"העולם כמרקחה"

תאריך עדכון אחרון: אוגוסט 15, 2025  /  קטגוריה: אוריינות פיננסית

גם עמידה במקום היא חלק מהדרך  /  לא ידוע

כשהייתי צעיר לפני המון שנים, הסתובב סיפור על עורך בעיתון 'דבר', שקיבל מספר ידיעות דרמטיות בבת אחת, מכמה מקומות בעולם, ולא הצליח להחליט איזו מהן ראויה יותר להופיע בכותרת הראשית. כדי להתגבר על המבוכה הוא נתן את הכותרת "העולם כמרקחה". בין אם הסיפור נכון או לא, הוא התאים לאווירה של טרום המדינה, והתאים אף יותר לדימוי הירחמיאלי של העיתון.

מאז קצב האירועים רק הלך וגבר ואני שומע לעיתים קרובות את הביטוי "העולם השתגע," שזו אולי הגרסה המוקצנת ל"העולם כמרקחה". הנה כמה נושאים פיננסיים כבדי משקל שראויים לכותרת ראשית.

נכסים לא מוחשיים

עד לא כל כך מזמן, אומדן של שווי חברה היה צמוד לנכסיה הפיזיים: קרקע, מבנים, רכוש, ציוד, מלאי, וכדומה. הערך בספרים (book value) ייצג כ- 85% מסך אומדני החברות במדד ה- S&P 500. במצב כזה אפשר להבחין בקלות יחסית אם אומדן שווי של חברה, המתבטא במחיר מנייתה, תואם פחות או יותר לשווי בספרים. ימים אלו חלפו לבלי שוב.

לפי הדעה המקובלת, החל מסוף שנות השבעים התחילו חברות להגדיל את שוויין כתוצאה מתזוזה לכיוון של נכסים לא מוחשיים, כמו מסמכי ידע, תוכניות מחשב, קשרים עם בעלי השפעה, אפקט הרשת, בסיסי נתונים, מוניטין, ופרסום. כיום 10% (!) בלבד משווי החברות במדד ה-S&P 500 נובע מנכסים מוחשיים וכל השאר ממה שנקרא רכוש רוחני (intellectual property).

על המדדים המקובלים למדידת נכסים לא מוחשיים מוסיף וורן באפט גם את איכות כוח האדם (ובמיוחד ההנהלה הבכירה) בחברה כדי להחליט אם וכמה להשקיע בה.

מטבע הדברים קשה עד בלתי אפשרי להעריך במדויק נכסים מופשטים. דוגמה מצוינת לכך היא חברת טסלה. לכאורה טסלה, כמו כל חברת רכב אחרת, מוכרת מוצר מוחשי, ולא כך הוא. בשנים האחרונות התברר שיש לה, בדומה לחברת אפל, ציבור לא מבוטל של בעלי מניות שהבעלות הזעירה שלהם על החברה ממלאת אותם בריגוש וחדווה. כתוצאה מכך שווי החברה בבורסת נסד"ק עומד על טריליון דולר, כאשר ערכן בבורסה של חברות רכב גדולות ממנה כמו פורד וג'נרל מוטורס עומד על 50 מיליארד דולר בסך הכל.

הסחת הדעת של מניות Meme

אם פעם מניות של חברות קטנות הנמצאות במצוקה היו דועכות ומתפוגגות, הרי שבעידן הנוכחי חלקן זוכה לתחייה מחודשת, לפרק זמן קצר, בלי שישתנה דבר בנתוני היסוד שלהן. בעבר הקרוב היו אלה GameStop, AMC, Hertz, Opendoor, Kohl’s and GoPro ועכשיו הצעקה האחרונה, American Eagle, שבעקבות מסע פרסום מוצלח תגדיל בוודאי את מכירות הבגדים במשך כמה שבועות, עד שתשקע לאיטה באפרוריות הרגילה שלה.

על זה אמר בן גרהם ("אבי השקעות הערך") בספרו המשקיע הנבון (1949): בטווח הקצר השוק הוא מכונת הצבעה. בטווח הארוך הוא מכשיר שקילה. כלומר, בטווח הקצר מחירי המניות מושפעים מרעשי רקע ומתקוות המשקיעים, אבל לאט-לאט השוק באורח פלא מתאים את מחיר המניה לשווי האמיתי של החברה שמאחוריה.

בינה מלאכותית

גל ההתלהבות העכשווי מזכיר לי במידה רבה את סוף שנות התשעים כאשר חברות 'אינטרנט' ללא הכנסה הוסיפו לשמן את הסיומת "com." ובן לילה עלה ערכן. היום זוהי הסיומת "ai." שקוסמת למשקיעים. מלבד החברות שנסחרות בבורסה, פועלות בארה"ב וקנדה קרוב ל- 500 חברות פרטיות ששווי כל אחת מהן מעל מיליארד דולר. אין לי מושג אם השקעות העתק בתחום יניבו בסופו של דבר רווחים. אפשר רק לתהות אם המשקיעים בהן יודעים יותר מאיתנו לאן הם חותרים.

הבנה.  אין ולא תהיה בעתיד הנראה לעין. כאשר OpenAI חשפה בנובמבר 2022 את ChatGPT הפליגו המומחים בתיאור סגולותיה של בינה מלאכותית. היום אפשר לקבוע בזהירות שהם הגזימו וגם הקריאות 'זאב, זאב' נרגעו קצת. בינתיים בינה מלאכותית יודעת להתאים תבניות (pattern recognition) באופן מעורר התפעלות ותו לא. היא לא הביאה כפי שחזו לפריצות דרך מדעיות, פילוסופיות, ספרותיות או אחרות. למעשה הדרך הבטוחה היום לשימוש בה היא רק אם יודעים בדיוק מה רוצים לקבל. הייתי מרחיק אף יותר וטוען שגם עם 5 ChatGPT איננו קרובים היום למכונה חושבת מכפי שהיה אלן טיורינג ("אבי מדעי המחשב") לפני תשעים שנה.

רגולציה.  אין ולא תהיה בעתיד הנראה לעין. רק להיזכר איך אילון מאסק חתם על גילוי דעת שמאיר את הסכנות באי רגולציה של בינה מלאכותית, והיום הוא בעליו הגאה של גרוק (מקביל ל- ChatGPT) שמצפצף על כל ריסון עצמי שאימצו כלים דומים אחרים.

סיכום ביניים.  מרצה שלי לשעבר נהג לומר שכל פעולה שמחשב מבצע יכול לעשות גם פקיד חרוץ עם עט ונייר, אם יעמדו לרשותו כמה אלפי שנים. הוא אמנם אמר זאת לפני למעלה מארבעים שנה, אבל נראה שגם עם בינה מלאכותית, העיקרון הזה עדיין תקף.

"עצים לא צומחים עד השמיים"

זוהי מנטרה שנוהגים מרצים בפקולטות לכלכלה ומינהל עסקים לשנן לסטודנטים כדי לצנן התלהבות רבה מדי מחברות מצליחות במיוחד; ואכן סקירה היסטורית מוכיחה את צדקתם. עם זאת העשור האחרון מאתגר במידת מה את המנטרה הזו. צמיחתן של חברות הטכנולוגיה הגדולות כל כך חזקה ומבוססת, והתנאים להמשך צמיחתן כל כך נוחים, עד שנדמה שאולי בכל זאת יהיו 'עצים' שיצמחו עד השמיים.

בלי מכסים.  מכיוון שחברות טכנולוגיה ופיננסים מוכרות בעיקר שירותים ולא מוצרים, כל טירלול המכסים של טראמפ פוסח עליהן. חברת אפל שאיתרע מזלה למכור גם חומרה המיוצרת מחוץ לארה"ב, כבר קיבלה פטור מטראמפ תמורת הבטחה עמומה להגדיל את השקעותיה בארה"ב. אפשר לנחש שטסלה תקבל אף היא פטור תחת הסוואה כזו או אחרת, למרות החתול השחור שעבר בין טראמפ למאסק.

פחות מיסים.  בעוד הפחתת המיסים, בעיקר על תאגידים והאלפיון העליון, מתעכבת קלות, מצא ממשל טראמפ דרך קיצור להשגת המטרה. מתחילת השנה פוטרו או עזבו כ- 25,000 עובדים את רשות המס האמריקאית (IRS) – בערך כרבע מכוח האדם שהיה לה בתחילת ינואר. אפילו מנהל הרשות הוחלף כבר שש (!6) פעמים בפרק הזמן הזה. מעלימי המס חוגגים, אבל תאגידים שדוחותיהם החודשיים ארוכים יותר מ'מלחמה ושלום' נהנים אף יותר מכך שאין מי שבודק אותם.

לבסוף

בלוגרים ועיתונאים אוהבים להשוות בין חוקי הטבע ל'חוקים' בתחום הפיננסי. במיוחד מרבים להזכיר את החוק השלישי של ניוטון (חוק הפעולה והתגובה) שקובע שלכל כוח (פעולה) יש כוח נגדי שווה בגודלו והפוך בכיוונו (תגובה). ההשוואה אינה במקום כמובן כיוון שמדובר בשתי מערכות חוקים שונות לגמרי. האחת, מעשה ידי אדם והשניה נוצרה יש מאין, ועד היום פוענחה רק חלקית.

אם ניוטון היה מנסח חוקי פיננסים, אזי החוק השלישי שלו היה נראה כך:  לכל תשואה מתקיימת רמת סיכון תואמת השואפת לבטלה, או אף רמת סיכון גבוהה יותר.