"עד גיל 21 תגיע לירח" – חלק שני

תאריך עדכון אחרון: מרץ 27, 2026  /  קטגוריה: דעות

האנושות מפתחת טכנולוגיה נכונה מכל הסיבות הלא נכונות  /  באקמינסטר פולר

כפי שציינתי בפוסט הקודם, קיימים היום מכשולים שלא היו קיימים בעבר בחקר החלל, ובפרט בכל הקשור להקמת בסיס קבע על הירח. על טיסה מאוישת למאדים אין בכלל מה לדבר. אני בספק אם תהיה אחת כזו עד סוף המאה. בגלל הסיבות שמיד אפרט העדיפה נאס"א לדשדש במקום במשך חמישים שנה עם משימות קלות כמו שיגור מעבורות למשימות קצרות והשתתפות בתחנת החלל הבינלאומית.

התואר 'בינלאומית' לתחנת החלל קצת מופרז, מפני שמשתתפות במשימה הזו רק חמש סוכנויות (של ארה"ב, קנדה, אירופה, יפן, ורוסיה). התחנה 'תלויה' בגובה של 400 ק"מ מעל פני האדמה ובין השאר חוקרת השפעות של שהייה ארוכה (6 חודשים בממוצע) בחלל על גוף האדם. התחנה מאוישת ברציפות משנת 2000 (!) ובוודאי השיגה מטרות חשובות, אלא שבסיס מאויש על הירח מציב אתגרים גדולים ומסובכים פי כמה.

כפי שאראה מיד, טכנולוגיה מתקדמת אין פירושה מוכנות. מה הם אפוא כמה מהמכשולים העומדים בפני הגעה לירח והקמה של בסיס קבע מאויש עליו.

פוליטיקה

צריך להודות שגם לפני עידן טראמפ, שיחקה הפוליטיקה תפקיד גדול מדי במטרות שנאס"א הציבה לעצמה, ושינויי ממשל תכופים הפריעו לה להתמקד בליבת פעילותה. כל זה מתגמד מאז שטראמפ הופיע בזירה ומאסק התחיל לבחוש בקדירה. עם שני אלה וקבינט שדומה להם, קשה להאמין שארה"ב תשיג איזו שהיא מטרה משמעותית בחלל. אחרי הכל, רוע, בורות, ושחיתות בממדיי ענק כאלו מחלחלים במהירות ומרקיבים גם את המערכות הטובות ביותר.

מפתה לדמיין שאחרי טראמפ אפשר יהיה לתקן בפרק זמן סביר את הנזק שהוא גורם לכל בעלות הברית לשעבר, ובמיוחד לארה"ב עצמה. אינני אופטימי, משום שמביני דבר טוענים שתיקון הנזק ייקח שנים רבות ועצם בחירתו של טראמפ פעמיים מעידה על שינוי עמוק במנטליות של הציבור האמריקאי.

הציבור איבד עניין

בארבע השנים שנאס"א שלחה לירח שש חלליות (שבע, אם סופרים גם את אפולו 13), לא היו עדיין מחשבים אישיים, אינטרנט, וטכנולוגיה סלולרית. מכשירי החדשות והבידור היחידים היו רדיו וטלוויזיה. אם נוסיף לכך את ההתלהבות שלראשונה בהיסטוריה המין האנושי מגיע לגרם שמיימי אחר, אפשר להבין איך הסקרנות והציפיה היו בשיאן; ולמה כל כך הרבה אנשים בכל העולם התעניינו בכך.

אולם כאשר התברר מעל לכל ספק ש'ניצחנו' את הרוסים במרוץ לחלל ואין על הירח חייזרים ואפילו לא חיידקים, אלא הוא סתם סלע צחיח ומאובק, שככה ההתרגשות. בשנים הרבות שעברו מאז, אף מעצמה לא אתגרה את ארה"ב בחלל, הטכנולוגיה התפתחה מאד, משבר האקלים מפיל חללים, והקיטוב הפוליטי בארה"ב גבר עד כדי סכנת מלחמת אזרחים. בקרב הציבור הרחב שידוע באיבתו למדע, טיסה נוספת לירח תעורר פיהוק וביקורת. לא יותר.

סיבולת סיכון

האנליסטים של נאס"א העריכו שהסיכוי של אפולו 11 לחזור בשלום לכדור הארץ עמד על בין 50% ל- 70%. רק כדי לסבר את האוזן, זה הסיכוי לצאת בחיים ממשחק רולטה רוסית כאשר תוף אקדח בעל שישה תאים טעון בשניים או שלושה כדורים. אי שם בשנות הששים, הציבור העריך הקרבה למען מטרה נעלה, והאסטרונאוטים, שהיו לפני כן טייסי קרב וניסוי משופשפים, נחשבו לגיבורים המוכנים לסכן את חייהם למען הכלל. הם אכן היו כאלה גם בעיני עצמם.

שתי תאונות מכאניות שקרו בשנים הבאות עם מעבורות החלל צ'לנג'ר (1986) וקולומביה (2003) שעל סיפון כל אחת מהן שבעה אנשי צוות, הוכיחו באופן טרגי את דבריו של ניל טייסון (פוסט קודם) לגבי ידע מעשי שהלך לאיבוד. שתי המעבורות אמורות היו לבצע ניסויים שגרתיים במסלול נמוך סביב כדור הארץ. לא טיסה למאדים, אפילו לא לירח, ובכל זאת…

סיבולת סיכון כזו אינה מתקבלת יותר על הדעת. מתכנני המשימה הבאה לא יסתפקו בפחות מ- 90 אחוזי הצלחה. משמעות הדבר, בדיקות וניסויים רבים יותר, הרכבת מערכות קריטיות כפולות למקרה של כשל, ותהליך בחירה ארוך יותר של אסטרונאוטים. כל זה יתבטא בהרבה בהמון כסף וזמן.

מימון

בהיותה משימה לאומית, תוכנית אפולו נהנתה מתקציב לא מוגבל, פשוטו כמשמעו. היום, למעט איום קיומי, לא תיתכן בארה"ב 'משימה לאומית'. הן טראמפ (בשיתוף פעולה מרצון עם פוקס ניוז ודומיו) והן הרשתות החברתיות יצרו פילוג כל כך עמוק באוכלוסייה, עד שאין סיכוי להסכמה על משהו. על כל תומך במימון של תוכנית כלשהי, יקפצו בזעם קדוש שני מתנגדים. לא מדובר רק ב'מותרות' כמו נאס"א או מאבק במשבר האקלים, אלא גם בבריאות, חינוך, משטרה, ותוכניות רווחה. לא במקרה ארה"ב היא המדינה היחידה במערב שתוחלת החיים בה יורדת משנה לשנה.

לזה צריך להוסיף את הביזה המתמשכת של אוצר המדינה בידי ממשל טראמפ, את החוב הלאומי התופח, והירידה בערך הדולר, כדי להבין שנאס"א לא תקבל את התקציב הדרוש לה. אם מישהו נאיבי מספיק לקוות שאולי מגה-מיליארדרים כמו אילון מאסק ($430B), לארי אליסון ($280B), מארק צוקרברג ($260B), ג'ף בזוס ($250B),… יתרמו קצת מכספם הרב למען מטרה חשובה כזאת (או אחרת), כדאי שיתפכח. לעומת זאת, הם תרמו (וימשיכו בכך) ביד רחבה לקרנות שונות של טראמפ ומשפחתו.

אין תאריך יעד

לתוכנית אפולו היה תאריך יעד מבעבע כתוצאה מהמלחמה הקרה עם ברית המועצות. אמנם הנשיא קנדי שקבע את סוף עשור הששים כתאריך יעד לנחיתה מאוישת על הירח והחזרת האסטרונאוטים בשלום, נרצח הרבה קודם לכן, אבל העם ראה את התאריך הזה כצוואה שיש לקיים. גם טראמפ קבע תאריך יעד: יום ההולדת שלו ב- 2028. האם צריך להוסיף עוד משהו לגבי העידן הנוכחי, ולחוסר הרצינות שכל המעורבים מתייחסים לתאריך הזה?

ביולוגיה

גוף האדם התפתח על פני כדור הארץ במשך מאות אלפי שנים. קשה לראות איך בני אדם יחיו פרקי זמן ארוכים יחסית (נניח, שנה) על הירח. אפשר להתחיל בכך שאין שם אוויר והטמפרטורות קיצוניות. יש צורך ללבוש חליפת חלל או להיות במבנה מאוורר 24 שעות ביממה. אפשר רק להיזכר בחיוך בתנועת הסרבנות ההמונית לעטיית מסיכת בד דקיקה בזמן המגפה. אפשר להמשיך עם כוח המשיכה שהוא רק ששית מזה שעל פני כדור הארץ. לכאורה זה קל ונעים, אך רק לכאורה. למעשה אחרי פרק זמן לא ארוך מתחילות להיערם בעיות בריאות עם זרימת הדם, צפיפות העצם, היחלשות שרירים, מחלות עיניים, חוסר התמצאות, והרשימה עוד ארוכה.

אסיים עם רוצח נוסף – קרינה קוסמית בעלת אנרגיה גבוהה, שבהיעדר אטמוספירה ובהיעדר השדה המגנטי של כדור הארץ, אין הגנה מספיק טובה מפניה. היא פוגעת בתאי הגוף וב- DNA, ובכלל המערכת החיסונית. אם זה לא מספיק הרי שלאורך זמן היא מגדילה באופן משמעותי את הסיכון לחלות בסרטן. לכן, כל ההוזים בהקיץ על מושבות על הירח שיחיו בהן מאות או אלפי אנשים, אינם ערים למגבלות הביולוגיה.

במילותיו של ליאונרד סוסקינד, אחד הפיזיקאים המובילים בעולם, "היקום עצום, יפהפה ומלא הוד, אך גם עוין להפליא. כדור הארץ הוא ביתנו, והוא הבית היחיד שסביר להניח שיהיה לנו למשך זמן רב מאוד".

לוגיסטיקה

בסיס קבע על הירח מחייב תחזוקה מתמדת. יש צורך לשלוח אליו ברציפות אספקה וציוד מכל הסוגים ולפנות ממנו חולים וחומרים מסוכנים. יעברו מאות שנים עד שקהילה מקומית קטנה תצליח באופן עצמאי לקיים את עצמה, וגם אז גדול הסיכוי שהבסיס יינטש במוקדם או במאוחר בגלל חוסר תכלית ואי כדאיות כלכלית. בדבר אחד אפשר להיות בטוחים: אילון מאסק (SpaceX), ג'ף בזוס (Blue Origin) ודומיהם יחלבו את נאס"א ואת אוצר המדינה אפילו יותר מעכשיו.

תוכנית ארטמיס

מישהו במחלקת השמות של נאס"א אוהב את המיתולוגיה היוונית. קודם הודבק השם אפולו לתוכנית החלל וב- 2017, עת החזרה לירח עמדה שוב על הפרק, ניתן השם ארטמיס (אחות של אפולו, לפי המיתולוגיה) לתוכנית ההמשך. שאיפות הסוכנות מרחיקות לכת, אבל בגלל הקשיים שתוארו למעלה (רשימה חלקית), נדחה שוב ושוב השיגור המאויש הראשוני לירח. קושי נוסף נובע מהשותפות לתוכנית: קנדה, אירופה, ויפן, מכיוון שטראמפ אינו חדל לאיים עליהן, אפילו בימים אלה. אפשר רק לנחש שהן אינן מתלהבות משיתוף פעולה עם ארה"ב בשום תחום ובטח לא בתוכנית שגם כך מגלה סימני עייפות רבים.

כאמור, המטרה המוצהרת של ארטמיס היא להקים בסיס קבע על הירח ולא רק להנחית עליו אסטרונאוטים שיחזרו אחרי כמה ימים לכדור הארץ. האם הם יעמדו במשימה לפני שיימאס לטראמפ או לפני שיגיע ממשל חדש שיתווה כיוון שונה?  כנראה שלא.

לבסוף

למרות הבטחה בכתב 😊 מטעם העתידות של מסטיק בזוקה, לא הגעתי לירח עד גיל 21.