עשר עובדות שצריך ללמד בתיכון

תאריך עדכון אחרון: מרץ 29, 2024 /  קטגוריה: דעות

לא קל להכיר במגבלותינו, אבל חיוני  /  עממי

כאשר היגרתי לקנדה ידעתי שמערכת החינוך הציבורית בה טובה יותר מזו שבישראל. תיארתי לעצמי שזו תוצאה של חומר לימוד רב יותר שנדחס לראשים הצעירים, ושיעורי בית ותרגול אינטנסיביים. מה רבה הייתה הפתעתי שילדי, שהיו אז ביסודי ותיכון, חוו את ההיפך הגמור: מערכת שעות אוורירית, חומר לימוד מצומצם, ושיעורי בית מועטים ביחס למה שהיו רגילים בביתם הקודם.

אין לי מושג מהם העקרונות הפורמליים שעליהם מושתתת מערכת החינוך הקנדית, ואני בטוח שספרים עבי כרס כמו גם עבודות דוקטורט נכתבו עליהם, אך כמתבונן חיצוני בלטו לי לעין ארבעה:

  1. פחות זה יותר. לדוגמה, לימודי ליבה רגועים בלי תעודת בגרות.
  2. מורים מתאימים ובעלי לפחות תואר ראשון + תעודת הוראה.
  3. אפס סובלנות לאלימות, סמים, גזענות,… בבתי ספר.
  4. בניית אופי של התלמידים עם שימת דגש על התחשבות בזולת, קבלת אחריות, יושר, הוגנות, יוזמה, ועוד כהנה וכהנה מידות טובות.

בעוד העיקרון הראשון והשני יכולים להתבצע במלואם, השלישי מחייב פעולות אכיפה שמן הסתם אף פעם לא יהיו מושלמות, ואילו הרביעי הוא הקשה ביותר להשגה ובדיקה.

למרות שהייתי מרוצה ממערכת השעות של ילדיי, הייתי מוסיף בשמחה מקצוע בשם  דע/י מה מצפה לך בעתיד  ובו תיאור ריאליסטי של העולם שאותו יפגשו לאחר ימי בית הספר. אני אפילו יכול לחשוב על עשרה נושאים שבעיניי חיוניים לנוער של ימינו.

גורם הזמן קריטי בכל שלב בחיים

לאנשים צעירים יש הרגשה שיחיו לנצח ובכל גיל יוכלו לעשות כל מה שירצו. זוהי דרכו של הטבע לטעת בהם אומץ ואופטימיות לחיים. לרוע המזל צעירים רבים לא מבינים זאת עד… שזה מאוחר מדי.

    החיים אינם הוגנים

    חובה להכיר בכך שלאחרים יהיו יתרונות שלנו אין, בדיוק כפי שלנו יש יתרונות שאחרים יכולים רק לחלום עליהם. וורן באפט הירבה לדבר על מזלו הטוב, אך מיעט לדבר על אותם מקרים (והיו כאלו לא מעט) שבהם הוא נתקל בחוסר הוגנות. כמו כן יד המקרה עלולה להיות אכזרית. לפעמים דברים רעים קורים לאנשים טובים, ולהיפך.

    כל הצלחה כרוכה בהקרבה; וכל הצלחה גדולה כרוכה בהקרבה רבה

    לפי פתגם ידוע ונכון, רק במילון 'הצלחה' מגיעה לפני 'עבודה', אלא שהרשתות ה(אנטי)חברתיות נותנות הרגשה שאפשר להצליח בגדול בין חגיגה למסיבה. אם לחזור רגע לוורן באפט, אזי מעמדו כמשקיע הגדול בכל הזמנים נקנה במחיר של חיי המשפחה שלו. הוא היה בן זוג לא מתחשב ואבא גרוע לשלושת ילדיו. דוגמה נוספת: החיפושיות שבשנות השיא שלהם (1969 – 1964) היו "יותר מפורסמים מישו," הופיעו על במות קרוב לעשרת אלפים שעות לפני שגיבשו את הרכבם הסופי וזכו לפריצה הגדולה.

    עבודה בחופשות הקיץ שווה יותר מהכסף שמרוויחים

    מלבד המשכורת שהיא כסף אמיתי שהצעיר צריך להחליט מה לעשות אתו, זהו שיעור רב ערך שבו אפשר לראות במציאות ולא רק על מסך, איך אנשים אחרים – בגילים שונים – מתפרנסים באמת, ולא כמשפיעני רשת. עוד אפשר ללמוד: איך לתקשר עם מבוגרים שאינם בני משפחה או מורים, מוסר עבודה, ולמצוא זמן גם לשיעורי בית, העשרה, ופעילויות חברתיות. זוהי הדגמה נפלאה לכמה קשה להספיק כל מה שצריכים ורוצים.

    לבד זזים מהר יותר. ביחד מגיעים רחוק יותר

    בדרך כלל אומרים זאת לגבי בני זוג, אבל הדבר נכון גם לגבי חברים, עמיתים לעבודה, ושותפים עסקיים. רשת קשרים (networking) ענפה תמיד הייתה יסוד חשוב בהצלחה, וכיום קשה לזוז בלעדיה. אם לחזור רגע לחיפושיות, אזי צריך לדעת שמנהל הלהקה (בריאן אפשטיין) והמפיק המוזיקלי (ג'ורג' מרטין) היו חשובים להצלחה הפנומנלית לא פחות מלנון ומקרטני.

    ניסיון לחקות הצלחה של מישהו אחר, מועד לכישלון

    לא רק בהשקעות יש חשיבות עליונה בפיתוח אישיות עצמאית והתקדמות במסלול ייחודי, אלא בכל תחום. אכן חשוב ללמוד משגיאות של אחרים ולהימנע מהן במידת האפשר, אך מהצלחות כמעט ואי אפשר ללמוד דבר. לדוגמה, ג'סטין ביבר יש רק אחד (וטוב שכך), אבל עוד אלף נערים בלונדינים עם שיער חלק ששרים יפה (אמא אמרה) כילו את נעוריהם כאשר ניסו ללא הועיל ללכת בעקבותיו וללקט פירורי תהילה.

    ללמוד מטעויות וכישלונות

    כולם טועים. כולם נכשלים. השאלה מה לומדים ואיך מתאוששים מזה. לפני כשנה סיפרתי על הדרך שסקוט גאלווי התקדם מדחייה לכישלון ואיך הוא הגיע לתובנה ש"החיים הם לא מה שקורה לך, אלא איך שאתה מגיב למה שקורה לך".

    IQ גבוה והשכלה רחבה אינם מבטיחים הצלחה בחיים

    הם כמובן יכולים לעזור מאד, אבל אינטליגנציה רגשית חשובה יותר. בספרו  Emotional Intelligence: Why It Can Matter More Than IQ  כותב דניאל גולמן שלא השכלה גבוהה, רקע משפחתי, או ילדות מאושרת יכולים להבטיח הצלחה, אלא היכולת לשלוט ברגשותינו ובה בעת להבין רגשות של אחרים. זה מחייב מודעות עצמית, מוטיבציה, אמפתיה, כישורים חברתיים וכמובן רצון להשתמש בכל המידות הטובות האלו. עם זאת כנראה שהצלחה מלאה תלויה ביכולת לשלב בין כישורים אינטלקטואליים ליכולות רגשיות.

    חרדה, ובמיוחד חרדה חברתית מסוכנת לבריאות נפשית ופיננסית

    ארבעים אחוז מתלמידי התיכון בקנדה (וכנראה שגם במקומות אחרים) סובלים מדרגות שונות של חרדה ודיכאון. בלי טיפול מתאים יש סכנה ממשית שהם ימשיכו לסבול מכך גם בעתיד. מעבר למצוקה הנפשית, חרדה מחבלת בתקשורת עם אחרים שחשובה כל כך להצלחה בחיים – בין אם זה בראיון עבודה, חתימה על חוזה חשוב, או נאום לפני קהל.

    אין ספק שזוהי הפרעה קלה לאבחון. אם לפני אינטראקציה עם אחרים מרגישים קפיצה בלחץ הדם, או הזעה מוגברת, או איבוד פתאומי של חוט המחשבה, שלא להזכיר התקף פניקה, חשוב לטפל בזה בעזרת איש מקצוע מוקדם ככל האפשר.

    כסף אינו פצצה מתקתקת. הטיפול בו צריך להיות זהיר יותר

    כסף משפיע על כל היבט בחיינו. חמש דיברות של שימוש בו הן:

    1. למד, חסוך, והשקע נכון מוקדם ככל האפשר.
    2. חובות הם כמו סמים: קל לשקוע בהם, קשה להפסיק, ויקר לתחזק.
    3. יש הבדל ברור בין חסכנות וקמצנות. היה חסכן ונדיב.
    4. אם תלך לישון עם שוטה פיננסי, תתעורר לבסוף חסר פרוטה.
    5. אל תיתן לרצונותיך להשכיח את מה שכבר יש לך.

    באופן כללי כסף חשוב מאד ויש להתייחס אליו בכובד ראש, אבל כסף זה לא הכל! יש בחיים הרבה יותר מכך.

    לבסוף

    מעיון בדירוגן היחסי של מערכות החינוך במדינות OECD עולה שפינלנד עדיין מוברגת במקום הראשון, מיקומה של קנדה (10) מאכזב, מיקומה של ישראל (31) צפוי, ושל ארה"ב (20) מעורר פליאה. איך במדינה שבה הריכוז הגבוה ביותר של אוניברסיטאות עילית, מערכת החינוך בינונית כל כך?

    מתוך אתר OECD

    21 תגובות בנושא “עשר עובדות שצריך ללמד בתיכון

    1. הייתי מוסיפה עוד משהו "תמיד מישהו יפריע".

      שום דבר לא נעשה בחלל ריק וצריך ללמוד לחיות עם זה ובכל זאת להמשיך לעשות.

      אהבתי

    2. דווקא השאלה בסוף גורמת לי לחשוב, שאולי כל הדירוג הזה של ה OECD שווה לתחת.

      מאד מעניין לדעת איך נעשה הדירוג בכלל?

      שמעתי שבעצם כל מדינה מקבלת מבחן שונה! בהתאם לחומר הלימוד שלה. – אז אם מלמדים רק 1+1 כל השנים. אז יש מצב דיי הגיוני שבתום 12 שנות לימוד ההצלחה של התלמידים לענות על השאלון – תהיה פנומנלית.

      רק שמעתי, לא יודעת אם זה נכון ואין לי כוח להתעמק.

      בתכלס, הייתי לוקחת את כל הדירוג הזה עם קורטוב של מלח

      אהבתי

      1. לא צריך את הדרוג שלהם בשביל לדעת שמערכת החינוך בישראל שווה לתחת. פרופ' דן בן דוד מדבר על זה מהיום שהוא נולד בערך. אותו דבר רק הפוך בפינלנד. אין להם שום פטנט סודי – כיתות קטנות; מורים ברמה גבוהה; משכורות גבוהות; אוכלוסיה הומוגנית. צריך להמשיך?

        Liked by 1 person

        1. דווקא הארת נקודה נוספת. בדיוק זה….שהוא מדבר על זה שנים…..

          שנים הוא כבר מתריע….אבל בנתיים הישראלים שאני רואה שמגיעים לפה (חייבת לציין שאני לא בארץ כבר 15 שנה) בעלי תואר שני, דוקטורים, ונסיון ברמה בנלאומית (דרך אגב, כולם ללא יוצא מין הכלל מאד מאוכזבים כשהם רואים מה הילדים שלהם לומדים בביה"ס)

          הם טוענים (לא אני) שהרמה של התיכון מאד נמוכה במדעים ובמתמטיקה.

          אגב, על רמת האוניבירסיטאות הם דווקא אומרים שהם ברמה גבוהה.

          הילדים שגומרים פה תיכון מקבלים את שוק חייהם כשהם עוברים לאוניברסיטה. ורבים מהם נושרים.

          בנתיים פשוט מביאים סטודנטים זרים. אלה גם משלמים הרבה אז בכלל המכללות אוהבות אותם.

          אהבתי

      1. בטוח לא כל אחד צריך ללכת לקולג'. אפשר ללמוד מקצוע, לעבוד כמה שנים ואז להחליט.

        אהבתי

    3. It will take a very special and enlightened teacher to teach some or all of the points in this post. 

      I am sure that most parents of teenage kids know that their children do not listen to them .It has to be an authority figure like a teacher

      אהבתי

    4. פוסט בקושי פיננסי מ-א-ל-ף!!!

      אלו עצות שליקטת בעצמך? כלומר, אתה ממש האחראי על התוכן?

      מי כתב את כל זה?

      כי אם זה ממש כן אתה (אני לא ספקן, באמת שרק שואל), זה לא פחות מדהים בעיניי… יש פה כל כך הרבה משפטי מפתח לקחת לחיים שאחזו אותי ממש בגרון.

      ואוו.

      פצצה למוח.

      Liked by 1 person

    כתוב תגובה לקשוח ומהורהר לבטל