האם המדע הגיע לסוף דרכו?

תאריך עדכון אחרון: דצמבר 22, 2023 /  קטגוריה: דעות

הצלחה אינה סוף פסוק, כישלון אינו קטלני; מה שקובע זה האומץ להמשיך  /  ווינסטון צ'רצ'יל

כפי שכתבתי בעבר, בתחום הספורט האדם הגיע קרוב לקצה גבול יכולתו הגופנית. הדבר בולט במיוחד באתלטיקה, שחייה, התעמלות, ורכיבה על אופניים. בנוסף, יש יותר מחשד סביר ששבירת שיאי עולם בימינו כבר לא תלויה רק בכישרון ואימונים מפרכים, אלא גם בבניית שרירים לאורך זמן בעזרת סטרואידים, שימוש בסמים ממריצים ועירויי דם שלא ניתן לאתרם לפני תחרות.

האם יכול להיות שהאדם הגיע גם לקצה גבול יכולתו השכלית? זו שאלה פרובוקטיבית שלהפתעתי אני לא הראשון (ולא העשירי כנראה) להרהר בה. לאחרונה נתקלתי בספר של ג'והן הורגן – עיתונאי אמריקאי שכותב על נושאים מדעיים – בשם "סוף המדע" (1996), ובו הוא מסביר למה המדע תקוע ויישאר כך גם בעתיד.

הורגן סבר ש"כבר לא יהיו מהפכות או גילויים גדולים" כמו תורת האבולוציה, המפץ הגדול, ועוד. הוא לא טען שיפסיקו לחקור ולגלות, אלא שההתקדמות תיעשה עקב בצד אגודל. לדוגמה, הכוחות הבסיסיים בטבע (אלקטרו-מגנטיות, כבידה, והכוח הגרעיני החלש והחזק) כבר התגלו, ואין זה סביר שיגלו נוספים שעד היום איש לא הבחין בהם. דוגמאות נוספות:

• מדעי כדור הארץ מתעדכנים כל העת. לדוגמה, בשנות ה- 1960 מדענים גילו שבאזור מפרץ הדסון בקנדה כוח המשיכה נמוך יותר מכל מקום אחר בעולם. עם זאת, מוסכם על כולם שאיש כבר לא יגלה יבשת חדשה או ירח נוסף.
• חקר גוף האדם ימשיך במלוא התנופה, אבל לא נמצא "מוח נוסף מתחת לפיקת הברך השמאלית".
• ימשך המחקר בתורת הכאוס, אך אקראיות ואי יציבות הן תכונות היסוד של מערכת כאוטית (ומכאן שמה) ושום פיתוח מתמטי לא ישנה זאת.

וכך הלאה.

ב- 2016 הוא כתב שנית את המבוא למהדורה החדשה של ספרו, ובו הוא חזר והדגיש, שבעשרים השנים מאז שהספר יצא לאור, דעתו רק התחזקה לנוכח הסטגנציה המדעית שהוא עד לה. אפשר לשער שארבעה נושאים חיזקו את דעתו:

1. הניסוי המפורסם ב- CERN שבו התגלה חלקיק הבוזון-היגס (2012) שווק לציבור כהצלחה כבירה. אכן הייתה זו בלי ספק הצלחה, אלא שפיזיקאים רבים התאכזבו קשות מתוצאות הניסוי. למה? כי לאחר בניית מאיץ החלקיקים העצום והשתתפות פעילה של מאות מדענים בכירים מכל העולם, הם קיוו לאושש תופעות קוונטיות לא מוכחות (או לגלות חדשות) שיצדיקו את המאמץ הבינלאומי הנרחב, אך זה לא קרה.
2. תורת המיתרים שהבטיחה המון ולא קיימה, ועליה יש לפיזיקאים בדיחה קבועה: השלמתה נמצאת במרחק חמש שנים, ותישאר ככה תמיד.
3. מספר המדענים כיום גדול פי מאה לעומת מספרם לפני מאה שנים, התקציבים שמופנים למדע בסיסי גדולים בהתאם ואף יותר, ולמרות זאת ההתקדמות המדעית צולעת בכבדות.
4. השתתפות ערה של אנשי מדע מהשורה הראשונה בהפצת תיאוריות חסרות בסיס.

אני נזכר שרק לפני שלושים שנה נמתחה ביקורת על קארל סייגן בגלל שהוא "משחית את זמנו" על הופעות בטלוויזיה כדי לתווך מדע אמיתי לציבור הרחב. הוא לא היה מוקיון כמו עמיתיו הנוכחיים שממציאים סיפורי הרפתקאות דמיוניים, אלא חזר ואמר, "מה שנחשב זה לא מה שנשמע סביר, לא מה שאנו רוצים להאמין, לא מה שעד או שניים טוענים, אלא רק מה שנתמך בעדויות מוצקות, שנבחנו בקפידה ובספקנות. טענות כבדות משקל דורשות ממצאים יוצאי דופן". הלוואי והאתיקה המקצועית הזו הייתה נשמרת גם היום.

גם ג'ון בארו – פרופסור למתימטיקה – עוסק בנושא דומה, אך מזווית שונה. בספרו "אין אפשרות" מ- 1999, הוא טוען שיש גבול ליכולת הגילוי האנושי, שיש דברים שאינם ניתנים לידיעה, או בלתי ניתנים לביצוע, או בלתי ניתנים להשגה, בגלל מגבלות מעשיות של סופיות הזמן, המרחב, והמשאבים. אולי בגלל מקצועו, ניסיון מגושם משהו להשתמש במשפט Gödell (שמוכיח שיש דברים שלא ניתן להוכיח) למטרה זו, משכנע פחות.

ההבדל בין בארו להורגן: בעוד בארו מגיע למסקנה שייתכן והמדע יגיע מתישהו לסוף דרכו, הרי הורגן משוכנע שזה כבר קרה.

ניסיון העבר 1

כאשר הקליט דון מקלין את שירו המפורסם "עוגה אמריקאית" (1971), משכה את תשומת הלב של כולם השורה החוזרת "היום שבו המוסיקה מתה". מקלין התייחס להתרסקות מטוסם (1959) של שלושה מוסיקאים מובילים ברוק של שנות החמישים (באדי הולי, ג'יילס ריצ'רדסון, וריצי' וואלאנס). במבט לאחור אנו יודעים שהמוסיקה לא מתה באותו יום, ושני העשורים שבאו אחריו היו המקוריים והפוריים ביותר בתולדות המוסיקה המודרנית.

ניסיון העבר 2

לפי האגדה הכריז בשנת 1,900 הפיסיקאי הבריטי המוערך לורד קלווין: אין דבר חדש לגלות בפיזיקה. נשאר רק לבצע מדידות בצורה מדויקת יותר. בגרסה האמריקאית הבוטה יותר הוא צוטט כאילו הוא אמר "עכשיו הפיזיקה צריכה רק קצת פחחות וצבע וזהו". כמו הרבה אגדות אחרות, גם בזו יש גרעין של אמת, אך לא יותר מכך. היה זה פיזיקאי מפורסם אחר – אלברט מיכלסון – שאמר (ב- 1894) "נראה סביר שרוב עקרונות היסוד הגדולים כבר מבוססים היטב…".

כך או כך, בחוכמה של מבט לאחור, הציטוט הקדים את זמנו. בשלושת העשורים הבאים פותחו תורת היחסות הפרטית, תורת היחסות הכללית, ומכניקת הקוונטים, התגלו אנטי חלקיקים והוכח לראשונה שהיקום מתפשט. זהו יבול מדהים שלא זכינו לעשירית ממנו מאז ועד היום.

לבסוף

תחומים שלבטח יהיו בהם פריצות דרך מדעיות הם גנטיקה, כימיה, רפואה, וביולוגיה. בפיזיקה – אין לדעת. כמו בהשקעות, תוצאות העבר אינן מנבאות את הביצועים בעתיד. יכול להיות שגם הניוטונים והאיינשטיינים הבאים לא ייחלצו אותנו מהמבוי הסתום. עם זאת, אנחנו נמצאים רק בשחר ההיסטוריה ואם לא נשמיד את עצמינו לפני כן, אזי אין לדעת איך יתקדם המדע במאות ואלפי השנים הבאות.

האם בינה מלאכותית תצליח היכן שבינה אנושית נכשלה?  האם השתלת שבבים במוח תעשה זאת? רק הדורות הבאים ידעו.