דני ועמוס השאירו חותם עמוק

תאריך עדכון אחרון: מאי 3, 2024  /  קטגוריה: אוריינות פיננסית

מטפורות המחליפות אי ודאות אמיתית בעמימות לשונית, אינן אלא טיוח  /  עמוס טברסקי

דניאל כהנמן שנפטר בשיבה טובה בחודש שעבר, בגיל 90, ושותפו למחקר עמוס טברסקי, שנפטר ממחלה ב- 1996 בגיל 59, השאירו אחריהם מורשת אינטלקטואלית שמוזכרת ומצוטטת באינספור מאמרים וספרים. לשני המדענים המחוננים הייתה קריירה מרשימה לפני שפגשו אחד את השני ושיתפו פעולה במשך 25 שנים, וכהנמן המשיך לזהור גם אחר כך.

שש שנים אחרי מותו של טברסקי זכה דניאל כהנמן, יחד עם ורנון סמית, בפרס נובל לכלכלה לשנת 2002. הפרס הוענק לכהנמן במידה רבה עבור המחקרים שבוצעו במהלך השנים בהן פיתחו הוא וטברסקי את תיאוריית הערך. טברסקי לא זכה בפרס נובל, שכן זה מוענק לאנשים חיים בלבד, אך בצעד חריג הוזכר שמו במעמד חלוקת הפרסים כשותפו של כהנמן למחקריו בתחום קבלת החלטות ושיפוט סובייקטיבי בתנאים של אי-ודאות. כהנמן עצמו אמר אחר כך בכמה ראיונות שמבחינתו טברסקי הוא שותף שווה לפרס הנובל שהוא קיבל.

כמי שאינו כלכלן ואינו פסיכולוג אינני יכול או מתיימר להקיף את תרומתם למדע, אלא רק להתפעל מחברותם הפורה במהלך פיתוח תיאוריית הערך. אחרי הכל, לא סתם כינו אותם לנון ומקרתני של מדעי החברה.

התחלה

כהנמן וטברסקי היו שונים מאד אחד מהשני. הן במקום שבו גדלו, בחוויות הילדות שעברו, בשירותם הצבאי, באופיים, ומאוחר יותר אפילו בענפי הפסיכולוגיה שבהם התמחו: כהנמן בתפיסה וקשב וטברסקי בתורת המידה. בכל אופן שניהם נחשבו לכוכבים עולים במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

באביב 1969 הזמין כהנמן את טברסקי לסמינר שהוא העביר כדי להציג בפני הסטודנטים את תחום מחקרו באותו זמן – מה אנשים לומדים מאינפורמציה חדשה המוצגת להם. לדעת טברסקי, תוצאות הניסויים הראו שדרך חשיבתם רציונלית למדי. למרות המצגת המרשימה, כהנמן טען שהניסויים "טיפשיים להפליא" ושתוצאותיהם תלויות על חוט השערה וניתן לפרשן לכאן ולכאן. טברסקי שבדרך כלל ניצח בוויכוחים מעין אלה, נאלץ להסכים.

כהנמן המשיך להזמין את טברסקי להרצות בסמינרים שלו, אולי בגלל שהוא נהנה 'לרדת' עליו ("הרצאה מבריקה. אינני מאמין לאף מלה"), ולאט לאט הם גילו שביחד הם מגיעים להישגים מחשבתיים שלחוד היה לוקח להם הרבה יותר זמן, אם בכלל.

אמצע

צריך לזכור שפרופסורים באוניברסיטה אינם עוסקים רק במחקר, אלא גם בהוראה, השתתפות בוועדות, והרצאות בכנסים. לכן כל כך חשוב קצב התקדמות מחקרם כאשר הם כבר עוסקים בו.

לפי עדותם, הם עבדו בהרמוניה מלאה ואי אפשר היה לדעת איפה תרומה של אחד נגמרת ושל השני מתחילה. הם הטילו מטבע כדי להחליט שמו של מי יופיע ראשון ושמו של מי יופיע שני במאמרים שפרסמו. עמיתיהם תהו איך שני אנשים כל כך שונים מצאו שפה משותפת ואף הפכו לידידי נפש. באותם ימים שיתוף פעולה פורה בין שני אנשי מדע לא היה מחזה נפוץ, וגם היום אינו כזה בעולם האקדמי התחרותי כל כך, במיוחד לאורך תקופה ארוכה.

בין השנים 1971 ו- 1979 הם פרסמו שורת מאמרים שעמדו בבסיס ניסוחה של תיאוריית הערך וגם הניבו מאוחר יותר את הזכייה בפרס נובל. למסקנותיהם הייתה השפעה גדולה, לא רק בפסיכולוגיה וכלכלה, אלא גם ברפואה, משפטים, ספורט, מינהל עסקים, ומדיניות ציבורית.

בשנת 1978 החליטו השניים לעזוב את ישראל וחיפשו מוסד אקדמי שיעסיק אותם. טברסקי התקבל מיד לסטנפורד. לכהנמן לקח יותר זמן מפני שהוא ואשתו – שהייתה בעלת קריירה באותו תחום – קיוו לעבוד באותו מוסד, ואכן הם מצאו משרה באוניברסיטה של בריטיש קולומביה.

השניים לא הפסיקו להיות חברים, לא הפסיקו לדבר כמעט כל יום, ולא הפסיקו לעבוד על פרויקטים מזדמנים. אבל ברגע שהם הופרדו על ידי מרחק, והחלו לעבוד עם סטודנטים ושותפים אחרים לכתיבה, היחסים ביניהם התקררו. בעבר ציטטתי את העיתונאי רון מיברג שכתב על הגירה באחד מטוריו היותר עצובים: זמן, מרחק ובחירה בגורל שונה הם המתנקשים הגדולים ביותר בחברות.

אמנם כהנמן יותר מרמז שעיקר האשמה על התרחקותם היחסית מוטל על כתפי טברסקי, אך כנשוי טרי עם שני ילדים מנישואים קודמים, לאשה שבאה עם 'נדוניה' של ארבעה ילדים משלה, אפשר לשער שגם הוא לא סבל מעודף זמן.

תיאוריית הערך (The Prospect Theory)

התיאוריה שנוסחה והוצגה ב-1979 קיבלה לבוש פסיכולוגי מדויק יותר ב- 1992. האפקט המרכזי בה מראה כיצד רתיעה מהפסד (לא רק של כסף) משפיעה על צורת המחשבה שלנו. לדוגמה, הפסד של $100 כואב לנו כפליים מהשמחה שינחיל רווח של אותו סכום.

מאות או אולי אלפי ניסויים שנעשו מאז ברחבי העולם, כולל בחינה קפדנית של הפרוצדורה המתמטית המתארת אותה, אוששו את התיאוריה והיום אין מי שחולק עליה. היא נחשבת כאבן דרך יסודית בהתפתחות הכלכלה ההתנהגותית.

הערות

• תיאוריית הערך הפריכה את תיאוריית התועלת (utility theory) שהייתה שלטת עד אותו זמן, כמודל לקבלת החלטות בתנאים של אי ודאות.
• קבוצות המיקוד לצרכי ניסויים הורכבו מסטודנטים (ולא מקהל אקראי) בשלוש אוניברסיטאות: העברית, סטוקהולם, ומישיגן.
• למעט המתמטיקה, המאמר בן שלושים העמודים קריא בהחלט גם למי שאינו בעל מקצוע בפסיכולוגיה התנהגותית.

וסוף

במשך עשור וחצי הם היו בקשר רופף שאותו כהנמן תיאר באופן הבא: "כמו אצל זוג נשוי ואוהב, אפשר להרגיש כאשר משהו השתבש, אבל בכל זאת ממשיכים להיות ביחד". אחרי אחת משיחות הטלפון שלהם שעברה לטונים צורמים, כהנמן החליט לסיים את הקשר העקר עם טברסקי והודיע לו שהם כבר לא חברים, אלא שהגורל החליט אחרת.

שלושה ימים לאחר "הגירושין" התקשר אליו טברסקי כדי לספר שזה עתה אובחן כחולה בסרטן עור ממאיר וכי נותרו לו לכל היותר שישה חודשים לחיות. כפי שכהנמן נזכר, "הוא אמר, 'אנחנו חברים בלי קשר למה שאתה חושב עלינו' ".

בזמן שנותר הם חזרו לעבוד יחד על הקדמה לאסופת מאמרים משותפים שלהם – הקדמה שכהנמן נאלץ לסיים לבדו לאחר מותו של טברסקי.

ציטוטים של דניאל כהנמן

• השקעה שמציגים אותה כ- 80% הצלחה, נראית מושכת בהרבה מהשקעה שמציגים אותה כ- 20% כישלון.
• מומחיות אינטואיטיבית אמיתית נלמדת מניסיון ארוך הכולל משוב על שגיאות.
• אומץ זה הנכונות להסתכן כאשר הסיכויים ידועים. ביטחון מופרז פירושו להסתכן כאשר הסיכויים לא ידועים.
• דבר בחיים אינו חשוב כמו שאתה מאמין, בזמן שאתה חושב על זה.
• אנו עיוורים לעיוורוננו. איננו יודעים כמה מעט אנו יודעים.

ציטוטים של עמוס טברסקי

• מטפורות מחליפות אי ודאות אמיתית בעמימות סמנטית.
• אנשים משלמים מחיר עצום כדי להימנע ממבוכה קלה.
• לכל טעות של אדם פשוט, יש גרסה טיפ-טיפה מתוחכמת יותר, שהמומחים טועים בה.
• אנשים אינם מסובכים [טעות]. היחסים ביניהם מסובכים [ומלאי סתירות].
• הסוד למחקר טוב, הוא תמיד להיות קצת חסר תעסוקה. [אחרת,] אתה מבזבז שנים כדי לחסוך כמה שעות.

זה לא נגמר, זה רק הסוף (או להיפך)

כבר כתבתי בעבר שכמו חלק מהילידים בקנדה גם אני מאמין שאדם לא לגמרי מת כל עוד יש מי שזוכר אותו. במקרה של כהנמן וטברסקי גם אחרי שאוהביהם ומוקירי זכרם ילכו לעולמם, ספריהם, תוצאות מחקריהם, וממשיכי דרכם בפסיכולוגיה התנהגותית ישמרו על מורשתם ויפתחו אותה הלאה.

לנון ומקרתני של מדעי החברה לא יישכחו גם בדורות הבאים.