילה על חייזרים, או 'חורי תולעת', או מסעות בזמן. כך בהבל פה הם מנצלים את אי הסתירה המתמטית, שכרגע מאפשרת להם להתפרנס יפה כבדרנים, תחת מעטה אקדמי מכובד.

לבסוף

הפילוסוף היווני הרקליטוס האמין כי מהות הקיום היא זרימה ושינוי וכי כל מה שקיים נמצא בתהליך מתמיד של תנועה. במילותיו הוא: אינך יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים, שכן הנהר כבר אינו אותו נהר ואתה אינך אותו אדם. עם זאת, באמנות ניתן לפעמים לרמות (חלקית) את הזמן. איך? למרות ש"הנהר כבר אינו אותו נהר", עדיין אפשר להעביר רגשות בצורה מדויקת, אפילו על פני פער רב-שנים. מקרה לדוגמה, הסרט קזבלנקה משנת 1942.

למרות הזמן הרב שעבר מאז שצולם בשחור לבן, ולמרות שכל שחקניו כבר עברו מן העולם והמציאות השתנתה באופן דרמטי, הסרט מעביר את אותן תחושות כמו ביום שיצא לאקרנים. לדוגמה, בסצנה נוגעת ללב מבקשת אילזה (אינגריד ברגמן) את סאם הפסנתרן (דולי ווילסון) לנגן עבורה את השיר כשהזמן חולף. האמת שהשיר אינו להיט ענק, אבל באווירת בית המרזח של ריק (המפרי בוגרט), בקזבלנקה תחת הכיבוש הגרמני, הוא מעביר היטב גם היום את הסנטימנט של אהבה מוחמצת וגעגוע למה שלעולם לא יחזור.