"כך בחרתי את המועמד המתאים"

תאריך עדכון אחרון: ספטמבר 29, 2023  /  קטגוריה: דעות

אם אתה חושב שהבוס שלך טיפש, זכור שלא הייתה לך עבודה אם הוא היה חכם יותר  /  ג'והן גוטי

אנשים צעירים מוטרדים מהמון דברים. אחד המציקים שבהם, כך אני מקווה לפחות, הוא מציאת עבודה משתלמת. אם בעבר זו הייתה משימה מייגעת, אזי עכשיו, מסיבות שלא לגמרי נהירות לי, היא קשה אף יותר. לכן שמחתי לקבל לא מזמן מכתב מויטלי כצנלסון – CEO של חברת השקעות אמריקאית בשם IMA – שבו הוא מתאר תהליך בחירה של אנליסט זוטר שהוא קיבל לעבודה.

למרות שאין דבר מייצג בתהליך הבחירה המסוים הזה, אני סבור שמעניין לראות מהצד ובדיעבד את דרך החשיבה של מעסיק אחד מדנוור. השתדלתי להביא את המכתב כמות שהוא, למעט כמה קיצורים הכרחיים ושינויי עריכה מתבקשים בגלל תרגום מאנגלית לעברית.

המכתב של ויטלי כצנלסון

לאחרונה שכרה החברה שלי אנליסט זוטר – מישהו שיעבוד איתי ישירות. בעבר היינו מפרסמים מודעה ומקבלים מאות קורות חיים. והיינו צריכים לעבור על כולם בניסיון לאתר מועמד עם כישורים מתאימים וניסיון רלוונטי.

קרוב לוודאי שהעסקנו שלושים מתמחים במהלך השנים כדי שיעזרו לנו במחקר [שוק המניות]. למדנו כי השכלה, ניסיון קודם, ואפילו לעבודה כאנליסט פיננסי מדופלם (CFA) היה מעט מאוד כוח ניבוי, אם אדם בסופו של דבר יעשה עבודה טובה או בינונית. החלטתי אפוא לנקוט בגישה מעט שונה לגיוס לתפקיד זה, מפני שרק גורם אחד באמת היה חשוב לי הפעם – תשוקה.   כן, תשוקה!

השקעות יכולות לדרבן ולתגמל מאד מבחינה אינטלקטואלית, אך יכולות גם להיות מקור לתסכול. מסקנות שהתקבלו לאחר מחקר יסודי ומחושב היטב, לא תמיד מביאות לתוצאות מקוות (כתוצאה מאקראיות). אבל גם כאשר המסקנות נכונות, הזמן להתממשותן עלול להימדד בשנים.

תשוקה היא הדלק שמחזיק משקיע ערך נחוש וצמוד לתהליכים בזמן שהשווקים מנותקים מהמציאות. וכאילו אתה חי את ההגדרה של איינשטיין לאי שפיות – עושה את אותו הדבר שוב ושוב ומצפה לתוצאה שונה.

יש אמירה בכדורסל:  אי אפשר ללמד גובה. בהשקעות אי אפשר ללמד תשוקה. איך תדעו אם למועמדים באמת יש תשוקה?

בנו מחסומים כדי שהם ייאלצו לטפס עליהם. בכוונה הפכתי את הגשת המועמדות לתפקיד, לתרגיל שגוזל זמן רב. ביקשנו מהמועמדים לעשות את הדברים הבאים:

• רשום את הספרים שקראת ב-12 החודשים האחרונים (לא רק ספרי השקעות);
• תן דוגמה של ניתוח רעיון במניות;
• כתוב כמה פסקאות על שני אנשים (חיים או מתים) שהשפיעו עליך הכי הרבה וספר מדוע;
• ספר על שלושה ספרים שהשפיעו עליך הכי הרבה ולמה;
• ולבסוף, צרף מכתב נלווה כדי לספר מדוע נעשה את הטעות הגדולה ביותר של חיינו המקצועיים בכך שלא נעסיק אותך.

יצרנו קשר עם אוניברסיטאות מקומיות ופרסמנו את הצעת העבודה הזו [בדף החברה] ברשתות חברתיות. מישהו בפייסבוק אמר שהוא לא ירצה להגיש מועמדות למשרה שדורשת כל כך הרבה מאמץ. תשובתי הייתה, אני צריך רק אדם אחד (וזה לא הוא).

קיבלנו כחמישים תשובות סרק. רובן היו קורות חיים עם מכתב נלווה סטנדרטי שאמר כצפוי משהו בסגנון "מנהל גיוס יקר, אני מדהים. תעסיק אותי" – התעלמנו מהן לחלוטין.

עם זאת, קיבלנו תריסר בקשות שענו על כל שאלה שהוצגה בתיאור התפקיד. למדנו בקפידה את הבקשות הללו, ערכנו מספר ראיונות ושכרנו אדם שהלך הרבה מעבר למה שביקשנו.

אחרי שהתהליך הושלם, הרגשתי שאני חייב להחזיר תשובה למועמדים שעשו שיעורי בית. יצרתי איתם קשר והצעתי לפגוש אותם פנים אל פנים או בטלפון.

אני יודע בדיוק איך מרגישים רוב בוגרי המכללות. אני זוכר שכשסיימתי את לימודיי באוניברסיטת קולורדו בשנת 1997, הרגשתי אבוד לגמרי. לא היה לי מושג מה לעשות הלאה. כשחשבתי איזו עצה אתן למועמדים שלא התקבלו, הבנתי שאני פשוט צריך לחשוב איזו עצה הייתי נותן לעצמי לפני עשרים שנה… (על כך בפוסט נפרד).

שלוש הערות שלי

1. ויטלי משאיר בקורא את הרושם שתשוקה (כלומר, עניין אמיתי, חריצות, ורצון עז "ללכת את הצעד הנוסף") היא הגורם היחיד שחשוב לו. כמובן שלא כך הדבר. עצם העובדה שהצעת העבודה פורסמה רק באוניברסיטאות מקומיות ובדף הפייסבוק של החברה ולא באתרי עבודה למשל, מראה שהוא מכוון לאוכלוסייה מסוימת מאד. אפשר גם לשער שההצעה פורסמה בפקולטות למינהל עסקים ולא למדעי החברה או הרוח. בנוסף, אני בטוח שויטלי – איש חביב ושוחר טוב – חיפש מועמד בעל מזג נוח שיעבוד אתו בהרמוניה. רק לאחר שתנאי סף, לא מוצהרים, אלה התמלאו, הגיע זמנה של ה"תשוקה".
2. כפי שכתבתי בעבר, כבר שנים רבות שאין בנמצא השקעות ערך, כלומר חברות שערכן הפנימי גבוה ממחירן בשוק. גם אנליסט קוסם לא יכול ליצור יש מאין. ברם ויטלי ורבים אחרים מתפרנסים בכבוד ממכירת הלוקש הזה, ומוכיחים שלהשקעות ערך יש בכל זאת איזשהו ערך.
3. ההגדרה של איינשטיין לאי שפיות שגויה מיסודה. בחיי היום-יום אנחנו דווקא כן עושים שוב ושוב את אותה פעולה עד שמתקבלת התוצאה הרצויה. אפילו ויטלי מצפה מהאנליסט שלו לזה בדיוק.

לבסוף

כמו שאין תיק השקעות מושלם, כך גם אין מועמד לעבודה מושלם. תמיד דרושה פשרה בין הרצוי למצוי. האם האנליסט המתחיל שנבחר יענה על הציפיות? ימים יגידו. אני מקווה שויטלי ישתף את קוראיו הסקרנים במסקנות שהוא יגיע אליהן בעוד כמה שנים.