טיפ-פלציה

תאריך עדכון אחרון: ספטמבר 8, 2023  /  קטגוריה: אוריינות פיננסית

כאשר אתה עוזר לאחרים, אתה עוזר גם לעצמך  /  עממי

כשהייתי צעיר לא הכרתי איש שנתן טיפ למישהו. נדבה לקבצן – תמיד, טיפ? איש לא ידע מה זה. השנים עברו, הכלכלה השתנתה, הדורות התחלפו והיום זו ממש תמונת ראי. קבצנים יצאו מהאופנה, וכמעט כולם נותנים טיפ לנותני שירות, בין אם זה חדרן, סבל, מלצר, ספר, נהג, וכדומה. ניכר שאצל רבים חלחלה ההכרה שאין זה הוגן לעמוד על עקרון (ששכר מלא צריך להגיע מהמעביד), כאשר הסובל היחיד מכך נמצא בתחתית שרשרת המזון.

בטיול שהשתתפתי לאחרונה הסבירה המדריכה, שטיפים מהווים חלק מרכזי במשכורתם של נותני השירות. "אנחנו לא הולכים עם זה לקזינו", היא התנצלה בחוסר נוחות, "הכסף משמש אותנו למחיה יומיומית ואנחנו משלמים עליו מס מלא".

מרגיז שהמדינה מאפשרת למעסיקים לעקוף את חוק שכר מינימום על ידי תשלום מופחת לעובדים שמקבלים טיפים. לעניות דעתי, זה לעשות צחוק מהחוק. המעסיקים מצידם טוענים שהמגפה והאינפלציה פגעו בהם קשות וזו אחת הדרכים לפצות את עצמם. אחרת, הם ייאלצו לפטר עובדים ולהעלות מחירים ללקוחות. אלו טיעונים צודקים ונכונים, אלא שאני זוכר איך המעסיקים התנגדו לחוק שכר מינימום עם טיעונים משכנעים לא פחות. שנים רבות שעברו מאז הוכיחו, ש

1.  חוק שכר מינימום הוא אחד ההישגים החברתיים החשובים ביותר בתחום יחסי העבודה.
2. האבטלה לא גדלה והכלכלה לא נפגעה כתוצאה מכך, כפי שהמעסיקים איימו.
3. שוקי המניות ואגרות החוב מוכיחים שהמעסיקים התגברו ושגשגו למרות החוק.

דרך אגב, באונטריו שכר המינימום עומד על $15.5 לשעה ובשאר הפרובינציות והטריטוריות, פחות או יותר אותו סכום פלוס מינוס דולר.

באוניות הפאר הענקיות שרשומות במדינת עולם שלישי, הצוות בדרג הנמוך מגיע ממדינת עולם שלישי אחרת, והנוסעים באים ממדינות מערביות, המצב גרוע אף יותר. החדרנים, המלצרים, והסדרנים אינם מקבלים משכורת כלל, אלא רק מזון ולינה, ותלויים לגמרי בטוב ליבם של הנוסעים, שלא תמיד מודעים לכך. הכל חוקי, או יותר נכון לא לא-חוקי והמעסיקים חוגגים. לא פלא שמתחילת השנה עלו בתלילות מניותיהן של החברות המפעילות את הספינות. לדוגמה,

עליה מתחילת השנה	סימול	שם החברה
120%	CCL-N	Carnival Corp & PLC
100%	RCL-N	Royal Caribbean Cruises Ltd
70%	NCLH-N	Norwegian Cruise Line Holdings Ltd

זו אמנם הכללה לא מדויקת, אבל נהוג לחשוב שלנותני טיפים, ארה"ב היא המקום הגרוע ביותר לקבלת שירות בלי לפשוט רגל. על כל צעד ושעל יש מישהו שמצפה לקבל טיפ. למרות זאת היסטוריונים מאמינים שהמנהג דווקא הובא מאירופה לאחר מלחמת האזרחים. כמו בהרבה תחומים אחרים, קנדים הידועים בחסכנותם (יש שישתמשו במלה אחרת) לא מיהרו לאמץ מיד את המנהג החדש, וגם אחר כך הוא חדר באיטיות עד שהלקוחות התרגלו בחוסר רצון.

בתחילה, ואני עדיין זוכר זאת, היה מקובל לתת טיפ בין 5% ל- 15%, אבל אז החלה זחילה כלפי מעלה (tip creep) וכמו שאפשר לראות בתמונה, האחוזים טיפסו. נכון שלקוח יכול לתת פחות (כפתור ימני תחתון) או לא לתת טיפ כלל (כפתור שמאלי תחתון), אבל הרוב המכריע אינו עושה זאת.

מתוך סקרנות שאלתי זוג חברים קנדים שחגגו השבוע את יום הנישואין (המי יודע כמה) במסעדה, מה גובה הטיפ שהם השאירו. זאת הייתה תשובתם: "השארנו טיפ של 20%. מאז שהתחלנו לצאת שוב למסעדות מצאנו שהמחירים ואחוזי הטיפים עלו בכל מקום. נראה שזה הנורמלי החדש".

אי השוויון בהכנסות שרק הולך וגדל כבר עשרות שנים, רומז שאולי למוסד הטיפים יש בכל זאת הצדקה, אבל הקפיטליזם הנצלני מצליח לגלח חלק מהטיפים לעצמו. איך? מכיוון שהכל אלקטרוני, הטיפים מגיעים יחד עם התשלום עבור המוצר או השירות היישר למעביד, והוא או היא מחליטים בסוף היום איך לחלק את העוגה. כתבי צרכנות אומרים שלא פעם עד חצי מהסכום שהתקבל נשאר בכיס המעביד, למרות שזה אינו חוקי באונטריו, קוויבק, וניו ברונזוויק. בשאר הפרובינציות והטריטוריות הגזל הדוחה הזה נמצא בתחום האפור.

זה מזכיר במקצת את מוסד התרומות. פלוני שתורם למען מטרה נעלה כלשהי לא תמיד יודע איזה חלק מתרומתו אכן יגיע לתעודתו, וכמה יאבד בדרך.

לבסוף

בחנות הבייגל החביבה עלי מצפים כנראה שאתן טיפ לקופאית. אני מקווה שהם לא עוצרים את הנשימה, מפני שזה מקרה קלאסי שבו יש ללחוץ ללא היסוס על כפתור Skip.

האם יש עוד מישהו בעולם, חוץ ממני, שמשתמש במילה תֶּשֶׁר במקום טיפ?