תאריך עדכון אחרון: נובמבר 17, 2023 / קטגוריה: דעות
הדרך הטובה ביותר לנבא את עתידך היא ליצור אותו בעצמך / גרסה לציטוט של אלן קיי
מלבד תרגום לעברית, טור האורח הנוכחי שנכתב על ידי קורא נאמן של הבלוג, דרש שינויי עריכה (באישורו) לצורך בהירות הקריאה. כמו תמיד הדעות בפוסט ודרך הצגתן משקפות את דעת הכותב בלבד.
נולדתי להורים שהיו שכירים כל חייהם וקיוו שאף אני אלך בדרכם. כלומר אעבוד בחברה גדולה ושתהיה לי הכנסה קבועה ויציבה עם הטבות נלוות. כך שבבוא הזמן אפרוש עם שעון זהב ופנסיה גדולה. בהיעדר מודל חיקוי אחר, זה גם היה דפוס המחשבה שלי באותם ימים. בתיכון למדתי במגמת חשמל, שלא אני בחרתי, אלא היועצת של בית הספר. אני דווקא רציתי ללכת למגמת מחשבים, שרק התחילה אז, אבל מי שאל אותי בכלל. הוריי התייחסו למה שאומרים בבית הספר בחרדת קודש ולא העלו על דעתם להתנגד או להתווכח.
כאשר התגייסתי לא חשבו בצבא פעמיים, אולי אפילו לא פעם אחת, ושלחו אותי להיות חשמלאי מטוסים. לא התלהבתי, אבל קיבלתי עלי את הדין.
בישראל
שלא כמו הצעירים היום, התחתנתי לפני השחרור ולמרבה המזל לחמי הייתה חברה של… עבודות חשמל. יותר מזה, היה לו חלום שהחברה תגדל לעסק משפחתי ומאד התאים לו שאני כבר חצי חשמלאי. למרות שעדיין רציתי לעבוד במחשבים, לא עמדתי בפיתוי והצטרפתי אליו כפועל שכיר פשוט. במבט לאחור הייתה זו נקודת המפנה שחרצה את עתידי המקצועי.
אחרי שנתיים התגרשו הוריה של אשתי, חמי היגר לארה"ב וחלום העסק המשפחתי התפוגג למחצה. למה רק למחצה? כי לפני שהוא עזב הקמנו חברה חדשה שבה היינו שותפים שווים, במקרה שהוא יחליט לחזור לארץ.
עכשיו כאשר נשארתי לבד לנהל את החברה גיליתי כמה 'שלדים בארון': ספקים שניפחו מחירים או שלא עמדו בדיבורם, עובדים מיותרים שלא תרמו הרבה, ועוד. למזלי לקוחות קיימים לא עזבו אותי והצלחתי להשיג נוספים. הקפדתי לקיים ארבעה עקרונות שחמי (איש קשה ולא חברותי, אבל הוגן וחכם) לימד אותי:
- להיות הבוס של עצמי, כי שכיר יכול להרוויח רק משכורת ולעצמאי השמיים הם הגבול.
- להיות איש המקצוע הטוב ביותר בחברה שלי, ככה שאף עובד לא יוכל 'לסובב' אותי.
- לדעת לאשורו, בכל רגע, את המצב הכספי של החברה.
- תמיד לשלם קודם לעובדים וספקים ורק אחר כך לעצמי.
ארבע שנים אחרי שחמי עזב, נתתי את מכת החסד האחרונה לחלום העסק המשפחתי, כאשר אשתי ואני החלטנו להגר לקנדה מסיבות שלא את כולן אפרט בימים קשים אלה. מה שאני כן רוצה לומר זה,
- באותם ימים (ואולי גם היום. אני לא יודע) לא היה קל להיות בעל עסק קטן בישראל. מצד אחד, המדינה הקשתה ללא צורך; ומצד שני מוסר תשלומים ירוד ביותר של הלקוחות. למדתי בדרך הקשה שגם חוזה סגור מכל עבריו וחתום מכל צדדיו אינו יותר מנקודת פתיחה לוויכוחים בלי סוף.
- חודש מילואים כל שנה בלי התחשבות בעסק שלי.
- לא רציתי שילדיי העתידיים יסתכנו בצבא. הנה, אמרתי את זה.
- בדור שלי (ואולי גם היום. אני לא יודע), הגברים היו בדרך כלל יוזמים את ההגירה ונשותיהם התנגדו בשקט, ובסתר ניסו לעכב ולהפריע. לפעמים הן הצליחו והניסיון נכשל לפני שהתחיל. אשתי, ייאמר לזכותה, הייתה נלהבת יותר ממני לעזוב את הארץ.
בקנדה
כמובן שרציתי להקים מיד את העסק שלי מחדש, אבל להיות מהגר פירושו לחזור צעד גדול לאחור – הן מבחינה כספית והן מקצועית; ואני לא יצאתי מהכלל הזה. רק לחשוב כמה יומרה הייתה לי לחשוב שבלי אנגלית מספקת, בלי להכיר את החוקים המקומיים, בלי רישיון מתאים, בלי להכיר את האתיקה, בלי להכיר את החומרים והאביזרים הנהוגים, ובלי להכיר שיטות עבודה מקובלות, אני יכול לפתוח עסק חדש. מהר מאד הבנתי כמה זה לא מציאותי, ושבוע אחרי זה כבר מצאתי עבודה כעוזר חשמלאי שכיר.
לאחר חמש שנים
בנוסף לבסיס מקצועי מוצק למדתי שבקנדה קשה ומתסכל להיות שכיר אם אינך שייך לאיגוד שמגן עליך מפני הלנת שכר ופיטורים שרירותיים. הגעתי למסקנה שאני כבר בשל לפתוח עסק משלי, אם כי החלטתי שלא בחשמל, אלא כקבלן עצמאי בהתקנת כבלים, שמעבירים נתונים (data), קול, וסיבים אופטיים. כן, יש מקצוע כזה.
היום
שני אתגרים עומדים בפניי בניהול העסק:
- למצוא לקוחות חדשים. זה לא קל לי כמו פעם.
- לטפח צוות עובדים נאמן שיעבוד איתי לאורך זמן. הבעיה, צעירים לא רוצים לעבוד קשה ומבוגרים חושבים שהם יודעים הכל.
אני עדיין נאמן לארבעת העקרונות שחמי לימד אותי, ויכול להוסיף עוד ארבעה משלי:
- המטרה העיקרית בהקמת חברה היא להרוויח כסף, כל השאר – משני.
- תמיד לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר, גם אם אפשר לחתוך פינות.
- לעולם לא ללכת מאחורי גבו של הלקוח בכל עניין שהוא.
- להכשיר צוות נאמן שאפשר לסמוך עליו לאורך זמן.
האם המעבר לקנדה הצדיק את עצמו?
כזכור מניתי ארבע סיבות שבגללן עזבנו את ישראל, והן נעלמו כלא היו אחרי שנחתנו כאן:
- הרבה יותר קל להקים ולתחזק כאן עסק, ומוסר התשלומים גבוה בלי השוואה לארץ.
- אם אני עוזב את העסק (אף פעם לא לחודש שלם), זה לחופשה או טיול.
- ילדיי ראו חיילים רק בטלוויזיה. החיסרון: אין להם את ההזדהות העמוקה עם ישראל והם לא מבינים את הסכנה שאורבת לה – מבפנים ומבחוץ.
- אחרי כל כך הרבה שנים אשתי ואני עדיין ביחד ולגמרי שלמים עם הצעד שעשינו. אם היינו חוזרים בזמן לאחור, היינו עושים זאת שוב בלי היסוס.
לבסוף
אני מאמין שכל אחד יכול להיות עצמאי, אבל לא כל אחד רוצה להשקיע מעצמו כדי להגשים את זה.
פשוט, אך לא קל 
מצא חן בעיני שהוא שלם עם עצמו. בלי מצד אחד ומצד שני ומצד שלישי
אהבתיLiked by 1 person
קצת מיותר לשאול האם הוא שלם עם עצמו לגבי המעבר לקנדה- זה לא נושא הפוסט.
חבל שבסיכום לא ברור:
האם הוא שלם עם הדרך המקצועית שעבר.
האם באמת היה כדאי להיות עצמאי?
1) האם הוא הרוויח הרבה יותר מאשר כשכיר?
2) האם הוא יכול לצאת לפנסיה?
3) האם הוא עבד או עובד פחות שעות מששכיר?
4) האם הוא הצליח לגדול ככה שהוא יכול לשבת על "זרי הדפנה" ולצחוק כל הדרך לבנק?
5) האם החיים כעצמאי היו יותר "קלים" משכיר? (לצאת לחופשות, להתעסק עם ספקים, לראיין ולנהל עובדים, להנות מהעבודה, ל"הפיל" את העט או המקלדת או המברג בשעה 5 ולשכוח מעבודה לגמרי……ועוד ועוד)
השורה האחרונה נכונה – ואני מסכים איתה
אבל ההשקעה הגדולה הזאת צריכה להשתלם כלכלית !!
לא תמיד כך הדבר- אפילו שאתה משקיע את כל כולך בזה.
אהבתיLiked by 2 אנשים
מסכימה מאד עם שמעון
ומוסיפה עוד שתי שאלות חשובות בעיניי
1) כמה זמן לוקח לעסק להפוך לריווחי ? (עד כמה שידוע לי – הממוצע הוא 4 שנים. כלומר צריך לעבוד 7\24 בהתחלה) לא סתם 90% מהאנשים שכירים – למי יש כוח.
2) עד כמה העסק יציב? (קורונה, "בנק" לקוחות קבועים וחוזרים) – נראה שעד היום הוא חייב להמשיך ולחפש לקוחות אחרת העסק לא זז.
3) האם ההכנסה היא יחסית קבועה – זה קשור לאפשרות לנהל את משק הבית ואת העסק בקלות. וזה קשור להחזקת צוות עובדים מסור ונאמן
אם העסק שלך עונתי למשל – קשה מאד להתנהל עם צוות או תקציב
אם יש לך פרוייקט גדול פעם ב3 חודשים ואח"כ 3 חודשים בלי כלום – איך תחזיק צוות? האם תשלם להם בזמן שאין עבודה?
אהבתיLiked by 1 person
לא עונה במקומו. מהנסיון שלי עצמאי תמיד יעבוד יותר משכיר. העבודה אף פעם לא נגמרת כי צריך לדאוג לכל הצדדים של העסק.
אהבתיLiked by 1 person
נכון, בגלל זה אמרתי – 90% הם שכירים.
אהבתיLiked by 1 person
להיות או לא להיות זה שאלה קיומית. מהסיפור לא ראיתי שום דבר כזה. תמיד הוא רצה להיות עצמאי ונהיה עצמאי מתי שהיה מתאים לו וזהו. סתם דרמה על כלום.
אהבתיאהבתי
הכל זה הוא והוא.
אהבתיאהבתי
בטוח שזאת הפמיניסטית.
אהבתיאהבתי
סתם קופצת. אם אשתו לא הייתה מעורבת אז מה רצית שהוא יכתוב?
אהבתיאהבתי
האישה בטח עבדה ופירנסה בזמן שהוא בנה את העסק.
לוקח זמן עד שעסק מתחיל להרוויח.
חוץ מזה אולי היא עדין עובדת גם עכשיו וזה עוזר להחזיק את הבית בתקופות קשות.
אהבתיאהבתי
לדעתי הרבה אנשים שהפכו עצמאיים זה בגלל שהם אנשים שלא מסתדרים כשכירים.
אנשים קשים בדר"כ – קשה להם לעבוד בצוות, או לקבל סמכות, הם תמיד יודעים יותר טוב מכולם.
גם בתור בוסים ובעלי עסק הם לא אנשים שקל לעבוד איתם- אבל אז לשכירים שעובדים אצלם אין הרבה ברירות.
אהבתיאהבתי
היה מאד מענין לשמוע משהו שאותו עברנו גם.
אמנם דרומית לכולם.
במקרה שלנו עבדנו תמיד קשה, אבל התמודדנו
בהצלחה אישית, ילדים ומשפחה.
לא לכולם זה מתאים.
אהבתיLiked by 2 אנשים
מתאים לבעל חברה להאשים שהעובדים עצלנים.
חבריקו אם לא הצלחת כל השנים לגבש גרעין נאמן של עובדים אז הבעיה במגרש שלך לא שלהם.
אהבתיאהבתי
היית צריך למצוא שותף. אפשר גם חלקית רק לפרוייקטים מסווימים.
אולי זה לא מאוחר.
תחשוב על זה.
אהבתיאהבתי
פוסט נחמד שמשאיר הרבה שאלות פתוחות…
ממש דרוש פה פוסט המשך.
בתור חמור עבודה (שידוע בשעות הנוספות שהוא אוהב לעשות וגם עושה לא מעט מהן, אבל לא וורקוהוליק), ובתור אחד שידוע כשכיר בראש ובאופי (ושלם עם הקביעה הוההבנה הזו לגמרי) – אני מחזק את אלו שלוקחים את גורלם לעצמם ומייצרים לעצמם את ההכנסה.
זה קשה מאוד עד לפעמים קשה מדי.
אני תמיד הייתי שכיר, זה כל מה שהכרתי וכל מה שלמדתי מבית ההורים (שגם הם היו כל חייהם שכירים וחמורי עבודה – זה רץ אצלנו במשפחה) ויודע מראש שלפתוח עסק זה לא בשבילי (וגם למען האמת אין לי שום כישורים בכדי להיות עצמאי).
הנוחות שבשכירות מנוונת ומשתקת, מאוד מרגיעה ונעימה (ואני מאלו שמפילים את המברג ב- 17:00 ולא עונה לשיחות מהעבודה לאחר שעות העבודה מתוך עיקרון ברזל), ומצד שני כל כך מעט דאגות באופן יחסי…
אני מקפיד בכל כוחותיי להפריד 100% בין עבודה לחיים הפרטיים, והעבודה בתור שכיר מאפשרת לי את זה (הגם שאני צריך לאכוף את זה בעקשנות ובהתמדה כל הזמן בעולם העבודה התאגידי-מודרני).
אדם צריך לפעמים לשאול את עצמו להשיב לעצמו בכנות מה הוא ומה הוא לא.
הרבה בהצלחה לכותב המאמר 🙂
אהבתיאהבתי
אהבתי !
ומסכימה שצריך פוסט המשך. אם אפשרי.
אהבתיLiked by 1 person
ביולוג, אתה חסר בפורומים השונים.
נחמד להיתקל בשפם הוירטואלי שלך מוצמד לשם שלך 🙂
אהבתיLiked by 1 person
תודה 🙂
אהבתיאהבתי
לכולם קשה היום יותר למצוא לקוחות. אנחנו מתחילים להיות כמו באמריקה. הגדולים נהיים גדולים יותר והקטנים נחנקים.
אהבתיאהבתי
לא כל אחד יכול להיות עצמאי.
לא כל אחד יכול להיות שכיר.
לא כל אחד יכול להיות משהו באמצע.
ככה זה. נולדנו שונים אחד מהשני.
אהבתיLiked by 1 person
וטוב שכך.
אהבתיאהבתי