שתי מדינות אחיות שתהום מפרידה ביניהן

תאריך עדכון אחרון: יוני 3, 2022  /  קטגוריה: דעות

לא היכולות שלנו מראות מי אנחנו באמת… אלה הבחירות שאנו עושים  /  הארי פוטר וחדר הסודות

כמו שכבר כתבתי בפוסט קודם, הפער בין תדמיתה של ארה"ב ("העיר הבוהקת שעל הגבעה") לבין דמותה האמיתית הוא בלתי נתפס. לפני שהגעתי לקנדה תהיתי בליבי למה שתי מדינות בעלות מכנה משותף רחב כל כך (וגבול משותף ארוך כל כך (בלי כל נוכחות צבאית)) אינן מתאחדות. היום אני יודע ותקצר היריעה מלפרט.

אם בעבר נודעה ארה"ב בעיקר בשל חברה נטולת סולידריות, תשתיות מתפוררות, ומחירי בריאות וחינוך שמרוששים את מעמד הביניים, הרי שהיום הדבר הכי אמריקאי הוא טרור פנימי – ירי המוני ללא תכלית, בחסרי אונים. כל מקום מועד לפורענות: מוסדות ציבור, בתי קולנוע, אולמות קונצרטים, בתי ספר, משרדים, בתי תפילה, סופרמרקטים, והרחוב. עד כה היו השנה בארה"ב מעל 200 מקרי ירי המוני, מתוכם 27 בבתי ספר! התופעה הפכה לכל כך נפוצה, שרק המקרים המזעזעים במיוחד מוצאים את דרכם לחדשות הארציות.

בעקבות הטבח המי יודע כמה בבית ספר (הפעם בעיירה יובלדי שבטקסס), שבו נרצחו 19 תלמידים ושתי מורות, ונפצעו 17 נוספים, החליטה ממשלת… קנדה להדק אף יותר את חוקי הנשק במדינה. הסיכוי שזה יקרה מדרום לגבול אינו קטן – הוא אפס.

האם הוספה של צעדים אלה יפתרו את בעיית האלימות בעזרת נשק? כמובן שלא, אבל הסטטיסטיקה לא משקרת. צעדים דומים שנקטו בריטניה ואוסטרליה בשנים האחרונות, הפחיתו בשיעור ניכר את מספר הקורבנות המשניים – עוברי אורח תמימים שנקלעים למקום הלא נכון, בזמן הלא נכון.

מנאומו של ראש הממשלה לא ברור מתי יכנסו החוקים הנוספים לתוקף ולכמה זמן. אמנם יחד עם ה- NDP יש לליברלים רוב מוצק בבית הנבחרים ובסנאט, אבל הבטחות של פוליטיקאי תמיד מזכירות לי את סצנת הסיום בסרט הנפלא 'Falling Down' מ- 1993.

ביל פוסטר (מייקל דאגלאס): "הם שיקרו לי…"

סמל פרנדרגאסט (רוברט דובאל): "אז זה העניין? אתה כועס בגלל ששיקרו לך? … היי, הם משקרים לכולם. הם משקרים לדגים"

נקודת מוצא

הטענה שלקנדים יש מנטליות שונה ולכן כמעט שאין בה מקרים כאלה, אינה נכונה. גם בקנדה יש מספיק חולי הדק שבהיעדר חוקי נשק נוקשים, היו יכולים להפוך את קנדה לשיקגו. לכן חשוב לדעת שגם לפני שייושמו החוקים החדשים, פיקוח הנשק בקנדה שונה מאד מזה שבארה"ב וזה מתחיל בחוקה.

בעלות על נשק אינה מעוגנת בחוקה הקנדית ונחשבת כ"זכות יתר שבירה". כלומר, צריך למלא חובות מסוימים כדי לזכות בה, ולהקפיד על הכללים כדי לא לאבד אותה.

מטרת השימוש בנשק

אפשר בקנדה להיות בעל נשק רק עבור אחת הסיבות הבאות: קליעה למטרה במטווח מאושר, ציד של חיות מסוימות, וכאספן. זו לא טעות, אין אפשרות לקבל רישיון לצורך הגנה עצמית.

רישיון

לפני הכל יש לעבור בהצלחה קורס 'בטיחות כלי נשק' כתנאי מקדים לקבלת רישיון. לאחר מכן יש לשלוח בקשה למשטרה הארצית (RCMP), שבה יש למלא פרטי התקשרות עם בן/בת הזוג הנוכחי/ת והקודמ/ת. יתכן ושוטר יתקשר לשאול בעצתם אם זה רעיון טוב לתת למבקש רישיון נשק. בשנת 2019 לדוגמה, 946 מבקשי רישיון סורבו; 212 מתוכם על רקע של בריאות נפשית.

אחסון

למעט אזוריי ספר, הנשק חייב להיות פרוק (לא טעון), מופרד מתחמושת ונעול בכספת או לפחות עם מנעול הדק. איפה? בבית, במטווח מאושר, או בתא המטען של מכונית כאשר הוא מועבר בין שני המקומות.

עוברים לבית חדש? מזל טוב, אבל אי אפשר להעביר את הנשק בין שני מקומות המגורים בלי לקבל את אישור המשטרה (Authorization to Transport). הנשק והתחמושת צריכים להיארז בשני ארגזים נפרדים, ואם הכתובת החדשה נמצאת באותה עיר, האישור ניתן בדרך כלל לשעתיים!

תחזוקה

כל עבירה פלילית (לדוגמה נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול) של בעל נשק מאפשרת למשטרה לשקול מחדש אם לשלול לעבריין את רישיון הנשק ולהחרימו.

סימני אזהרה

על פי ניסיון העבר פעמים רבות מופיעים סימני אזהרה הרבה לפני ביצוע הפשע. למשל, פרסום פוסטים מאיימים, התפרצויות זעם במקומות ציבוריים, אלימות כלפי בני משפחה, חיות מחמד, וכדומה. דיווח על כך נחשב בארה"ב כ- 'הלשנה', בקנדה זה נחשב לאזרחות טובה ויש קו טלפון מיוחד לכך.

אכיפה

במקרה של הפרת תנאי הרישיון או אי חידושו, מאפשר החוק הפלילי למשטרה להחרים את כל כלי הנשק של העבריין ולהתיכם. אפשר לומר בזהירות שאם הרוצח מיובלדי היה קנדי, הוא היה נעצר בשתי תחנות בדרך לפחות, לפני שהיה מספיק לבצע את זממו.

הדרום הפרוע

קומיקאי ששמו נשכח ממני אמר פעם, "האמריקאים הם בני בריתינו, שותפי הסחר החשובים ביותר שלנו, וחברינו הטובים ביותר. לפעמים ממש מתחשק לתת להם סטירה מצלצלת". אחת הסיבות לחיבה הקשוחה שהוא הפגין כלפי האמריקאים נעוצה בכאוס שלא נעצר בגבול, ובמיוחד במספר הרב של כלי נשק לא חוקיים המוברחים דרכו.

כל ניסיונות העבר לחסום את נתיבי ההברחות עלו בתוהו. קיראו לי ספקן, אבל אינני מאמין שעוד חוק, עוד תקנה, ועוד תקציב ישנו את המצב.

לבסוף

בעת כתיבת שורות אלה, שבוע אחרי הטבח ביובלדי, כבר היו בארה"ב 18 (!) מקרי ירי המוני נוספים. מכיוון שזה נמשך כבר שנים רבות, צריך להודות שבמודע או שלא במודע, הציבור האמריקאי מוכן להקריב כל שנה את חייהם של כמה עשרות אלפי אזרחים, ביניהם ילדים, על מזבח הזכות לשאת נשק באופן חופשי. מפחיד.

בקנדה (בינתיים) זה אחרת. בבעלות על כלי ירייה והשימוש בהם, נעזרת הממשלה הפדרלית בתקנות וחוקים רבים כדי להגביל את החופש של אזרחיה לרצוח ולהירצח באופן אקראי.

God Bless Canada