בלתי רגיל – חלק אחד עשר

תאריך עדכון אחרון: ינואר 16, 2026  /  קטגוריה: ביקורת ספרים

אתה תמיד במקום ובזמן הנכון ותמיד היית  /  אית'ן הוק

האבחנה של הקרדיולוג בבית החולים סאניברוק על מצב ליבו של אורי הייתה חד משמעית: פצצת זמן מתקתקת. למרות זאת ניתוח המעקפים נקבע עבורו לארבעה חודשים "מורטי עצבים" קדימה. אורי ביקש מאנה שתתייחס אליו כאל אדם בריא והיא אכן עשתה זאת עד כדי כך, שבצעד תמוה שלא ירדתי לפשרו, הם אפילו הספיקו בזמן הזה לטייל בארה"ב. אני חייב להודות שבתמונות מאותו טיול, אורי נראה בריא לגמרי ובניגוד להבעת הפנים העגמומית הקבועה שלו, פה ושם הוא אפילו חייך.

הניתוח בוצע בחג האהבה (Valentine's Day) ולא ברור למה לאנה היה דחוף לשאול את אורי ששכב מטושטש מחומר הרדמה ראשוני, אם הוא בגד בה אי פעם. לתומי חשבתי שאני מבין דרך חשיבה של נשים, ופעם נוספת נוכחתי לדעת שלא ולא. במקום לענות לה ישירות (כמה קשה להגיד את המילה לא), שרבט אורי איור סתמי חפוז שהניח את דעתה. אין לי מושג למה. אם הייתי במקומה, האיור רק היה מחזק את חשדותיי הבלתי מבוססים.

בבית הוא השאיר לה מכתב אהבה נוגע ללב. בצד ימין למעלה הוא צייר פרצוף בוכה שמעליו הילה. איור ששיקף את חששו למות על שולחן הניתוחים ולא לראות אותה יותר. כך הוא כתב מילה במילה בעברית המשובשת שלו,

לך יקירה,

נדמה שאין תאריך יפה יותר לשורות אלה מיום האהבה. במשך יותר משתי עשרות שנים אני כתבתי לך יותר מאולי מאה איש אחר גם יחד לאשתו. כתבתי בקלות. ועכשיו – לא יודע מה עלי לכתוב. לסכם השנים אלה. לספר אותן מחדש – לא צריך כי אלף פתקאות ותמונות שומרות אותן.

איני בטוח אם אוכל לשמור עליך "מרחוק" איש לא יודע זאת – אם כן, – עד ששוב ניפגש – אומנם, מקווה שעד אז יעברו שנים רבות מאוד – שנות אושר לך. אהבתי אותך, תמיד, לפעמים יותר ולפעמים עוד יותר. ודאגתי לך בכל דרכך, ברגל, ברכב, ובטיסה. אבל אולי משהו אחר צריך אני לאמר? כן, אם עכשיו הייתי באותו גיל שהייתי אז שבאת למגידו – הרי שוב ושוב הייתי רוצה באהבה זו. איש לא מאמין לנו – אנו יודעים – איש לא מאמין כמה אנו אוהבים זה את זו.

לא צריך לבקש "אל תשכחני" כי הרי לא תשכחי אותי לעולם. משתדל אני להשאיר – בית נקי ומסודר – אם בכל זאת משהו לא כך – הרי סלחי לי. אל תהיי עצובה – כי זה יפריע לי מאד "שם". זה יכאב לי, כי העצב כואב ואני לא רציתי להכאיב לך.  אוהבך לנצח.  אורי.

הניתוח עבר בהצלחה, ולא פחות חשוב, החולה נשאר בחיים. את תקופת ההחלמה של אורי אחרי הניתוח, אנה זוכרת כמאבק בלתי נגמר במטרה לגרום לו לאכול ולהתעמל לפי מצוות הרופאים. לאחר ארבעה חודשים היא מציינת בהקלה, הוא חזר לאיתנו והחיים שבו למסלולם, כלומר בעיקר עבודה, טיולים, ואירוח של בני משפחה וחברים.

בודפשט

בהזדמנויות רבות אנה הביעה את התפעלותה מיופייה של בודפשט. עד כדי כך שהיא נכללה בכל טיול שנתי שלהם לאירופה. אורי התלהב פחות מהעיר שבה הוא נולד וגדל, למרות ששם הוא ידע היטב את השפה, אבל הסכין עם גחמותיה של אשתו. לא רק זה, אלא שעיסוקיה המרובים של אנה לא מנעו ממנה להתחיל ללמוד הונגרית. בתיאטרון יש דימוי הידוע בשם 'האקדח של צ'כוב': "אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה השלישית". בפוסט הבא יתברר שהעיקרון נכון גם לחייהם של אנה ואורי.

גוף ונפש

ב- 1992 הסתיים פרויקט המחקר שאנה עבדה בו והיא חיפשה ומצאה פרויקט אחר שדיבר אל ליבה. על בסיס מידע ראשוני מארה"ב, הפרויקט בדק השערה שטיפול פסיכולוגי (בנוסף לטיפול הרגיל) לנשים שחלו בסרטן השד, מגדיל את סיכויי החלמתן. הפסיכיאטר שניהל את הפרויקט חיפש שתי נשים עם רקע רפואי שיעבדו עם קבוצות של חולות. כאשר הוא ראיין את אנה, הוא התעניין בשאיפותיה להמשך הקריירה ושאל איפה היא מקווה להיות בעוד 5 או 10 שנים. אנה ענתה לו בכנות שאין לה כל שאיפות לפתח קריירה, והיא מתכוונת לפרוש לגמלאות כאשר הדבר יתאפשר לה. היא התקבלה.

כמה ימים אחר כך, הוא הכיר לאנה את השותפה שלה למחקר והבטיח: את תאהבי אותה, אך המפגש ביניהן לא בישר טובות בהתחלה. כך אנה מתארת אותו. "כאשר פגשתי את קייט לראשונה, חשבתי שהוא השתגע. היא הייתה וואספית (WASP – White Anglo-Saxon Protestant) קלאסית: תמירה, רזה, שהסתכלה עלי בעיניה הכחולות מלמעלה למטה. היא הפחידה אותי". יתכן, וזו ספקולציה שלי, שאנה חששה מפני שהיא יהודייה וקייט פרוטסטנטית. אלא שלא עבר זמן רב, וכמו שהפסיכיאטר ניבא, הן הפכו לחברות טובות ואנה הוסיפה שהן "עבדו יחד בצורה נפלאה". דרך אגב, תשובתה של קייט לשאלה "למה את רוצה לעבוד בפרויקט הזה?" הייתה: שמעתי שהעובדים מקבלים טיפולי שיניים בחינם, ואני רוצה לנצל זאת.

המחקר הסתיים אחרי כמה שנים בהצלחה, במובן שהוא הוכיח שלרכיב הפסיכולוגי בטיפול בסרטן השד לא הייתה כל השפעה – חיובית או שלילית – על תוחלת החיים של המטופלות או על רווחתן. מצד שני, המסקנה החד משמעית הנחילה אכזבה לכל המעורבים (ובעיקר המעורבות) בפרויקט. אם רק הייתה תוחלת החיים מתארכת, ולו במעט, הייתה זו פריצת דרך בטיפול בסרטן ובקשר הלא מפוענח דיו, בין גוף לנפש.

המחקר הזה לא היה ראשון בתחומו ואף לא סוף פסוק כמובן. הוא שוחזר ובוצע מאז פעמים רבות בשינויים קלים וכבדים, על ידי מוסדות ומדענים אחרים, ועל אוכלוסיות שונות. כך עובד המדע – עוד בדיקה ועוד בדיקה. עוד אימות ועוד אימות או הפרכה במקרה זה. לרוע המזל הטיפול בסרטן נמצא בינתיים במגרש הכימי בלבד.

מתנת יום הולדת

בסרט 'הכוורן' אומרת נשיאת ארה"ב לבנה האוויל חסר המצפון, "אלוהים לא נותן בשתי ידיים"; ולאחר אתנחתא קלה, היא מוסיפה, "לפחות אתה יפה". במקרה של אורי, נראה שכל מה שהיה חסר לו ביחסיי אנוש וכישרון לשפות הוא קיבל ביצירתיות ובסבלנות לבטא אותה. לדוגמה, הוא אימץ לעצמו אווטאר (הגוץ בפינה הימנית התחתונה) עשרות שנים לפני שזה הפך לבון-טון ברשתות החברתיות.

בתמונה, שגובהה כמעט בגובה של אנה, הוא צייר 46 פרחים שמוחזקים על ידי אנשים קטנים בני דמותו, ועוד פרח אמיתי שהוא מחזיק, לשנה הבאה. למרות כל הלבבות במסגרת התמונה, הוא לא שכח להוסיף לב אדום לאווטאר, שמופיע גם במאות פתקי אהבה לאנה.