הכנסה בסיסית לכל

תאריך עדכון אחרון: ינואר 28, 2022  /  קטגוריה: דעות

האסטרטגיה היחידה שבה הכישלון מובטח היא לא לקחת סיכונים  /  אנונימי זקן

פתגם וותיק גורס ש"אם אינך קומוניסט בגיל 20, אין לך לב; ואם אינך קפיטליסט בגיל 40, אין לך שכל". ייתכן שפעם, מזמן, היה גרעין של אמת בפתגם, למרות שארכאולוגים עדיין לא הצליחו למצוא קומוניסטים או קפיטליסטים אמיתיים. האמת היא, שאם בגיל 20 אינך חושב שצריך לעזור לאלו שנשארו מאחור, אין לך לב; ואם בגיל 40 אתה עדיין מאמין שהשוק חופשי, כולם שומרים על החוק, עבודה קשה תמיד משתלמת, וכישרון מתוגמל, אינך שם לב למה שקורה מסביב.

לדוגמה, במשבר של 2008 הודגם באופן חד עד כמה נבוב המושג 'קפיטליזם'. מוסדות פיננסיים שמנהליהם הרוויחו 50 עד 100 מיליון דולר לשנה (כל אחד) נזקקו לפתע לחילוץ ממשלתי – מן 'קומוניזם' לעשירים כזה. לעומת זאת במשבר של 2020 שעדיין איתנו, חילקה הממשלה (גם בארה"ב) כסף לרוב האוכלוסייה בתוכנית הסיוע CERB והשמיים לא נפלו. כמובן, מיליארדרים משמאל ומימין, שהם אלופי העולם בהשתמטות מתשלום מס אמת, נזעקו למחות ולהסביר למה תוכניות סיוע כאלה גורמות נזק לכלכלה.

הכנסה בסיסית לכל היא רעיון ישן שמדי פעם מתעורר לחיים עקב מתחים כלכליים, חברתיים, או הבטחות בחירות, המנוסחות באופן כזה שיאפשר לפוליטיקאים להתחמק בקלות מהצורך לקיימן. העיקרון כמובן שנוי במחלוקת, אבל לפחות יש הסכמה על הגדרתו כתוכנית ממשלתית, שבה כל אזרח יקבל כל חודש, בלי תנאים, תשלום קבוע שיוצמד למדד המחירים לצרכן.

למרות הפשטות המשתמעת מהשם, צריכה הכנסה בסיסית להיות בנויה על שלושה אדנים:

–  להופיע בחוקה ולהיחשב כזכות כמו חופש דיבור, חופש תנועה, וכדומה.

–  מיועדת לאזרחים תושבי המדינה, ותלויה רק בגיל.

–  תחליף חלק מקצבאות הרווחה (דמי אבטלה, לדוגמה) הניתנות כיום.

עקב פניות רבות של חברי בית הנבחרים, הגיש 'משרד התקציב הפרלמנטרי' (PBO) באפריל 2021 את הדו"ח הרביעי בשלוש השנים האחרונות שעסק בנושא זה.

עובדות והערכות המופיעות בו כבר ידועות מהדו"חות הקודמים. למשל, שתשלום שנתי של עד $17,000 ליחיד ($24,000 לזוג) יחלץ חצי מהקנדים הנמצאים מתחת לקו העוני.

לפני חודש העלתה חברת הפרלמנט ליה גאזאן מה- NDP הצעת חוק פרטית (Bill C-223) המורה לשרת האוצר "להכין מסגרת לאומית ליישום הכנסה בסיסית לכל אזרח מעל גיל 17". עוד מפליגה גאזאן בדמיונה שהשרה תציג את מסגרת התוכנית לפרלמנט 'תוך שנה' ותדווח אחר כך באופן שגרתי על התקדמותה. באופן מפתיע הן הליברלים והן השמרנים מגלים עניין ברעיון, אבל לאיש אין ספק שהתוכנית תיקבר בארכיון הבית עוד לפני שתובא לדיון.

למה בכלל צריך הכנסה בסיסית לכל?

נתונים במדינות שונות במערב מצביעים על בעיה יסודית שאין לה פתרון: הכנסה חציונית נמוכה מדי. אם בעבר הרחוק חריצות, יוזמה, ועבודה קשה לאורך זמן הספיקו כדי למלא את צרכיה של משפחה ממעמד הביניים, הרי שהיום אין זה המצב בשוק הפרטי. חוקים, כללים, ותקנות מעוותים את השדה הכלכלי באופן שמתי מעט הופכים לסופר-עשירים והרוב מגרד את התחתית.

לעסקים קטנים ('Mom-and-pop') אין סיכוי לשרוד מול חנויות ענק המקבלות הנחות מספקים, נותני שירות, וערוצי קניות בטלוויזיה ובאינטרנט, ואכן הם (ופרנסתם) נעלמים לאיטם.

מאיפה יבוא הכסף?

לממשלה תמיד, אבל תמיד, יש מספיק כסף לממן את מחדליה, ולהעביר חוקים המיטיבים עם עשירים מופלגים ותאגידים. ביטול הסנאט – מין בית לורדים קנדי – שעולה למשלם המיסים מאות מיליונים בשנה, הוא מקום מצוין להתחיל בו. ראש הממשלה הקודם, סטיבן הרפר, ניסה לעשות זאת, אך התנגדות חוצת מפלגות הכניעה אותו.

האם הדבר לא יעודד נשירה מעבודה?

יעודד גם יעודד וזה חיובי. יתכן שאחוז האבטלה – האמיתי, לא המספר המביך שמפרסמת לשכת הסטטיסטיקה – ירד ושכר המינימום המצחיק יעלה בגלל ביקוש והיצע ולא בגלל חוק שהמעסיקים עוקפים בקלות.

לעובדים הנאחזים בלית ברירה במשרה שנואה תהיה סוף-סוף אפשרות לחפש עבודה שמתאימה להם יותר.

האם יישאר מספיק כוח אדם כדי לתחזק שירותים חיוניים?

בלי ספק. גם היום לאחר 'ההתפטרות הגדולה', אחוז האבטלה – הרשמי והאמיתי – גבוה משהיה לפני שהתחילה המגפה. עדיין מעסיקים מקבלים מאות קורות חיים לכל משרה ששכרה בצידה, ואתרי חיפוש עבודה מגלים שיש צורך לשלוח מאה (100) קורות חיים מותאמים כדי לקבל הצעת עבודה אחת.

מי שסבור שהסכום החודשי הזעום של הכנסה בסיסית יגרום לאנשים להפסיק לעבוד – טועה.

האם לא ייפגע החינוך לערכי עבודה?

הספינה הזו טבעה מזמן. מי שאובדן ערכי עבודה מציק לו יכול

א.  לקרוא על כך באנציקלופדיה ולפנטז על 'הימים הטובים ההם'.

ב.  לחזור במכונת הזמן לתקופה שחלוצים ייבשו ביצות ולא סחרו דרך הטלפון במטבעות קריפטו.

האם הגיוני שגם עשירים יקבלו הכנסה בסיסית לכל?

לא. אלא שמערכות הרווחה היום גדולות ומסובכות, ומחטיאות נזקקים רבים שאינם מקבלים את הסיוע לו הם זכאים; ולעומת זאת, מתחזים מקבלים סיוע שאינם זכאים לו לפי הקריטריונים הנוכחיים. כל הניסיונות שנעשו כדי לשפר את המצב, רק סרבלו אף יותר את הבירוקרטיה הנלווית.

אפשר לראות דוגמה פנטסטית משכנינו בדרום. לפני שנה קיבל ג'ף בזוס $4,500 קצבת ילדים מממשלת ארה"ב, ולא, זאת לא התחלה של בדיחה.

האם הזרקת סכומי כסף כה גדולים לכלכלה לא תגרום לאינפלציה?

תגרום, אך כל עוד היא תישאר תחת שליטה, זהו מחיר נסבל בהחלט לעומת הרווח הצפוי.

האם לא עדיף להעלות מיסים לעשירים על פני חלוקת כסף לכל אחד?

רק לפני עשרה ימים חתמו מאה מיליונרים ומיליארדרים מקנדה, ארה"ב, ומערב אירופה על עצומה, שבה הם מפצירים במנהיגי העולם שהתכנסו (וירטואלית) השנה בדאבוס, להעלות מיסים על העשירים כדי לנסות ולצמצם את אי השוויון ההולך ומתרחב. אלא שהעלאת מיסים לסופר-עשירים, לא תועיל להשגת המטרה. ניסיון העבר מראה, שיעבור זמן רב עד להשלמת תהליך החקיקה, והסכום שייגבה בסופו של דבר יהיה זניח וייבלע במנגנון הממשלתי.

הפקדה ישירה של סכום חודשי בחשבון הבנק של הנמענים היא הדרך היחידה להשגת המטרה.

לבסוף

ההיסטוריה מוכיחה שאין שום דרך למנוע מתאגידי ענק, מיליארדרים, ובעלי כוח פוליטי לשדוד את הקופה הציבורית, אבל בעזרת הכנסה בסיסית לכל (או הכנסה-בסיסית-מובטחת כפי שקוראים לזה בקנדה) אפשר לקוות שגם 99% האחרים יקבלו פרוסה מהעוגה.

גרסה כלשהי של הכנסה בסיסית תיושם בסופו של דבר, אבל כנראה שכבר לא בתקופת חיינו.