המתת חסד

תאריך עדכון אחרון: אפריל 4, 2025  /  קטגוריה: דעות

מוות הוא חלק מהחיים  /  עממי

המתת חסד הייתה ונשארה נושא שנוי במחלוקת, בעיקר בגלל סיבות דתיות ותרבותיות, אבל גם בגלל דעות קדומות. מלבד קנדה, רק קומץ מדינות אירופאיות (בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, שוויץ, וספרד), עשר מדינות בארה"ב, ניו זילנד, קולומביה, ושש מדינות באוסטרליה, העבירו חקיקה מתאימה ונקטו בצעדים מעשיים שמאפשרים המתת חסד.

למרות שקיימים הבדלים בחקיקה ובביצוע בין המדינות ולפעמים אף באזורים שונים באותה מדינה, ולמרות שהחוקים משתנים עם הזמן, הרי שעקרונות הבסיס משותפים לכולם.

מהי המתת חסד?

תהליך רפואי שיוזם חולה ובו רופא מזריק או נותן לו לבלוע חומר ממית. חשוב להבין שאין זו הוצאה להורג ואפילו לא עזרה בהתאבדות. החולה חייב לעמוד בקריטריונים נוקשים כדי להיות זכאי לשירות הזה.

• הבקשה חייבת לבוא מצד החולה. אף אדם לא יכול להגיש בקשה עבור מישהו אחר.
• הגיל המינימלי להגשת הבקשה הוא 18.
• המגיש חייב להיות במצב רפואי חמור שאינו ניתן לריפוי וסובל מכאבים.
• החולה צריך להיות צלול בדעתו ולהגיש את הבקשה בכתב ביוזמתו.
• החולה זכאי לטיפול רפואי באותו אזור. באונטריו, כרטיס תקף של OHIP מעיד על כך.

תקציר היסטורי

שווייץ הייתה חלוצת המתות החסד עוד בשנות הארבעים של המאה הקודמת, והראשונה שקבעה את קריטריוני הזכאות, אמצעי הבטיחות, והאופן שבו יומת המבקש. בקנדה זה קרה הרבה יותר מאוחר.

בתום מאבקים משפטיים רבים, שלא אלאה בהם את הקורא, החליט בית המשפט העליון ב- 2015 להתיר המתות חסד, אבל השאיר את ההחלטה הסופית, כמו גם לוח הזמנים, לממשלה. בין כל החרפות והגינויים המוצדקים שהממשלה הקודמת ספגה בנושאים אחרים, צריך להודות שהעברת החוק ב- 2016 הייתה קרן אור בכהונתה הארוכה. ההכנות המעשיות ליישום החוק נמשכו כשנה, וב- 2017 התחיל לפעול שירות MAiD (ראשי תיבות של Medical Assistance in Dying). MAiDHouse הוקם תחילה רק בטורונטו ועכשיו גם בוויקטוריה.

מכניסת החוק לתוקף ועד סוף 2023 סיימו למעלה מ- 60,000 אנשים את חייהם בעזרת סיוע רפואי. בשנת 2023 לבדה הוגשו קרוב ל- 20,000 בקשות, שמתוכן בוצעו כ- 15,500. כ- 3,000 חולים נפטרו לפני כן, כאלף לא נמצאו זכאים, ו- 500 שינו את דעתם ומשכו את בקשתם. ב- 2024, קרוב ל- 5% (!) מכלל מקרי המוות בקנדה נעשו בעזרת סיוע רפואי. לפי הערכות, מספר הפונים לשירות ימשיך לגדול ולבסוף יתייצב על כ- 10% מכלל מקרי המוות.

באופן עקבי שתי הפרובינציות המובילות בסיום החיים בעזרת MAiD הן: בריטיש קולומביה (5.5%) וקוויבק (6.6%).

משליחת הבקשה ועד ה'יציאה'

ראשית, יש למלא טופס בקשה החתום מלבד המבקש על ידי שני עדים שראו את המבקש חותם ושלא מפיקים כל טובת הנאה ממותו. אפשר למלא גם טופס נוסף "הסכמה סופית" למקרה שבו המבקש כבר אינו צלול ביום ההוצאה לפועל, אבל מראש מחליט שהוא רוצה להשלים את התהליך ויהי מה.

שנית, המבקש מרואיין על ידי רופא ראשון ובמועד אחר על ידי רופא שני, כאשר לשניהם יש גישה לתיק הרפואי של המבקש. ראיון נמשך בין רבע שעה לשעה וחצי. כל רופא כותב חוות דעת ושני הדוחות מועברים לפתולוג שבודק את חוות הדעת. הרופאים צריכים להשתכנע שהמבקש אכן עומד בקריטריונים שקובע החוק.

שלישית, אם החולה רוצה לסיים את חייו ב- MAiDHouse, ולא לדוגמה בביתו או במוסד הרפואי שבו הוא מאושפז, עליו לשלוח גם לשם בקשה. התאריך נקבע על ידי החולה, הרופא, וזמינות ה- MAiDHouse.

רביעית, במועד ובשעה היעודה, מוודא הרופא שהחולה יודע היכן הוא נמצא, לשם מה, והאם הוא רוצה לעשות את הצעד האחרון. הזריקה עצמה מורכבת מארבעה חומרים: קודם כל הרדמה קלה, לאחר מכן הרדמה כבדה, ולבסוף שני חומרים המשתקים את המערכות החיוניות בגוף. המוות מתרחש תוך עשר שניות בערך.

הערות

• סיום החיים בעזרת המתת חסד היא פעולה יזומה ואקטיבית, אך פשוט יותר לסיים את החיים באופן פסיבי על ידי הפסקת טיפול או סירוב לקבלו מלכתחילה.
• מיופה כוח של חולה שאינו כשיר לקבל החלטות בעצמו רשאי להחליט לסיים את חיי החולה באופן פסיבי בלבד. החלטה על סיום החיים באופן אקטיבי אפשרית רק על ידי החולה עצמו.
• בדומה לתהליך הגירה, מגיש הבקשה רשאי לשנות את דעתו בכל שלב מכל סיבה שהיא או ללא סיבה כלל.
• באונטריו, לא מוזכר בתעודת הפטירה שהחולה סיים את חייו בהמתת חסד. מחלות הרקע ייכתבו כסיבת המוות.
• ממשלת קנדה שינתה חוקים קודמים, כך שאין פגיעה בקצבאות שארים (survivor's benefits) בגלל הסיוע הרפואי במות החולה.
• תיאורטית, המתת חסד לא צריכה לפגוע בזכויות של מבוטחים בביטוח חיים (או אחר). מעשית, כדאי לוודא זאת עם חברת הביטוח.
• במרץ 2027 תורחב תחולת החוק, כך שבמקרים מסוימים גם חולים שאינם צלולים בדעתם יוכלו לקבל שירות MAiD.

השוואה לקליפורניה

ישנם מספר קווי דמיון בין קנדה לקליפורניה (מזג האוויר אינו אחד מהם):

• גודל האוכלוסייה.
• דמוגרפיה.
• מספר קרוב של מתים כל שנה.
• מקרי מוות שנגרמים מאותן סיבות.
• שתי המדינות העבירו חוק המתת חסד בהיקף דומה ב- 2016.

ובכל זאת, מספר הפונים בקנדה לשירותי MAiD שיצאו לפועל גבוה פי 15 (!) ממספר המתים עם סיוע רפואי בקליפורניה. לדוגמה, בשנת 2022 קיבלו 13,241 חולים קנדים את הזריקה הקטלנית, לעומת 853 חולים תושבי קליפורניה. סימן השאלה לגבי ההפרש גדול אף יותר כאשר לוקחים בחשבון שאמצעי הבטיחות בקנדה מחמירים יותר מאשר בקליפורניה.

מכיוון שאין הסבר רציונלי להפרש הגדול של המבקשים המתת חסד בשתי המדינות, צריך לחפש את הסיבות במכשולים טכניים או כספיים. אולי השירות בקליפורניה ניתן רק במספר מצומצם של מקומות, או שהוא יקר מאד או שהאוכלוסייה שם לא מודעת לאפשרות הזאת. כנראה בקנדה המודעות גדולה, והשירות ניתן בחינם בכל מקום שהחולה בוחר, כולל בביתו.

לבסוף

דניאל כהנמן שחמישים שנה גר תחילה בקנדה ואחר כך בארה"ב, החליט לפני שנה לסיים את חייו בהליך של סיוע רפואי, בגיל 90. ככל הידוע, הוא לא סבל ממחלה קשה שהצדיקה המתת חסד, ולכן, אם לא רצה לסיים את חייו במו ידיו, הוא היה חייב לטוס לשווייץ ששם החוק רחב יותר ממדינות אחרות, ומאפשר במקרים מסוימים גם להתאבד בסיוע רפואי.

עמוס טברסקי – שותפו המיתולוגי של כהנמן לעבודה האקדמית שפרסמה אותם – נפטר שלושים שנה קודם לכן ממחלת הסרטן ולא יכול היה לבחור בהמתת חסד, שלא הייתה חוקית באותם ימים בקליפורניה. הוא נאלץ כנראה לעבור את מסלול הייסורים של טיפול תומך (Palliative care) עד למותו.