שלוש תובנות על כסף

תאריך עדכון אחרון: אפריל 5, 2024 /  קטגוריה: אוריינות פיננסית

אופי נמדד ביכולת להוציא לפועל החלטה, הרבה אחרי שהתלהבות הרגע דעכה  /  קאוויט רוברט

סקוט גאלווי, סופר, יזם שהקים כמה חברות והיה חבר דירקטוריון בחברות אחרות, מלמד שיווק ואסטרטגיית מותגים באוניברסיטת ניו יורק. עם זאת נראה שמירב מרצו מופנה היום להופעות בפני קהל, כתיבת בלוג ששמו "ללא רחם / ללא זדון," ופודקסטים. אני עוקב אחריו כבר זמן רב בגלל מקוריותו, דיבורו הישיר ובגלל שהוא מעניין וגלוי לב.

אין זה אומר שאני מסכים אתו בכל נושא, אבל לגבי שלוש התובנות הבאות, שאני מצטט אותו, אנחנו באותה דעה.

1.  להיות טוב עם כסף מצריך אופי

"רק כשהייתי בשנות ה-40 לחיי ונולד בני הבכור, נעשיתי סוף סוף טוב עם כסף. הבנתי כסף במשך עשרות שנים. יש לי תואר שני במנהל עסקים וגייסתי מיליוני דולרים לעסקיי. שילמתי משכורות כל שבוע וסיפקתי רווחים כל רבעון. הבנתי כסף. פשוט לא הייתי טוב בזה. למרות כל המומחיות וההצלחה לכאורה, לא נשאר לי מספיק כדי לפרנס את משפחתי.

לא הייתי לבד: מחקר שנערך בבריטניה בקרב צרכנים השקועים בחובות מצא כי אנאלפביתיות פיננסית וחוסר משמעת עצמית גרמו להם להסתבך בצרות כספיות. הנתונים הראו ש"חוסר שליטה עצמית משפיע יותר מאנאלפביתיות פיננסית".

הקפיטליזם רותם את כושר ההמצאה והאנרגיה של חברה שלמה למטרה אחת – לשכנע לקוח פוטנציאלי להוציא כסף. בסביבה כזו, הבנת כסף אינה מספיקה כדי להשיג ביטחון כלכלי, מפני שעושר הוא תוצר של דפוס התנהגות. כיצד נוכל להימנע מדפוסי התנהגות המובילים לחובות יתר ולפתח את אלה המובילים לעושר? במילים אחרות, כיצד נוכל להתאים את התנהגותנו לכוונותינו?

התשובה המזוקקת היא  אופי. עלינו לגלות חוסן אל מול הפיתויים של קפיטליזם מודרני וחולשה אנושית, וזה מגיע רק כאשר התנהגותנו מושרשת באופי. אחרת, אם שינויי התנהגות היו יכולים לנבוע מכוונה בלבד, אזי היינו מקיימים את החלטות השנה החדשה ולעולם לא היינו שוכחים לשלוח מכתב תודה.

מעשינו הם ביטוי של מי שאנחנו וזאת בניגוד לאמרה הרווחת, "העיקר הכוונה שבלב". כדי לקחת את אלפי הפעולות הקטנות והנכונות שמצטברות לחיים של ביטחון כלכלי, לא מספיק לדעת מהן הבחירות הנכונות; חייבים להפוך אותן לאינטואיטיביות. כלומר, שיהיו ביטוי של אופי ולא של רצון".

2.  מעמד הביניים

"ההמצאה החשובה בהיסטוריה אינה הטלפון או שבב הסיליקון, אלא מעמד הביניים, וזה קרה לגמרי במקרה. בסוף מלחמת העולם השניה חזרו הביתה (לארה"ב) שבעה מיליון חיילים שהקונגרס החליט להעניק להם הטבות בדיור, לימודים, עבודה, ופתיחת עסקים. במבט לאחור החוק שהתקבל יצר עשרות מיליוני משפחות של מעמד ביניים שהפכו את ארה"ב למעצמה #1 בעולם.

אלו האנשים שצאצאיהם מאיישים את כל מקומות העבודה המשעממים והחיוניים, מקימים עסקים קטנים, ומשלמים מיסים שמאפשרים למדינה לתחזק מערך שירותי רווחה. דרך אגב מדרגת מס ההכנסה הגבוהה הגיעה אז ל- 91% !

ב- 1956 כאשר פגו ההטבות לוותיקי המלחמה, חתם הנשיא דאז על 'חוק האוטוסטרדות' (Federal-Aid Highway Act) שיצר משרות רבות נוספות לבני מעמד הביניים".

3.  התמכרות לכסף

"החשש הכבד ביותר שלי, שלעולם לא ארד מגלגל האוגר. כבן לאם יחידנית שעבדה כמזכירה כל חייה אינני יכול לסרב להזמנה להרצות שעה תמורת שכר שגבוה ממשכורתה השנתית. אני מכור לצורך להרוויח עוד ועוד וכתוצאה מכך מזניח את הדברים החשובים ביותר בחיי. כשאזדקן וזה כבר יהיה מאוחר מדי, אני יודע שאתחרט".

לבסוף

1.  כאשר גאלווי אומר שלהיות טוב עם כסף מצריך אופי, אין הוא מתכוון בהכרח לאופי טוב. הוא מתכוון לאופי חזק ונכונות לשלם עליו מחיר אישי, משפחתי, וחברתי. בלשון עממית יותר: מי שהיה 'חרא של בן אדם' לפני שהתעשר, לא השתנה גם אחרי שהתעשר.

2.  לכאורה מעמד הביניים היה צריך להתחיל להיווצר באירופה כבר אחרי מלחמת העולם הראשונה, אלא שהתהליך נקטע על ידי מלחמת העולם השניה שהחריבה פעם נוספת את אירופה. מעמד הביניים שנולד בארה"ב גדל עד שאיפשהו בשנות השבעים נעצר תהליך התרחבותו ועשור אחר כך כבר היה גלוי לעין שהוא מתחיל להתכווץ.

הכישלון הבולט ביותר של המחוקקים בארה"ב בטיפוח מעמד הביניים, מתבטא בראש ובראשונה בתחומי הביטחון (אקדח לכל אזרח), הבריאות (פרטית ויקרה להחריד), והחינוך, שאין חשובים מהם. אני יכול להעיד שקרובת משפחה המסיימת את לימודי הרפואה בארה"ב, תתחיל את הקריירה שלה עם חוב סטודנט של רבע מיליון דולר. סכום זה לא כולל את התואר הראשון (ההכרחי ללימודי רפואה בארה"ב), ששולם במלואו על ידי הוריה, שאף הוא עלה להם רבע מיליון דולר.

3.  הונו של גאלווי מוערך היום במאה מיליון דולר. הוא לבטח יכול להאט את הקצב, להרוויח פחות, ולהנות מחיי משפחה שהוא כה חסר אותם כילד. בנוסף, השקעותיו בתחומים שונים, מניבות הכנסה פסיבית משמעותית, כך שהונו ימשיך לגדול בכל מקרה בקצב מסחרר.

מעיון ברשימת ששים המיליארדרים בקנדה נדמה שהתמכרות לכסף, גם כאשר יש די והותר ממנו, מאפיינת מגה-עשירים רבים.