קנדה נוחה למשקיעים קטנים

תאריך עדכון אחרון: יולי 28, 2023  /  קטגוריה: דעות

מה שאתה צריך לדעת, נמצא בדרך כלל ממש לפניך  /  אית'ן הוק

כל המדינות פורשות שטיח אדום למשקיעים כבדים. הם נהנים מהטבות, הקלות, קיצורי דרך, וקשרים עם בעלי סמכות וכוח. אלו מהווים רשת ביטחון במקרה של חוסר הצלחה ומקפצה יעילה לרווחים גדולים מהרגיל, כאשר המזל מאיר פנים. לא כך הדבר עם משקיעים קטנים, חסרי זכויות יתר, הנאלצים לקחת על עצמם סיכון גבוה יותר כדי להשיג פחות.

מארק קיובן – יזם, איש עסקים, משקיע, ומיליארדר אמריקאי – סיכם מבלי שהתכוון את זכויות היתר של עשירים באופן הבא: "לא משנה כמה פעמים תיכשל; אתה צריך להצליח רק פעם אחת". לרוע המזל זה נכון רק לגבי מי שיכול להרשות לעצמו להיכשל שוב ושוב, ולא לגבי מישהו שכבר הכישלון הראשון ימנע ממנו להמשיך ולהיכשל.

אפילו ניהול תיק השקעות (לא בחינם חס וחלילה, אלא תמורת עמלה שערורייתית) על ידי מוסדות פיננסיים רבים, פתוח רק למי שמפקיד בידיהם חצי מיליון דולר ומעלה – שתי סיבות חשובות למה משקיע קטן צריך לנהל את תיק ההשקעות שלו בעצמו, ולמה ממש קריטי להצלחה לעשות זאת בסביבה ידידותית.

Picture Provided by The Motley Fool

אפשר לחלק את גורמי הסביבה שמסייעים או מפריעים לשניים: מאקרו ומיקרו. לכאורה אירועי מאקרו שאינם נוגעים לו באופן אישי אינם משפיעים על משקיע קטן. למעשה כל מה שקורה בסביבתו בא לידי ביטוי בביצועי תיק ההשקעות; לפעמים ישירות ולפעמים בעקיפין. הדוגמה הבולטת ביותר בזמן האחרון היא כמובן ההפיכה המשטרית בישראל, שתשלב סופית את המדינה במרחב המזרח תיכוני. אפשר לשער (טוב, יותר מסתם לשער) שהכלכלה ובמיוחד החברות הרשומות בבורסה בתל אביב יושפעו מכך לרעה.

לא תמיד העתיד לוט בערפל

אמנם כאשר כל המומחים והפרשנים מסכימים ביניהם לגבי העתיד, משהו אחר עומד לקרות. עם זאת טיפשי לא ללמוד מההיסטוריה לקח צלול כבדולח: דיקטטורה, שחיתות עמוקה, חברה מפולגת, ודת דורסנית הן צירוף קטלני למשקיע קטן. עצתו של הברון רוטשילד, "קנה כאשר דם זורם ברחובות" טובה כמו עצתו של מארק קיובן – רק למיליארדרים, שגם אם כל השקעתם תרד לטמיון, הם לא ירגישו זאת.

מאקרו

מצב בטחוני

למזלה הרב קנדה מוקפת על ידי שלושה אוקיינוסים, כאשר מדרום (ואלסקה במערב) היא גובלת עם ארה"ב. אמנם בעבר כתבתי על כך, "שתי מדינות אחיות ששפה משותפת מפרידה ביניהן", אבל אין חשש בטחוני מארה"ב, לפחות כל עוד טראמפ לא בשלטון. הבדלים תרבותיים ומשטריים גורמים כבר זמן רב לעוינות גלויה עם רוסיה וסין ונראה שכך זה יישאר לתמיד.

מצב חברתי

בעתיד הנראה לעין, לא ייראו בקנדה גילויי שנאה וקיטוב כפי שאנו עדים להם בארה"ב ובישראל. אחת הסיבות לכך, שלמדתי להעריך יותר ויותר עם השנים, היא הימנעות מוויכוחים בעניינים שמעלים את לחץ הדם, ובעיקר דת ופוליטיקה. הרציונל מאחורי זה קל להבנה: בלאו הכי איש אינו משתכנע, ודיונים בנושאים אלה רק יוצרים משקעי כעס ומרירות אצל כל הצדדים.

מצב פוליטי

אינני מתכוון להשוות את המצב הפוליטי בקנדה לדיקטטורות נוסח רוסיה או סין ואף לא ל"דמוקרטיות" המזרח אירופיות. גובה הרף נמוך מדי. אבל גם לעומת דמוקרטיות אמיתיות כמו ארה"ב, הולנד או ספרד, השיטה בקנדה פועלת (בינתיים) טוב יותר. החל מהחוקה שמתקדמת בהרבה מהאמריקאית, דרך מערכת משפט מתפקדת ואקדמיה חופשית, כלי תקשורת מקצועיים, בחירות אזוריות, והחלפת שילטון מסודרת, וכלה בבית הנבחרים והסנאט.

קירבה לארה"ב

קנדה משגשגת גם בזכות הגבול היבשתי עם ארה"ב, וזאת בגלל שתי סיבות עיקריות: קשרי סחר ענפים והוצאות בטחון נמוכות יחסית. רוב החברות הגדולות נסחרות לא רק בבורסה של טורונטו, אלא גם בבורסה של ניו יורק (NYSE). למרות זאת קנדה מתעקשת, מסיבות מצוינות, לשמור על ייחודה או כמו קומיקאי ששמו נשכח ממני אמר פעם, "האמריקאים הם בני בריתנו, שותפי הסחר החשובים ביותר שלנו, וחברינו הטובים ביותר. לפעמים ממש מתחשק להעיף להם סטירה מצלצלת".

ההיבט המוסרי

באופן מסורתי קנדה נמצאת בצד של הטובים. אם זה בשקיפות פעולות הממשל, חירויות אזרחיות, קידום נשים, חילות משלוח להפרדה בין אויבים (peacekeeping), קבלת פליטים, גיוון במקומות עבודה, שמירת הטבע, תמיכה צבאית באוקראינה, ואפילו בסנקציות נגד רוסיה. לשם השוואה, שוויץ לדוגמה, מצפצפת על החרם ובבנקים שלה נערמו יותר ממאתיים מיליארד דולר השייכים לפוטין ולאוליגרכים שלו.

האם כל זה עוזר בעקיפין למשקיע קטן? אני סבור שכן. איכות חיים, בשונה מרמת חיים, חשובה לדברים רבים, אבל גם לשורה התחתונה של תיק ההשקעות.

מיקרו

רגולציה

הרגולציה בקנדה חלשה מדי לטעמי ואפשר לראות זאת

• במספר מעשי המרמה המתגלים לאחר מעשה,
• בקיומם של מכשירים פיננסיים רעילים,
• במקרים מובהקים של שימוש במידע פנים, שלא זוכים להתייחסות הרשויות,
• בהיעדר שומר סף ארצי. כל שומרי הסף מתמנים על ידי הפרובינציות,
• בדוחות כספיים (של חברות) שנראים טוב, אך מסתירים שלדים המתגלים רק על ידי השוק (ראה מקרה אלגונקין (AQN-T,N)),
• בעלויות סמויות של קרנות מכל הסוגים,
• באפשרויות הפתוחות בפני יועצי השקעות לדיווח מטעה.

עם זאת, משקיע עשה-זאת-בעצמך הנוהג לפי העקרונות המפורטים בבלוג זה, יכול להסתפק בהגנה החלקית של הרגולציה הקיימת בלי להינזק. בעולם, ובמיוחד בהשוואה לארה"ב, הרגולציה הקנדית נחשבת דווקא לטובה, אבל אין בזאת נחמה לנאיבי שנפגע.

הגנה על חוסכים ומשקיעים מפני פשיטת רגל של המוסד הפיננסי

חוסכים:   כפי שכתבתי בעבר, כסף המופקד בחשבונות צ'קים, חסכון, ו- GICs מבוטח באופן אוטומטי על ידי CDIC עד לסכום של $100,000 בשני תנאים: הפיקדון בדולרים קנדים ותקופת החיסכון אינה עולה על חמש שנים. עם זאת, הסכום המרבי המעשי גבוה הרבה יותר.

לדוגמה, בני זוג רוצים להפקיד חצי מיליון דולר ב- GIC והיו שמחים אם כל הסכום יהיה מבוטח. הדרך לעשות זאת היא לפתוח חשבון GIC אחד על שם בן הזוג ולהפקיד בו $100,000, לפתוח חשבון GIC שני על שם בת הזוג ולהפקיד בו $100,000, וחשבון GIC שלישי משותף ולהפקיד אף בו $100,000. לאחר מכן, לחזור על התהליך בבנק אחר. באופן זה כל חצי מיליון הדולר מבוטחים.

בנוסף, גם פיקדונות במסגרות רשומות כמו RRSP ,RESP, TFSA ואחרות מבוטחים כל אחד בנפרד עד לגובה של $100,000 בתנאי שהכסף מופקד בחשבונות חיסכון או GIC.

למרות זאת, קולות רבים קוראים כבר זמן רב לממשלה להגדיל את סכום הביטוח לכל חשבון ל- $250,000.

משקיעים:   תריסר פלטפורמות המסחר הגדולות בקנדה חברות בארגון CIPF, המבטח את המשקיעים דרכן מפני פשיטת רגל של המוסד הפיננסי המפעיל את הפלטפורמה. כמובן שההשקעות עצמן אינן מבוטחות על ידי CIPF. סכומי הביטוח הם:

• עד מיליון דולר עבור מזומן, TFSA, וחשבון ממונף (margin account) ביחד,
• עוד מיליון דולר עבור כל חשבונות הפנסיה הרשומים,
• עוד מיליון דולר עבור כל חשבונות החיסכון / השקעה לחינוך גבוה (RESP).

שני סוגי הביטוחים – לחוסכים ומשקיעים – אינם כרוכים בעלות כלשהי למשקיע.

מפלצות הבנקים

המנטרה שעליה וורן באפט לא מתעייף מלחזור: אל תהמר נגד אמריקה, נכונה גם בגרסה הבאה: אל תהמר נגד הבנקים בקנדה. למה?

• ידם בכל: בנקאות בסיסית, כרטיסי אשראי, משכנתאות, ייעוץ פיננסי, פלטפורמות מסחר בניירות ערך ומטבע זר, קרנות נאמנות, וביטוחים.
• בעשרים השנים האחרונות, שכללו כזכור שלושה משברים פיננסיים עולמיים, רשמו ששת הבנקים הגדולים תשואה כוללת ממוצעת של 10% בשנה!
• למעט משבר 2008, הם מגדילים את הדיבידנד העסיסי גם כך, כל שנה.
• הם מצייתים בקנאות לכללי הרגולציה (אותה השמצתי בסעיף למעלה).

אם יש משקיע קטן או גדול, שאין לו גם מניות בנקים, אזי הוא עושה משהו לא נכון.

דיבידנדים נדיבים ומס מופחת (Dividend Tax Credit)

תופעה שמקורה לא ברור די צורכו, מתבטאת בתשואת דיבידנדים גבוהה יותר בקנדה לעומת אלו המשולמים בארה"ב. לדוגמה, הממוצע הרב שנתי של תשואת הדיבידנד של  S&P 500  עומד על 1.8% לעומת 2.5% של  S&P/TSX Composite; של  הדאו ג'ונס (DJIA)  2.5%  לעומת  2.9% של TSX60  ומתחילת המגפה ההפרשים אף גבוהים יותר.

אם לא די בכך, הרי שהמיסוי על דיבידנדים מאושרים (eligible) נמוך יותר מזה המושת על שכר עבודה או ריבית. לדוגמה, משקיע באונטריו שמרוויח מעבודה $100,000 ישלם רק 12.24% על הדיבידנדים שהוא מקבל, לעומת מדרגת מס של 33.89% על עבודה או ריבית.

באותה נשימה אפשר להזכיר גם את המס המופחת על רווחי הון ואת היכולת לקזז רווחים מהפסדי הון.

מקלטי מס

ישנם מספר מקלטי מס שכל אחד יכול להשתמש בהם בקלות בלי להיות עורך דין או רואה חשבון. ככלל, רצוי למלא חשבונות אלה לפני שמשקיעים בחשבון רגיל החשוף למיסוי. עם זאת, מסחר במניות או קרנות אמריקאיות כדאי שייעשה דרך מקלטי המס הפנסיוני (RRSP, RRIF, LIRA, LIF) שבהם אין צורך לשלם מס לדוד סאם. אחרת מנוכה מס במקור (withholding tax) בשיעור של 15% ובמקרים מסוימים אף 30%.

לבסוף

למרות שקנדה נוחה למשקיעים קטנים, לא הכל יין ושושנים. יש מקום לשיפור, בעיקר בפישוט חוקים ואכיפת הרגולציה. עם זאת, בהשוואה למדינות אחרות, למשקיע קטן בקנדה יש מעט מאד סיבות להתלונן.