חמישה כללי השקעות מקובלים שאני מפר

תאריך עדכון אחרון: ינואר 12, 2024  /  קטגוריה: השקעות 123

אם אתה מציית לכל הכללים, אתה מחמיץ את כל ההנאה  /  קת'רין הפבורן

לא מזמן עלה על דעתי שאם יועץ השקעות יבחן את תיק המניות שלי, הוא יצביע על שורה של 'טעויות' שעלי לתקן בהקדם האפשרי. אלא שאין אלו טעויות במובן הרגיל של המילה. הייתי מגדיר אותן יותר כסטייה מהכללים המקובלים, שמתאימים לרוב המשקיעים הקטנים אך לא לכולם. כמובן ישנם כללי ברזל כמו

• לא לסחור או להמר.
• לא לתזמן את השוק.
• להתאים את גודל הסיכון לסיבולת הסיכון.
• להבין במה משקיעים ולהתרחק מ'מוצרים פיננסיים' רעילים.
• להפחית עמלות למינימום, ואפשרי אף להפחיתן לאפס.
• להתחשב במיסוי.
• לגוון במידה.
• להשקיע לטווח ארוך.
• לשמור על פשטות.
• להתעלם מטיפים לוהטים, אמונות טפלות, עצות של מיליארדרים, ומרעש תקשורתי.
• לא להיסחף בהתלהבות ולא להיכנס למרה שחורה. פניקה אף היא לא מומלצת בשום שלב.

ועוד. דורות של סוחרים, ספקולנטים, ומהמרים נכוו כאשר קראו תיגר על כללים אלה.

לעומת מה שכתבתי למעלה, חטאיי אמנם מחווירים, אך בכל זאת שרירים וקיימים. יותר מזה, אני חי איתם בשלום כבר הרבה שנים ואין לי כוונה לשנותם.

הקצאת נכסים

בעבר מקובל היה להמליץ על הנוסחה

אחוז המניות בתיק ההשקעות  =  גיל המשקיע  –  100

והשאר איגרות החוב. לדוגמה, אם גיל המשקיע הוא 30, אזי הומלץ לו על יחס של 70% מניות ו- 30% אגרות חוב. בגיל 40 יהיה היחס  40% / 60%  וכך הלאה.

עקב שינויים בכלכלה העולמית, בשוק המניות, ובמנטליות המשקיעים, הפך היחס  40 / 60  לסטנדרט דה-פקטו שבו נהוג היה להשתמש גם אחרי גיל 40. בעשור האחרון השתנתה שוב הנוסחה המומלצת בגלל התארכות תוחלת החיים בעולם המערבי (חוץ מאשר בארה"ב) ל-

אחוז המניות בתיק ההשקעות  =  גיל המשקיע  –  120

כלומר, המערכת הפיננסית הבינה שחובה להגדיל את פוטנציאל תיק ההשקעות, למרות הגדלה מקבילה של הסיכון, כדי שאנשים יוכלו לממן את שנות חייהם הנוספות ברמה סבירה.

גם אני התחלתי עם הקצאה של  40 / 60  למרות שהעדפתי תוכניות חיסכון סגורות מסוג GIC במקום אגרות חוב, אך בהדרגה הגדלתי (במקום להקטין) את אחוז המניות ל- 100 וכרגע אין לי תוכנית לשנות זאת בעתיד הקרוב.

הטיה ביתית

אם אני מבין נכון, כמעט לכולם יש הטיה ביתית, אבל אצלי היא חריפה במיוחד. כל המניות בתיק ההשקעות שלי שייכות לחברות קנדיות ואמריקאיות. לפעמים אני שוקל ברצינות להקצות חלק למדינות מפותחות אחרות (מערב אירופה, יפן, אוסטרליה) עד שזה עובר לי. לגבי שווקים מתפתחים, פירטתי את דעתי השלילית עליהם בפוסט ארוך, ומאז דעתי לא השתנתה.

הוול סטריט ג'ורנל הדגים בצורה יפה את אחת הסיבות להטיה ביתית:

מהדיאגרמה רואים ששווי השוק של שבע חברות הטכנולוגיה המובילות גדול יותר משווי שוק המניות כולו של בריטניה, סין, צרפת, ויפן ביחד.

דרך אגב, נוכחתי לדעת שגם חסידי הרעיון של ביזור גאוגרפי מקסימלי מקצים לכך בין עשרים לשלושים אחוז בסך הכל.

גיוון

גיוון חסר הוא אולי החטא הגדול ביותר שלי בעיני יועץ השקעות. לא רק שמספר המניות קטן מדי (20), כולן מייצגות את החברות המבוססות והמצליחות ביותר במשק, שמשלמות ומגדילות דיבידנדים מדי פעם. זה אומר שאף פעם לא אגלה מציאות ותמיד אשלם עבורן מחיר מלא ולמעלה מכך. בנוסף,

• אין חברות קטנות, אין חברות צמיחה, וכאמור אין גיוון גיאוגרפי,
• אין נדל"ן פיזי, וכמובן אין זכר לזהב פיזי או וירטואלי,
• אין חברות פרטיות, רק ציבוריות שנסחרות בבורסות ראשיות,
• יש פריסה רק על פני מחצית הסקטורים במדד,
• כל החברות נמצאות בדרגת סיכון נמוך עד בינוני. מה שמבטיח שאין לי סיכוי להתעשר בן לילה.

איזון

כבר בתחילת דרכי בשוק המניות נוכחתי לדעת שתיק ההשקעות שלי, שבו לכל מניה משקל שווה, אינו זקוק לאיזון. בכלל לא מפריע לי שברגע מסוים מניה X שווה 10% יותר ממניה Y או להיפך. עד היום השוק איזן בנחישות ורגישות את התיק בעצמו. אני מניח שאם מניה אחת הייתה ממריאה לגובה של 40% מהעדר, יתכן שהייתי שוקל למכור כמה יחידות ממנה. אלא שזה לא קרה וההתלבטות נחסכה ממני.

Stop Loss

בניגוד לארבעת הסעיפים הקודמים, הסעיף הנוכחי טכני במהותו ומיועד למשקיעים אקטיביים וחסרי ניסיון, המשתמשים בפקודות עוצר קבוע (Hard Stop) ועוצר עוקב (Trailing Stop), בעת קניה ומכירה של מניות. תקצר היריעה מלתאר את חסרונותיהם, אך מסיבות שלא לגמרי ברורות לי, יועצים ממליצים עליהם בחום. בתקופה שבה מסחר בתדירות גבוהה (HFT) נפוץ כל כך, זה מכמיר לב לדעת שיש משקיעים הסבורים שפקודות Stop Loss מועילות במשהו.

לבסוף

אותו יועץ השקעות דמיוני שיבדוק את תיק ההשקעות שלי יימצא בסכנת חיים. הוא עלול למות… משעמום. אנשים שמכירים אותי זמן רב טוענים שלא רק תיק ההשקעות שלי משעמם.