טניס ותיק ההשקעות

תאריך עדכון אחרון: אוגוסט 30, 2024  /  קטגוריה: השקעות 101

אני שונא להפסיד יותר ממה שאני אוהב לנצח  /  ג'ימי קונורס

אנלוגיות הן כלי ספרותי ורטורי משעשע להמחשת רעיונות. מבנן הפשוט ביותר כולל שני חלקים הקשורים ביניהם בעזרת המלה 'כמו'. אחרי כן מופיע (או שלא) הסבר לקורא או למאזין. לדוגמה,  החיים הם כמו גלידה. צריך להנות מהם לפני שהם נמסים.  נכון שהחיים הם לא בדיוק וגם לא בערך כמו גלידה, אבל האנלוגיה חביבה וכל אחד יכול להסכים שצריך להנות מהחיים כל עוד יכולים.

אחת האנלוגיות הנפוצות קושרת ספורט לתיק השקעות בגלל שבשניהם יש צורך בלמידה ותרגול רב, משמעת עצמית, שאפתנות, מחויבות לטווח ארוך, ציפיות ריאליות, התמודדות עם אכזבות, ועוד שורה של תכונות טובות וחשובות. משום מה הספורט שבדרך כלל מובא בתור דוגמה הוא טניס.

"לתת אגוזים לחסרי שיניים"

כשהייתי נער, טניס היה הספורט החביב עלי. בתיאוריה. מעולם לא מימשתי את החיבה הזו בגלל חוסר כסף וזמינות מגרשים. לאחר שהיגרתי לקנדה גיליתי בכל מקום מגרשים פנויים, ללא תשלום, ובמרחק הליכה מהבית. כל שצריך הוא להצטייד במחבט, סט כדורים ושותף, אלא שאיחרתי את המועד. להט הנעורים הצטנן ובין כל מכרי אין אפילו אחד או אחת שמגלים עניין במשחק. עכשיו בכל פעם שאני עובר בוונטורה פארק ורואה את המגרשים הריקים, נצבט לי הלב על ההחמצה.

שכן שטייל בפארק עם כלבו והבחין שצילמתי את המגרשים פתח איתי בשיחה. פטפטנו בנעימים על הא ועל דא וכך נודעו לי פרטים חשובים שיעזרו לי בחיים, כמו חיבתו לבישול ושביעות רצונו מערוץ ספורט כלשהו. עם זאת לא הכל ורוד בחייו, הוא התרעם על כך שעובדי העירייה לא מותחים את הרשתות בשני המגרשים לעיתים קרובות יותר; ולא, הוא עצמו אינו משחק טניס, אבל סדר צריך להיות. הו הדאגות, הדאגות מכרסמות.

התמונה הגדולה

שחקן הטניס השוויצרי רוג'ר פדרר פרש לפני שנתיים, בגיל 41, מטניס מקצועני לאחר קריירה מרהיבה שבה דורג #1 בעולם במשך שש שנים וזכה בלמעלה ממאה תארים שהקנו לו פרסים בסכום מצטבר של 130 מיליון דולר! לפני שלושה חודשים הוא נשא דברים בטקס חלוקת תארים – הוא עצמו קיבל שם תואר דוקטור לשם כבוד – באוניברסיטת דארטמות' (ניו המפשייר).

ראשית הוא דיבר על הקושי בשינוי פאזה בחיים: הוא פרש מטניס ועמד כמו הבוגרים בפני השאלה, מה עכשיו? כדי לענות עליה הוא נעזר בכמה לקחים שלמד במשך השנים והם רלוונטיים גם להם. האמת, הם רלוונטיים גם להשקעות ולחיים באופן כללי.

לקח ראשון:   "להשיג משהו בלי מאמץ, זה מיתוס חסר שחר"… עם זאת, "אתה יכול לעבוד קשה ועדיין להפסיד".

אנלוגיה:   אין צורך. הדברים כאילו נכתבו על השקעות.

לקח שני:   "כאשר אתה משחק, הנקודה הבאה היא הדבר החשוב ביותר, אבל איך שהמשחקון נגמר, הוא מאחוריך וזהו. צורת המחשבה הזו קריטית למחויבות שלך למשחקון הבא ולזה שאחריו, ולזה שאחריו, בעוצמה, בהירות, ומיקוד. עם זאת, שלמות היא בלתי אפשרית. ב- 1526 משחקי יחידים בקריירה שלי, זכיתי בכמעט 80% מהם,… אבל רק ב- 54% מהנקודות".

אנלוגיה:   גם שוק המניות דומה לסיכויי ההצלחה של פדרר (54%) בטווח הקצר. אולם בהתמדה לאורך זמן ועם הרבה עליות ומורדות, מצטבר היתרון הקטן לתוצאה מעולה.

לקח שלישי:   "החיים גדולים ממגרש טניס… עבדתי הרבה, למדתי הרבה, ורצתי המון קילומטרים בשטח הקטן הזה. ידעתי שטניס יוכל להראות לי את העולם, אבל טניס הוא לא העולם".

אנלוגיה:   תיק השקעות מוצלח מעניק חופש בחירה, אבל משזה הושג, על המשקיע מוטלת האחריות למלא את חייו בתוכן ועניין.

סלידה מהפסד

אנדרה אגסי, טניסאי צמרת בדימוס גילה בביוגרפיה שלו 'סוד' שרק מעטים יודעים: "עכשיו, אחרי שזכיתי בסלאם [גראנד סלאם – כינוי לארבעת טורנירי הטניס החשובים ביותר], אני יודע משהו שמעט מאוד אנשים בעולם מורשים לדעת. ניצחון לא מרגיש טוב כמו שהפסד מרגיש רע, וההרגשה הטובה לא נמשכת זמן רב כמו הרעה. אפילו לא קרוב".

גם לדייוויד לטרמן הייתה הארה דומה. בראיון לניו יורק טיימס הוא אמר "כשהתוכנית הייתה נהדרת, זה אף פעם לא היה מהנה כמו האומללות אחרי תוכנית רעה. האם זה הטבע האנושי"?

שנים רבות לפני אגסי ולטרמן, דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הוכיחו בתיאוריה וניסויים שהתשובה היא 'כן' מהדהד, ונתנו גושפנקא אקדמית להטיה שכל משקיע מכיר היטב: סלידה מהפסד.

מקצוענים לעומת חובבים

כשהייתי ילד לימד אותי אחד מדודיי לשחק שחמט. לאחר ששלטתי בכללי המשחק, הוא נתן לי עצה חשובה: "אל תנסה לנצח", הוא אמר, "תשתדל לעשות פחות טעויות גסות, ואז ממילא תנצח". שלושים שנה מאוחר יותר פרסם צ'רלי אליס – יועץ השקעות ידוע שממליץ תמיד על קרנות סל מחקות מדד – את הגרסה שלו לעצה של דודי בספר לנצח במשחק המפסידים. כך הוא כותב,

"בטניס מקצועני התוצאה הסופית נקבעת על ידי פעולותיו של המנצח. טניסאים מקצועיים חובטים בכדור בחוזקה ובדיוק של קרן לייזר… עד ששחקן אחד מסוגל להעביר את הכדור מחוץ להישג ידו של השחקן השני או להכריח אותו לעשות טעות. השחקנים המעולים האלה כמעט לא עושים טעויות".

בטניס חובבים התוצאה נקבעת על ידי המפסיד… הכדור פוגע לעתים קרובות מדי ברשת או נוחת מחוץ למגרש, ותקלות כפולות בהגשה אינן נדירות. במקום לנסות להגיש בכוח רב יותר או לחבוט קרוב יותר לקו כדי לנצח, החובב צריך להתרכז בהחזרת הכדור. רק לעתים רחוקות חובבים מנצחים את יריביהם. המנצח מקבל ניקוד גבוה יותר מכיוון שהיריב מאבד נקודות רבות יותר.

במשחקי מקצוענים, כ-80% מהנקודות מושגות על ידי שחקן שחבט באופן נפלא. במשחקי חובבים, כ-80% מהנקודות הולכות לאיבוד על ידי שחקן שעושה טעות".

המסקנה שאליס מגיע אליה מכמה כיוונים: להשקיע בקרנות סל זולות שמחקות מדדים רחבים. הוא אמנם קורא לסגנון ההשקעה הזה 'פסיבי', אך כל קורא של הבלוג יודע שאין זה מדויק.

לבסוף

האם אנלוגיה בין טניס ותיק השקעות מדויקת? כמובן שלא. אפשר למצוא יותר הבדלים מדמיון. לדוגמה, בטניס היריב מאד מוגדר והוא עומד מולך. בהשקעות צריך 'לנצח' ישות אמורפית שקרויה שוק, המורכבת ממיליוני משקיעים, מהמרים, נוכלים, ומחשבי על.

גם במתימטיקה יש 'אנלוגיות', הפשוטות שבהן נקראות התמרות (transformations), אלא שבניגוד לאנלוגיות ספרותיות יש להן גבולות וחוקים ברורים. יתרונן: הן מדויקות במאה אחוז. חסרונן: יש להן שימושים במדע בלבד. לעומת זאת, אנלוגיות ספרותיות רק מתחרזות עם המקור אותו הן אמורות להמחיש. הן לא מדויקות, לפעמים מטעות, אבל כולם מבינים אותן ורבים אפילו נהנים מהן.