פורטוגל, חזרנו אלייך שנית

תאריך עדכון אחרון: יולי 26, 2024  /  קטגוריה: הגירה

למשבר לוקח יותר זמן להגיע ממה שחושבים, אבל כשהוא מגיע, הוא מתרחש מהר יותר ממה שחשבו  /  רודי דורנבוש

במבט שטחי קיים דמיון מסוים בין פורטוגל וישראל:  מספר תושבים דומה, שפה עתיקה שאין דומה לה, מזג אויר חם ולח, דת דומיננטית (מספר בתי התפילה בה אינו נופל ממספר בתי הכנסת בישראל), כדורגל (soccer) כספורט לאומי, ואפילו מוסיקה פופולרית (עם העדפה לשנות השבעים והשמונים). במבט שטחי קיים גם שוני מסוים בין שתי המדינות:  הרחובות נקיים יותר, המרחב הציבורי שקט יותר, והכי חשוב פורטוגל פחות צפופה בגלל ששטחה גדול פי ארבעה משטח ישראל.

עם זאת עשרות אלפי ישראלים שניצלו בעיקר שני מסלולים (ויזת זהב או היותם צאצאים ליהודים שסבלו מהאינקוויזיציה) לקבלת תושבות במדינה, עשו זאת מסיבה אחרת – רשת ביטחון למקרה שמשהו ישתבש וייווצר צורך דחוף להימלט מישראל.

ואכן בתחילת 2023 משהו השתבש. קשות. ההכרזה על הפיכה משטרית, יותר משהייתה מבהילה כשלעצמה, חשפה עד כמה קרובה ישראל למשטר סמכותני (מונח מכובס לדיקטטורה) דוגמת טורקיה או הונגריה גם בלי הפיכה. טבח השביעי לאוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו, וסופה אינו נראה עדיין, הוסיפו שמן למדורה וקצב הגשת הבקשות גבר; כולל לא יאומן, בקשות מקלט כפליטים. רק בשנה האחרונה הוגשו לשלטונות ההגירה הפורטוגלים למעלה מ- 20,000 בקשות הגירה מכל הסוגים על ידי ישראלים.

לפי הערכות זהירות, יש כיום כששים אלף ישראלים בעלי אזרחות פורטוגלית, מספר לא ידוע של תושבים (חוקיים) שטרם הגישו או קיבלו אזרחות, וכמאה אלף בקשות בצנרת שטרם טופלו.

עקב התמרמרות התושבים המקומיים על עליית מחירי המזון והדיור, שינה הפרלמנט הפורטוגלי בשנתיים האחרונות את החוקים לגבי שני מסלולי ההגירה והיום קשה יותר לעבור דרכם.

סכנה ברורה ומיידית

פורטוגל השתחררה משלטון דיקטטורי רק ב- 1974, אלא שהמעבר לצורה כלשהי של דמוקרטיה אינו אפשרי בן לילה. דיקטטורה מעוותת את המבנה החברתי והכלכלי של המדינה כמו גם את מוחם של נתיניה. למעשה היום, חמישים שנה אחרי שהוכרזה, הדמוקרטיה בפורטוגל עדיין פגומה. לגמרי במקרה ישראל נמצאת באותו מקום פחות או יותר, במדד הדמוקרטיה. אלא שבעוד פורטוגל נמצאת בתנופה כלפי מעלה, ישראל מידרדרת במהירות לתהום הדיקטטורה. כפי שאפשר ללמוד מההיסטוריה הפורטוגלית, הטיפוס לעבר דמוקרטיה כואב, ארוך, ומפרך, או כמאמר השיר,

ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה.

המדרון תלול יותר בדרך חזרה.

במצב עניינים רגיל, סביר להניח שעשר שנים מעכשיו פורטוגל תהיה פחות דתית ויותר דמוקרטית, ואילו ישראל בדיוק להיפך. אבל יש גורם יסודי נוסף שצריך לזכור:  גבולה הידידותי של פורטוגל (ממזרח ומצפון) עם ספרד וגבולה הידידותי אף יותר (ממערב ומדרום) עם האוקיינוס האטלנטי, כמו גם חברותה באיחוד האירופי, מבטיחים באופן משביע רצון את ביטחונה. ישראל לעומת זאת, מוקפת אויבים אכזרים, מקוטבת חברתית כמו שלא הייתה מעולם, ונשלטת על ידי חבורה חמדנית של חדלי אישים. התקדמות באותו תוואי הרסני עלולה לשבור את עמוד השדרה של המדינה.

כמובן עוד אלף כמוני רק בטורונטו (חלק קטנטן מהם אני מכיר אישית) חושבים, אומרים, ומודאגים באותה מידה, אבל אני רוצה לצטט דווקא את פרופסור דן בן-דוד שידוע כ'עוכר שמחות', בגלל התעקשותו לומר דברים כהווייתם בלי לייפות את המציאות. במהלך 25 השנים האחרונות שבהן הוא חוקר את ההשלכות ארוכות הטווח של ממשלת ישראל על טיב חייהם של אזרחי המדינה, התגלו תחזיותיו החמוצות, אך המבוססות, כמדויקות להפליא.

בראיון מלפני שבועיים לאבי בר-אלי (עיתון 'הארץ') הוא אמר את המובן מאליו:  1) מספר אנשי המפתח שמהגרים מישראל גדל בהתמדה.  2) בין אם בכוונה או לא המדינה מעודדת את עזיבתם.  3) בתוך שמונה שנים, ישראל תהיה למדינה הצפופה ב- OECD. ככל הנראה, גם הנחשלת והענייה בין המדינות המפותחות. בעלת צבא מתיישן שגם אותו לא ניתן יהיה לממן, ושממילא לא יהיה לרשותו די כוח אדם מבצעי.

לבסוף

לפי מאמר מאוקטובר 2023 באתר Portugal.com, אחת הדמויות המפורסמות שקיבלו אזרחות פורטוגלית ב- 2018 היה ראש המוסד לשעבר (בין 2011 ל- 2016), תמיר פרדו. זאת ועוד, מאז הוא הפך לבעלים של מטע קנאביס רפואי בוילה דה ריי (העיר המלכותית) הנמצאת במרכז פורטוגל.

פרדו שהתבטא פעמים רבות נגד ממשלת ההפקרה ובעד הפסקת המלחמה והחזרת החטופים, השתכנע שתחת קואליציית האבדון ישראל נמצאת בסכנה קיומית, והכין מקלט בטוח לו ולבני משפחתו. כך הוא אמר במאי השנה, "מדינת ישראל משולה לספינה המשייטת במים סוערים כבר 8 חודשים עם גשר פיקוד נטוש כאשר הקברניט וצוותו השליכו את ההגה והמצפן. האונייה מיטלטלת במים סוערים וזו רק שאלה של זמן מתי תתנפץ".

פעם היו אומרים על עוזב קיבוץ, "הוא עוד יחזור על ארבע אל הרפת". בפרפרזה היתולית אפשר לומר, שחמש מאות שנים אחרי גירוש אבות אבותיו מפורטוגל, הוא חוזר על ארבע אל המטע.