חריקות בתהליך ההגירה לקנדה

תאריך עדכון אחרון: אוגוסט 11, 2023  /  קטגוריה: הגירה

אי אפשר לקנות אושר, אבל אפשר לחיות בקנדה; וזה בערך אותו דבר  /  לא ידוע

מערכת ההגירה של קנדה נחשבת לטובה מאד בהשוואה למדינות מערביות אחרות. יש לה פילוסופיה ברורה – בחירת אנשים לפי כישורים אישיים – ביצוע סביר, וכנראה גם הוגנת למהגר הקטן יותר מכל מדינה אחרת. כך זה היה כאשר הגרתי לפני 22 שנים וכך זה היה עד לפני שנתיים או שלוש. מומחים לנושא סבורים שהחריקות התחילו עם החלטת הממשלה להכפיל את מספר המהגרים השנתי בלי להכין תשתית מספקת. את התוצאה אפשר לראות בעיקר בעליית מחירי הדיור, הלחץ על מערכת הבריאות, גידול באבטלה, וכן, גם הצפיפות בכבישים.

האמת היא שגם מספר הפליטים, אישורי העבודה, ומספר הסטודנטים הזרים זינקו גבוה מדי בתקופה קצרה. כל אלו מתכוננים להגיש מהר ככל שמותר בקשה לתושבות קבע ולאחר כמה שנים – אזרחות. בניגוד לארה"ב שבה נפוצה שנאת זרים, קנדים הם ההיפך הגמור, אך יש חשש שלא לעולם חוסן אם הממשלה תמשיך להתפרע.

חריקה שנייה: ניסיון לתקן את שוק העבודה דרך מערכת ההגירה

למרות היסטוריה מדממת כישלונות, פוליטיקאים שמטבע ברייתם סובלים מקוצר ראייה, פשוט אינם יכולים לעמוד בלחץ של חברות ובעלי עסקים לכוח אדם זול, ובפיתוי למצוא 'פתרון קל ומהיר' לבעיה שפתרונה דורש הכשרות, תמריצים, ובעיקר זמן. כל מה שצריך זה להסתכל דרומה ולראות איך ארה"ב, שבה מערכת ההגירה המוטה לשוק התעסוקה, מוגדרת בלשון המעטה על ידי כל כ'שבורה'.

למרות זאת, החל מסוף יוני הממשלה עוקפת (סליחה 'מעדכנת') את החוקים שהיא עצמה קבעה ונותנת קדימות לבעלי מקצוע נדרשים, אפילו אם קיבלו ציון הגירה נמוך יותר מאחרים הנמצאים לפניהם בתור. ששת התחומים המועדפים הם: בריאות, מקצועות שקשורים לתעשייה ובנייה, חקלאות, תחבורה, STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה, מתימטיקה), והפתעה, גם דוברי צרפתית הוכרו כתחום מועדף.

כתוצאה מכך הסיכוי של מועמדים ראויים שהגישו בקשה דרך מסלול פופולרי הנקרא Express Entry ואין להם הצעת עבודה ירד מאד.

"דוקטורים משמשים כנהגי מוניות"

אחת התופעות שמתקשים להסבירן נעוצה בעובדה שמהגרים בכל התחומים הנדרשים, מתקשים למצוא עבודה, ובסופו של דבר רוב המשרות מתמלאות על ידי אזרחים שנולדו או התאזרחו בקנדה ותושבי קבע שנמצאים בה יותר מעשר שנים. אמנם מעולם לא שמעתי על רופא אמיתי שהוא נהג מונית, אבל כן שמעתי על רופאים ורופאות שהתייאשו מהמכשולים הבירוקרטיים והבחינות שצריך לעבור ועובדים כאחים / אחיות / טכנאי רנטגן-אולטרסאונד-MRI וכדומה.

הפלישה האמריקאית

לפני חודש הזמינה הממשלה הפדרלית עובדים מיומנים בעלי ויזת H-1B להגיש בקשה לאישור עבודה בקנדה. תוך 48 שעות (!) התמלאה המכסה של 10,000 מועמדים, שכמובן נוכתה מהתור הרגיל של מבקשי אישור עבודה.

סוד גלוי הוא שמאז 2016 התגברה ההגירה מארה"ב לקנדה ואף יותר לאחר שאספסוף השתלט על הקפיטול בששי לינואר 2021. בפרפרזה על מילות שיר ידוע של שלמה ארצי: פתאום קם אדם ומרגיש שהוא (רק חצי) עם ומתחיל ללכת (משם).

פוליטיקה קטנה

למרות החלפת השרים בקבינט, הממשלה הליברלית מריחה כנראה שהבחירות הבאות לא ייטיבו איתה, ומכינה את הקרקע גם על ידי התמקדות בהגירה של דוברי צרפתית. פעם אחרונה שבדקתי, חברי קבוצה זו אינם עונים על ההגדרה של בעלי מקצוע נדרשים. מהן אפוא הסיבות לכך? בניגוד גמור להתנהלותי בשוק המניות, כאן אני הופך לספקולנט, אפילו קונספירטיבי.

1. הם סגרו עסקה, שהשתיקה יפה לה, עם קוויבק.
2. ידוע שדוברי צרפתית נוטים להצביע לליברלים יותר מאשר לשמרנים. אמנם הם לא יעזרו לליברלים בבחירות הקרובות, אבל בעתיד כנראה שכן.

השמרנים, אם וכאשר יעלו לשלטון, לא יהיו צמחונים אף הם. במקום קוויבק תהיה זו אלברטה עם עסקה מתחת לשולחן, ובמקום דוברי צרפתית, דוברי אנגלית ו… עברית. משום מה ישראלים נוטים להצביע עבורם. קיים חשש רציני שמרוב פוליטיקה יידרדר מנגנון ההגירה ויהפוך לעוד כלי מפלגתי שכל צד משתמש בו לצורך אינטרסים צרים.

😊:   בקושי הספיק הזוג טרודו להכריז על גירושיהם, וכבר הפיץ מישהו את המדבקה – גם אנחנו רוצים להתגרש מטרודו.

הזווית הישראלית

מסיבות ברורות גדל מספר המתעניינים בהגירה לקנדה בחודשים האחרונים, ובגלל ההעדפה של עובדי מערכת הבריאות, רבים מהם רופאים ואחיות מוסמכות (RN). אם להסתמך על ניסיון העבר, רוב המתעניינים לא יגיעו בסופו של דבר, אבל אני חייב להודות לאור מה שאני קורא ושומע שהאומדן בפוסט לפני ארבעה חודשים ("תשעה מתוך עשרה בוגרים בגילים שבין 20 ל- 50 אינם רוצים להגר, או אינם יכולים, או שניהם גם יחד") היה אולי שמרני מדי.

לא מעט מנופחי חזה מסתובבים היום בטורונטו ובמקומות אחרים ובידיהם שלט בלתי נראה שעליו מרוחות, באותיות קידוש לבנה, המילים "אמרתי לכם". לאחר הריגוש הראשוני כדאי להם לזכור שההפיכה המשטרית תפגע גם ברבים שאינם חיים בארץ, אבל מקבלים קצבאות או פנסיה בשקלים וממירים אותם למטבע המקומי שלהם.

למרות סלידתי מתחזיות שיתגשמו או לא בעתיד, אני רוצה להצביע על סכנה פיננסית שאורבת בשני מקומות לפחות:

1. היחלשות השקל. אולי לא בהשוואה ללירה הלבנונית, אבל בוודאי לעומת הדולר, מרק, יין,… והממירים אותם יגלו שהם נאלצים לספוג 'קנס' לא צפוי.
2. עם הידרדרות הכלכלה, ייתכנו מיסים והגבלות על תנועות הון והעברת כסף מישראל החוצה תהיה מסובכת ויקרה יותר.

אלו כמובן זוטות לעומת ממשלה עוינת וכושלת, כפיה דתית, ירידה בכשירות הצבא, שחיתות גואה, עתיד דמוגרפי קודר, וסכנה שמלחמת האזרחים תחרוג מגבולותיה המנומסים. מכיוון שכמעט לכל אחד יש משפחה וחברים בארץ, כדאי לרסן את ריקוד הניצחון (ולהכין את ה- basement).

לבסוף

לא כל כך מזמן, לפני שהטכנולוגיה אפשרה טיסות טרנס-אטלנטיות, היה קשה מאד להגר ואחר כך לחזור. כרטיס בכיוון אחד קבע גורל ולא סוג של הזמנה במשרד נסיעות. למרבה המזל המכשולים הפיזיים הוסרו ולעומת העבר, טיסה הלוך ושוב בין יעדים רחוקים היא עניין של מה בכך. יתר על כן, בעידן שבו אפשריות שיחות וידאו, עם יחיד או רבים, ללא תשלום דרך הטלפון הנייד (או כל מכשיר אחר עם מסך), המונח 'הגירה' קהה במקצת ונחלש הממד הדרמטי שאפיין אותו בעבר.

מה שלא השתנה בהגירה 2.0 ואפילו נהיה קשה יותר הוא הצורך 'לשכנע' את המדינה המארחת שאנו ראויים לבוא בשעריה. הדבר מזכיר במידה מסוימת קורות חיים ששולחים למקומות עבודה בתקווה שיקראו לנו לראיון. תכונות חשובות שכל מדינה מביאה בחשבון הן: גיל, שפה, השכלה, מצב בריאותי, ניסיון תעסוקתי, היעדר רישום פלילי, הצעת עבודה, משפחה מקומית שתעזור להיקלט, רקע של בן או בת הזוג, ועוד.