ככל שזה שונה, כך זה נשאר אותו דבר

תאריך עדכון אחרון: מאי 9, 2025  /  קטגוריה: דעות

מדינאי הוא פוליטיקאי שמת לפני 15 שנה  /  הארי טרומן

זה כבר הפך לבדיחה. כל ניחוש שלי לגבי תוצאות מערכת בחירות ארצית התגלה כשגוי. הסקרים לעומת זאת, דייקו גם הפעם. כנראה יש משהו באופי הקנדי שבניגוד למדינות אחרות, מקל על הסוקרים לדייק בתחזיותיהם, בין אם זו ראשות ממשלה או עירייה. איכשהו, אף פעם לא הבנתי את הסנטימנט הפוליטי כאן, ואולי בגלל זה לא הייתי מוכן למהפך שהתרחש בדעת הקהל.

עד להתפטרותו של טרודו בתחילת ינואר מתפקיד ראש הממשלה, הובילו השמרנים בהפרש שבין 20 ל- 30 אחוזים! שבועיים אחר כך, נכנס טראמפ לבית הלבן ופתח במלחמת סחר שבה קנדה אמורה הייתה להיפגע הכי קשה. בינתיים נבחר לראשות המפלגה הליברלית מארק קרני שלעומת טרודו האוורירי, הוא הביא אתו מטען אינטלקטואלי ועסקי רב רושם. הייתי אף מרחיק לכת ואומר, שקרני מזכיר במידה רבה את סטיבן הרפר, ראש הממשלה בשנים 2015 – 2006 מטעם המפלגה השמרנית.

השילוב של קרני מצד אחד, וטראמפ שאינו יכול לסכור את פיו לרגע, ומככב כמכונת רעל של איש אחד, הצליח לגרום אפילו לזקני אוטווה לפעור את פיהם בתדהמה. בפרק זמן קצרצר סגרה תנועת המלקחיים את הפער בין המפלגות, והגל הפטריוטי ששטף את קנדה גרם לכך שהליברלים אף עברו את השמרנים בסקרים באחוז או שניים.

תוצאות הבחירות לא הותירו מקום לספק. למרות שהליברלים לא השיגו רוב מוחלט (יש ישראלי שהמילה "מוחלט" לא מרגיזה / מעציבה אותו?), ניצחונם קבע תקדים היסטורי. מורגן האוסל היה אומר על זה, "דברים שאף פעם לא קרו, קורים כל הזמן".

כמה עובדות משעשעות

• כדי להוסיף עלבון על פצע, ראש המפלגה השמרנית, פייר פוליאב, לא נבחר לפרלמנט באזור הבחירה שלו.
• לפחות עוד תריסר מפלגות השתתפו בבחירות, אך לא הצליחו, תודה לאל, להכניס אפילו נציג אחד לפרלמנט.
• לפי חשבוני שיקר טראמפ 11 פעמים בענייני קנדה ב- 2025. בפגישה עם קרני הוא חזר על (רק) שלושה מהם:  1. שארצות הברית מסבסדת את קנדה במאתיים מיליארד דולר לשנה.  2. שארצות הברית אינה עושה הרבה עסקים עם קנדה.  3. שארצות הברית לא צריכה מקנדה דבר.
• החל מ- 1900 הליברלים בשלטון בערך 70% מהזמן.
• כמו הרבה מערכות בחירות בעבר, גם אלו היו 'גורליות'.
• אחרי כל ההחרגות והקריצות של טראמפ, מישהו בכלל יודע על מה מוטלים מכסים היום?
• לאחר ש'סיים' את המלחמה באוקרינה, 'שחרר' את כל החטופים בעזה, ו'סיפח' את קנדה, גרינלנד, ותעלת פנמה, התפנה טראמפ להכריז על הסחת הדעת החדשה: פתיחת כלא אלקטרז (שסגור כבר למעלה מששים שנה ומשמש כמוזיאון).

הבטחות שלא כדאי לקחת ברצינות

כמו בכל מסע בחירות, מבטיחות המפלגות 'הרים וגבעות' לבוחרים. הליברלים והשמרנים אלופים בזה.

• העלאת הפריון, וכפועל יוצא העלאת רמת החיים.
• הורדת יוקר המחיה.
• ריסון המחירים בשוק הדיור על ידי בניית 500,000 יחידות דיור… בעשור הקרוב.
• הורדת חסמי סחר בין הפרובינציות.
• צמצום מספר המהגרים.
• הפחתת שיעור המס השולי על מיעוטי יכולת.
• עידוד כספי לצעירים שיבחרו במקצועות הבנייה.

…

'מרפקים למעלה'

קרני והליברלים לא נבחרו בגלל כל המגדלים הפורחים האלה. הם נבחרו בגלל הבטחה עמומה שמעולם לא ניתנה. הבטחה שקרני יידע 'לטפל' בטראמפ טוב יותר מפוליאב. צריך להודות שעד עכשיו, הוא עונה על הציפיות. בפגישה עם טראמפ הוא נקט בטון ידידותי, אך מרוחק, ובמלחמת הסחר הוא בחר בקו הגנה מוצלח – השהייה עוינת.

טראמפ שפתח במלחמת סחר עם כל העולם, השאיר לעוזריו תוהו ובוהו גלובלי. הם מתחננים לכל מי שמוכן לענות לטלפון שיבוא לוושינגטון לחתום על משהו. לא חשוב מה. העיקר שיהיה טקס רב רושם שבו טראמפ יכריז "ניצחנו". לדאבונם, איש לא ממהר, אפילו לא הסינים, שלאור רמת המכסים הגבוהה, המסחר איתם פסק לכאורה. למעשה עם כל הפטורים שטראמפ חילק, ההסכמים למחצה, ועם כל הדרכים היצירתיות לעקיפת המכסים, נראה שלאף אחד לא בוער להגיע לעסקה. להיפך, עם מכסים נגדיים וחרם צרכנים על תוצרת USA, לכולם נעים לראות את האמריקאים מתבשלים במיץ של עצמם.

העלייה של הבורסות בצפון אמריקה מוכיחה, שכרגע מכסים אינה אלא מילת באאז של טראמפ למעריציו המריעים. הנה שעריהם של ארבעת המדדים המובילים:

• בינואר שנה זו, המדד בטורונטו עמד על  25,875  –  שיא של כל הזמנים.  שער הסגירה אתמול בערב עמד על  25,254.
• בפברואר שנה זו, מדד ה- S&P 500 עמד על  6152  –  שיא של כל הזמנים.  שער הסגירה אתמול בערב עמד על  5,663.
• בדצמבר 2024, מדד הדאו ג'ונס עמד על  45,014  –  שיא של כל הזמנים.  שער הסגירה אתמול בערב עמד על  41,368.
• בדצמבר 2024, מדד הנאסד"ק עמד על  20,173  –  שיא של כל הזמנים.  שער הסגירה אתמול בערב עמד על  17,928.

לבסוף

קריאת הקרב המפורסמת של וורן באפט – לעולם אל תהמר נגד אמריקה – תעמוד למבחן קשה בארבע השנים הבאות. סקוט גאלווי טוען שהצהרה זו מתבססת על סט של הנחות שהאיזונים והבלמים יגנו על מנועי צמיחה כמו שלטון החוק, קניין רוחני, נכונות לקחת סיכונים, מחקר אוניברסיטאי מתקדם, ומשיכת הון אנושי מוביל. אם העקרונות האלו שכבר נפגעו מאז שטראמפ עלה לשלטון לא יישמרו, אז אולי כדאי דווקא להמר נגד אמריקה.

ואם כבר מזכירים את וורן באפט, אי אפשר שלא להתעכב על הצהרתו המפתיעה באספת בעלי המניות האחרונה (מאי 3) שהוא עומד לפרוש מתפקיד ה- CEO של Berkshire Hathaway ולפנות את הכיסא ליורשו המיועד – גרג אייבל. ההצהרה עוררה רעש רב בכלי התקשורת, אבל המציאות פחות דרמטית. לבאפט יש כובע נוסף בחברה, הוא יושב ראש הדירקטוריון, כך שבפועל הוא ימשיך לפקח על אייבל.