האם אנחנו לבד ביקום?

תאריך עדכון אחרון: ספטמבר 17, 2021  /  קטגוריה: דעות

היכחדות היא הכלל, הישרדות היא היוצא מן הכלל  /  קארל סייגן

שלושים השנים האחרונות (ויש האומרים שמונים השנים האחרונות) לא היטיבו עם קהילת הפיזיקאים ומעגלי המדענים המקיפים אותם. שום גילוי או התפתחות מסעירה ואפילו לא כיוון חקירה מבטיח קרו בשנים אלה והעתיד הקרוב לא נראה בהיר יותר. נהפוך הוא, כאשר כל ניסוי זניח עולה מיליונים רבים ומחייב שימוש במאיץ חלקיקים, גם העתיד הרחוק נראה עגמומי.

פיזיקאי כמו כל בן תמותה אחר, רוצה להרגיש חשוב ומשפיע, להרוויח משכורת גבוהה, להרצות בפני קהל מעריץ, ולהשיג תקציבים ממשלתיים גדולים, ותרומות נדיבות למחקריו. לא במפתיע, כל אלו דועכים ככל שעובר הזמן ואין הישג, אישי, קבוצתי, או לפחות גלובלי, משמעותי באופק.

"באין ציפור שיר," אומר הפתגם, "גם עורב יחשב זמיר". וכך התחילו פיזיקאים לסחור במוניטין שלהם על ידי פרסום תיאוריות מדע בדיוני שכל אחד יכול להבין, אבל הקשר בינן לבין המציאות רופף עד לא קיים.

תחילה הייתה זו ה'תיאוריה של הכל' שטובי החוקרים והמדענים מאיינשטיין ועד ימינו ניסו לנסח אך העלו חרס בידם. לאחר מכן הגיע תורה של תיאוריית ריבוי יקומים, שחוקי הפיזיקה בהם לא בהכרח דומים לשלנו. הבא בתור היה רעיון העוועים שאנו חיים בהדמיה והיא אחת מיני רבות שיצרו יצורים בעלי אינטליגנציה מפותחת משלנו. וגולת הכותרת, השאלה שכל אוהד ספורט יכול לענות עליה בסיום משחק: האם יש אלוהים.

למה צריכים פיזיקאים להתבזות בהתייחסות כאילו רצינית לנושאים אלה? במלה אחת: כסף. בשתי מילים: הרבה כסף. צריך להודות שקל יותר לדבר שטויות לקהל לא מקצועי מאשר להשקיע זמן ומאמץ במחקר, או ללמוד להשקיע חסכונות בתבונה.

את הטרנד האחרון שהולך חזק בתקשורת אפשר לסכם בארבע המילים: אנחנו לא לבד ביקום. אמנם למעט סיפורי מעשיות לא התגלה במאה השנים האחרונות ממצא כלשהו שתומך בזה אבל למי אכפת. כל עוד יש פתיים שמוכנים לשלם בכסף או זמן או שניהם על מופעים הנקראים בטעות 'הרצאות' או 'ראיונות', יהיו גם מי שבשמחה ירקדו לפניהם על הפודיום.

אחד הליצנים שמנסה ומצליח למשוך בכוח תשומת לב נקרא אבי לואב, והוא כיהן כראש המחלקה לאסטרונומיה באוניברסיטת הרווארד, לא פחות. בדומה לדתיים הבטוחים שיש להם את המספר של אלוהים בחיוג מהיר, הוא כותב ומתראיין כאילו חוצנים מתארחים אצלו דרך קבע בסלון.

ב- 2018 הוא פרסם מאמר שעורר הדים רבים ובו העלה ברצינות את האפשרות שמין תבוני של חוצנים שלח חללית ריגול לכדור הארץ. מדענים קצת יותר רציניים מהשרלטן חובב הפרסום גילו שה'חללית' אינה אלא גוש חנקן קפוא בעל צורה מוארכת שאכן מזכיר חללית אנושית. איפה, איפה הימים שחייזרים היו מתניידים בצלחות מעופפות עשויות טיטניום? שום דבר כבר לא קדוש.

גוש החנקן התגלה ב- 2017 על ידי אסטרונום קנדי ממצפה כוכבים בהוואי ומכאן שמו המוזר, 'אומואמואה' שפירושו 'סייר'. מוסכם על הקהילה המדעית שהגוש הגיע מחוץ למערכת השמש במהירות גבוהה ממהירות ההימלטות של כוכבים בדרך (ולכן הוא לא נלכד בכוח המשיכה של מי מהם) וכבר הספיק לצאת ממנה לעבר גלקסיית פגאסוס.

"האמת היא המיעוט החדש" (פרינס)

כמנהגם מדי ערב, שתו דאג באוואר ודייב קורלי בירה בפאב בווילשייר, אנגליה. השנה הייתה 1976. השעמום מסתבר הוא לא רק 'אם כל חטאת' אלא גם כר נוח לתכנון מתיחות בנוסח האחד באפריל. מטרת השניים הייתה לגרום לאיכרים בסביבה להאמין שצלחות מעופפות נחתו בשדותיהם.

בלי לבזבז זמן, הביאו השניים את הציוד הדרוש – מקל של מטאטא וחבל – ויצאו לשדות. התוצאה, עיגולים מושלמים של גבעולי חיטה משוטחים, עלתה על כל ציפיותיהם. לא רק כפריים מקומיים, אלא גם עיתונאים, צוותי טלוויזיה, ומומחים אמיתיים ומטעם עצמם באו לראות ולהסביר לעולם למה אין להוציא מכלל אפשרות שאכן חייזרים ביקרו שם. רק 15 שנה מאוחר יותר הודו השניים במעשיהם והסבירו איך בעזרת טכניקה פרימיטיבית גרמו למהומה עולמית.

הרעיון אפילו לא היה מקורי. כבר במאה ה- 17 התהלכו שמועות על נחיתה של צלחות מעופפות בשדות חיטה. לא היו אז אינטרנט, טלפונים, ואפילו לא טלגרף או עיתונים בתפוצה רחבה, אבל המחשבה על חברים מכוכבים אחרים הציתה את דמיונם של רבים. כך עברה האגדה על אש קטנה מדור לדור עד שבעזרת תקשורת מפותחת יותר פרצה המהתלה של זוג החברים מווילשייר את סכר האמונות הטפלות של המון אנשים.

עיגולי חיטה 2020

בשנה האחרונה דיווחו טייסי צי של ארה"ב על גופים בעלי יכולת תעופה דמיונית שהופיעו על מסכי המכ"ם שלהם. שניים אפילו טענו שראו את כלי הטייס האלה במו עיניהם בעת אחד האימונים. לכאורה אלו הן הוכחות שאי אפשר להתווכח עליהן, אבל רק לכאורה. משום מה גל הפרסומים דעך במהרה וגם מומחי החייזרים נעלמו מהתקשורת.

לי יש שני ניחושים פרועים שיפזרו את ערפל המסתורין סביב המאורעות המסעירים האלו:

אחד – מישהו בעל גישה לתוכנת המכ"ם חמד לצון ושתל בה פרוצדורה המראה על המסך עצמים לא מזוהים. בימינו קוד תוכנה הוא המקל והחבל של באוואר וקורלי מלפני 45 שנה.

שניים – להנחה שטייסי צי אמריקאים (ש'ראו' את העצמים המעופפים) מהימנים אין על מה לסמוך כאשר זוכרים שחצי מאוכלוסיית ארה"ב מאמינה בתיאוריות קונספירציה מסמרות שיער מכל הסוגים. לך תדע לאיזה חצי שייכים שני העדים.

למתיחות המשעשעת יש גם פן פחות מצחיק. עד היום עשרות מיליוני אנשים בטוחים שאכן חייזרים נחתו בשדות ווילשייר (ובמקומות אחרים כמו 'שטח 51' בנבדה) והממשלות שומרות על כך בסוד. בכת של טראמפ (שהייתה ידועה קודם בשם 'המפלגה הרפובליקנית') הצליחו אפילו לקשר חייזרים ל… יהודים, ולא במובן חיובי. אולי לפני שמנסים לגלות חיים תבוניים ביקום, צריך קודם למצוא אותם על פני כדור הארץ. זה לא יהיה כל כך קל.

העב"מ הפרטי שלי

זה מזכיר לי את המפגש שלי עם עצם בלתי מזוהה. במסע ניווט לילי בנגב, לפני שנים רבות, הבחנתי לפתע באור כמו של פנס רחוב תלוי גבוה בשמיים. במשך כמה דקות עמדתי והסתכלתי מוקסם באור נייח התלוי בין שמיים וארץ ולאחר מכן המשכתי ללכת כאשר מדי פעם אני מגניב מבט למעלה לוודא שה'פנס' עדיין שם. לאחר כמה מאות מטרים השתנתה הזווית שבה ראיתי את האור והתעלומה נפתרה. היה זה מטוס קטן שטס בגובה רב, כל אורותיו דלוקים ובבירור הוא לא עמד במקום.

כאשר הגעתי לפנות בוקר לנקודת הכינוס התברר כצפוי שרבים מחבריי ראו גם הם את ה'תופעה העל טבעית' וחלקם היו משוכנעים שנתקלו לראשונה בחייהם בעצם-בלתי-מזוהה. כל הניסיונות לשכנעם שהעצם זוהה בוודאות עלו בתוהו. "אני יודע מה ראיתי," אמר לי עקשן אחד.

למה אני ספקן בקשר לקיומם של חיים תבוניים אי שם?

–  בדומה לכדור הארץ, ציביליזציה תבונית אמורה להשאיר איזושהי טביעת רגל טכנולוגית וביולוגית בחלל. למרות כל הטלסקופים, הגישושיות, וחלליות החקר שנשלחו במשך השנים, לא התגלה זכר לכך.

–  במאה השנים האחרונות, כדור הארץ דומה למסיבה רועשת בבית קברות חללי. הוא מפיץ קרינה מכל סוג אפשרי לכל הכיוונים ובאותו זמן חיישנים וטלסקופים רבי עוצמה (כולל כאלו המשייטים בחלל) מנסים לקלוט תגובה כלשהי מהסביבה הקרובה והרחוקה. אלא שלמרות הרעש האלקטרוני החזק שאנו מפיקים, הכוכבים דוממים ואף לא אחד מנסה ליצור איתנו קשר.

–  הטיעון שיש בגלקסיית שביל החלב טריליון (פחות, אבל נניח) כוכבים עם דמיון מסוים לכדור הארץ ולכן סביר להניח שהתפתחו עליהם חיים – ריק מתוכן. אם ההסתברות להתפתחות חיים, אפילו לא תבוניים, היא אפס, אזי יכול מספרם של הכוכבים להיות גדול ככל שיהיה ועדיין ההסתברות הכוללת להתפתחות חיים תהיה אפס.

–  בשנות החמישים של המאה הקודמת שטף את העולם (ואת ארה"ב במיוחד) גל שמועות על קיומם של חוצנים שנמצאים על כדור הארץ או בדרך אליו. אם כך שאל הפיזיקאי הנודע אנריקו פרמי: איפה כולם? מאז ועד היום לא ניתנה לכך תשובה ויש לי הרגשה שגם לא תינתן בדורות הקרובים.

–  יש לסוכנויות החלל אינטרס רב עוצמה לטפח את האגדה בדבר חיים על פני כוכבים אחרים. כך קל להם יותר לשכנע חברי קונגרס להגדיל את תקציביהם. גם הריגוש המוגזם מבניית מאיצי חלקיקים יקרים ש"יחשפו את סודות היקום" מסייע רבות לאוניברסיטאות ומכוני מחקר לקבל את חלקם בעוגה.

–  מוסכם שחוסר יכולת למצוא משהו אינו הוכחה שאותו משהו לא קיים, אבל לפי מה שאנחנו יודעים עד היום, דווקא האפשרות שאנחנו לגמרי לבד ביקום נראית סבירה יותר עד שיוכח אחרת.

לבסוף

כאשר פיזיקאים מתחילים לטוס על כנפי הדמיון, הם מתרצים זאת בכך שאין הדברים סותרים את חוקי הפיזיקה כפי שהם ידועים כיום. למשל היכולת לחזור אחורה בזמן. הם לא טורחים לומר שגם הרעיון שאנחנו לבד ביקום איננו סותר את חוקי הפיזיקה ותואם לחלוטין את העקרונות שהתווה צ'רלס דארווין. כלומר, שרשרת אירועים אקראית גרמה להתפתחות המין האנושי ובהחלט יתכן שהתנאים שאפשרו אותה לא התקיימו ולא יתקיימו בשום מקום אחר. אף פעם.