"איש אינו יודע דבר"

תאריך עדכון אחרון: ספטמבר 19, 2025  /  קטגוריה: אוריינות פיננסית

דבר לא נעלם עד שהוא מלמד אותנו את שאנו צריכים לדעת  /  פמה צ'ודרון

יש לאחרונה מגמה מטרידה בקרב מספר בלוגרים שאני עוקב אחריהם. כל אחד מנסה בדרכו לשכנע ש"איש אינו יודע דבר" בתחום ההשקעות בכלל ובשוק המניות בפרט. כך הם אומרים: איש אינו יודע מה עומד לקרות, לא אני, לא אתה, לא הראשים המדברים בטלוויזיה, וגם לא המשקיעים האגדיים שאנו עוקבים אחרי ביצועיהם. הייתי אפילו מוסיף שגם השוק עצמו אינו יודע לאן פניו מועדות בטווח הקצר, אבל יש הרבה דברים אחרים שאנו דווקא כן יודעים ואפילו בוודאות. למשל,

• השוק נוטה לעלות בטווח הארוך. למה? כי אוכלוסיית העולם גדלה, רמת החיים עולה, ויש זרם שוצף של חידושים טכנולוגיים, שגורמים לאנשים לעבוד קשה כדי לרכוש אותם. בנוסף יש לנו ניסיון של מאתיים שנה שמוכיח זאת באופן מעשי.
• אקראיות ותנודתיות אינם תקלה (bug) אלא מאפיין (feature) של כל השקעה וגם של החיים עצמם.
• אין תשואה ללא סיכון. לפעמים אפשר להמיר סיכון אחד באחר, אך ככל שהתשואה האפשרית גבוהה יותר, כך גם הסיכון. הכיוון הנגדי אינו מתקיים. אפשר שיהיה סיכון גבוה לתשואה אפסית.
• השקעה לטווח ארוך מקטינה סיכונים, אך כדי להגיע לטווח ארוך יש לשרוד הרבה טווחים קצרים.
• ברוב מכריע של המקרים, פחות זה יותר ופשטות מביסה סיבוך.
• עליית מחיר המניות בסוף שנה (Santa Claus rally), או בכל תאריך קבוע אחר, היא מיתוס חסר בסיס. כך גם ניתוח טכני ופורנוגרפיה פיננסית.
• תוצאות העבר אינן ערובה או אפילו רמז לביצועי העתיד. מכאן גם נובע שהצלחה עקבית בתזמון השוק, אינה אפשרית.
• שימוש נכון במקלטי מס כמו TFSA, RRSP, RESP מוכיח את עצמו.
• לרוב האנשים עדיף להשקיע בקרן ETF זולה העוקבת אחר מדד רחב.
• למשקיעים במניות בודדות, גיוון הכרחי, אך גיוון מוגזם מזיק יותר משמועיל. כמו כן, גידור כמעט תמיד מתגלה כפתרון יקר לבעיה שקיימת בעיקר בתיאוריה.
• משקיעי עשה-זאת-בעצמך שאינם משלמים דמי ניהול מכל סוג, חוסכים הון תועפות במשך תקופת חיים.
• אין ולא יהיה תיק השקעות מושלם. 'טוב מספיק' הוא המקסימום שאפשר לשאוף אליו.
• לפעמים מזל משחק תפקיד נכבד בהצלחה או בכישלון.

הרשימה עוד ארוכה, אבל אעצור פה כי הרעיון ברור – אנחנו דווקא יודעים די הרבה. האם אנו משתמשים בכל הידע הזה? זאת כבר שאלה אחרת.

'הכסף הטיפש' החכים

בעבר הלא כל כך רחוק, משקיע קטן נשא סטיגמה של פתי ש'הכסף החכם' יודע איך לרוקן את כיסיו דרך הבורסה. כמובן אף אחד לא מדד לאנשים IQ, אבל התוצאות הראו שמשקיעים מוסדיים, בנקים, וקרנות ענק מכל הסוגים מתעשרים על חשבון המשקיעים הקטנים. היו לכך שתי סיבות: האחת, לכסף הגדול הייתה גישה למידע אמין ומעודכן ויכולת לנתח אותו בזמן ממשי; והשניה, הרשימה שלמעלה לא הייתה ידועה לרוב המשקיעים הקטנים.

הזמנים השתנו והיום יותר ויותר משקיעים קטנים קונים יחידות השתתפות בקרנות ETF זולות העוקבות אחר מדד רחב או מניות של חברות גדולות ומבוססות המשלמות דיבידנד ומגדילות אותו מדי פעם. אלה וגם אלה יודעים שחשוב לדבוק באסטרטגיה שבחרו ולסחור כמה שפחות.

בראיון עם מנהל קרן נאמנות התלונן הלה שביצועיו וביצועי עמיתיו ירודים מפני ש'כולם' מפנים את כספם לקרנות ETF עוקבות מדד והם נאלצים להתמודד בעיקר אחד עם השני או עם אנשי מקצוע אחרים, שאינם שוגים כמו הציבור הרחב. בפורומים אנונימיים הם פחות מנומסים ומתייחסים לתופעה כאל ה'פתי הנעלם' (The vanishing sucker) שקונה ביוקר ומוכר בזול.

מנהל התיקים בן קרלסון כותב: "יותר מכל תקופה בעבר, יש בימים אלה כל כך הרבה משקיעי עשה-זאת-בעצמך טובים. אני יודע מפני שראיתי אלפי תיקי השקעות שונים ורישום של ביצועיהם".

לבסוף

בטיעון של חסידי ה איש-אינו-יודע-דבר מובנית סתירה שהם אינם מרגישים בה. מצד אחד הם מטיפים להליך סדור בבחירת השקעות ומצד שני הם מבטלים אנשי מקצוע (שמאחוריהם השכלה, ניסיון, וגישה למודלים משוכללים ולנתונים אמינים יותר) שמשתמשים באותה פרוצדורה ממש כדי להגיע למסקנותיהם.

למעשה הסופר והתסריטאי וויליאם גולדמן טבע את הביטוי לראשונה בספרו Adventures in the Screen Trade (1983) ביחס לתעשיית הסרטים בהוליווד; וכבר אז הוא עמד על כך שהביטוי אינו חד משמעי, אלא רווי ניואנסים ודורש הקשר מתאים, שלרוב מעקר את האופי הצעקני שבו.