עשרים דברים שאינני מתחרט עליהם

תאריך עדכון אחרון: מאי 20, 2022  /  קטגוריה: דעות

רק משום שאתה יכול, לא אומר שאתה צריך  /  פתגם אמריקאי

"החיים הם מה שקורה לך כאשר אתה עושה תוכניות אחרות", ובהכרח מתחרט מאוחר יותר על דברים שרצית ולא עשית ולהיפך. יש החלטות שגויות שקיבלתי במהלך השנים – אם בגלל מידע חלקי שעמד לרשותי או סתם קוצר ראות – שאני מתחרט עליהן. עם זאת ישנם גם דברים שבראי הזמן הוכחו כנבונים אף יותר מששיערתי מלכתחילה.

אינני מתחרט איפוא,

1.  על היותי מינימליסט.   אמנם אינני בליגה של יצחק נבון ז"ל (פעם כאשר אשתו דחקה בו לקנות זוג נעליים, הוא התנגד, "כבר יש לי זוג אחד, בשביל מה אני צריך עוד זוג?") או של הסולידית בגלגולה הקודם (נדמה לי שהיום אנחנו באותו מקום על סרגל המינימליזם), אבל מאז שאני זוכר את עצמי הסתפקתי במועט והקפדתי שלא לקנות חפצים מיותרים מכל סוג.

אין לי מושג ביינות, חליפות, מכוניות יוקרה, ואף פעם לא קניתי תכשיט או יצירת אמנות. לדעתי פשטות ומינימליזם כמרכיבים מרכזיים של חופש אישי, אינם מקבלים את המקום הראוי להם בתרבות המערבית.

2.  שהוצאתי כסף רב על מטרות חשובות בעיני.   אם לסכם בשתי מילים: לימודים וטיולים. אמנם כל אלף דולר שהוצאתי שווים פי עשר לאחר שלושים שנה (בהנחה של 8% תשואה), אבל לדעתי הכסף הוצא על מטרות נעלות. אני יודע בוודאות שגם על ערש דווי לא אצטער על אף קורס שלקחתי ועל אף טיול שעשיתי ועוד אעשה.

3.  על היותי משקיע פסיבי.   חייו של משקיע אקטיבי קשים ומתסכלים. תמיד מתחולל משבר כלשהו איפה שהוא ותמיד יש לכאורה סיבה למכור הכל בפניקה ולהתחיל לכסוס ציפורניים. המשותף לכל האירועים הוא חוסר אונים של האיש הקטן. אני עדיין זוכר את 'הצוק הפיננסי' בארה"ב (2013 ,fiscal cliff). כלי התקשורת רעשו וגעשו כבר חודש לפני כן, אבל כפי שאפשר היה לצפות, הפוליטיקאים (כאילו) פתרו את הבעיה 'ברגע האחרון' ובא לוושינגטון גואל. ב- 2019 אינטליגנציה מלאכותית עמדה להשתלט על העולם, וב- 2020 מגפה קטלה מיליונים. היום אלו איומיו של מאסק לקנות את טוויטר, ואיומיו של פוטין להשתמש בנשק גרעיני אם הסיוע לאוקראינה יימשך, אם פינלנד ושבדיה יצטרפו לנאט"ו, או אם הוא יקום על צד שמאל ביום רביעי.

עם זאת, אף פעם לא הייתי פנאט פסיבי. אם המודל העסקי של חברה השתנה (מרצון או מכורח) לרעה, מכרתי את מניותיה וקניתי מניות של חברות אחרות. צחוק הגורל: בשלוש מתוך חמש פעמים, התברר לאחר שנה או שנתיים שזו הייתה טעות, אבל שתי הפעמים האחרות שבהן צדקתי היו שוות את הסטייה מפסיביות גמורה.

4.  על שאינני משקיע לעומתי.   משקיע לעומתי אמנם נותן לעצמו, ואולי גם לאחרים, את ההרגשה שהוא פיקח ונועז מכולם, אבל זו אשליה. קשה עד בלתי אפשרי להיות לעומתי ופסיבי. בנוסף, דינמיקת השוק פועלת באופן טבעי לטובת משקיע קונפורמי. בלי מידע נוסף שלא ידוע לאחרים, יטעה הלעומתי שוב ושוב – רק בצורה אחרת.

5.  שלא סטיתי מהתוכנית.   בתשובה לשאלת עיתונאי אם הוא חושש מאיבנדר הוליפילד ותוכנית הקרב שלו, ענה מייק טייסון ש"לכולם יש תוכנית עד שהם חוטפים אגרוף בפה". במרוצת השנים בהן אני משקיע בשוק המניות, חטפתי כמה פעמים 'אגרוף בפה', כלומר ערך תיק המניות שלי ירד בחדות (למשל ב- 2011, 2018, 2020, ועכשיו) אבל למעט מקרה יוצא דופן אחד, כל השינויים בו (בגלל גיל, נסיבות אישיות וכדומה) היו בהתאם לתוכנית.

6.  לא נעזרתי ביועץ השקעות או ברוקר.   החלטה זו לבדה העלתה משמעותית את תשואת תיק ההשקעות שלי בכל רגע נתון וגם חסכה לי טון של שכר טרחה שהיה מוריד את התשואה אף יותר.

7.  שלא רדפתי אחרי תשואות.   בסצנה בלתי נשכחת מהסרט 'וול סטריט' מהלל גורדון גקו (מייקל דאגלאס) הכריזמטי את נפלאות תאוות הבצע. "…תאוות בצע, בהיעדר מילה מתאימה יותר – טובה. תאוות בצע נכונה, זה עובד. תאוות בצע מבהירה, חותכת ישר ולעניין, קולטת את מהות הרוח האבולוציונית…". המציאות עם זאת מוכיחה, שבדרך כלל תאוות בצע חסרת מעצורים לא נגמרת טוב. אפילו לא בסרטים.

8.  שאף פעם לא השחתתי זמן לריק בתהייה "מה היה אילו הייתי משקיע $1,000 לפני עשר שנים ב- [משהו שעלה פי מאה מאז]?   שקיעה במחשבות מסוג זה מעולם לא הועילה לאיש. היא מעודדת סיכון יתר וסטייה מהתוכנית. השארתי את זה לאנשי מכירות של קרנות נאמנות ושאר שרלטנים.

9.  שלא פתחתי קו אשראי או לוויתי כסף כדי להשקיע.   אין זו סיבה לגאווה, אלא הודאה באשמה. בעשור שבו סביבת הריבית נמוכה כל כך צריך משקיע מיומן לפתוח קו אשראי צנוע, ולהרוויח מההפרש בין הריבית שהוא משלם לבנק לריבית שהוא מרוויח מהשקעה במניות סולידיות. אני משוכנע שרבים עשו זאת בהצלחה, אבל בגלל שמרנות (פחדנות?) יתר, לא רציתי להיות בעל חוב גם אם ערך נכסיי גבוה ממנו בהרבה.

10.  על הטיה ביתית (home bias) חריפה.   יש סיבות טובות להתמקד בחברות ביתיות: הכרות מעמיקה, הטבת מס לדיבידנדים, הימנעות מניכוי מס במקור על דיבידנדים של חברות זרות, הצורך בהמרת מטבע והסיכון הנלווה לה. אבל יש סיבה בנאלית נוספת: הרגשה נוחה יותר שהניבה פרי לא צפוי. בשנה האחרונה,

• דרדר הרודן הטורקי את כלכלת המדינה לעברי פי פחת;
• חברות סיניות סבלו משורת חוקים שרירותיים שממשלתן אכפה עליהן;
• המסחר בחברות רוסיות הופסק בגלל הפלישה הברברית לאוקראינה.

משקיעים בשווקים מתעוררים שניסו בדרך זו להילחם בהטיה הביתית יצאו בשן ועין וכבר לא יחזרו אליהם כל כך מהר.

11.  שהתעלמתי ממשברים.   תעשיית הכסף מפיצה באינטנסיביות אגדות מסמרות שיער על משקיעים קטנים המאבדים את עשתונותיהם עם כל מעידה של שוק המניות. יש לי הרגשה שההיפך הוא הנכון ורבים מנצלים את הירידות כדי לקנות עוד מניות של חברות שכבר נמצאות בתיק ההשקעות שלהם. עבורי זה הרגל פבלובי, שעד כה עלה יפה; אבל רק בגלל שמלכתחילה הקפדתי לקנות את מניותיהן של החברות הטובות במשק.

12.  שאף פעם לא היה מקום לאיגרות חוב בתיק ההשקעות שלי.   מאז 2008 לא הצדיקו התשואות העלובות והעמלות הגבוהות קניה של איגרות חוב קונצרניות (corporate bonds). פרשנים ומומחים טוענים שתפקידן העיקרי הוא לא הגדלת התשואה, אלא הרגעת המשקיעים ההיסטריים כאשר שוק המניות צולל. אני לעומת זאת לא ראיתי כל צורך לפתור בעיה שאינה קיימת, ומכיוון שנאה דורש – נאה מקיים, כדאי אולי שהם ירגיעו בדרך זו את עצביהם המרוטים.

13.  על תיק מניות משעמם וחסר מעוף.   שמורכב ברובו מחברות קנדיות גדולות המשלמות דיבידנד ומגדילות אותו (בדרך כלל) פעם בשנה. השורה התחתונה שאותה אני בודק בסוף דצמבר, טובה יותר בעשור האחרון מזו של מדד הייחוס (60 TSX), או כמו שוורן באפט אומר, "אינך נדרש למאמץ עילאי כדי להשיג תוצאות מצוינות".

14.  על שאינני קורא דוחות כספיים של חברות לפני קניית מניותיהן.   עבורי זה סתם בזבוז זמן, מפני שבלאו הכי לא אצליח לאתר את מה שהן רצו להסתיר. לעומת זאת, אני חופר עמוק במודל העסקי שלהן, עובר על דו"חות האנליסטים, וקורא בתשומת לב מה עיתונאים ובלוגרים כותבים עליהן.

15.  שאף פעם לא היה מקום לזהב בתיק ההשקעות שלי.   כבר מתחילת דרכי בהשקעות נרתעתי מנכסים לא מניבים, שזהב הוא העיקרי בהם. ביצועי הזהב בעשור האחרון היו חלשים, ובעת המגפה כאשר כל התנאים בשלו לפריצה חסרת תקדים שלו, הוא אכזב במיוחד, ואפילו האינפלציה השאירה אותו הרחק באבק.

16.  על שתמיד השקעתי מחדש את כספי הדיבידנדים.   לא נרשמתי לשום תוכנית השקעה מחדש (DRIP) – לא 'רגילה' ולא 'סינטטית'. רבים ואני בתוכם, רואים בתוכניות אלו כאב ראש מיותר ומעדיפים לצבור את כספי הדיבידנדים, כך שאפשר לקנות בהם כל מניה שהיא בלי שמישהו אחר יחליט עבורנו.

17.  על שלא הגזמתי בגיוון.   אחד ההבדלים בין משקיע חדש (ואחראי) ומשקיע מנוסה נמדד ברמת הגיוון (diversification) של תיק ההשקעות. משקיע חדש מאמין שככל שהגיוון רב יותר, כך עדיף. לעומת זאת משקיע מנוסה יודע, ש- 1) לפעמים חשוב איפה אינך משקיע לא פחות מאיפה שאתה בוחר להשקיע, ו- 2) גיוון הוא כורח, לא ארוחת חינם.

18.  שלא תזמנתי, לא גידרתי, ולא איזנתי.   שלוש פעולות סרק הגוזלות זמן, מאמץ, וכסף; ונזקן גדול מתועלתן עבור ההרכב הנכון של תיק השקעות.

19.  ששיניתי את דעתי על קריפטו (בערך).   האם לביטקוין, את'ר (או מטבע אחר) ימצא שימוש? חבר המושבעים עדיין לא חזר לאולם המשפט כדי להודיע על החלטתו. האם אפשר כבר להצביע על ערך פנימי של פרויקט קריפטו (לאו דווקא מטבעות) כלשהו? לא. למרות זאת הבועה לא פוקעת ועוד אנשים (כמוני למשל) ומוסדות החליטו לטבול את בהונם במים ולהמר על קריפטו באחוז או שניים מתיק ההשקעות שלהם.

תודות לרשות ניירות הערך של אונטריו לא חייבים להמר ישירות בביטקוין או את'ר ואפשר לקנות יחידות השתתפות בקרנות ETF שידאגו, תמורת דמי ניהול לא מבוטלים, לכל הסידורים הנדרשים מאחורי הקלעים.

20.  על שעמדתי בפיתוי ונמנעתי מחשיפה למניות של חברות טכנולוגיה.   אחד מכללי הברזל של השקעות קובע, שרמת הסיכון הנכונה היא זו שבה אתה משיג את מטרותיך, וכל גרם עודף של סיכון רק יעכב אותך בסופו של דבר. למרות זאת, תקופת המגפה שבה נראה היה שחברות הטכנולוגיה צומחות לשמיים, גרמה לי להרגיש כאידיוט גמור, אם כי לא לאורך זמן. הירידה הדרמטית במחירי מניותיהן הוכיחה פעם נוספת שעודף סיכון עלול להתממש בכל רגע.

לבסוף

האם יכולתי להגדיל את התשואה באותה רמת סיכון אם הייתי נוהג אחרת? יתכן. אבל אז הייתי נאלץ להקדיש יותר זמן לתיק ההשקעות ובהכרח פחות זמן לנושאים אחרים שאהובים עלי (קריאה, כתיבה, ושמירת קשר עם חברים). מכיוון שחיים רק פעם אחת ("ולא חוזרים אפילו בשביל לתת הדרן"), קריטי לשמור על איזון בריא בין חובות, אילוצים, צרכים, ורצונות. שום דבר טוב לא יוצא מהעדפה של אחד על פני האחרים.