לימודים על-תיכוניים – בעד ונגד (2)

תאריך עדכון אחרון: אוגוסט 16, 2024  /  קטגוריה: דעות

כל שוטה יכול לדעת, אך לא כל אחד יכול להבין  /  אלברט איינשטיין

שיטת הלימוד שבה מורה עומד לפני כיתה (פיזית או וירטואלית), לא השתנתה כבר מאות (אלפי?) שנים ולא נראה שיהיה לה תחליף בעתיד הנראה לעין. אכן נעשים כל הזמן ניסיונות לחדש את התחום העתיק הזה, בעיקר כדי לייתר את מוסדות ההשכלה הגבוהה או לפחות להוריד מחשיבותם, אבל בינתיים בלי הצלחה. למעשה התברר ביתר שאת ש'אוניברסיטאות פתוחות', יותר או פחות, מתאימות לפלח צר של סטודנטים, אך השכלה למסה גדולה והטרוגנית של אנשים, מחייבת מסגרת קשיחה שבה מרצה ילמד ויתרגל אותם, יוכל לענות על שאלותיהם, יבחן, ויחליט מי עובר ומי נכשל.

כאשר פרצה המגפה, נראה היה שלימוד מרחוק או הרצאות מוקלטות ישברו את התבנית המסורתית וסטודנטים יוכלו לסיים תואר בלי שמרצה בשר ודם יהיה מעורב בחלק נכבד של התהליך. הייתה זו תקוות שווא. היום מחכים בקוצר רוח לבינה מלאכותית שתצליח היכן שכל השאר נכשל עד כה. איך לומר בעדינות: יש מקום לפקפק בכך בעשורים הקרובים.

זילות התארים

כמו בכל תחום שבו הביקוש עולה על ההיצע, המחיר מטפס. לא רק בשכר לימוד, אלא גם בתחומים נוספים. לדוגמה, מכירת תעודות. לא, אני לא מתכוון לזייפנים, מתחזים, או לאוניברסיטאות קש, אלא למוסדות לגיטימיים שמיסדו מסלולים מקוצרים וקלילים לבעלי המאה או למי שאולי יוכל לעזור / לתרום להם בעתיד. מישהו באמת מאמין שהאינפנטיל הכתום שלא פתח ספר מימיו קיבל ביושר את הדיפלומה שלו מוורטון? (או שהוא חמק ביושר מגיוס לצבא)? אם יש מישהו כזה, אזי הייתי רוצה להציע לו את מגדל CN בטורונטו ברבע מחיר.

מתי די?

מרוב דיבורים בשבח ההשכלה הגבוהה עלול להיווצר הרושם שכל המרבה בתארים הרי זה משובח, ולא כך הוא. שתי המטרות העיקריות מושגות כבר אחרי התואר הראשון. כזכור, רעיונות טובים שנמתחים מעבר לגבולותיהם הטבעיים, הופכים לרעים, כי הטיעונים הנגדיים מקבלים משנה תוקף.

• השכלה על-תיכונית אינה תרופת פלא לחשיבה ביקורתית או לשכר גבוה. צריך רק להסתכל מסביב כדי להשתכנע.
• שנות לימוד עולות יותר מכסף וזמן. הן מצבה להזדמנויות שהוחמצו ולעולם לא ישובו עוד.
• שנים רבות מדי בכיתת לימוד מפחיתות יצירתיות ומעודדות הליכה בתלם.
• כישורי יתר (overqualification) למשרה מרתיעים מעסיקים לא פחות מחוסר כישורים.

בריאן קפלן, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון כתב ספר שלם על כך.

האמור לעיל אינו כולל כמובן את מי שחפץ בקריירה אקדמית. ליבי, ליבי עליו או עליה, אבל זה נושא לפוסט נפרד וגם, זה מזכיר לי בדיחה: מה ההבדל בין דוקטורט במתימטיקה לפיצה גדולה? עם פיצה גדולה אפשר להאכיל משפחה של ארבע נפשות.

ההבדל בין 'משכיל' ל'בעל תעודה'

כפי שציינתי בפוסט הקודם, לימודים על-תיכוניים מעלים את הסיכוי לחשיבה ביקורתית וכושר השתכרות טוב יותר. צריך להדגיש את המילים מעלים את הסיכוי, אך אין שום ודאות בכך. יכולים פלוני ואחיו התאום לעבור מסלול לימודים זהה ובלי הנחות. פלוני יפנים את אשר למד ויישם את העקרונות גם לתחומים אחרים, ואילו תאומו, שסיים יחד אתו עם אותם ציונים, יישאר צר אופקים בלי להוסיף גרם של הבנה ובגרות. איש אינו יודע למה אחד מצליח והשני נכשל.

בעשור האחרון אזרחים של שלוש מדינות נכשלו באופן מחפיר במבחן החשיבה הביקורתית. יש הטוענים שזו תוצאה של מכונת הרעל ברשתות החברתיות, אחרים בטוחים שזו סתם עצלות מחשבתית שמתקשה להבחין בין שחור ללבן.

בריטניה ("נקבל את הריבונות שלנו בחזרה")

לפני שמונה שנים (2016) הצביעו 52% מהבריטים בעד עזיבת האיחוד האירופי. צריך לומר שגם לפני כן לא הייתה הממלכה לגמרי חלק מהאיחוד, מכיוון שבחרה לשמור על המטבע המסורתי (לירה סטרלינג) שלה ולא לעבור ליורו. ארבע שנים מאוחר יותר התבצע הפירוד בפועל ובפרק זמן קצר התבררו ארבעה דברים:

1. העזיבה נעשתה בצורה כאוטית והותירה קצוות פרומים רבים שעד היום לא הצליחו לקשור אותם, וגם היום עם ממשלת לייבור לא נראה שיפור.
2. הבירוקרטים של לונדון דומים כשתי טיפות מים לאלו של בריסל.
3. הבטחות העבר של הממשלה השמרנית למלא את מקום האיחוד – בתקציבי פיתוח, הקטנת הבירוקרטיה, העלאת שכר, שיפור מערכת הבריאות, חתימה על הסכמי סחר משופרים, עצירת ההגירה,… – נכתבו על הקרח.
4. הסובלים העיקריים הם אותם אנשים שהצביעו בהמוניהם בעד ברקזיט: עובדי צווארון כחול, חקלאים, עוסקים זעירים, וכיוצא בזה.

היום יש רוב קטן בציבור הבריטי שרוצה לבטל את הברקזיט ולחזור לחיקו החמים של האיחוד האירופי. בניגוד לשם הבלוג (פשוט, אך לא קל), החזרה תהיה מסובכת, קשה, וממושכת. מאות הסכמים וחוזים ינוסחו מחדש וצפויים להיתקל באינספור מכשולים פוליטיים ומסחריים בשני הצדדים. למעשה בריטניה כבר התחילה לזחול בחשאי לכיוון האיחוד, שלא שש להקל עליה. למרות הזמן שעבר, תומכי הברקזיט בעבר ובהווה עדיין לא מגלים ולו קורטוב של חשיבה ביקורתית.

ארה"ב ("עשה את אמריקה גדולה שוב")

תהיה תוצאת הבחירות בנובמבר אשר תהיה. זה לא ישנה את העובדה שמחצית הבוחרים, פחות או יותר, סובלים קשות מהיעדר חשיבה ביקורתית ויצביעו עבור האימבציל המושחת. למתבונן מהצד (אני) עולה בכל פעם התהיה, האם הקהל שמגיע לעצרות שלו בכלל מקשיב ללהג הנבוב והמבולבל, לפני שהוא פורץ בתשואות?

ישראל ("אף מבצר לא נופל")

מדינת ישראל נמצאת במצב הביטחוני והחברתי הקשה ביותר בתולדותיה, ובכל זאת קואליציית ההפקרה והביזה השולטת במדינה ממשיכה בהפיכה המשטרית ומאבדת רק מעט מכוחה בקרב הציבור. חשיבה ביקורתית? לא בבית המשפט שלנו.

לבסוף

אוניברסיטאות אוהבות להתהדר בכך שעל סגל הפרופסורים שלהן נמנים לא רק חוקרים טובים, אלא גם שמות נוצצים. האמת, שאף סטודנט לתואר ראשון (ובדרך כלל גם לתואר שני) אינו צריך שזוכה פרס נובל ילמד אותו. להיפך, עדיף מורה טוב והוגן על פני חוקר מבריק, שבהגדרה הוראה נמצאת אצלו בעדיפות נמוכה.